מוזיקה - אוהד חיטמן בהופעה – נותן את כל מה שיש לו

עוד אמן צעיר כבש את תמונע. אוהד חיטמן במופע השקה חגיגי לאלבומו הראשון הופתע לגלות כמה אהבה הוא מקבל מהקהל הנלהב.

הקהל יצא מגדרו

יום שלישי, חצות וחצי בתמונע, והלב התרחב. אם הקירות היו יכולים לזוז, והתקרה הייתה יכולה לגבוה בכדי להכיל את הממדים העצומים של הפרגון שהיו שם, כנראה שלכמה רגעים המקום היה הופך לפחות לאיצטדיון וומבלי.

על הבמה עמד אוהד חיטמן יחד עם צוות הנגנים שלו, וכולם קדו קידה והודו עד אין סוף לקהל שרצה מהם רק עוד ועוד. גם חיטמן נראה כאילו הוא אינו יכול להכיל את כל הרגשות שבאולם והוא שלח נשיקות לכל הכיוונים ונעלם לאחורי הקלעים. הקהל התקשה להאמין שזה נגמר.

מרגש מאוד לראות אמן צעיר מוכשר שזוכה לאהבה עצומה מצד הקהל. יש מן תחושה של התרוממות רוח כשהקהל מלווה את הזמר בשירה, ואף לוקח את השרביט והזמר הופך למלווה. אוהד חיטמן, למרות הרזומה הקצר יחסית שלו על הבמה, זכה לכבוד הזה. הקהל ידע בעל פה כמעט את כל השירים, ויצא מגדרו בכל פעם מחדש כבר מהשנייה שחיטמן הניח את אצבעותיו על האקורד הראשון.

האור שבנינט

שלושה אורחים הגיעו לעשות כבוד לחיטמן. כל אחד מהם שר עם המארח שיר מאלבום הבכורה שלו ובנוסף - שיר מהרקורד הפרטי. הראל סקעת שיתף פעולה עם חיטמן ב"נוקטורנו" המהמם, ואחר כך ביצע את "לעוף" שאתו הופיע בפסטיגל האחרון, וחיטמן אחראי למילותיו. דודו טסה ביצע עם חיטמן את "תפילין" ואחר כך שר את "אני רץ". לקינוח עלתה לבמה נינט טייב, ששרה יחד עם המארח את "מונוטוני", וכתוספת שרה שיר חדש שחיטמן כתב, וייכלל באלבום העתידי שלה.

מעבר לביצועים המופלאים ולהרמוניה שנוצרה על הבמה בין חיטמן לאורחיו, היה מקסים לראות את הפרגון של חיטמן כשהוא הזמין אותם לבמה. אם עם סקעת וטסה הוא עוד הצליח לשמור על איפוק, אבל עם נינט נדמה היה שכל הגבולות נפרצים. "כשאני איתה בחדר, יש מן אור ענקי שנובע גם מהעובדה שהיא מוכשרת וזמרת ענקית, אבל גם מהבן אדם שהיא", אמר חיטמן, והזמין אותה לבמה. הקהל לא הפסיק להריע לאורך כל השיר החדש-החדש, שמציג את נינט בתדמית בשלה יותר משהורגלנו בה - כאישה שיודעת מה היא רוצה מהגבר שלה ואינה מתביישת לדרוש את זה.

המראה, העדינות, ההתרגשות והחיוך המאיר של אוהד מזכירים את הקרבה לדוד, עוזי חיטמן ז"ל. אבל חיטמן הצעיר לא מנופף במופע שלו בדגל המשפחתי, ובוחר שלא לשיר משיריו של דודו. אמנם היו כאלו בקהל שהרימו גבה אבל לי נדמה שזו בחירה נכונה למי שמבקש לפרוץ לעצמו שביל משלו.

שלא ייגמר לעולם

ככל שהמופע התקדם, אוהד חיטמן נראה כמי שמתקלף מהחששות, ונותן את כל מה שיש לו. כשהוא שר את "אמסטרדם" הוא נכנס למעין טראנס של נגינה ושירה, שסחף את הקהל. כשהשיר נגמר, הוא פקח עיניים, וסיפר שהוא ממש חווה כרגע את החוויות באמסטרדם שגרמו לו לכתוב את השיר. הרגשנו. התרגשנו.

ההדרן של חיטמן כלל שלושה שירים. לפני שהוא שר את "תגידי לו", שמסתמן כממיס לבבות היסטרי, הוא הודה לכל מי שהיה שותף במופע. אחר כך עצר לשניה ואמר שהוא לא רוצה שהערב הזה ייגמר, ושאל אם אכפת לקהל להישאר עוד, ככה הוא ישיר עוד ולכולם יהיה ממש כיף. בכלל, לאורך כל הערב נשבע חיטמן שאת ההופעה הזו הוא לא ישכח ושהכל מתגמד לעומת הרגע הזה, המאושר.

השיר שסגר את המופע היה "תגידי לו". אם ביתר השירים הקהל בתיאטרון תמונע הקהל קצת התבלבל במילים, כאן כבר לא היו כל לטעויות. אחרי השורה השניה חיטמן הפך למלווה, דיקלם את מילות השיר והקהל חזר אחריו בשירה. את החיוך הוא לא יכול היה להסתיר. היו רגעים שראיתי בעיניו שהוא לא ממש מאמין שזה באמת קורה לו.

כשהאורות נדלקו, לא היה אחד בקהל שנשאר לשבת. חיטמן והנגנים התחבקו וקדו קידה. כולם מחאו כפיים. הדבר הראשון שהתחשק לי לעשות בבוקר שאחרי זה להחזיר את הזמן אחורה. נדמה לי שגם אוהד חיטמן היה מוכן לסידור הזה.

לפרטים נוספים