החבר`ה ב"שרימבה" נותנים לך להרגיש שאתה הדבר הבא במוזיקה הישראלית, גם אם אתה קצת מזייף ומגושם. ומחברים את השירה בציבור למחוזות הרוק המקומי.
מסיבה אינטימית
"שרימבה" מוגדר כמופע רוק שבו מוזמן הקהל לעלות על הבמה ולשיר. במילים אחרות מדובר בכמה חברים עם ג`ינס וטי שירט שאוהבים שירים ישראליים, ומספקים לכל אחד בקהל להגשים את החלום הכי מוצנע – לעמוד על במה ולשיר עם ליווי של להקה. בדיוק כמו נינט בניצנים, רק מול קהל הרבה יותר מצומצם ועם הרבה יותר זיופים.
האווירה בשרימבה ביתית. נדמה שכולם מכירים את כולם, ולאף אחד לא ממש אכפת שהמופע התחיל באיחור של שעה ורבע (!). מספר האנשים המועט יחסית שהגיע בשבוע שעבר לבית קולטורה בתל אביב איפשר לאאוטסיידרית כמוני לשים לב שכולם מחליפים נשיקות וחיבוקים. אפילו צוות שרימבה הכיר לפחות בשם הפרטי את רוב אלו שעלו לבצע נאמר על הבמה.
בתחילת המופע הקהל יושב על מחצלות וכריות שמונחות בתפזורת. ככל שהאווירה מתחממת יותר ויותר אנשים מתחילים להתנועע במקום, ואחר כך בצד עד שהמופע הופך למעין מסיבה. אם אתם מדמים בנפשכם מסיבה ישראלית נוסח הגת רימון, כדאי שתרדו מהר מעץ הדימיון. זה רחוק מזה. כאמור, הביצועים לא סוחפים לגמרי, יש קצת בעיות אקוסטיקה וגם מדי פעם שגיאות במילים. יחד עם זאת, נוצרת אינטימיות גדולה. רבים מאלו שעולים לבמה להשמיע את קולם מחפשים למעשה, בדרכם המגושמת אך החיננית, בן או בת זוג להזדקן איתם.
לכן יש במופע הזה משהו מאוד פתוח, מפרגן, אישי ואפילו קסום. חוסר הרשמיות והקלמזיות שאפיינו את הזמרים שניסו לרדת לקהל והסתבכו עם הכבלים של המיקרופון איפשרה לכל אחד להיות מי שהוא, וממש לא להתבייש בזה. כך למשל, כאשר עלה אחד הבחורים לשיר, הוא התנה את זה בכך שמישהי שרואה אותו ונדלקה תעלה לשיר איתו בצוותא. בסופו של דברר האיום לא התממש, ולמרות שהנסיכה לא עלתה לבמה, הבחור המשיך לזמר בקולי קולות.
לא רק באמבטיה
מבין חברי הלהקה שעל הבמה נקודת האור הקורנת היא דקלה – הצלע הנשית בשרימבה. כבר בתחילת המופע היא מיקדה אליה את תשומת הלב שלי, ראשית בגלל שנראתה כאילו השקיעה בעצמה כמה דקות לפני שעלתה לבמה, ושנית בגלל הקול המהפנט שלה. בניגוד לבחורים שעל הבמה, היא מצליחה להרים את השירים לגבהים מאוד מרשימים. היא רוקדת על הבמה, נותנת קצב בכפיים, ובעיקר גורמת לכל אחד ואחת שעל הבמה להרגיש כאילו הם-הם הדבר הבא במוזיקה הישראלית.
טרנד השירה בציבור היה חזק בכותרות בשנים האחרונות. פתאום כולם רצו להיות שרה`לה שרון, ולהראות שלא רק באמבטיה אפשר לשיר. באופן אישי אני מעדיפה שאנשים שהאל חנן אותם בקול יפה ובחוש קצב ינעימו לי את הזמן. אבל אני מודה שיש משהו מאוד ישראלי בשירה בציבור במתכונת כזאת.
ובכל זאת, כשישבתי בקולטורה על הכריות ושרתי בקולי קולות את "שועל במנוסה" של רמי פורטיס ועוד שירים של משינה, אהוד בנאי, מירי מסיקה, אריק איינשטיין ואחרים משהו בלב שלי נפתח. האחראים לזה היו שרימבה. את זה אי אפשר לקחת מהם.
לפרטים נוספים
10/04/2006
:תאריך יצירה
|