מוזיקה - ביקורת דיסקים: נינט, טל גורדון, עברי לידר

האלבום הראשון של נינט מציג אותה במיטבה מבחינה ווקאלית אך היא הולכת לאיבוד בהפקה של גפן. אצל אמנית יוצרת כמו טל גורדון אין סיכוי שזה יקרה. ויש גם מתנה לחג תוצרת עברי לידר.

יותר גפן מנינט

יש לא מעט סיבות לחבב את האלבום החדש של נינט טייב. כבר הסנונית הראשונה מתוך האלבום הבהירה לנו שהיא החליטה לעשות ניסיון נועז, ולהתנער, אפילו קצת בכח, מהנחמדות שאפפה אותה באדיקות עד היום. בשיר הזה היא נשמעה רדופה, מוטרדת וכנועה, ושונה מכל מה שציפינו ממנה להיות, ובכל זאת מהבחינה הווקאלית היא יצאה שם הכי טוב שאפשר, כשקולה היפה מודגש אל מול ההפקה הרפטטיבית שבנה עבורה אביב גפן בכישרון רב.

כל היתרונות שתיארתי נשמרים לכל אורך האלבום, עם לא מעט לחנים יפים, הפקה מוקפדת לעילא, וסולנית מובילה שברור לכל אוזן מדוע הגיע לה להיות הזוכה הראשונה בתחרות הזמר הפופולרית הזו. היא יודעת היטב לקחת את החומרים שניתנים לה ולהוציא מהם את המיטב, כך שאין שום אפשרות להתעלם ממנה או לבטל את יכולותיה בטענה שהיא נשמעת "כמו כולן".

אך עם כל זאת, אפשר למנות פה שני חסרונות ממשיים שעומדים בדרכו של האלבום הזה. קודם כל, הנימה המינורית שעוטפת את האלבום כבר מתחילתו, ובארבעת השירים הראשונים אף מצליחה לתפוס את האוזן, מאבדת גובה באופן משמעותי לקראת אמצע האלבום, עד כדי זעקה ממשית לאיזה שיא אחד או שניים של אנרגיות משחררות. הזעקה הזו נשארת ברובה - למעט השיר "היא יודעת", שכתבה נינט בעצמה יחד עם עילי בוטנר - ללא כל מענה הולם.

החיסרון השני, והמשמעותי אף יותר, נוגע לחיבורה הרופף יחסית של הזמרת אל כל שאר האלמנטים שמרכיבים את האלבום. עד כמה יפה שהיא יודעת לשיר, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאלבום הזה הוא לא פחות אביב גפן מאשר נינט טייב, וזה ניכר בו בכל צליל. גפן ללא ספק השקיע פה מאמצים רבים כדי לבנות לנינט מעין מסגרת שבעזרתה היא תוכל להשתבץ לנישה האיכותית שהיא כל כך חפצה בה, אבל כל הקונסטרוקציה הנהדרת הזו נשמעת מלאכותית ומוגזמת לעתים, ובעיקר בתחום הטקסטים. בסופו של דבר, לכוכבת הערב בעצמה נשמר מעט מדי מקום חופשי להתנועע בו, וזה, איך לומר, קצת חבל.

נינט טייב – יחפה, הליקון

יוצאת דופן

טל גורדון היא עוף מוזר בעולם המוזיקה הישראלית. לכו תבינו איך זה שזמרת-יוצרת אהודה שכזו, עם קול נדיר שכזה ויכולת כתיבה מרשימה, שתווית האיכות דבקה בה בכל צעד אשר נקטה בו עד היום, החליטה להניח בצד לכמה רגעים את שאיפותיה, ולעסוק באופן נמרץ בקידומם של אומנים ישראליים, ובקידומה של המוזיקה הישראלית בכלל. אם זה כמגישה המפרגנת של תכנית הטלוויזיה "תוצרת הארץ" בערוץ הראשון, ואם כמראיינת ומקדמת אמנים ישראליים, ככותבת באתר הזה ממש.

אז כשש שנים אחרי האלבום האחרון שלה החליטה טל גורדון להחזיר את עצמה אל אולפן ההקלטות, והתלבטתי אם לכתוב פה על האלבום הזה חרף ההיכרות האישית (אם כי המצומצמת למדי), אך כשהבנתי שממילא אני עומד לכתוב מילים חיוביות, החלטתי שלא לוותר.

כבר מהרגע הראשון מסתבר שרשת הקשרים שיצרה לעצמה במהלך שנות הפעילות הארוכה שלה בתחום המוזיקלי המקומי השתלמה בגדול. ההפקה המוזיקלית שבנו עבורה עופר קורן (אלג`יר) ושיקו פלדמן (שייגעצ), היא פשוט אחד מהדברים היפים ביותר שיצא לי לשמוע לאחרונה. לפעמים זה רוק רך, עשיר ומלטף, ואז זה סוער יותר, אבל לא במידה כזו שתריץ אתכם להנמיך את הווליום. לפעמים מתגנבת האלקטרוניקה אל עבר השוליים, בעדינות, ולפעמים היא מפצפצת בחדווה ובמלוא הדרה לכל רוחב הפס. אך אולי בעיקר, הצלחתה של ההפקה המוזיקלית ניכרת ביכולותיה לשמור על מקומה על אף מורכבותה, כמי שיודעת מי היא הכוכבת האמיתית פה, ואת דבריה של מי יש להחצין ולעטוף באהבה.

וטל גורדון בעצמה, יודעת היטב לנצל את כל היתרונות ששעומדים פה לרשותה. היא שרה ללא כל התנצלות בקול עמוק וצרוד עד אימה, שנשלה מתוך ביבים עמוקים של עשן סיגריות כדי לספר פה את סיפוריה, והיא מצליחה להיות פשוט יוצאת דופן. זה נהדר, וזה אמיתי, וזה מלא קסם, ואפלוליות, ומסתוריות מפתה, גם כשהיא רוצה לעלות עוד קצת ואינה יכולה, וגם כשהמילים שיוצאות מפיה הן קצת גדולות מהחיים. אין לנו עוד זמרות כמוה.

טל גורדון – לפני שהשמש עולה, התו השמיני

שומר מסך מוצלח

לפני כחצי שנה סיפרתי והמלצתי פה על אלבום ההופעה החיה של עברי לידר, שיצא במקביל לדי.וי.די מאותה ההופעה. עד היום אפשר היה להשיג את שתי המדיות בנפרד בלבד, והנה, לקראת החגים, החליטו בחברת הליקון לאחד את שתי האריזות יחד, ולמכור אותן במחיר מוזל.

לטעמי הדיסק הסטנדרטי עדיין עדיף על פני ההופעה המצולמת. כשזה יצא, נהניתי מאוד מהדיסק, והוא ליווה אותי מהבית לאוטו ובחזרה במשך זמן לא קצר, ואילו הדי.וי.די, על אף היותו ארוך יותר עם מספר שירים גדול יותר, ועל אף הופעת אורח של ריטה בדואט עם לידר, איכשהו לא מצליח להעביר את התחושה האמיתית של ההופעות שלו, אלא מתפקד יותר כרצף של קליפים סטריליים. בסך הכל, על אף החסרונות, זהו ללא ספק עדיין שומר מסך מוצלח למדי, ובייחוד אם אתם נמנים על חובביו של לידר. ובפורמט הזה, בשילוב עם הדיסק עצמו, זוהי גם רכישה משתלמת ורעיון חביב למתנת חג.

עברי לידר – Live CD + DVD, הליקון