מוזיקה - עולים השבוע: "רוחות אינישרין" ועוד

קולין פארל מרגש בסרטו של מרטין מקדונה, "סנט עומר" נכנס לקרביים ועוד סרטים

"רוחות אינישרין" (אירלנד-אנגליה 2022) *****
דרמה. סרטו של מרטין מקדונה. הסרט מתרחש באי קטן שלחופה המערבי של אירלנד בתקופת מלחמת האזרחים העיקשת והעקובה מדם שהתקיימה בין הקתולים והפרוטסטנטים. כאן היא רק ברקע. שומעים עליה מדי פעם ברדיו, או שחלק מהנפשות הפועלות מחליף דברים בנושא. בכפר באותו אי קטן חיים שני חברים טובים. פאדריק (קולין פארל) וקולם (ברנדן גליסון). חייהם כרוכים זה בשל זה. יש להם ריטואל קבוע. הם מבלים יחד בפאב המקומי, שם הם שותים, משוחחים, מחליפים חוויות. לא שיש להם הרבה על מה לדבר, אבל המינימליזם של הדיאלוג מספק את שניהם והם חווים זה עם זה עולם ומלואו. הריטואל הקבוע של הליכה לפאב, לגימת אלכוהול ושיחות קטנות, מספק אותם לחלוטין. קולם, שחי בגפו, הוא המוזיקלי שבין השניים: מנגן בכינור וכאשר נחגגת שמחה כזו הוא אחרת בפאב המקומי, הוא זה שלצליליו היא נערכת. פאדריק חולק בית עם אחותו, סיבון (קרי קונדון), שמנסה לתמוך בו ולארגן את חייו. אחריה מנסה לחזר בהיסוס דומיניק (ברי קוגן). האידיליה האינטימית הזו מופרת כאשר קולם מודיע לפדריק שהוא כבר לא מעוניין להיות חבר שלו ולשוחח איתו. פדריק לא מבין מאיפה זה נפל עליו ומנסה לשנות את רוע הגזירה, אך ללא הצלחה. וככל שהוא מנסה יותר, תגובתו של קולם קיצונית יותר. עם גארי לידון, פאט שורט. 114 דקות. למועדי הקרנות

https://www.youtube.com/watch?v=jemMaCTRWns

עשה לו טוב לבמאי-תסריטאי מרטין מקדונה לחזור למכורתו המקורית, אירלנד (אחרי שגלה לאמריקה עם "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"). יש מאחוריו קילומטראז' לא מבוטל של כתיבת מחזות (חלק מהם הועלו גם בארץ, בהם "מלכת היופי של לינאן", "כולם רוצים להוליווד" ו"איש הכריות"). בראשית שנות ה-2000 הוא החל לכתוב ולביים קולנוע. ב-2007 כתב וביים את "ברוז'", שם כבר הפגיש בין פארל וגליסון, והחיבור עלה יפה, אז למה לא לעשות זאת שוב? והכימיה שבין שני השחקנים הבריטים האלה מהפנטת. גם בסרט שלפנינו, בו הדיבור ביניהם מינימליסטי למדי, וגם שפת הגוף שלהם זה עם זה לא ממש משדרת דיאלוג. ולכן, גם בלי הזדהות מובהקת של כל אחד מהם עם כנסייה כזו או אחרת, ישר קופץ לראש הקונפליקט הקתולי-פרוטסטנטי. בייחוד כשמדובר כאן, מצידו של קולם, באקט של "ללכת עד הסוף", בניתוק הקשר. בשורה התחתונה, זהו סיפורה העצוב של חברות הדוקה שנשברת ומתרסקת, שלב אחר שלב. בדיוק כמו הדימוי שמקדונה מנסה להציג כאן, של הקתולים והפרוטסטנטים שהיו ממש אחים בדם, עד שהגיעה המחלוקת האיומה שקרעה אותם לגזרים, מבפנים. מקדונה בונה כאן באינטימי-קטן-מצומצם, את המחלוקת הגדולה, הגלובלית. בסיפור שלפנינו, לצד פאדריק החריג עומדת אחותו החכמה והמפוכחת סיבון, שמנסה למנוע ממנו לעשות שטויות, לרוב ללא הועיל. בניסיון נואש לא להיכנס לספוילרים, אומר רק שבסוף הסיפור שלפנינו, הגיבורים נותרים כמו שני טרובדורים עיקשים שאיבדו כל אחד את מה שחשוב לו בקשר או בחוסר הקשר עם השני ובעיקר בטעם לחיות, קולם אומר לפדריק ברגע מכמיר לב: תודה שדאגת לכלב שלי (בורדר קולי שחור-לבן חמוד וידידותי). וזה אחרי אקט של קולם שגרם בעקיפין למות החמורה הננסית של פדריק. וזה אולי סופה, או תחילתה, של ידידות מופלאה. מקדונה מרכיב סרט בעל אווירה קצת של מיתולוגיה, קצת מיסטית (עם מכשפה מקומית די מפחידה), קצת ריאליסטית והרבה פולקלוריסטית. יש הרבה מה לקחת מ"רוחות אינישרין".

רוחות אינשרין, תמונה באדיבות פורום פילם

"סנט עומר" (צרפת 2022) ****
דרמה. סרטה של אליס דיופ. ראמה (קאיג'י גאמה) היא סופרת ועיתונאית מצליחה. אחד ממסעותיה המקצועיים לוקח אותה לסנט-עומר, עיירה בצפון צרפת. שם עליה לסקר את משפטה של לוראן (גוסלג'י מלנדה), מהגרת צעירה מסנגל, סטודנטית מלומדת ומשכילה, שמואשמת בפשע בלתי נתפס: רצח התינוקת שלה, בת 15 החודשים. על פי כתב האישום היא הותירה את בתה התינוקת על החוף בברק, כדי שבעת הגאות גלי המים יסחפו אותה וכך היא תמצא את מותה. הצעירה מודה בעובדות ובאשמה אבל לא מספקת שום הסבר על הנסיבות או המניע שהביאו אותה לביצוע מעשה כה נורא ולא אנושי. ראמה, שהגיעה מתוך רצון לכתוב, אפרופו המקרה הזה, יצירה הנשענת על המיתוס הקדום של מדיאה, מופתעת למצוא נקודות מקבילות רבות בין חייה של לוראן והעבר שלה עצמה. גם היא בהריון כבר ארבעה חודשים, גם היא מנהלת קשר רומנטי עם בן זוג מגזע אחר וגם לה יש מערכת יחסים מורכבת עם אימה המהגרת הסנגלית. כך מתעוררת בה תחושת אחדות גורל עם לוראן. וככל שהיא למדה על חיי הבדידות של קולי בצרפת, והיותה מרוחקת ממשפחתה ומהחברה שהיא רגילה לה, ראמה חשה חרדה בכל הנוגע לעתידה ולגורל התינוק שהיא נושאת ברחמה. 122 דקות. למועדי הקרנות

https://www.youtube.com/watch?v=1YPPNqDrMOc

הבמאי האיטלקי הנודע פייר פאולו פאזוליני יצר ב-1970 סרט על מדיאה, הדמות מהמיתולוגיה היוונית, בגילומה, לראשונה ולאחרונה בקולנוע, של זמרת האופרה האגדית מריה קאלאס. מדיאה מתוארת בסרט ההוא כבת הברברים שהפכה לכוהנת הגדולה ועזרה לאהובה, הגיבור היווני יאסון, לגנוב את גיזת הזהב. היא מצטרפת אליו בחזרה ליוון, שם היא חיה חיים של גולה בארץ נוכרייה ונתלית באהבתה ליאסון. אבל כשהיא מגלה שהוא עומד לשאת לאישה את בת המלך היא מתמלאת בזעם שמבעיר את נקמתה האכזרית. זה המיתוס של מדיאה המשמשת כאן כדימוי לסיפור האמיתי של פביאן קאבו, אישה צרפתייה ממוצא סנגלי שהואשמה בהפקרת בתה על חוף הים, בידיעה שהגלים יסחפו אותה והיא תטבע. אליס דיופ, במאית דוקומנטרית בדרך כלל עם לא מעט קבלות, יצרה במקרה זה סרט עלילתי, שבמשך דקות רבות נראה כמסמך קולנועי דוקומנטרי בסוגת בית משפט. אין ספק שבסופו של דבר הוא מותיר את הצופה עם יותר שאלות מאשר תשובות. אבל דווקא הגישה הזו מאפשרת לדיופ להיות חופשייה בתוך המסגרת הרחבה של הנרטיב, הפרשנות והדימויים הקולנועיים שהיא מציגה. הסרט אניגמטי ולא ניתן לפענחו לחלוטין, מה שמותיר המון חומר למחשבה. משחקן של קאיג'י גאמה וגוסלג'י מלנדה מרתק בפשטות ובישירות הבלתי אמצעית שלו. גם הצילום היציב והמדויק של הצלמת המצוינת קלייר מתון מרשים ומהפנט. אף שמדובר בלא מעט סצנות של עדויות ארוכות בבית משפט, לא ניתן להתיק את העיניים מהמסך.

|סנט עומר, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

"פוקר פייס" (ארה"ב 2022) ***
מתח-אקשן. סרטו של ראסל קרואו. ג'ק פולי (ראסל קרואו) הוא איש הייטק מיליארדר שמכור להימורים. ערב אחד הוא מארח בביתו המפואר והאקסקלוסיבי את חבריו הטובים מאז ילדותם המשותפת (כבר אז התמכרו למשחקי הימורים שונים), למשחק פוקר בעל סיכון גבוה. מצד אחד הוא נותן להם הזדמנות נדירה לזכות ביותר כסף ממה שהם אי פעם חלמו. אבל לכל דבר יש מחיר. ככל שהמשחק מתפתח החברים מגלים מה באמת עומד על כף המאזניים: כדי שתהייה להם אופציה לזכות הם יצטרכו לוותר על הדבר היחיד שהם מנסים בכל כוחם לשמור עליו והוא - הסודות שלהם. אבל זאת לא ההפתעה היחידה שג'ק מכין להם. יש עוד כמה, ולא נעימות במיוחד, אבל אז יש גם טוויסט בעלילה. בזמן שכל אחד מהמשתתפים חושף את סודותיו, המבישים לעיתים, מזימת הנקמה של ג'ק מתפתחת לשיאים חדשים כשגנבים לא צפויים, המכירים את בעל הבית וגם חלק מאורחיו, פורצים פנימה והאירוע הופך לערב של אקשן לא מתוכנן. 94 דקות. למועדי הקרנות

https://www.youtube.com/watch?v=CluJSb93oP0

ראסל קרואו הוא שחקן עם לא מעט קבלות משובחות. רשימה חלקית: "סודות אל.איי", "המקור", "גלדיאטור", "נפלאות התבונה", "אדון ומפקד", "סינדרלה מן", "אמריקן גנגסטר" ועוד ועוד. לעיתים רחוקות הוא שולח ידו בבימוי פיצ'רים עלילתיים וזה אחד המקרים הבודדים האלה. הוא גם בחר ללהק כאן את עצמו בתפקיד "אלוהים" (כמעט) וזה חלק מהקטע המגלומני שלו כאן, שעומד לו לרועץ. הסרט משדר בלי בושה את החשיבות העצמית הנפוחה של יוצרו, שעיבד לתסריט את סיפורו של סטפן מ. קואטס. אילולא המגלומניה המודגשת של קרואו כאן כבמאי וכשחקן, שאי אפשר להתעלם ממנה, אולי אפשר היה לנתח את הסרט הזה ברצינות. אבל כשכל סצנה משדרת "תראו כמה אני גדול", אז מהר מאוד יוצא כל האוויר מהבלון המנופח. אבל, אם נתייחס אליו ברצינות לרגע, עם כל הנסיבות המקלות האפשריות, הוא משוחק ומבוים באופן סביר, שומר על מתח פנימי מובנה ובסך הכל אי אפשר לומר יותר מדי דברים רעים על אף אחד מהמפרמטרים הטכניים והמקצועיים האחרים בו. הבעיה המרכזית כאן היא שהסרט לא מצליח לגעת, לרגש, לעורר. משהו. וזו לדעתי מגרעת לא קטנה.

פוקר פייס, תמונה באדיבות רד קייפ

"פסגת הסכנה" (אנגליה 2022) ** וחצי
אקשן. סרטו של ג'וליאן גילבי. חבורה של צעירים חובבי טיפוס הרים נקבצים יחד למטרת כיבוש כמה פסגות שיא, מבחינתם. בחבורה, ליאו (ריאן פיליפה), מייקל (פרדי תורפ), ז'אן פייר (מישל ביל), איזבלה (מתילד וורמיר), רודי (תיאו כריסטין), נטשה (האנה ניו), ביאה (ג'וסלין ווידוו), אנג'לו (ג'קופו קרטר) וטינו (ג'יאנמרקו סאורינו). הם חווים רמות אדרנליניות גבוהות של כיבוש שיאים חדשים והגעה לפסגות הרים אליהן לא הצליחו להעפיל בעבר, ועל הדרך גם מפולות שלגים שבולמות אותם ולמרבה הצער והכאב הגדול כמה מחבריהם שצונחים מגובה רב אל מותם. אבל רובם חדורי מטרה ולא יניחו לדבר למנוע מהם את הסיבה היחידה שלשמה הגיעו למקום – לכבוש עוד פסגה ועוד פסגה. 115 דקות. למועדי הקרנות

https://www.youtube.com/watch?v=Kf3aUR5DB3U

סרט שמוקדש כל כולו לאלה שטיפוס הרים והסיכון הכרוך בכך – עושים להם את זה. המעטפת הסיפורית, כולל קטע רומנטי בין מייקל ונטשה, נועד ליצור מעין מסגרת רגשית לעלילה, אבל היא נראית מלאכותית ולא ממש אמינה. וגם אם רוצים לבנות דרמה סביב הקטע של טיפוס הרים, צריך לכתוב אותו באופן הרבה יותר הדוק ומגובש. השלד הסיפורי של הסרט הזה דליל מאוד, בערך כמו האוויר שהמטפסים נושמים כשהם בגובה רב. עלילה פשוטה וקלישאית שאין בה כל עניין, משום שאיש – ובכלל זה גם לא הבמאי-תסריטאי ג'ולין גילבי – לא השקיע בפיתוח סיפור קצת יותר בעל משקל. נראה כי מירב ההשקעה בסרט הזה נועדה להציג את האדרנלין הגבוה של המטפסים, ליצור דרמות אנושיות סביב אלה שנקלעים למצוקה ואו שמחלצים אותם או שלא. למעט ריאן פיליפה אין כאן אף שחקן בעל משקל ולכן למרות שמדובר באירוע שמתרחש בגבהים, הדרמה לא מצליחה להתרומם והצופה נותר די אדיש אליה. יש כאן בעיקר צילומי טבע מרהיבים של מטפסים על הרים מושלגים בגבהים שונים ומכל זווית אפשרית – משהו שהבמאי גילבי התאהב בו ולכן מראה אותו שוב ושוב – אבל זה יותר מתאים לנשיונל ג'יאוגרפיק.

פסגת הסכנה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

"דפיקה בדלת" (ארה"ב 2023)
מתח. סרטו של מ. נייט שאמאלאן. בעת חופשה פסטורלית בבקתה מרוחקת וציורית המנותקתק מהציוויליזציה, ילדה צעירה ושני הוריה נלקחים כבני ערובה על ידי ארבעה זרים חמושים. אלה דורשים מבני המשפחה לעשות בחירה בלתי אפשרית: להקריב את אחד מהם בשביל להציל את כל העולם מקטסטרופה אפוקליפטית. עם דייב בטיסטה, ג'ונתן גרוף, ניקי אמוקה בירד, רופרט גרינט, וויליאם ראגסדייל. 100 דקות. למועדי הקרנות

דפיקה בדלת, תמונה באדיבות Tulip Entertainment

https://www.youtube.com/watch?v=CR6KmUtzI0w

"גיבורה בהפתעה" (ארה"ב 2020)
אנימציה. סרטו של ריכרד קוסו. מגי היא וומבטית חמודה אך רגזנית, ההופכת בטעות לגיבורת-על, כאשר בלי כוונה, וגם בלי הרבה חשק, יוצא לה להציל גיבור-על מתחיל ממוות בטוח. כך היא הופכת להיות התקווה החדשה של עיר המשאלות. אלא שלא בטוח שהיא בכלל רוצה להיות גיבורה, ואולי בכל זאת היא תצליח להציל את העיר על הדרך. 90 דקות.
למועדי הקרנות

גיבורה בהפתעה, תמונה באדיבות פילמהאוס

https://www.youtube.com/watch?v=GNIxn5yHuy8