סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: קורין אלאל ואסתר שמיר
 

 
 
אלאל באלבום עם השראה ברורה מפילוסופיית שלמה המלך, ושמיר עם אלבום אופטימי באהבה למולדת


קורין אלאל ואסתר שמיר הן שתיים מחלוצות "הרוק הנשי" במוזיקה המקומית. הן בנות אותו גיל (62) וכאילו בתיאום מראש הוציאו לאחרונה (שתיהן בעזרת תומכי הדסטארט ובהפקה עצמאית) אלבומי אולפן חדשים, ששניהם מזכירים נשכחות וממשיכים קו יצירה אמיץ ודעתני, אפילו בלתי מתפשר כשהוא נוגע באמת האישית של כל אחת מהן, ובחיים שלהן ושלנו כאן. גם פוליטית.

ההשראה: שלמה המלך

תשע שנים אחרי אלבום האולפן הקודם שלה, ואחרי ש"התפזרה" בכיוונים מוזיקליים ואמנותיים נוספים (בהם "ארנבות משוקולד" אלבום שירי ילדים והפיכת מגילת "קהלת" למופע ולאלבום) משיקה אלאל את "כאחד האדם" שמשמו, כמו מחלק משיריו, נושבת השראה ברורה של התעמקות במורשת האנושית-פילוסופית של שלמה המלך, כותב קהלת.

באלבום תשע יצירות על 32:18 דקות. הלחנים כולם של אלאל, שכתבה רק שניים מהטקסטים ונעזרה בעיקר בכתיבה של מאיר גולדברג (ארבעה שירים), וגם בזו של יהונתן גפן, ארז ברזוליק וקרן פלס (אחד לכל אחד). זה אלבום "קטן", מהורהר ומכונס בעצמו, מינימליסטי בסאונד ובהפקה המוזיקלית שלו, אותה ניהל (גם בעיבודים ובקלידים) מיכאל גוטליב, נגן הפסנתר הקבוע שלה.

קורין אלאל כאחד האדם.jpg
קורין אלאל, עטיפת "כאחד האדם"


הרושם הוא שחלק נכבד מן השירים, אולי גם כולם, זוכים לליווי שהוא בגדר המלצה ואיור מוזיקלי בלבד. וינייטות רזות של סאונד, גם כשהן משלבות כלי מיתר (כינור וויולה) ונשיפה (סקסופון וחליל), נשמרים איפוק וצניעות של צליל. ממש כמו חטיבת הקצב (גיטרות, בס תופים) שלא עפה על עצמה ומנהלת דיאלוג קשוב וזהיר עם הפסנתר והקלידים ועם לופים, כהמשכו של הקשר המעמיק עם החוויה האלקטרונית בעבודה על "קהלת" (עם אליוט, שנוכחת גם כאן).

לא הייתי פוסל אפשרות שזו גם הכרה עם הנסיגה ביכולתה הקולית של אלאל, שמאז ומעולם נאלצה להתאמץ כדי להבליט את קולה ושירתה יוצאי הדופן.

אינדי פוליטי

לא רק זאת: "כאחד האדם" נשמע כאלבום אינדי, הכי אינדי שעשתה קורין אלאל עד היום. בנגינה, במבע ובאמירה. ובדרכו זה אלבום פוליטי, של מחאה על החיים כאן ועל הקורה בהם מבחינת האדם הפשוט.

בולטים בהם "מעבר לגדר" הפותח (של גפן) ו"מהומות" לקראת סיומו (של גולדברג). הראשון הוא על ההסתגרות וחוסר הפתיחות שגזרנו על עצמנו. על הגבולות, הגדרות, הסייגים והמחסומים שאנחנו מציבים ביניבו לסביבתנו, שמהם נגזרים מצבנו ותמונת עולמנו. "הגדר בין מלחמה לשלום/ בין סיוט לחלום/ בין חומה למחסום/ בין הרוע לתום... ואיש אינו עובר לפגוש ולהכיר את האחר/ קל יותר לשנוא מעבר לגדר". אמירה שראויה היתה להגשה בזעקה, אבל אלאל מעדיפה את האיפוק. 

   


השני כאילו נכתב השבוע. "מגן דוד/ וצלב וסהר/ בעיות בהנדסה/ אל תשלח ידך לנער/ כולנו בני אנוש/ מהומות ברובע הקדוש". האמירה נוקבת וכמוה השירה: "ושלא נדע עוד צער/ בהיסטוריה הפוצעת/ כבר כתובות מראש/ מהומות ברובע הקדוש".

אם תרצו, "ענן כחול" (ברזוליק) הוא התכתבות נוטפת געגוע עם "אין לי ארץ אחרת" הקלאסי של אלאל (מילים: אהוד מנור). על רקע "המציאות עכשיו תקועה בלי דלק" מוארים החלום ושברו במציאות שלנו. "איפה אותם ימים של תכלת... בחדשות מצעד איוולת", ואל תקחו לה את התמימות והאור, שהם בעצם רק מה שנשאר.

גם "מישור" (אף הוא של גולדברג), פופ-רוק אינדי עם טוויסט אתני (נעים להכיר את הטוקיו-טרנג), דן בפריצת המסגרת של דל"ת האמות "של ארץ עצמי/ וכבר בהתחלה היה צר עולמי", ובהיעדר תקווה ותוחלת, הנהייה היא אל המישור, אל החוף החופשי. האבסטרקט המתוחכם של גולדברג (שמקבל ביטוי יפה גם ב"סופה") הוא הגשר אל המחשבות על קיום וגורל, אל ההרהורים באנושיות שמזינים את השירים האחרים.

  


כמו בשיר הנושא, שהוא אדפטציה (גולדברג) לתפישת הקיום בהשראת קהלת: "ואל תחשוב שהיית טוב/ מכל אחד אחר/ כאחד האדם התחלת/ כאחד האדם תיגמר"; "עפיפון" (פלס) שבו נפרט הקיום למטבעות שמחה, אהבה, חופש ושגרה, שקר וצדק; ו"הסאונדמן של העולם" הנועל (אלאל) שנע בין אכזבה מאפסות האדם להכרה מלאת התפעלות והערכה את התבונה שהניעה את המלך שלמה, שהיטיב להבין את העולם.

"סנונית", השיר האחר שכתבה אלאל, מצטייר כחריג יפה ומשובב באלבום בזכות השפעה שאנסונית בולטת, שמעניקה לו מקצב מעגלי, מתנגן ומערסל.

למרבה הצער והאכזבה האלבום אינו נקי משגיאות בעברית ודווקא בשיר הנושא. שמו נהגה על ידה משום מה "כאֶחד האדם" (במקום "כאַחד"), וצורמת במיוחד בו הטעות "דַרכֶּיךָ" במקום "דְרָכָיך". לא יפה ולא יאה.

קורין אלאל, "כאחד האדם" (עצמאי)

קורין-אלאל-איתמר-כהן.jpg
קורין אלאל (צילום: איתמר כהן - יוקי צלמים)



אלבום פטריוטי

"הלילה שבו ניצחה האהבה" הוא אלבומה השביעי, השמיני או התשיעי (תלוי אם סופרים את האוסף ואת אלבום הבכורה המשותף לה ולבעלה לשעבר) של אסתר שמיר, ראשון מזה שש שנים. אלבום מצוין שכולל עשרה שירים יפים (על 44:20 דקות) ומהווה תזכורת נאה לאיכויות היצירה של שמיר.

מהבחינה המוזיקלית, זה אלבום רוק מסורתי על אף שבהפקתו חולקים שני נגני קלידים - עדי דגני (ארבעה שירים, הערניים יותר) ועידו זלזניק (שישה שירים, בעבודת הפקה ראשונה שלו).

מההיבט התמטי, זה אלבום פטריוטי בלי להיות לאומני, חף מהתלהמות אבל גדוש באהבה למולדת ומלא באופטימיות של "תראי שנחזיק מעמד", ממשיך אופציונלי ל"אמצע ספטמבר" המיתי: "תנסי התחלות של צמיחה באוקטובר... תנצלי את הסתיו לבנות לך משהו חדש/ תני לרוח לנשוב בכנפך כמו מפרש/ כי אחרי השרב אחרי קרב ועוד קרב/ רוח חדשה בליבך המותש". "חזקה המהרוח" גרסת 2.0.

אסתר שמיר מלני פנטון1.jpg
אסתר שמיר (צילום: מלני פנטון)


לא פוחדת למחות

כהרגלה שמיר דעתנית ואמיצה, לא פוחדת לנקוט עמדה. למחות בלי מורֶך, לעודד, לנחם ולפייס כשיש צורך.

"ואת/ תנצחי כל רגע מחדש" היא פוסקת בשיר הפותח, שיר אהבה מתובל בפאנקי למדינה שנאלצת להתמודד כל הזמן, להיאבק תמידית. מצד אחד, "איש לא מבין על מה הקרב באמת/ על מה יוכל אדם לשאת ולתת... עד שזה פתאום מאיים על חייו". מצד שני, "תאספי את עצמך מכל הגלויות", נקי מליבך את כל האשליות, התגברי על הפחדים, התעלמי מן האיומים, אבל לא תוותרי - רק את קו החיים אל תעברי."

"שיר מולדת" מפורש לא פחות. פולקי, קאנטרי קליל בתיבול אתני של טאר פרסי, רווי דאגה וחשש, ומבוצע בטון מתוק-מריר: "מה יגדל בארץ שלי, מה יפרח/ קוץ ודרדר או פרי הדר/ צחוק ילדים או חלום נשכח/ כמיהה לעבר או תקווה למחר/ דם המכבים או פרחי לילך". ברוח שיר זה מן הסתם, מעוטר האלבום בצילומי פרחים וצמחי מולדת. גם גבעולי חיטה וענף צעיר של עץ אורן.

  


"אלף סיבות", בלדת רוק בחותם הסבנטיז, הוא אולי הפטריוטי שבכולם. "יש מקומות שם ממש יותר טוב/ אנשים זרים יותר קל לאהוב/ לפעמים פה רותח, לפעמים מסוכן/ אלף סיבות לעזוב אבל אני כאן". ואף יותר מזה: "הו ארצי מולדתי/ כאן חיי וכאן האחרית/ ובתוכי האהבה של עוד שרה/ יום ולילה היא שרה בעברית". ואי אפשר שלא להזדהות עם תחושת הניצחון.

מתבוננת בעצמה מהצד

שיר הנושא מסמן את המעבר מפוליטיקה ומציאות לשירי אהבה וזוגיות. "למרות הרעש מסביב והאש/ למרות קולות המלחמה/ זה היה הלילה שבו ניצחה האהבה/ זה היה היום שו ניצחו קולות השלום/ ושוב חזרו אלינו האור והתקווה/ ויכולנו לשיר את הפזמון/ לה לה לה". גם הוא פולקי, מלא אמונה ברוח וברגשות האדם, ובנוי בדפוס המנוני של שירת רבים מתגברת.

אם ב"תוותר לי", טנגו אסטה-אסטה משודרג, הזוגיות היא מראה למציאות הרוגשת שבחוץ ("זה קשה להיות על סירה מיטלטלת/ בתוך הסערה"), שני השירים הנועלים - "סיגליות" (מי אמר פרחים ולא קיבל?) ו"כמו יין תִתמַתֵק" - מתארים זוגיות יציבה, איתנה וארוכה, מנחמת ומפייסת בראשון, רוויית מחמאות מליציות בשני.

  


מה שמשאיר את "תפישת הגוף" בבדידות תמטית וכשיר "מקצועי", אשנב קופצני לעיסוקה הנטורופתי של שמיר, כמרפאה בשיטת קול הרוח, שמשלבת עבודה קולית והתפתחות רוחנית: "הגוף הוא כמו חומר, כמו אדמה/ ואיך נתעלה מעליו/ הרוח קוראת לי אל הנשמה". ככה זה שתומכי הדסטארט מממנים ומאפשרים חופש יצירה והפלגה למחוזות רחוקים.

שיר זה הוא אולי דוגמה מושלמת לאופי השירה של שמיר כמתבוננת בעצמה מהצד. בניגוד למילים המשדרות דחיפות, השירה לא דחופה, נינוחה. אפילו קרירה ומרוחקת, לכאורה לא מעורבת, אבל מאפשרת מרחב הוגן ופרספקטיבה נכונה - לא מלנכולית, לא נוסטלגית ולא דביקה - לענייניות היצירה, לכנות הכוונה ולישירות ההבעה שלה. גם אני שלה.

אסתר שמיר מלני פנטון2.jpg
אסתר שמיר (צילום: מלני פנטון)


אסתר שמיר, "הלילה שבו ניצחה האהבה" (עצמאי)


30/07/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע