סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "ג'ירפה" ועוד
 

 
 
סרטו של קנטמיר בלאגוב מסעיר ומהפנט, "שיר השמות" מומלץ ועודד לאופולד מעולה ב"15 שנה"



"ג'ירפה" (רוסיה 2019)

דרמה. סרטו של קנטמיר בלאגוב, בהשראת "הפנים האנטי נשיות של המלחמה", ספרה של סבטלנה אלכסייביץ' מ-1985. לנינגרד 1945. מלחמת העולים השנייה הותירה עיקר הרוסה עם בתים קורסים ואנשים שחווה טלטלה פיזית ורגשית. בתוך כל הכאוס הזה, מנסות איה (ויקטוריה מירושניצ'נקו) ומאשה (ואסיליה פרליגינה), שתי נשים צעירות, אחוזות הלם קרב, למצוא משמעות שתיצוק תוכן לבנייה מחודשת של חייהן. איה, המכונה ג'ירפה בשל גובהה יוצא הדופן, עובדת כאחות בבית חולים בו מנסים פצועי המלחמה להשתקם, לאחר ששוחררה משירותה בצבא הרוסי. כשחברתה הטובה מאשה חוזרת אף היא הביתה ומגויסת לעבודה בבית החולים, ינסו השתיים לאסוף את רסיסי חייהן ולנרמל אותם. מתברר שלאחר שובה מהמלחמה של איה, שסובלת מהתקפים נוירוטיים ובלק-אאוטים, היא קיבלה על עצמה לשמור על התינוק שמאשה ילדה בהיותה בחזית, פשקה (טימופיי גלאזקוב) שכעת הוא כבר בן שש. אלא שאירוע טראגי ישבש את האידיליה ביחסי שתי הנשים, יטלטל את חייהן מחדש ויגרום לאיה לבצע מהלך קיצוני כדי לנסות לרפא את פצעיהן. עם אנדריי ביקוב, איגור שירוקוב, קונסטנטין בלאקירב. 130 דקות.

הבמאי קנטמיר בלאגוב, רק בן 27, עומד כאן מאחורי יצירה טעונה, בשלה ובוגרת, שמעידה כי הוא ניחן בעומק רגשי נדיר. במבנה הסיפורי ובאופן הבימוי אפשר לזהות כאן השפעות של אלכסנדר סוקורוב (איתו בלאגור למד) והבמאי המנוח אלכסיי ג'רמן. המלחמה כאילו שייכת כבר לעבר, אבל מאוד נוכחת בעיר לנינגרד ובלאגור חוקר כאן את השפעותיה ההרסניות, למעשה חסרות תקנה, על נשים בכלל, אותן מייצגות שתי הגיבורות שלו. הן חסרות אונים ואסרטיביות באותה מידה, והחברה מצפה מהן שימהרו לחזור לשגרת החיים. אלא שהסביבה המעורערת בה הן חיות בעיר ששוחררה מהמצור עליה ועדיין לא חזרה לדופק חיים מאוזן, לא תורמת ליציבות שלהן, בלשון המעטה. בגוונים ירוקים-פסטליים צובע בלאגוב את המציאות הכאוטית שהוא מציג, בה גם מערכות היחסים בין הנפשות הפועלות, נשים וגברים כאחת, אינן נורמטיביות. ויקטוריה מירושניצ'נקו וואסיליה פרליגינה המצוינות מבצעות כאן התערטלות פיזית ונפשית שמבטאים את חיפוש המקום הנואש שלהן בחיים שאחרי המלחמה. ואולי זו אלגוריה למצבה של רוסיה היום, בעיני הבמאי? כך או כך, "ג'ירפה" זו בהחלט עבודת קולנוע מסעירה ומהפנטת, שתאתגר את הצופה.

דירוג: *****

מועדי הקרנות


ג'ירפה, באדיבות בתי קולנוע לב



   

 
"שיר השמות" (ארה"ב 2019)

דרמה. סרטו של פרנסואה ג'ירארד המבוסס על רומן בשם זה מאת נורמן לברכט. לאורך שנים רבות חש מרטין סימונדס (טים רות') חוסר מנוח מתמיד, בעקבות היעלמותו המסתורית של דווידל רפפורט (קלייב אואן), חברו היקר איתו גדל, לאחר שמשפחתו אימצה אותו, ואותו הוקיר כאחיו. דווידל, בן למשפחה יהודית-פולנית, היה נגן כינור וירטואוז שעתידו מובטח. אלא שבשנת 1951 נעלמו לפתע עקבותיו זמן קצר לפני שעמד לעלות על במת אולם הקונצרטים בלונדון ולתת הופעת סולו כינור שהייתה אמורה להזניק את הקריירה שלו לגבהים. 35 שנים לאחר היעלמותו, עולה בידו של מרטין לעלות על עקבותיו של דווידל, להבין שהוא נמנה עם החיים, מתגורר בניו-יורק בזהות חדשה ומאמין ודבק בדת היהודית שממנה התרחק בעבר. מרטין יוצא למסע בין-יבשתי אובססיבי כדי לאתר את דווידל ולהבין מדוע פרש רגע לפני שיאו כמוזיקאי. עם קתרין מקורמק, סול רובינק. 113 דקות.

אף שאינו יהודי, הבמאי הקנדי-צרפתי פרנסואה ג'ירארד, מקוויבק, קנדה, יצר סרט מרגש בעל מוטיבים יהודיים מובהקים. כשנושא השואה מוצא את ביטויו בסרט דרך מוזיקת נשמה-תפילה יהודית, ונגינת הכינור המרטיטה של דווידל, קשה יהיה לכם שלא להזיל דמעה. ויותר לא אוסיף בנוגע למקומות אליהם לוקח הסרט, כדי לא לפגוע לכם בהנאה מהצפייה. אבל נציין שג'ירארד במאי יסודי. הערך ההפקתי של הסרט, שחזורי התקופות והבנייה התסריטאית של מעברי הזמנים בחיי הנפשות הפועלות עשויים היטב - והרצף הקולנועי הזה יוצר פאזל שרוקם פיסה אחר פיסה תמונה שלמה. מעין סיפור מתח שמסקרן לדעת כיצד ייפתר. טים רות' הוא שחקן ענק, וזה לא חדש, והוא מביא לכאן את כל הניסיון המצטבר שלו, וגם קלייב אואן עושה את מלאכתו נאמנה. מבחינת הנושא והאוריינטציה, זה סרט שבסופו של יום ימצא את מקומו בפסטיבל הקולנוע היהודי. מומלץ.

דירוג:  ****

מועדי הקרנות


שיר השמות, באדיבות פורום פילם



  


"15 שנה" (ישראל 2019)

דרמה. סרטו של יובל הדדי. יואב (עודד לאופולד) הוא גבר כריזמטי, נראה מצוין, עצמאי וחכם, אדריכל מצליח במקצועו שלכאורה שולט בכל מערכות החיים שלו, החברתיות והמקצועיות, ויודע להשתמש בהן לטובתו. הוא נמצא בזוגיות בת 15 שנה עם בן זוגו דן (אודי פרסי), עורך דין צעיר שמעריץ אותו. ויש לו גם את חברת הילדות הכי טובה, איתה הוא חולק את כל סודותיו, עלמה (רות אסרסאי), אמנית מוכשרת, רגישה ויפה, המספקת לו תמיד כתף תומכת. כשעלמה נכנסת להיריון מבלי לדווח ליואב, שדים רדומים מתעוררים מתחת לפני השטח. עולמו של יואב נסדק ומתערער וחייו שתחת שליטה מתחילים להיפרם במהירות. לאחר תהליך מתמשך הוא עוזב את דן, מנתק קשר עם עלמה ומסכן את כל מה שבנה. יואב עובר לגור בדירה מוזנחת ונכנע לשגרה שכוללת שוטטויות ליליות, סקס מזדמן ואובססיה להישאר אאוטסיידר ולא לבסס תא משפחתי. לראשונה בחייו הוא מתמודד עם פחדיו הגדולים, תוך כדי מאבק בכרוניקה ידועה מראש של הרס עצמי. עם דן מור, תמיר גינזבורג, אופק אהרוני, לירית בלבן. 90 דקות.

בסרט הביכורים שלו משרטט יובל הדדי פרופיל של גבר שמתקשה לעבור לפאזה חדשה בחייו, שלכאורה מתחייבת או מתבקשת: להתמסד. המקום הנוח שלו בבועת הבורגנות התל-אביבית - משרד אדריכלות בבעלותו, בן זוג יפה ומצליח בזכות עצמו שאוהב אותו ללא סייגים, וחברת נפש אינטימית, יפה ומוצלחת שעוסקת באמנות - מתחיל להיסדק. הטריגר לכך הוא ההודעה המפתיעה שמנחיתה עליו עלמה כי היא בהיריון. הוא בועט בצורך של כל הסובבים אותו להתבצר בנישה המשפחתית, להביא ילדים לעולם ו"להיכנע לתכתיבי החברה" ומגלה אנטגוניזם שם כלפי הטרנד של המשפחה החדשה, של בני זוג מאותו מין שמתמסרים להורות ולחיי משפחה שלווים, אולי רדומים וחסרי ריגושים חדשים. זה סרט שמתעסק קונקרטית גם במשבר גיל ה-40, אם יש דבר כזה, בשלב שבו נפרדים סופית מאשליית הנעורים והחיים התזזיתיים. בכל הקשור לתסריט, הדיאלוגים כאן הם בין האמינים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות, והדדי גם משאיר כמה קצוות אניגמתיים בתסריט, שלא פתורים עד הסוף, מה שמאפשר לצופה להפעיל מחשבה ולנסות לפרש אותם. שלושת השחקנים המובילים - לאופולד, פרסי ואסרסאי - עושים עבודה מעולה. וכסרט ראשון, הפרודקשן-ווליו שלו מצוין. הצילום (יניב לינטון), העריכה (טל שפי), המוזיקה המקורית (דניאל מאיר) האפקטיבית ושילובה במקומות הנכונים.

דירוג: ****

מועדי הקרנות



15 שנה, באדיבות סרטי יונייטד קינג


  


"שלוש שניות" (אנגליה 2019)

מתח-אקשן. סרטו של אנדריאה די סטפנו המבוסס על רב המכר השוודי של אנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום. פיט קוסלו (ג'ואל קינמן), לשעבר לוחם ביחידה קרבית, הוא עבריין משוקם שהקים משפחה, נישא לסופיה (אנה דה ארמס) ויש להם בת קטנה. הוא נשלח על ידי סוכני אף.בי.איי לחדור לשורות כנופיה פולנית של סוחרי סמים הפועלת בניו-יורק. אם יעמוד במשימה ויספק את המידע הדרוש להם, מובטח לו שההליכים המשפטים נגדו יתבטלו, הליך השיקום יסתיים והוא יהפוך אדם חופשי. לשם ביצוע המשימה, מוחזר פיט לכלא בו שהה על ידי המפעילה שלו בארגון הפדרלי, ווילקוקס (רוזמונד פייק) ומנסה להתיידד עם אנשי הכנופיה. בעודו חושף עסקה גדולה שעומדת להתבצע, הפולנים מתחילים לחשוד שהוא סוכן סמוי. גם מטריית המגן שמספקת לו ווילקוקס נראית לפתע שברירית עקב הנחיית הבוס שלה, מונטגומרי (קלייב אואן) שתניח לו לנפשו ולמלחמת הקיום המסוכנת שלו בכלא. 113 דקות.

אנחנו נחשפים בכל שנה, באופן שוטף, לשורה ארוכה של סרטי מתח-אקשן-פשע שפונים לקהל יעד רחב המחפש בידור מרתק של שעתיים. אלא שאיכות מרביתם המכריעה של סרטים אלה בינונית עד ירודה. וכעת מגיע סרט אינטליגנטי מרתק בז'אנר הזה, לא מעט בזכות המקור הספרותי השוודי עליו הוא מבוסס ואולי גם בשל העובדה שזו הפקה בריטית. במאי הסרט, אנדראה די סטפנו האיטלקי, הוא בעיקר שחקן. ראינו אותו בין היתר ב"חיי פיי", "לאכול, להתפלל ולאהוב" ו"ניין", וכבמאי זהו סרטו השני (הקודם היה "אסקובר: גן העדן האבוד"). נראה כי ניסיונו כשחקן (25 קרדיטים בקולנוע ובטלוויזיה) הכשיר אותו לביים במקצוענות ובדיוק. הסרט מתנהל בדיוק בקצב הנכון, עובר מסצנות משפחה ואפיזודות פשע ברחובות לסרט כלא הדוק וקשוח. השחקן מגלם את הדמות הראשית, ג'ואל קינמן, הוא בעל פרופיל הרבה יותר נמוך משל שני עמיתיו שבתפקידי המשנה, רוזמונד פייק וקלייב אואן, אך עושה תפקיד מצוין. ראינו אותו בסרטים "יחידת המתאבדים", "רובוקופ" ו"ילד 44" ובסדרות "בית הקלפים" ו"ההריגה". "שלוש שניות" שדרג מן הסתם את מעמדו, שכן מאז הוא לוהק לתפקידים בולטים בעוד שלושה סרטים, בהם "הסודות שאנו שומרים", החדש של יובל אדלר.


דירוג: ****

מועדי הקרנות


שלוש שניות, באדיבות סרטי יונייטד קינג



  


"עושים שכונה" (צרפת 2019)

קומדיה-דרמה. סרטו של מוחמד חמידי. פרד ברטל (ז'יל ללוש) הוא המנהל הכריזמטי של משרד פרסום פריזאי. אחרי שבפשיטה של רשויות המס נתגלו אי סדרים וחובות גדולים לרשויות המס, כדי להימנע מסגירת החברה הוא נאלץ להעביר את משרדיה לפרבר ידוע לשמצה. פרד מוביל את משימת המעבר לשכונה החדשה, המפוקפקת צריך לומר, עם לא מעט חששות של עובדיו. שם פוגש הצוות את סמי (מאליק בנטאללה), צעיר שגדל בפרברים, המציע להם להדריך אותם וללמדם את החוקים הבלתי כתובים של המקום. 90 דקות.

מדובר כאן בגרסה המאוד קלילה, כמעט אגדת עם, של "עלובי החיים". אם אם תרצו, "עלובי החיים" הוא "עושים שכונה" על סטרואידים. זה הסיפור על צרפת הבורגנית, המלומדת-מנומסת-מתוחכמת, שפוגשת את חוכמת הרחוב של החבר'ה מהשכונה. בהתחלה, וגם בהמשך, המפגש הזה לא צולח יפה, כי מה לבני התפנוקים מרובעי היוקרה של פריז לפראים שבפרברים? אבל איכשהו מתגברים על כמה קונפליקטים, אנשי החברה מפריז לומדים שסיפור הפרברים לא נורא כל כך, והעבריינים מהשכונה מבינים שהחנונים שהגיעו אליהם מהעיר הגדולה לא כאלה גרועים.בסופו של יום זו קומדיה, חביבה ומשעשעת למדי צריך לומר. יש מספיק קומיק-רליפים בין הקונפליקטים הדרמתיים ובשורה התחתונה, הסרט הזה בהחלט מספק בידור סביר לשעה וחצי.

דירוג:  *** וחצי

מועדי הקרנות


עושים שכונה, באדיבות עדן סינמה



  


"בלתי נראה" (אוסטרליה-ארה"ב 2020)

מתח-אימה. סרטו של לי ווהאנל. ססיליה (אליזבת מוס) נמלטת מביתו הטכנולוגי המפואר שבאזור סן פרנסיסקו של בן זוגה אדריאן (אוליבר ג'קסון כהן), מומחה פורץ דרך בתחום האופטיקה. אדריאן היה פריק של שליטה וכפה עליה כללי התנהגות והתנהלות בהם לא יכלה לעמוד יותר. היא מגיעה בסיוע אחותה, אליס (הארייט דאייר) לבית ידיד משותף, ג'יימס (אלדיס הודג'), החי בו עם בתו המתבגרת סידני (סטורם ריד), אך עדיין חוששת ממנו. היא בטוחה שחייה ייראו הרבה יותר טוב לאחר שנודע לה על התאבדותו של אדריאן, מה גם שאחיו עורך הדין טום (מייקל דורמן), הממונה על צוואתו, מבשר לה שלמרות שנמלטה ממנו הוא השאיר לה סכום כסף גדול. אלא שעד מהרה היא מתחילה לחשוד כי אדריאן בעצם לא ממש מת אלא ממשיך לעקוב אחריה ולהטריד אותה. אירועים מוזרים קורים לה והיא והסובבים אותה מתחילים לחוות אלימות מצד גורם אותו שהיא לא מסוגלת לראות. ססיליה בטוחה שאדריאן ממשיך לענות אותה ולהפוך את חייה לגיהנום. 124 דקות.

"בלתי נראה" מצויד ברכיבים שעושים סרט אימה. יש בו גיבורה הנרדפת על ידי האקס שלה אף שאינו בין החיים יותר. מתרחשת בו שורה של אירועים על-טבעיים ביזאריים ההופכים למסוכנים וקטלניים יותר ויותר, לכאורה מבלי שנבין איך זה בדיוק קורה. יש בו לא מעט תפניות עלילה מפתיעות. והוא בהחלט מפחיד, במיוחד ברגעי השיא שלו. ועדיין, ההיגיון שמאחורי התעלומה לא היה לי מספיק ברור, ושימוש היתר באפקטים בסאונד ובמוזיקה מאיימת נשמע לי מוגזם מדי, בייחוד כשמה שקורה על המסך מספיק קיצוני ולא זקוק לחיזוקים. בחלק הראשון של הסרט בניית האירועים נכונה, אך בחלק השני הכל קורה מהר מדי. לרגעים הסרט נראה כמו אחד ממותחני האימה הטיפוסיים של שנות ה-70 וה-80. מי שעומד מאחוריו, לי ווהנל האוסטרלי, הוא שחקן בעיקר שזהו סרטו השלישי כבמאי והוא מתמחה בז'אנר האימה. אליזבת מוס, שחקנית אמריקנית שמופיעה המון בסדרות ובסרטים מאז ראשית שנות ה-90, עושה כאן עבודה  אפקטיבית למדי. עד שלב מסוים נראה כאילו היא אכן יצאה מדעתה, כפי שחושבים הסובבים אותה, עד שהעניינים יוצאים לגמרי משליטה. אני מניח שחובבי הז'אנר ייהנו ממנו. לי היה חסר משהו שיהדק את הסיפור.

דירוג:  *** וחצי

מועדי הקרנות


בלתי נראה, באדיבות TulipEntertainment



  



27/02/2020   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע