סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2017 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מופע: נשים שרות מחאה
 

 
 
הסיום עוצר הנשימה השכיח את כל אלה שלשמן לכאורה באנו. ההתרסה של בלזיצמן, ארדי, פרבר וקפסוטו היתה מפגן כוח, כשגם לאמירה הפרטית, האישית והמופנמת יותר של האחרות והאחרים היתה תוספת עוצמה והעצמה. אולי המלה מחאה היתה גדולה מדי על המופע, ואולי היא כבר מיותרת. כי כולנו יודעים מי המין החזק. במיוחד אלה שפוחדים ממנו ומדכאים אותו"
לא כל ההבטחות בפרסום המוקדם קוימו, אך יהודית תמיר, תמר קפסוטו ומאיה בלזיצמן פרעו את השטר


הפרסום, תחת הכותרת "נשים שרות מחאה", היה מבטיח. על כל מרכיביו. מחאה בעידן הזה, נשים שרות ובכלל. גם רשימת המשתתפות, בפרסומים המקדימים של תיאטרון תמונע, המפיק והמארח את המופע, היתה מבטיחה ביותר. היו בה נינט, סי היימן, אליוט, דנה בקר, טל גורדון ותמי ענבר, יעל לוי והילה רוח. בהחלט ריכוז חלומי ופוטנציאל מרגש.

השמות הגבריים - יוסי בבליקי, דוד פרץ ובהמשך גם שפי ישי - לא הסתדרו עם ההבטחה (לא שאינם ראויים; בכל זאת הם גברים...). ואז התברר שהשירה במרכז. לא בהכרח של כותבות נשים, לאו דווקא נשית, לאו דווקא מחאה.

מודעות לשיח הנשי

הטריגר למופע, שהועלה שלוש פעמים בתמונע בסוף השבוע האחרון, היה "מלכה עירומה", אנתולוגיה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" ובעריכת דורית ויסמן, ובה 193 שירים שנכתבו על ידי 103 משוררות ויוצרות. אסופה, "שעוסקת בבעיות תרבותיות, חברתיות וכלכליות של נשים בארץ, כנגד התגיות של האישה וכנגד תפקידיה המסורתיים בחברה וגם מחאה כנגד הטרדה, התעללות ואונס נשים". ללא ספק חומרים שהעלאתם הבימתית, ולו רק חלקם, היא מעשה נכון וחשוב, אמירה אמיצה, החלטית ומאתגרת.

לא יודע מה קרה בין הרעיון המקורי והגשושים הראשונים מול הזמרות היוצרות והמבצעות לעיל, אבל נראה שמלאכת ההפקה ועמה העריכה, שהופקדו בידיו של בועז כהן, עתונאי, שדר רדיו וחבר להקת פונץ', נאלצו להשתנות, אם לא להתפשר מול המציאות, וכתגבור שולבו גם המוזיקאים הגברים לעיל (בבליקי נעדר למרבה האכזבה מהמופע השלישי, בצהרי שישי) והורחבו הגבולות גם לשימוש בשירה "גברית", ובלבד שמגמתה נשית. "זה לא ערב אנטי גברי", הבהיר בפתח המופע כהן, ששימש גם כמנחה. "אלא מודעות לשיח נשי, דיאלוג להבנת המצוקות והמועקות של נשים".

לצערי (ואולי לא) גיליתי את השינויים רק במעמד המופע. בדיעבד גיליתי גם שההכנה המקדימה שלי היתה לקויה, בחוסר ההיכרות עם האנתולוגיה. ביג מיסטייק. אלא אם הזמרות (והמבצעים!) יצילו בעבורי את המצב. כהן קצת עזר, כשהאיר את עיני 70-60 הצופים (בעיקר צופות, אבל מי מדקדק; בשתי ההופעות של חמישי, אמרו לי, היה מלא הרבה יותר) בכך שהשם "מלכה עירומה" נגזר משיר של לאה גולדברג.

יהודית תמיר ושפי ישי, בליוויית נגן קונטרבס, פתחו את הסשן. פתיחה חזקה. היא שרה (הוא ליווה בגיטרה) את "היה היו מלים יפות" של תרצה אתר ויהודה פוליקר. "הדליקי את עינייך השקטות האלה/ הדליקי את האש, את הכחול, את הזהב/ אימרי את המילים הנשכחות האלה/ חיזרי לומר אותן, אימרי אותן עכשיו// אימרי הכל עד תום/ כי זו שעת האפס/ מחר אהיה אפור/ ומגוהץ כמו כולם/ דברי כמו בחלום/ חייכי עד כלות הנפש/ מילים יפות, יפות אימרי/ הרבה וכל הזמן". התחינה והנהי בשירתה צבטו את הלב ולפתו את הנשמה. כמו היתה אחת מזמרות העם הגדולות. כמה שהיא והשירה שהיא מייצגת חסרות לנו.

יהודית התחברה לגיטרה, שפי שם על צווארו מפוחית פה, וחזר אל הצעקה של יונה וולך וללחנו שלו ב"יונתן": "...הם כורתים את ראשי בענף/ גלדיולה ואוספים את ראשי/ בשני ענפי גלדיולה ואורזים/ את ראשי בניר מרשרש// יונתן/ יונתן הם אומרים/ באמת תסלח לנו/ לא תארנו לעצמנו שאתה כזה". כרעייתו גם ישי. לא נוכח כערכו בחיינו המוזיקליים. הפסד של כולנו.

"הנערה המכוערת מדברת" של נורית זרחי, על בעיית דימוי עצמי של אשה, כבר הכניס אותנו בעובייה של קורה. הזמרת והיוצרת יסמין אבן שכבר הקליטה את השיר, תחת השם "פרפר שחור", בלחנה שלה, קראה אותו תחילה: "פרפר שחור עף מבריה לבריה/ לרגע כדי לא להכביד/ כך אני/ והלוואי ויפגע בי כפור/ ויניחני יבשה אך שלמה/ איש לא יאהבני יותר/ ולי לא יכאב/ את כמיהותי חנקתי בכפות יבשות/ שלא הוזמנתי להשתתף בחגיגה/ הגדולה/ סלחתי// והבדידות מתאימה כל יום כדי גמיעה קטנה/ כך מרדימים חיות גדולות/ כך גם אותי". ואחר כך התיישבה אצל הפסנתר גם כדי לשיר אותו. פרפורמנס הוא לא הצד החזק שלה, ואולי דווקא שם נמצאת הזהות בינה לבין השיר.

כשכרסה בין שיניה הזמרת נעה שמר היתה אמיצה כדי להתמודד עם שיר של נווית בראל על ייעודה של האשה כאם.  היא מאחורי הפסנתר ודוד פרץ הפליא ללוות אותה בגיטרה. אחר כך התחלפו. כלומר, נשארו בעמדותיהם. הוא הוסיף מפוחית והוביל בשירה עם "מקום בתוכי" מתוך אלבומו "הייקו בלוז", שכהן כינה כ"שיר העצמה נשי", והיא ישבה אמנם מאחורי הפסנתר, אבל לא ניגנה, רק ליוותה בשירה, כמו היה זה שיר ערש. כשאת הבית האחרון - "יֵשׁ מָקוֹם בְּתוֹכִי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַחֲשִׁיךְ/  יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ אַחַת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תֹּאבַד/ יֵשׁ יָמִים לְלֹא סוֹף, וְסוֹפִים מְלֵאֵי יָם/ וְאַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת עוֹלָם לֹא מֻשְׁלָם" - סיימו בדואט.

גם הדרה לוין-ארדי, אותה חיית מועדונים אנרגטית שנרגעה בשנים האחרונות, התייצבה לשני שירים. בעצם לשלושה. כשדחסה את "מלים, מלים, מלים + אנד", אחד משיריה הנדירים בעברית, לסנדביץ' של שניים באנגלית. ודווקא הוא  - "התנגדתי והתנגדתי, בסוף יצאת לי מכל החורים/ את זונה קטנה של אחרים/ אם את עומדת על שלך, רוצה  אותי כל כך, אז שימי לב/ אני לא הולך להתאהב/ אני אהיה לך גוף ראשון זכר, כאילו אין מחר/ פיתחת לך ציפיות משדות זרים// לא באתי ללקק לך ת’פצעים, למצוא לך הסברים/ להזיז לך ת’ישבן ברחבת הריקודים/ לא לספר לך סיפורים בחרוזים, לא לעשות שפטים/ אני לא מוחה ולא בוכה על הימים/ אני אוהב את החיים. אז תני כבוד, כי באתי לעבוד// הו, מילים, מילים, מילים. שפה קשה ואין אונים" - העניק את המשמעות האישית והערך המוסף לחלק שלה, שכתמיד הריתם-פולק-אנד-בלוז שלה הצטיין בהונקי-טונק צלול, חותך וצולף.

לא פשוט לעלות לבמה אחרי פצצת המצרר והניסיון של הגברת ארדי, אבל תמר קפסוטו הצעירה התמודדה בכבוד עם האתגר ואף פיצחה אותו. מלווה בנגנית הגיטרה החשמלית לימור מגורי-כהן, שעיטרה בצלילים נוקשים וגם דיסטורטיים, קפסוטו נתנה הצגה של קריאה, נגינה, שירה ומשחק, כששילבה שירים שלה ושל אחרות, כולל קריאת "עיין ערך חדורית" של סיגל בן יאיר במבטא מזרח אירופאי הומוריסטי אך נוקב: "חדורית: בעל חיים נפוץ/ ממחלקת הפרוקים/ מקור השם הוא חד-הורית אך בשל תרגום שגוי/ של המילה נשמטה ממשמעותה כל כוונה/ מין זה מצוי גם בארץ ובאזורים נרחבים/ ביבשות אחרות/ חיה מופלאה זו ניזונה אחת לחודש/ אך לעתים יכולה להתקיים חודשים רבים ואף שנים/ ללא מזונותיה...". פגז.

לקפסוטו, חיית אינדי מופלאה אך לא נפוצה דיה, טמפרמנט בימתי אינטואיטיבי. בהגשה בלתי אמצעית בעליל, כשהיא מרגישה ומדגישה, מהמהמת ומהממת, מטעימה ומדהימה ומלווה את עצמה בגיטרה, נתנה שיעור מרתק, מאלף ומסעיר בהגשת טקסט. והשילוב בינה לבין מגורי-כהן גנב את ההצגה.

תמר-קפסוטו-01.jpg
תמר קפסוטו, צילום: נינו הרמן

המלכה מאיה

גם שילה פרבר לא השלימה עדיין את גלגולה מחיית אינדי ונערת רוק אלטרנטיבי לאושיית מיינסטרים. היא התכבדה בשני שירים משלה, "העיר הגדול" ו"אני שמה עליך זין", שהם דבר והיפוכו. בראשון היא מוחה כנגד התפיסה של האשה בעיניים גבריות: "כל הזמן מנסים להחזיר אותי למטה/ כמה השתניתי/ אל תהיי שונה/ איזו אכזבה/ הוא מפחד לצאת החוצה/ וחטא הגאווה/ חטא הגאווה עדיין לא קלטה// "אנחנו נעים במערכת כל כך קטנה/ את מבינה?" / תתכונני להיקרע/ תשתדלי להיות צנועה יותר/ תתנהגי כמו גיברת/ גיברת/ ברחוב וזונה במיטה".

בשיר השני, היא מנסה להראות לו מי לובש את המכנסיים: "אני שמה עליך זין/ אני שמה אותך בשיר/ אם הארת את חיי/ אז עכשיו תשלם על זה/ והחשבון יילך אליי// תודה שבאת/ תמיד אתה הולך/ אני רוצה להיות אחרת/ אבל לא יודעת איך/ ביחוד לא עכשיו...", אבל לא בדיוק מצליחה. פרבר עם נגינה עצבנית-עוצמתית יורה את השורות מתיזה את השיר, כולה - לפחות על הבמה - עוצמה נשית.

   

גם עינב ג'קסון-כהן, שנועדה מלכתחילה להיות פרטנרית של אליוט, תרמה למעמד הטקסי שני שירים מאלבום הבכורה שלה: "תינוק" ו"27". כצפוי, הראשון ("איך יש לי תינוק ואני לא מפילה/ איך יפה לי שמלה/ כבר חודש תשיעי ואני לא אבודה/ איך יפה לי לידה// ילדי שצוחק שם ראש על שמיכה/ איך יפה לי אותי/ איך יפה לי אותך...") הוא על כמיהה לאימהות, והשני ("הגוף שלי/ משתנה/ ואין לָזה עֵד/ ואין קונה// אני רואה אותן/ הן באות/ שֶבַע/ שנים רעות/ חולמת על האישה/ שיכולתי להיות... הגוף שלי/ מוותר/ ואין לָזה עֵד/ ואין פותר...") הוא קינה על בגידת הגוף, שני נושאים מרכזיים בעולמה של כל-אשה. לביצוע הראשון נלווה איור מטריד של תינוקת שלא חדלה לצווח ואמה הצעירה לא טרחה להסות אותה. אולם דומה שהיא לא פגעה בריכוז ובריגוש של ג'קסון-כהן.

לנעילת המופע התייצבה מאיה בלזיצמן. לא נינט, סי, טל או יעל. מאיה. המלכה מאיה. עם הצ'לו הצמוד, לוּפֶּר בלתי נראה, טונות של כישרון, כריזמה שופעת ומחויבות יוצאת דופן (שאצלה היא כבר טבע שני) היא התנפלה על "עד העונג הבא" של ענבל פרלמוטר מ"המכשפות". איזו נוכחות, איזו עוצמה. מלה במלה. "אני נמשכת, והופכת/ לחיית חושך, למפלצת רטובה/ לשדון לילה, לפיה הטובה/ מתוקה ודורסת את האור/ מכבה/ וזורמת הלאה// עד העונג הבא". לבכות מהפרשנות המילולית, להתהפנט על התצוגה הפיזית. וואו! אם ביקשתם דוגמה להעצמה ולעוצמה נשית, בלזיצמן היא דוגמת מופת מסעירה.

מאיה-בלזיסמן-צילום-סיוון-כה.jpg
מאיה בלזיצמן, צילום: סיוון כהן

הסיום עוצר הנשימה השכיח את כל אלה שלשמן לכאורה באנו. ההתרסה של בלזיצמן, ארדי, פרבר וקפסוטו היתה מפגן כוח, כשגם לאמירה הפרטית, האישית והמופנמת יותר של האחרות והאחרים היתה תוספת עוצמה והעצמה. אולי המלה מחאה היתה גדולה מדי על המופע, ואולי היא כבר מיותרת. כי כולנו יודעים מי המין החזק. במיוחד אלה שפוחדים ממנו ומדכאים אותו.

כן השתתפו המשוררות טל ניצן וחגית גרוסמן בקריאת שירים.

המלכה עירומה, נשים שרות מחאה. תיאטרון תמונע תל אביב. ששי, 30 באוגוסט 2013


למועדי מופעים >

01/09/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. מלכה עירומה - מופע מרגש ואיכותי
רננה , ת"א (01/09/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע