מוזיקה - אולארצ'יק ואדר: יום אחד, שיר אחד

אלבום מקסים, מופע מלבב. אלון אולארצ'יק הוותיק ואלעד אדר הצעיר מדגימים כתיבה מופתית

אלון אולארצ'יק, זמר ויוצר, ואלעד אדר, קלידן ומפיק, משתפים פעולה זה כשבע שנים.

אדר, מוזיקאי ונגן צעיר, מוכשר ומיומן, עם רקע קלאסי, הפיק ב-2011 את האלבום "אולארצ'יק סטייל", שנולד בעקבות הופעה אקוסטית משותפת באותו שם, שבה ניגנו השניים יחד בפסטיבל הפסנתר.

"יום אחד", אלבומם החדש, הוא פרי החלטה משותפת ומקורית של השניים – לכתוב שיר אחד ביום: מכתיבת הלחן המשותפת, בדרך כלל בשעת הבוקר, דרך כתיבת הטקסט על-ידי אולארצ'יק במהלך אותו יום, ועד להקלטתו כסקיצה, מן הסתם בשעות הלילה.

את השירים, שנכתבו בין ה-7 באוגוסט 2012 ל-3 בפברואר 2013, השלים אדר מאוחר יותר בעיבודים ובהפקה המוזיקלית. מבחינתי, מופת לכתיבה, להפקה ולהתמקדות בעיקר ובנחוץ.

התוצאה הסופית היא שירים מקסימים באלבום משובב, העשירי של אולארצ'יק באולפן. הפקה נהדרת, רגישה ועשירה, שמשרתת בנאמנות, במידה ובקפידה את אולארצ'יק הקופצני, התזזיתי וחסר המנוחה – גם ברוק'נרול של פסנתר, גם בשילוב של אלקטרוניקה, גם בנגיעות כמו-סימפוניות.

ועל אף שקולו של אדר בקושי נשמע באלבום, חלקו בעיבודים, בהפקה ובנגינה, הלחנת שניים מהשירים בעצמו ושותפות בלחנים של ששת האחרים – מצדיקים את הכותרת המשותפת, הנדיבה, המפרגנת וההוגנת. הצבת השמות של השניים בעמדה שווה בחזית מזכירה את אלבומי הביחד של אריק איינשטיין.

בחינה בוגרת של הזוגיות בחשש מהול באופטימיות

אם אכן הלחנים נכתבו לפני המלים – ואני לא מפקפק, רק משתאה – ההישג מרשים עוד יותר. זה אומר שאדר כבר חדר למחזור הדם האולארצ'יקי ואפילו מכיר אותו טוב יותר משהוא מכיר את עצמו. אדר מצליח לכוון ולהוביל אותו בדרך חדשה מהבחינה הטקסטואלית, כזו שמזמינה את אולארצ'יק להיכנס לתוך נשמתו הוא.

אולארצ'יק, מצדו, חתום על אלבום אישי משהו, שנותן ביטוי לזכרונות ולמחשבות, וגם להיסוסים וללבטים, לחששות ולתקוות שלו. "כשנירגע" (שהיה הראשון להיכתב) הוא בחינה בוגרת של הזוגיות בחשש מהול באופטימיות: "כשנירגע בסוף היום/ נוכל לנשום, נוכל לחלום/ ולחבק אותך פתאום/ ללא סיבה, ללא סיבה".

אלון-אולארציק-צילום-ליאור-ג.jpg

אלון אולארצ'יק (צילום: ליאור גולסאד)

שיר הנושא, שנכתב יום מאוחר יותר (אך נועל את האלבום), מתמודד עם משבר זוגיות, עם הידיעה שמה שהיה כבר לא יהיה: "ורק מבט זחוח לאחור/ יזכיר לו שהיה שם אור/ אך לא מצאו הם לו ולה מקום לאור באפלה/ בלי סיוטים, בלי לבטים/ ובלי הכאב של הלב...".

נדמה שזה השיר היחיד באלבום בגוף שלישי. מצד אחד הוא זה שמעניק לאלבום את שמו, אולם מצד שני, הוא לא נמצא ראוי על-ידי יוצריו להיכלל בין שירי ההופעה. קצת משונה, האמת.

הזוגיות היא נשמת אפו של "לא רואה אותָך" (השיר האחרון שנכתב לאלבום), שבו מנהל אולארצ'יק דו-שיח עם יקירתו (שמגלמת יהודית רביץ): "לא רואה אותך/ מחכָּה כל כך/ ורוצֶה אותך/ נשמתי תפרח". זהו דואט אוהבים נהדר שבודק חילוקי דעות לגבי ההבנה ותשומת הלב שנדרשות במערכת היחסים. הוא: "לא הבנת אותי מהתחלה/ את אומרת שהיה נפלא/ מצטער אך זה מה שהיה: לא ראית אותי". והיא: "שוב אתה גורם לי מועקה/ מתרכז בחֵצי כוס ריקה/ לא ראית אושר, כשהיה, וגם לא אותי".

"אם תרצי", שבא אחרי "לא רואה אותך", משלים את קודמו, ואף הפוך לו. הוא מוכן לצאת מגדרו, ללא תנאי, לקראת אהובתו; בלדה ענוגה שנשמתה מיתרים סימפוניים. אגב, גם שיר זה לא נכלל במופע, אם מחמת אופיו, אם מפני שאין בלהקת הליווי מי שישחזר את קולה המלאכי של רות רסיוק, שחקנית תיאטרון גשר, שפגשנו ב"מחתרת של איש" של אבי גרייניק, גם הוא פרויקט בהפקתו המוזיקלית של אלעד אדר.

משלימים את תמונת האלבום "מסטיק" שכבר נזכר לעיל, הלהיט הגדול שבו והשיר הפותח אותו, שהוא געגוע חינני לאהבת נערות, מבית-הספר, ושני השירים שהלחין אדר לבדו. האחד, "הולך חוזר", עניינו היסוסים והתלבטויות של מה שראוי ורצוי לעשות: "כל פעם כשממריא אל על/ נוסק, נשמט/ וגם אם מתעורר מהר/ נרדם לאט... מה שתמיד היה// הוא שתמיד יהיה/ אודם שושנים, קול פעמונים".

השני, "נורמלי בנאלי", גם הוא שיר אהבה מתוק, וכולו ערגה אל זו שחסרה: "עוד יום, שעה, דקה/ אפרח/ הלב, הוא כבר לא שואל/ רוצה אותך". פשוט מקסים.

אלון אולארצ'יק ויהודית רביץ (צילום: ליאור גולסאד)

מפגן של צניעות (או שמא ביישנות?) מיותרת

למעט שגיאות הגייה אחדות, העברית מקסימה. אמנם הכתיבה קמצנית לכאורה, ומלים בודדות מתפקדות כמשפטים מלאים, ועדיין – על אף תמציתיותה – היא יפה, ובעיקר מלאה חיוניות. לעומת זאת יש בחוברת המלים טעות שחוזרת על עצמה שמונה פעמים, בתאריכי כתיבת השירים: 14 לנובמבר למשל, במקום הנכון, 14 בנובמבר. לתשומת לב היועצת הלשונית(?) אתי אנטה.

כאמור, שישה משירי האלבום משתלבים במופע הנוכחי של אולארצ'יק, וגם הנגנים שניגנו באולפן: הוותיקים אבי יפרח בבס ואשר פדי בתופים, דורון מזרחי בגיטרות ואלעד אדר בפסנתר.

נוסף להם גם אלון פרימן, לחיזוק אגף הקלידים והמחשב. אגב, רק ארבעה מהם משתמשים במיקרופוני השירה שלפניהם. היחיד שלא עושה זאת הוא אדר בכבודו ובעצמו, במפגן של צניעות (או שמא ביישנות?) מיותרת. הוא רק מפזר חיוכים לכל הכיוונים.

במופע יש יותר אנרגיות רוקיות מאשר באלבום, וזה מובן בשל המאסה הקריטית – הרפרטואר הקודם של אולארצ'יק, תריסר מתוך ח"י השירים במופע לקוחים מאלבומי אולפן מצליחים קודמים שלו. גם לעיבודים היפהפיים ולהפקה המוזיקלית ההדוקה של אלעד אדר, בביצוע הרכב-העל של הנגנים, תרומה משמעותית בהפיכת המופע לחגיגת רוק מוזיקלית.

אולם זה הערב של אולארצ'יק עצמו, שתמיד כיף לפגוש, לראות ולשמוע על במה. הוא נראה-נשמע טוב יותר מאי-פעם. הצרידות שלו נעימה מאי-פעם, הולמת את השירה הג'אזית, הנינוחה, הקוּלית.

הוא נראה כמו פרפורמר אמריקאי ותיק: שר עם ידיים בכיסים, בקושי זז, מקסימום מעביר את כובד משקלו מרגל לרגל, מכווץ את הראש בין הכתפיים ושר להנאתו. שירה מפוסקת ובהירה, קצובה ומפורקת להברות מוטעמות. וההומור היבש שבין השירים. פשוט תענוג.

אלעד אדר (צילום: ליאור גולסאד)

מקסים כבר אמרתי? לא לוותר

חמישה מהשירים החדשים משובצים בחלקו הראשון של המופע. את כולם הוא שר כמתואר לעיל, ללא גיטרה, הוא והנגנים שאיתו. "כשנירגע" ו"לכל דבר סיבה" פותחים, "הולך וחוזר" (עם נגינה רוקית מבריקה של מזרחי) במרכזו ו"מסטיק" ו"לא רואה אותך" (עם יהודית רביץ, אורחתו) בסיומו של חלק זה.

ביניהם משתלבים "מלה ועוד מלה" (מ"בואי נגיד שאני שלך", 96'); "ניו יורק" (מ"תגיד לי מה אתה מרגיש") כהרהור נהדר שבו הוא מתחבר נפלא למצב רוח אמריקאי; ו"כל דבר קט" (גם הוא מ"תגיד לי"), שבו הוא מתחבר לראשונה לגיטרה חשמלית, אם כי מזרחי ממשיך לתת הטון (ועוד איזה!) בנגינה על המובילה.

שירים נוספים הם "בעינייך" (גם הוא מ"בואי נגיד"), בביצוע ארכני שנמסך בדם בעזרת נגינת הקלידים המפוארת של אדר ומרגשת בזכות נגינת הבס של יפרח; ו"בא לשכונה בחור חדש" הוותיק (מ"אולארצ'יק", אלבום הבכורה שלו מ-85'), שבו הוא שותף (בנגינה בגיטרה) בבניית האנרגיה החשמלית.

החלק השני, אחרי האתנחתא של רביץ (שרו ביחד את "בסמה מוצ'ו" וגם רקדו טנגו! והיא שרה לבד את "לקחת את ידי בידך"), היה מיטב הלהיטים. ברשימה: "ילד מזדקן" מימי "כוורת" (לחן: דני סנדרסון), "גלים גלים" (מ"אולארצ'יק"), "בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי" ו"שני חלקים בתוך השלם" (מ"שעשועי כאילו", 87'), האחרון בטמפרמנט פאנקי-רוק, כשמזרחי מושך לדיסטורשן. כמו כן בוצע שיר הנושא מ"בואי נגיד שאני שלך", שבו, אחרי פתיחה בפסנתר, אולארצ'יק מנהל דיאלוג בשירה עם הגיטרה של מזרחי.

עוד בחלק זה גם "נערה במשקפיים", השיר היחיד שלא הוא כתב, אלא יהונתן גפן, ובמקור נמסר לביצועו של גידי גוב. גם הוא דואט של אולארצ'יק, בשירה וגיטרה, עם הפסנתר של אדר, בעיבוד ובנגינה מרחיבי לב, כשעל השירה של הבית הראשון השתלט הקהל.

ההדרנים מדגימים את משך קריירת הסולו שנפרשת כמעט על פני 30 שנה. "נורמלי בנאלי" מייצג את ההווה והאלבום החדש, במבע אקוסטי לצלילי הנגינה של אדר, מזרחי ויפרח בלבד, ו"היא הולכת בדרכים" את הימים הראשונים, וההתחלה ב-85'.

מקסים כבר אמרתי? לא לוותר.

אלון אולארצ'יק אלעד אדר, "יום אחד" (High Fidelity)
אלון אולארצ'יק ואלעד אדר במופע השקה, זאפה הרצליה, רביעי, 5 במרץ 2014