סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה למירי מסיקה
 

 
 
מסיקה היתה חייבת להינתק מהקרובים לה ביותר, לשנות סביבת עבודה ולהחליף אווירה כדי להגיע הכי קרוב אצל עצמה. והתוצאה היא האלבום הכי חשוב שלה עד כה. אולי גם הכי טוב שהקליטה. אולי אין בו להיטי ענק כפי שהורגלנו אצלה, אבל הוא יפה עד כאב. בעיקר מפני שהיא מתחברת בו, ללא פילטרים כמעט, למהות שלה כאמנית וכזמרת, כאדם, כאישה וכאם."
לראשונה ללא בעלה אורי זך בהפקה המוזיקלית או להיט של קרן פלס, מסיקה משתתפת בכתיבה באלבומה החדש. ואיך קשורה לזה ברברה סטרייסנד?


ההספק של מירי מסיקה, שישה אלבומים וחצי ב-12 שנים, מעורר פליאה. מצד אחד, הוא מלמד על דרייב עצום ועל חריצות בלתי נדלית. מצד שני, הוא משקף מציאות בעייתית מבחינתה, כזמרת מבצעת שאינה יוצרת. בכך שיותר "קל" לה לקטוף פירות יצירה של אחרים, היא לא באמת נאבקת על האמירה שלה.

"אלוהי הדברים הקטנים", אלבומה החדש - אחרי "מירי מסיקה" (2005), "שלום לאמונות" (2007), "חדשות טובות" (2010), "מלך" (2012), "סימנים על החול" (2014) והאי.פי. מהסרט "שלוש אמהות" - אמור לשנות את הדינמיקה, אולי גם את אינטנסיביות ההקלטות שלה.

לראשונה בקריירה

מהרבה בחינות זה אלבום ראשוני. לראשונה ללא מטריית הניהול וההפקה של הלייבל "עננה". לראשונה ללא בעלה אורי זך בעמדת העיבודים וההפקה המוזיקלית. לראשונה ללא להיט של קרן פלס, חברתה הוותיקה וספקית הלהיטים החשובה שלה (ש"נעדרה" בעצם גם מ"מלך"). ולראשונה שמסיקה כותבת שני שירים באלבום אחד (אמנם עם דודי בר דוד), אך זו הכפלת מספר הטקסטים שכתבה עד כה לעצמה - אחרי "ילדה שהתבגרה" (יחד עם קרן פלס) ב"שלום לאמונות" ו"לא כמו כולם" ל"מלך".

מירי-מסיקה-תשים.jpg
מירי מסיקה (יח"צ)

במילים אחרות: מסיקה היתה חייבת להינתק מהקרובים לה ביותר, לשנות סביבת עבודה ולהחליף אווירה כדי להגיע הכי קרוב אצל עצמה. והתוצאה היא האלבום הכי חשוב שלה עד כה. אולי גם הכי טוב שהקליטה. אולי אין בו להיטי ענק כפי שהורגלנו אצלה, אבל הוא יפה עד כאב. בעיקר מפני שהיא מתחברת בו, ללא פילטרים כמעט, למהות שלה כאמנית וכזמרת, כאדם, כאישה וכאם.

זה אלבום (35:07 דקות) של שירי אהבה, זוגיות והורות, שבוחן מערכות יחסים וקשר בנקודות משבר, לאחר זמן וקילומטראז'. בעיקר בלדות, ללא שירים שמחים. נראה שהתאזנה מול הגיל הביולוגי שלה, על סף העשור החמישי לחייה, כשהיא מרגישה את כובד החיים ומשמעותם. ולצד זגזוג ביחסי דחייה-משיכה, הוא מלא ברעיונות לנשים באמצע החיים, איך להתמודד ומה לעשות.

   


אישה קשה ומסרסת

ולאו דווקא מנסיונה של מסיקה, שהיא להגדרתה וכפי שמובע במקצת השירים, אישה מסרסת, שמעמידה את בן זוגה במבחנים שהיא עצמה לא היתה עומדת בהם. "אתה מכיר וסולח/ על מי שהייתי, מי שאני/ ותמיד שומר עליי/ ומי ישמור עליך מפניי// אין לי, אין לי/ מילים אפילו לעצמי/ אין לי, אין לי", היא כתבה ובר דוד הלחין ב"תשים, תשים (שירים שפעם עוד אהבנו)", הסינגל הראשון מתוך האלבום. מסיקה שרה בכאב ובכנות, מתוך היכרות עצמית את הפזמון שטבול בצבעים מזרחיים הארד קור.

אותו רעיון של "התעללות רוחנית" באהובהּ, היא מביעה ב"והיד שלך היא בית" שכתבו על מידותיה נועם חורב ואלנתן שלום. זו היא הקשה, הלא סימפטית. זה הוא שמוחל ומכיל: "אני גשם שנופל, אתה סלע מברזל/ אבל מים בסוף שוחקים אבנים... יום אחד אולי, אתן לך עיניי/ רק כדי שתוכל לראות אותך דרכי", וגם אותה, האמיתית, ללא כחל ושרק, כפוית הטובה ונקופת המצפון.

מירי-מסיקה-חייאתי.jpg
מירי מסיקה (יח"צ)

איך מחזירים את הניצוץ לזוגיות, היא תוהה ב"יפו" של טל רביב ותומר בירן. מרבית הזוגות נופלים בפח השעמום, השקרים והניכור, והיא רוצה לחזור ולהיות שניים. היא לא קשה להשגה ולהבנה, היא פשוט מאותגרת רגשית. והיא צריכה, כמו ב"שמור עליי" של חורב, שלום ואוריאל ויינברגר, גבר רומנטי ללחוש לה מילים פשוטות, לייבש לה את הדמעות, לפנות את פחדיה, לפתוח את לבה, להעיר את עיניה, לעקור את בדידותה, לרפא את נשמתה וליצוק בה משמעות. זה מה שרוצות כולן, לא? וגם שיר מדברי וחם זה - באלבום שעושה שימוש זהיר ומינימליסטי בתיפוף וכלי הקשה - הוא הוכחה שאפשר לשיר ערבית בעברית.

ממש כמו "חייאתי" (חיים שלי) הפותח, גם הוא שלה ושל בר דוד, ערבי במילים עבריות (עם טעות כתיב מטרידה אחת: להתפקח פירושו להחכים. אבל הכוונה בשיר היא להתפכח, שפירושו להתנער מאשליה. חוץ מזה, העברית בפיה ראויה לכל שבח). הזוגיות היא לא שלה, אבל דרמטית מספיק כדי לשיר עליה, על התפכחות מכישוף, על עייפות מהתמסרות, על פרידה מאהבה כובלת, שלא על מנת לחזור.

ואם יש איזו תקווה לחיבור מחדש אחרי הפרידה ב"לנער אותי ממך", בא "לב מול לב" הנועל, שמבוצע כדואט פוצע רק עם הגיטרה החשמלית המרגשת באנושיותה של יניב דדון - וסוגר את הדלת (שני השירים נכתבו על ידי איליה רוסליו וסתיו שמש). מסיקה יודעת שאין לה עם מי לדבר ומודיעה שאין לה כוח להישאר, מעדיפה ללכת אל הבלתי נודע, להתחיל הכל מהתחלה.


  

מאם לבת

ויש לה כאמור, שירי הורות ואמהות, כמו שיר הנושא (מלכי בן-ימין טפרברג), שיר מאם לבת אותו מקדישה מסיקה לבנותיה, תמר ויובל. שיר המשך ל"שיר לשירה" (יהונתן גפן וקורין אלאל) מאלבום הבכורה, שגם הוא סוג של דואט עם נגינת הבס של ניר מימון - כל כך נקייה, כל כך מלודית, כל כך מרגשת, ממש כמו היתה הלב הפועם של השיר.

או "זהרה" במרוקאית, שכתבו גוסטו ואופיר כהן. תרגום עברי לטקסט הערבי לא היה מזיק, למרות שאי אפשר להחמיץ את הרעיון של העברת המורשת מאם לבת, בשירתה המרגיעה והאוהבת. ואפילו "ועכשיו כשאתה כאן" (חורב ושמוליק נויפלד, מי שהלחין לה את "אף אחת", "ברכת המלך" ו"איך היינו"), אולי היחיד שכתוב בדפוס הלהיטני שאפיין את אלבומיה הראשונים, שיר שניתן לפירוש כפגישה מחודשת ושותקת, אחרי פרידה ארוכה ומשתקת, בין אם לבנה - אולי חייל, אולי תרמילאי.

מירי-מסיקה-אלוהי.jpg
מירי מסיקה (יח"צ)

בעיבודים ובהפקה המוזיקלית שותפים ניר מימון (הצלע המזרחית), איתי צוק (האחראי לעבודת המחשב והתכנותים) ורוני בראון (שמנסח את החזון האמנותי), מעניקים למסיקה תחושה חמימה ומגוננת של בית ומשפחה. הם קרובים אצל שורשיה האתניים, מחמיאים לנשיותה, מועשרים בכלי מיתר אך שומרים על איזון מופלא ומוקפד, מעודן ובה בעת הרפתקני ומרתק בינם לבין הקלידים ומצקבי הריקוד האלקטרוניים. וגם מקפידים, איך לא, בכל הפרטים הקטנים.

בחסותם נדמה שמירי מסיקה גילתה את הסוד הגלוי. שלא צריך להתנפל על השיר ולא על המאזין. שאפשר להעביר רגש ואיכות גם בשירה רכה ומלטפת ולא בפאתוס ובצעקה. והיא לא עפה על עצמה, כפי שהיכולות הקוליות ומנעד הרגשות בהגשתה מאפשרות לה, אלא היא מאופקת, שקולה וממוקדת, מדויקת, מזוככת ומזוקקת. והא ראייה: לראשונה היא "מסתפקת" בעשרה שירים, אחרי ש"התפזרה" על תריסר ויותר קטעים בכל אחד מהאלבומים הקודמים ל"אלוהי הפרטים הקטנים".

ברברה-סטרייסנד1.jpg
ברברה סטרייסנד (יח"צ)

ועדיין מירי מסיקה חייבת, ממש חייבת, להגדיל את חלקה ביצירה, בכתיבה וגם בהלחנה. כדי לא להיות תלויה מצד אחד בנדיבותם של יוצרים עמיתים. וכדי לדייק ולהעצים את האמירה שלה כאמנית וכאישה, משימה שהיא רק מתחילה ב"אלוהי הדברים הקטנים". ומשהו לסיום: האם רק לי נדמה שצילום החזית של האלבום (עדי אורני) הוא בהשראת עטיפת הלהיטים הגדולים, אוסף 2, של ברברה סטרייסנד, משנת 1978?

מירי מסיקה. אלוהי הדברים הקטנים (הליקון)

למועדי מופעים >

05/07/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע