סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן רות רסיוק: מוכשרת פחד
 

 
 
'רות סוף סוף' הוא מופע בידור מוזיקלי משובח, תרבותי ואיכותי, עתיר רפרנסים ומושאי התייחסות ומהנה בצורה בלתי רגילה."
אחרי שכבשה אתכם בתיאטרון, בפופ וביוטיוב, מופע היחיד של רסיוק מוכיח שהיא הפרפורמרית הכי ורסטילית בשטח


גונבת את ההצגה

אי אפשר היה שלא לשים לב אליה בעשור האחרון, מאז סיימה רות רסיוק את לימודיה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין (2010) והצטרפה לתיאטרון "גשר". האיכויות המגוונות שלה, כשחקנית וכזמרת, זהרו למרחוק כבר מראשית צעדיה בהצגות כמו "יונה ונער" ו"פרימה דונה", אם לא קודם, במסגרות אחרות.

הופעותיה בתיאטרון, גם בתפקידים משניים (ראיתם אותה והתפעלתם ממנה ב"כפר" ו"ב"דון קיחוטה", "ב"פיניטה לקומדיה" וב"דיבוק", ב"אותלו" וב"ספר דוד המלך" וגם ב"הרצל אמר" וב"אורסטיאה" החדשות יחסית), לצד גיחותיה המרעננות בפופ המקומי ("אם תרצי" עם אלון אולארצ'יק ו"לא נגרעת במאומה" עם אבי גרייניק, אם לציין שתיים בולטות) או בסרטוני היוטיוב הקורעים (בדמות שקדיה) שכבשו את הרשת, מפליאות את העין והאוזן וראויות להכתיר אותה כגונבת הצגות, מה שמסתדר היטב עם דמותה הקטנה וקומתה הזעירה, הילדותית והנערית.

ככזאת, יכולות להיקשר בשמה שתי אמיתות מעולם הבמה. אחת היא פראפראזה על אמירתו הנודעת של סטניסלבסקי ש"אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים". ושניה, עממית ושאולה מעולם הצרכנות, על כך ש"דברים טובים באים באריזות קטנות". ואכן רסיוק, קל להתפתות לסלוגן, היא אמנית קטנה-גדולה. כמו בט מידלר או מדונה משם, ציפי שביט או חני נחמיאס מכאן, ולהבדיל - מרדונה ומסי מיקום מקביל.


רות רסיוק תמונת יחסי ציבור

לא רק שחקנית נהדרת וזמרת מרהיבה, אלא גם פנטומימאית ומימיקנית בחסד, קומיקאית ובדרנית מופלאה. את כל אלה היא אורזת למופע במה אחד, הראשון שלה (כי אין ספק שיבואו נוספים בעקבותיו), רביו-קברט משעשע ומהנה, שבו היא מחליפה תלבושות, מצבי רוח ואביזרי במה, ומציגה - סוף-סוף לגישתה ולהרגשתה, בגיל 32 - דמויות ססגוניות, שירים וירטואוזיים, ומונולוגים קומיים מקריירה שטרם התרחשה. או במלים אחרות - חיים שכאלה רק בלי החיים...

לחגוג את החיים
 
הרעיון מדליק. משותף לה ולבמאי אמיר י. וולף ("קיץ במריאנבד" ב"גשר", "קח את אבא שלך ולך לעזאזל" ב"הבימה"). למה לחכות - אם לצטט את דף ההצגה ודברים שאומרת רסיוק בפתח המופע - 60 שנה לערב הוקרה? "למה לא לחגוג את החיים כשאני צעירה, לפני שיתקמטו פניי, יישחקו מיתריי, ייעלמו זכרונותיי, יפלו שדיי ויגיעו עד ברכי". עדיף להקדים תרופה לזיקנה ולספר לכם כבר עכשיו על מעלליה של רות שעוד לא הספיקה לחוות.

המסגרת היא פנטזיה קומית-מוזיקלית של ביוגרפיה עתידית, מדומיינת ובפוטנציה, שעשויה לקרות אבל לא כך מפני שהיא מפקטבת (מלשון פיקציה) את חייה-שיהיו עם מעשים ומעללים שכבר התרחשו בעבר, לאמניות במה אחרות. מונולוגים שעדיין לא שיחקה, שירים שטרם שרה, וסיפורי רכילות שטרם התאוששה מהם כיוון שעדיין לא התרחשו, בשורה של מפגשים מפונטזים עם גיבורי תרבות מן הספרות, התיאטרון, הקולנוע, המוזיקה והבידור. כל השמות אמיתיים, כל הדמויות היו וכל האירועים קרו. רק היא, רות, לא. והיא "נדחפת" אליהן, מאמצת אותם ומנכסת אותם לעצמה, כמו תהיה איזו דיווה דרמטית, וכמצע להצגת כישוריה היוצאים מן הכלל כבדרנית שהגיעה לפרקה והגיע הזמן שכבר תכירו אותה.

   


על אף שהמערכונים הם גרסאות קומיות ליצירות מוזיקליות ולשירים מוכרים, זה בכל זאת הסיפור שלה, של הכשרון שלה, שהתבשל שנים ומבקש עתה לדרכים להתבטא ומסילות להתפרץ. על מנגינת Smile של צ'רלי צ'פלין, מלווה בפנטומימה ובמימיקת פנים משובחת, היא נזכרת באודישן הראשון שלה (שהיה, איך לא, אודישן ללא מילים); את הדיון על קומתה, לכאורה חסרון אנושי שהפכה ליתרון נשי, היא מנהלת בתזמורת בצורת ובהצדעה לליצן פיירו.

את ההשקעה שלה בשיעורים לפיתוח קול היא מדגימה במספר תרגילים שאימצה, כמו האופנוע, או פואמה קצרצרה של שאקירה; גם מתייחסת בצורה מאוד ציורית למאבק הנשי הסיזיפי, אסתטי- קוסמטי, בשֵֹיעוּר; את התנסותה באהבה (אהבה בלי כאב לא שווה כלום) וטעמה בגברים היא מעבירה למסעדה (ביחד עם שותפה המוצלח למופע, הפסנתרן והשחקן הצעיר תמיר ליבוביץ), בה תפריט המנות הוא שמות גברים והמלצרית מפרטת מעלות, חסרונות ותוספות כמתכון לגבר המושלם (מנת הבית? שמעון מכלוף! השף עובד על זה, לא יצא לו ממש סטרייט...).


רות רסיוק תמונת יחסי ציבור
 
מתוקה, ורסטילית, קוקטית
 
יכולות החיקוי שלה באות לידי ביטוי במספר קטעים מוזיקליים, ראשון בהם בצרפתית, עם שירים של אדית (גם היא פטיט) פיאף. בהמשך יגיעו גם הרפתקאות רומנטיות איטלקיות, חוויות מוזיקליות אמריקאיות (בין היתר בהמצאת הבלוז בדמותה של הזמרת השחורה אטה ג'יימס) ובאווירה רוסית היא מעבירה את הו צ'יצ'ורניה בסלט שמות תרבותי, שאחריתו פגישה עם יבגני אריה והצטרפות ל"גשר".

רק בשיר הסיום היא חוזרת להווה האמיתי. מתכתבת עם "בת 26" של רבקה מיכאלי ומשכתבת לצרכיה את "איך הוא רץ הזמן", גם הוא של מיכאלי (מודל לחיקוי של בדרנית על-זמנית?), מתנצלת שהספיקה, בקושי, לדבר על העבר, ורגע לפני שהיא נעלמת מאחורי הקלעים מבטיחה לדבר בעתיד על ההווה.


רות רסיוק כאטה ג'ונס תמונת יחסי ציבור

וכנראה תהיינה לה הזדמנויות לעשות זאת, כי רות רסיוק מוכשרת פחד. מתוקה, קוקטית ו-ורסטילית במידה לא תיאמן. זריזת לשון, מלאת חן, רבת הבעה וקלת תנועה. גם מצחיקולה וגם מצחיקונת, כשחקנית וכזמרת, כליצנית וכמוזיקאית. והכי חשוב "רות סוף סוף" שלה הוא מופע בידור משובח, תרבותי ואיכותי, עתיר רפרנסים ומושאי התייחסות ומהנה בצורה בלתי רגילה.

כבר עכשיו החלל בו הוא מועלה - מועדון 71 הכסאות, הממוקם במפלס התחתון של המבואה בתיאטרון "גשר" - קטן לדעתי עליו (שלא לדבר על הביקוש והעניין שהוא מעורר). אמת, רסיוק חייבת אינטימיות וקשר עין קרוב, אבל מבנהו (הוא צר מול הבימונת, ומרחב בפאותיו) מותח עד הקצה את יכולותיה וחוטא להן. מגיע לה (וגם לקהלה) חלל הופעה ראוי יותר.


רות רסיוק תמונת יחסי ציבור
 
רות רסיוק, רות סוף סוף. מועדון 71 הכסאות, גשר יפו. שישי, 21 בספטמבר 2018


למועדי מופעים >

02/10/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע