סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2019 יוני 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: לירן דנינו
 

 
 
האלבום של לירן דנינו מזכיר מאוד את זה של נתן גושן. אבל הבמה עושה לו טוב ומחדדת את ההבדל


מי קדם למי
 
נניח לרגע את השאלה מי קדם למי, לירן דנינו או נתן גושן. את דנינו אנחנו מכירים מ"כוכב נולד 7", אך  אלמלא מסר גושן לביצועו את "עדיין ריק", אולי היתה הפריצה של דנינו מתמהמהת עדיין. ואולי ההצלחה של השיר הזה שכנעה את גושן שיש לו משהו שהוא לא היה מודע לקיומו ולאיכותו. בכל מקרה דווקא הנותן השיג את המקבל במרוץ להוצאת אלבום בכורה.
 
אי אפשר שלא למצוא דמיון רב מאוד בשירה של השניים. אותה יבבה חנוקה, מלאת רגש וכאב. דמיון שניכר בעיקר בעבודה האולפנית. אם לא בקול אז לפחות בגישה אל השירה, בביצוע שלה, בהוצאה שלה לפועל. ואוזן לא מיומנת תתקשה להבדיל בין השניים. ואפשר להסכים שהשניים חתומים על סאונד שירה ייחודי, די חדש בפופ העברי העכשווי.
 
גם דנינו, כעמיתו, "מתמחה" לפחות כרגע בבלדות אהבה רגשניות. פופ-רוק רך של חיפוש אחרי האושר והשלווה בחיקה של האהובה. חששות מפרידה, געגועים וערגה, סיכויים והיסוסים, לבטים ופחדים, כשמעל לכל התובנה שהמרחקים מקרבים. 11 שירים (פלוס קטע אינסטרומנטלי לפתיחה) באורך כולל של 39:29 דקות, שירים קצרים של שלוש דקות וקצת, כשרק אחד מעל ארבע דקות.
 
דנינו שותף בכתיבת המלים לארבעה מהם, עדיין לא לבד. שניים כתב עם יאיר עזר, אחד עם נועם חורב ואחד עם מאיר גולדברג. בכתיבת הלחנים העז יותר, מן הסתם היה סגור יותר על מה שהוא רוצה: שלושה חיבר בעצמו, בשלושה נוספים נעזר באורי אבני, נגן הקלידים, המעבד והמפיק המוזיקלי של האלבום. את השאר קיבץ ואסף מיוצרים שונים.
 
חמישה מהשירים כבר התגלגלו לרדיו: בלדת הרוק הסוחפת "עדיין ריק" שלהטה ראשונה, עודנה הלהיט הבולט באלבום ועמה הוא גם נועל את ההופעה הטריה שלו. בעקבותיו, מרכזי לא פחות, הוא "ללכת" (גולדברג ודנינו) היפה, שלחנו מזכיר את יצירתו של עידן רייכל.
 
באלבום נוסף לו סלסול אתני משכר ומפתיע בשירה, ובמופע הוא זוכה לשני ביצועים - לבד, עם גיטרה אקוסטית ושירה בציבור של המעריצות הנלהבות, במחצית הדרך, ועם הלהקה (אריאל טוכמן בגיטרה חשמלית, תומר מוקד בגיטרה אקוסטית, אלעד סיקל בבס, רועי חלד בתופים ואורי אבני בקלידים) כשיר אחרון לפני ההדרנים. 
 

לירן דנינו (צילום: דנה מינס)

לבד משירתו הגבוהה של דנינו, שמתקרבת לא פעם לפאלצט, ומזכירה לא מעט את שירתו של מייק ברנט, לא מצאתי בשלושת האחרים - "כל המלים" (מלים ולחן יאיר עזר), "אין לי כוח" (מלים: עזר ודנינו, לחן: אבני ודנינו) ו"חוזר אלייך" (מלים: נועם חורב; לחן: גיא מנטש ויהל דורון) - ייחוד יוצא דופן, מלבד פיתול אתני חינני באחרון, הפעם בנגינת הגיטרה, שעל הבמה מתגלית בכלל כמנדולינה (תומר מוקד).
 
אם חלקו הראשון של האלבום מתאפיין בפופ-רוק מרוכך יותר - ששיאו ב"שֶבֶר ממולי", בלדת פסנתר בוגרת מכפי גילו של דנינו (מלים ולחן: עידו מוסרי) והיא תמצית הלבטים וההיסוס של צעיר קודם הצעד החשוב של מיסוד יחסים - חלקו השני של התקליט מתחיל אמנם בנימה פולקית ("לדבר" של חורב ודנינו) אך מסתיים בשלוש בלדות רוק: "לעצור את הדמעות" (של שחר אבן צור), "מה שהיה" (דנינו ועזר ודנינו ואבני) ו"בואי" (טל רביב ודנינו).
 
לטעמי האלבום לא מספיק מעניין, לא מספיק מגוון באמירה ובלחנים, ונשמע עצור, לא מפותח וחסר בשלות. ניסיון של בן עשרה (דנינו עדיין חייל) למצוא את עצמו, עדיין לא ממוקד אבל לא חסר כשרון.
 
והעברית? נדמה שהיא בסדר. דנינו מודע ומקפיד וטעויותיו מינוריות. למשל, "עוד" במקום "עדיין" ב"אין לי כוח" או משפט לא תקני וסתום כמו "ואת זאת שרק מלדבר לוקחת את הכל" ב"לדבר". בשיר זה גם מופיע יצור כלאיים שאינו קיים בעברית: "ישתַּנָּה". או השתנָה בלשון עבר, או ישתנֶה בלשון עתיד. אי אפשר גם וגם.

על הבמה כולו דיצה

לעומת האלבום המפגש עם לירן דנינו על הבמה נושא בחובו אופטימיות לא מועטה. ראשית, בהתנהלותו  של דנינו. בניגוד לגושן (שאי אפשר שלא להזכירו שוב) שנשמע סובל ונראה מתייסר גם בהופעה, דנינו משאיר את הפוזה המיוסרת מאחוריו, באלבום, ועל הבמה כולו דיצה, שר בחיוך (שמבליט שתי גומות לחיים מקסימות) ונוהג בלבביות ובעליצות, לפעמים מוגזמת, נוכח קבלת הפנים החמה והאוהדת של "זאפה" המפוצץ עד אפס מקום (ויותר מפעם אחת הוא זועק "איזה כיף!" כמי שלא יודע את נפשו מרוב אושר).
 
שנית, בשירה שלו. דומה שבניגוד לאולפן, על הבמה הוא פחות עצור, הרבה יותר פתוח ומרשה לעצמו לסלסל עד דלא ידע (וללא קשר לחג הפורים בשבוע שעבר). לדעתי זה פלא: חיבור בין דנינו לבין סלסול, ובכל זאת שום דבר מזרחי או ים תיכוני מהנהוגים במחוזותינו. סוג של סלסול טהור, קלאסי, אופראי וגם סול ואתני, כמו היה חבוי בגרונו עוד כלי נגינה.
 
ועדיין, יש בו הרבה יותר ממה שהוא מפיק ונותן. מצד אחד הוא ווקאליסט מתאבד, שלא עושה חשבון להשקעה, לאנרגיות ולעוצמות בשירה (כמו ב"לעצור את הדמעות", שעל הבמה הוא בלדת רוק מחשמלת). מצד שני, יש לדנינו בעיית דיקציה חמורה. הוא שר בלי לפתוח את הפה, בפה קפוץ כאילו סובל מכאב שיניים. שיעורים בפיתוח קול ישפרו ללא הכר את טכניקת השירה שלו. 


לירן דנינו (תמונת יח"צ)

אז הוא יוכל להיות, די בצדק, תואם מייק ברנט או ממשיך דרך ראוי. כי יש לו את הקול (ואת הפאלצט) ויש לו את הלוק (אם כי לא את הגובה, אבל לא נורא) ויש לו את הנכונות והדרייב, ולמרות הטון החנוק (זמני בלבד) הסלסול הברנטי שלו יציב ומתעצם וסוחף, כמו בגרסות הבימתיות העוצמתיות של "כל המלים" ו"מה שהיה", או ב"בואי", סלואו-מחץ בסגנון שנות החמישים והששים.
 
עם רפרטואר של אלבום בכורה בלבד, לירן דנינו נצמד בהופעה, פחות או יותר, לסדר השירים שבתקליט. השינויים הניכרים הם בנסיגה לאחור, לאמצע המופע, של "מה שהיה" ו"בואי" שסוגרים את האלבום, ושיבוצו של "שבר ממולי" מאמצעיתו כהדרן ראשון, מן הסתם מתוך תחושה שזה אמור להיות שיר חשוב, אם לא שיר מפתח, ברפרטואר שלו לעתיד, כמבצע בוגר.
 
נוסף על כל שירי התקליט (כולל ביצוע כפול של "ללכת", כאמור לעיל), משלב דנינו שתי גרסאות מפתיעות משלו ללהיטי רוק מובהקים.
 
הראשון הוא "זמן של מספרים" של ברי סחרוף, שרק מעצים את חוויית הרוק'נרול של המופע - שלוש גיטרות (כולל מנדולינה שמתפקדת כגיטרה), בס ותופים. חבל שלא זכר את המלים מחמת ההתרגשות, אבל לקח את השיר רחוק מאוד מהמקור,  וברי עצמו לא היה מאמין שאפשר לעשות אותו כזה פופי, להיטי ונוצץ. השני הוא "אלף כבאים" של דני סנדרסון (ו"דודה"), ששובר את השגרה והולם את הרוח השמחה שלירן שואף אליה.
 
שורה תחתונה. כישרון יש, אבל דרושה עוד עבודה. דנינו עצמו גילה אחרי "כוכב נולד", שהוא אחד מ-24. בחוץ, על הבמה, הוא אחד מתוך מאות, והוא עוד צריך להתגבש, להתחשל ולהתבגר. מעריצות צעירות נלהבות זה בסדר בשביל התחלה, אולם אי אפשר לסמוך רק עליהן.
 
אם יצליח לקיים ולהחזיק את ההרכב הזה לאורך זמן גם מעבר להופעה החגיגית, הוא ראוי לפרגון. אם לא, לא נורא. בלאו הכי, כרגע הווקאליות היא הצד החזק שלו, וגם אופציה של חריש עמוק, הוא עם גיטרה בלבד או עם נגן-שניים, תהלום התחלה ראויה. הכל בידיים שלו.
 
לירן דנינו. לירן דנינו (ארומה / אן.אם.סי.יונייטד)
לירן דנינו בהופעה. זאפה תל אביב. שני, 12 במארס 2012 


למועדי מופעים >

14/03/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. תגיד היינו באותה הופעה ? כי אני חושבת שהוא יותר ממדהים, וכן יש בעיה של דיקציה אבל זה לא גורע מהשירה שלו. ואין לו שיר שקוראים לו "לבד" ...
מעריצה מספר 1 , (28/03/2012) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע