בימים אלה מעלה תיאטרון חיפה את "איש הכריות", דרמת מתח מסמרת שיער מאת מחזאי-העל האירי מרטין מקדונה, בבימויו של ארז דריגס ובכיכובם של אלון נוימן ואייל רוזלס.

המחזה עטור הפרסים, שנחשב לאחד משיאי המחזאות המודרנית, מגולל חקירת משטרה בעולם שהוא מעין משטר דיקטטורי אפל. הנחקר הוא סופר שכותב סיפורי ילדים זוועתיים, ונעצר על רקע רציחות אמיתיות של ילדים המתחוללות בעיר ותואמות את סיפוריו.
 
מחזה סופר רלוונטי
 
"ההצגה זכתה למטר של ביקורות מעריכות ולהמון הפקות מוצלחות ברחבי העולם", מספר דריגס, בעבר שחקן ב"הבימה" ובתיאטרון גשר במסגרתו ביים את ההצגות "פציעות קטנות" ו"בזעיר אנפין". "בעיני זה מחזה נטול פגמים, אבל ההשפעה שלו על הקהל משונה. זה בידור לא זול, כמו סרט מתח פסיכולוגי. התכנים מצמררים ומבעיתים, אבל יש בו גם הומור, מין מיקס מוזר של ז'אנרים. הוא מאוד מאתגר לצפייה ועל אחת כמה וכמה לעשייה."

איך ניגשת לביים אותו?  

"הייתי מודע לאתגר, והיו לי המון ויכוחים עם משה נאור (המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, ע"מ) איך נכון לגשת למחזה, כי אפשר לעשות את זה בהמון דרכים. בסופו של דבר בחרתי ליצור הפקה פחות זוועתית ומורטת עצבים ויותר קרובה לפנטזיה."



ארז דריגס (יח"צ)

תסביר.

"המחזה מציג פעם אחר פעם את שאלת הקשר בין היצירה למציאות – איך לצאת אל הדמיון מתוך המציאות ולשחק עם גבולות המציאות. זה מהדהד כל הזמן ברמה העלילתית, כל הזמן מתעסקים בזה. האם יש השלכות למה שאתה כותב למגירה. חוץ מזה המחזה מתעסק גם במעשה היצירה עצמו ומעמיד במרכזו סופר. אמנם לא מצליח, אבל אחד שמגדיר את עצמו כסופר, גם מתוך זה אפשר להבין את הקשר שבין הפנטזיה למציאות."

נשמע מאוד רלוונטי לחיים שלנו היום.

"זה סופר רלוונטי. בימים של דיונים אינסופיים על הגבלות תקציבים והגבלת אמנים, אי אפשר להימנע מלחשוב שהיצירה מפחידה אנשים בשלטון. אחרת למה אכפת להם בכלל מה אמנים עושים? אולי בכל זאת יש לנו השפעה על הצופים."

אתה מדבר כמובן על מירי רגב.

"ברור. למה היא רוצה לעצור תקציבי תיאטרון? ולמה בנט רוצה להוציא ספר מרשימת הקריאה של בית הספר? זה מעלה גם שאלות כמו האם אנשים רוצחים בגלל סרטים של טרנטינו. שאלות ברמה המאוד מיידית."
 
הבחירה במחזה שמתרחש במשטר דיקטטורי רומזת לקשר למציאות שלנו פה?

"אני לא רוצה להתעסק בזה או להתעכב על זה, וגם אין לזה דגש גדול במחזה. אני יכול להגיד לך ככה: האם אנחנו חיים בדיקטטורה? לא. אבל המילה פשיזם בהחלט נמצאת בשיח הציבורי בתקופה האחרונה וכנראה שיש אנשים שמרגישים שהיא רלוונטית." 

איש הכריות (צילום: רפי דלויה)
 
תיאטרון בובות מצמרר
 
אחת הבחירות שלך כבמאי ב"איש הכריות" הייתה עבודה עם בובות.

"זה עניין שעלה לי מהר מאוד, עבודה עם חפצים, בובות. המחזה נע על הציר של עולם הילדים מול המבוגרים, והעיסוק הפלסטי-טכני הזה פותח דלת למשהו מאוד מעניין ולא מתבקש. זה בא לידי ביטוי רק בנקודות מסוימות, של הסיפורים המבעיתים. צוות היוצרים של ההצגה מאוד עזר לי בזה. איילת גולן שהייתה מופקדת על הבובות, סבטלנה ברגר שעיצבה את הבמה והתלבושות.

"בכלל צוות היוצרים והשחקנים של ההצגה מאוד מגוון ומעניין. איילת והצוות שלה שבאו מעולם יותר נישתי וטרנדי, שי פישמן שעשה את המוזיקה והגיע מעבודה ווקאלית בהפקות כמו 'ווקה פיפל', קרן גרנק התאורנית וסבטלנה שהגיעו מעולם התיאטרון, וגם השחקנים, רוזלס ונוימן הגיעו מהתיאטרון אבל מעיין בלום הגיע בכלל מהטלוויזיה ונטע וינר בא מעולם המוזיקה והפרינג'."

אם הגענו לשחקנים, התפקידים בהצגה מביאים למקומות קיצוניים רגשית. איך הייתה העבודה איתם?

"זה היה תענוג גדול. תראי, מדובר במחזה שבלי לחשוב פעמיים אני קורא לו קלאסיקה. זה מחזה מושלם, והעבודה עם השחקנים נגזרה משם. אין ספק שמדובר בתפקידים ארוכים ומתישים שמביאים לקצוות, ודורשים גם מעבר בין משחק לבין עבודה עם בובה, שזה טכנית לא פשוט. יצרנו חלל עבודה מאתגר מצד אחד ובטוח מצד שני, השחקנים באו עם הרבה רצון ותשוקה גדולה, וכל זה הפך את העבודה לתענוג עצום."


איש הכריות (יח"צ)
 
מעדיף הפקות קטנות
 
בפעם האחרונה כשדיברנו ביימת את המחזה הראשון שלך, "דלתות", ביורם לוינשטיין והיית מאוד נרגש מזה (לריאיון מ-2011). מאז עברו שש שנים. מה למדת בינתיים?

"וואו, מלא. אני מנסה לחשוב על דברים ספציפיים ולא עולים לי אבל בטוח שהרבה. סיימתי את בית הספר של יורם לווינשטיין ב-2007, ומאז שיחקתי על במות 'הבימה' ו'גשר', ביימתי וכתבתי הצגות פרינג' וביימתי שתי הצגות ב'גשר'.  היום אני יודע הרבה יותר מה טוב לי, מה מעניין אותי.

"למדתי שאני אוהב לעבוד בהפקות קטנות, לא בהכרח בגודל הבמה אלא במספר השחקנים; למדתי על ההבדל בין עבודה עם סטודנטים לעבודה עם שחקנים מקצועיים, בין בימוי עצמאי בפרינג' לבימוי בתיאטרון רפרטוארי שבו יש לך בוס על הראש. כל דבר כזה הוא התנסות בדינמיקה שונה וכל התנסות לימדה אותי משהו."

מתגעגע למשחק?

"סופר-מתגעגע. אני משחק מעט מדיי ולאחרונה הבנתי פתאום כמה זה חסר לי. נראה לי שאנסה להגדיל את המינון בתקופה הקרובה."

ההצגה תעלה בין ה-19-15 בינואר 2017 בשעה 20:30, וב-18 בינואר גם ב-16:30, 9-6, 11 בפברואר ב-20:30, 1, 2, 6-4 במרץ בתיאטרון חיפה. להזמנת כרטיסים: 04-8600500 או באתר