סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן רותי נבון חוגגת 40 שנות במה: החמצה
 

 
 
היכולות הקוליות שלה והעוצמה הנדירה של שירתה לא רק שלא קהו או תשו, הם אפילו השתבחו. אבל המחסור המדכא ברפרטואר חדש ובלהיטים עכשוויים, גם בני עשר ופחות שנים, נוכח מאוד בהופעתה ומונע ממנה להיות מי שמגיע לה להיות
נבון היא מזמרות הנשמה החשובות במוזיקה הפופולרית בישראל. אז למה היא דורכת במקום?


אולי לא כולכם ידעו או שמו לב, אבל סוף-השבוע החולף עמד בסימן 40 שנות במה (קצת יותר, אבל בואו לא נתקטנן) לרותי נבון.

נבון היא מחלוצות הרוק הנשי בפופ המקומי, אחת הווקאליסטיות האנרגטיות יותר ששרו אי-פעם עברית וללא ספק מזמרות הנשמה הלבנות החשובות במוזיקה הפופולרית בישראל, אם לא הגדולה שבהן.

נבון ציינה את האירוע בשתי הופעות חגיגיות. הראשונה (שתידון להלן) התקיימה ביום רביעי על במת תיאטרון גבעתיים, מול בני משפחה, חברים ועמיתים; השנייה, תחת השם "בהילוך גבוה", מופע שהיא מריצה כבר חמש שנים ויותר, בערב שלמחרת, במדרחוב בן-שטח בירושלים, במסגרת פסטיבל ישראל.

בתווך חגגה נבון את יום הולדתה ה-62 (לא נהוג להזכיר גילה של אשה, אבל בעידן המדיה האינטרנטית חסכתי לכם שיטוט), והיו גם ראיונות רדיו ותקשורת נוספים.

כל זאת – בלי קשר להספק הדיסקוגרפי הדל מאוד שלה ולעומק הרפרטואר הדי מאכזב שלה. כי המפץ הגדול של נבון, אי-שם באמצע שנות ה-70, הסתכם במניין (וגם זה נתון לספירה מדוקדקת וחוזרת) להיטים מסחררים, רבי השפעה וללא מועדי תפוגה. העוצמה וההשפעה המיידית והמצטברת שלהם הספיקו כדי לקבע אותה בתודעה כאייקון רוק'נרולי מקומי, כתו תקן נחשוני וכמודל הערצה וחיקוי שספק אם מישהי מזמרות ישראל מאז הגיעה אליו.

ואכן, גם היום – 30 שנה ויותר מאז נעלמה-נאלמה לנו לטובת הקמת משפחה, חזרה בתשובה, מגורים בארצות-הברית והופעות בפני יהודיות מאמינות – אין דומות לה במוזיקה המקומית, ומי יודע אם יש רבות כמוה בעולם.

היכולות הקוליות שלה והעוצמה הנדירה של שירתה לא רק שלא קהו או תשו, הם אפילו השתבחו. אבל המחסור המדכא ברפרטואר חדש ובלהיטים עכשוויים, גם בני עשר ופחות שנים – תקופת הזמן מאז שחזרה לארץ לאושש את הקריירה שלה, ללא הצלחה משמעותית עד כה – נוכח מאוד בהופעתה ומונע ממנה להיות מי שמגיע לה להיות.

רותי-נבון-יחצ.jpg
רותי נבון, צילום: יח"צ

דוגמה קלאסית לכשל ניהולי מתמשך

לסבר את האוזן: פחות ממחצית מ-20 השירים בהופעה החגיגית מזוהים כלהיטים שלה. "בין האצבעות" (של מירית שם-אור וצביקה פיק), השלאגר הראשון שלה כזמרת סולנית לאחר שירות בצוות הווי פיקוד הדרכה וכוכבותה במחזמר פורץ הדרך "אל תקרא לי שחור" מ-1972, שממנו שרה (לסיום ועם כל אורחיה) את "יום יבוא" (דן אלמגור ובני נגרי) האגדי; "חשמל זורם בכפות ידיך" (יורם טהרלב ונורית הירש); "הרקדן האוטומטי" (מירית שם-אור וצביקה פיק) ששרה עם ניקי גולדשטיין; "גשם בעתו" (תלמה אליגון וקובי אושרת) מלחלח הפנים ממלחמת יום הכיפורים – כולם באלבום הבכורה שלה, מ-1974.

לחמשת אלה יש להוסיף את "ראש כרוב" (אליגון ואושרת), שיר הנושא מסדרת הטלוויזיה לילדים מאותן שנים (ששרה עם אוהד שרגאי); את "פרחים בקנה" (דודו ברק ואפי נצר), שנכתב במקור ללהקת התותחנים (ולסולנית יהודית שוורץ) ונבון ניכסה לעצמה כשחידשה אותו לפני תריסר שנים עבור סדרת הטלוויזיה "ירוקות"; ובדוחק את "ככה נסחפתי" (חמוטל בן-זאב ודוד קריבושי), שנכתב עבורה לאחר שובה לארץ, ו"זו את", סוג של להיט נוכחי, שיר שהוקלט לפני כמה חודשים עבור "עוד מעט נהפוך לשיר", מיזם ההנצחה השנתי של גלי-צה"ל (לחן של חני דינור לשיר שנמצא בעזבונו של הטייס יהודה בנארי ז"ל, שנפל בגזרה הסורית במלחמת יום הכיפורים).

   


תשעה בלבד, חלקם להיטים מסופקים, הם יבול דל מאוד עבור זמרת שמציינת ארבעה (ויותר) עשורים של פעילות. לאלה היא מצרפת סטנדרטים של שירי נשמה ואר.אן.בי כ-Natural Woman ו-Think, שבהם היא מציבה תחרות רצינית ביותר למקור של ארתה פרנקלין; Greatest Love of All של ויטני יוסטון; הרוק-קנטרי Proud Mary של קרידנס קלירווטר ריבייבל, שאותו ביצעה יחד עם עמיתתה שרי; וגם "שיר למעלות", אולי הניגון החסידי (לחן יוסף קרדונר למלים מתהילים קכ"א) המוקלט ביותר בימינו. כל אלה מדגימים את הפוטנציאל הפנטסטי ומגדירים את ההחמצה הגדולה של נבון בהסתמכותה על עבר מרהיב ובאי-יכולתה להתחדש ולהתרענן.

וזו למעשה הבעיה העיקרית של רותי נבון. היא דוגמה קלאסית לכשל ניהולי מתמשך. אי-יכולתה לבחור את האנשים הראויים לה והמתאימים לעבוד מולם – בעוכריה. אמרגנים ובוקינג-אייג'נטס היו לה תמיד, ריחפו סביבה כמו דבורים משחרות לצוף. מנהלים אישיים מעולם לא היו לה, לפחות לא מאז שנות תהילתה בסבנטיז. זו הסיבה העקרית לכך שהלהיטים הגדולים שלה, וגם ליבת הרפרטואר שלה, הם בני 40 שנה, פריטי נוסטלגיה, ומדוע אין לה להיטים מאז.

ההרגשה המצטברת לאורך השנים היא שבעלי המלאכה סביבה גוזרים קופון על חשבון עברה (ועל הפעלת בלוטות הנוסטלגיה של הציבור), מסדרים לה (ולהם!) הופעות ולא משכילים להסתכל קדימה, לבנות לה עתיד אמנותי ראוי ומבטיח.

תזמורת חתונות שבאה לעשות גוד-טיים

וזה בדיוק מה שקיבלנו במופע החגיגי בגבעתיים. הופעה צפויה וקלישאתית שלא הצליחה להעניק השראה לתמהיל הרוק-נשמה-רית'ם'נבלוז-פאנקי של נבון. לפרקים היא דמתה בסאונד העוצמתי, חסר העידון וההבנה, לתזמורת חתונות שבאה להרשים ולעשות גוד-טיים בכוח, ולא לספק מצע וליווי מאתגרים בפרטים ובניואנסים.

נגן כלי נשיפה כוכב כניצן עין-הבר זה טוב, אבל היעדרם של זמרי ליווי (וגברים דווקא!) בפורמט סול-בלוז-פאנקי הוא אקוטי. הרכב קולי כלשהו – ולא רק היא – היה מהדק את המופע, מגבש אותו, מצמיד אותו לפרטיטורה מזינה ומפרה, ולא מפורר אותו כפי שקרה, עם הפוגות ארוכות מדי בין השירים שהוקדשו לדיבורים מיותרים, שגם המעמד החגיגי והמרגש לא הצדיק אותם, בטח לא אצל זמרת שחוגגת 40 (!) שנות במה.

בכל המופע נרשמה רק פעם אחת של רצף ללא מלים בין שני שירים, בין "חולם על נעמי" (תרצה אתר ודוד קריבושי; אגב, ממתי זה שלה?) לבין Think. והפטפוטים הלל פגמו בתנופה של המופע, שפשוט סירב להמריא.

לא עזרו לה האורחים שבהם ניסתה להתקשט. האירוח לא היה תמיד מנומק, בין היתר בגין שיתופי הפעולה הדלים עימם – דואט בודד עם כל אחד מהם, וגם הוא רק אחרי שפינתה את הבמה לסולו שלו. היגיון קצת מוזר ובעייתי, אלא אם הכוונה היתה לקדם עניינים (ואמנים) לא לה ועל חשבונה.

כבר בשיר הרביעי נבון ירדה מן הבמה, השאירה אותה לסולו קברטי שובב-אך-מצועצע של "ולנטינו" בפי אוהד שרגאי. את ניקי גולדשטיין השאירה לשיר לבד את Listen (של ביונסה) כבלוז עצמתי ומרשים כאקט שמיני ברצף ההופעה. ללאה שבת ויתרה בנאמבר ה-12 כדי שתבצע את "תמיד יחכו לך" (לפני ששרה עימה את "חתיכת שמים", גם הוא של שבת, לא שלה – דואט נשמה שדורש עוד עבודה משותפת), ושרי קיבלה במה פנויה בשיר ה-17 לביצוע "דם חם" (לפני ה"Rolling" המשותף). והיה גם ילד בן 13 שקיבל מתנת בר-מצווה ממנה ללוות אותה ב-Yesterday של הביטלס בנגינת גיטרה. ככה אייקון נפרט לפרוטות.

  


"אתם יודעים שבגיל הזה צריך לשבת"


יותר מדי אורחים, יותר מדי כיבודים. ומה נשאר לה? זאת החגיגה שלה והיא ויתרה עליה במהירות ובקלות רבות מדי. למה שתעשה זאת? לנוח? לקחת שאיפה מסיגריה? להחליף בגד (וגם זה רק בתנאי שיש הצדקה)? ככה לא בונים הופעה. ככה מפרקים אותה.

יש לנבון פוזה של רוקרית, אבל רק כשחברתה שרי עולה לבמה, הג'סטות שלה מתייצבות, נעשות ענייניות וישירות. אז גם התחילה למעשה ההופעה מבחינתי. בעצם שיר קודם, עם התפילה "גשם בעתו", אולי הגדול בלהיטיה וללא ספק שיר הנשמה הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים – רגע השיא של ההופעה והמעמד המרגש ביותר בה. אבל שרי, גם היא חלוצת רוק מקומית בסוגה, באה לעשות סדר ולרמז שכבר עדיף לראות את המופע המשותף שלהן.

לדואט עימה התייצבה נבון סוף-סוף בשמלה. מופע שלם ביזבזה על מכנסיים (מקושקשים; תחילה באדום, בהמשך בצהוב) ובמאבק עם הנשיות שלה. למזלה הגדול, נבון ניחנה בקול עצום, אך לאכזבתה הרבה זכתה בקומה קטנה. במקום שתהפוך אותה ליתרון (ולא חסרות זמרות קטנות-ענקיות – מברברה סטרייסנד ובט מידלר ועד מדונה), היא נאבקת בה עם עקבים בגובה בלתי אפשרי, שרק מפריעים להתנהלותה ומסרבלים את תנועתה. גם כשהיא מחליפה את הנעל למגף, גובה העקב הופך לנגף.

ולמה מכנסיים? ארתה פרנקלין מופיעה עם מכנסיים? ואינספור השכבות על פלג הגוף העליון - מקטורן מגוחך, וסט שחור מכופתר (שבכל פעם שהיא מניפה ידיים נחשפים אחוריו הלבנים והלא-תואמים) וגם חולצה – שבהתכוונותן להסתיר רק מעוררות סקרנות באשר להסתרה הנשית. וההסתרה הגדולה ביותר בגיל 60 היא חרב פיפיות ואויבת ההדחקה.

בסיום ההופעה עברה לשמלה, וגם היא, במקום להיות נוחה, רק גרמה לנבון להסתבך בה ולמשוך ללא הרף את שוליה. ביום-יום שתהיה אשה מאמינה ועל הבמה תמצא פתרונות מכובדים ללבושה. כמו ארתה. ורצוי שתעשה זאת בעזרת סטייליסטית.

אגב, כמעט באותו עניין: אפשר ומותר לבצע שיר בישיבה, אבל לא להפוך את המעשה לסיפור גדול, כפי שעשתה עם Natural Woman של פרנקלין, שישי בסדר ההשמעה. "אתם יודעים שבגיל הזה צריך לשבת", הסבירה בהתנצלות. האומנם? הביצוע שלה פנטסטי, אבל עמידה היתה מוסיפה עוד יותר.

גם מנהל מוזיקלי היה מוסיף המון. הנוכחי, הקלידן אסי טל, הוא אולי טכנאי מיומן בהפעלת צוותי בידור, נגני גיטרה, בס, תופים ונשיפה, אך מה שרותי נבון צריכה הוא יוצר עם דמיון, השראה, פתיחות אין קץ לחיות את האהבות המוזיקליות שלה, להחיות את החזון את האמנותי שלה, ואם אין לה כזה – לבנות אותו, שיזניק אותה קדימה. בחמש השנים שטל עובד עימה, ובמהלכן הופקו האלבום והמופע "בהילוך גבוה", הוא לא השכיל לעשות זאת.

עובדה שהלהיט היחיד שלה בפרק זמן זה, "זו את", הוא בכלל של מפיק מוזיקלי אחר, משה דעבול.

רותי נבון חוגגת 40 שנות במה. תיאטרון גבעתיים. רביעי, 29 במאי 2013.

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק



02/06/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע