הפסנתרן האלג`יראי הוותיק קורא את המוזיקה הים תיכונית דרך הפסנתר שלו. גם ליאור אלמליח ועומרי מור השתתפו בחגיגה
חף מכל אירוניה
לפעמים אתה מגיע להופעה ומוצא את עצמך בעצם במסיבה. זוהי התכונה הבסיסית של מוריס אל מדיוני. מדיוני, בן 78, אוהב לנגן ואוהב לשיר. למרות שסדר ההופעה, הסולמות, המעברים סדורים היטב ובוצעו פעמים רבות מדיוני לא מוכן להיכנע לגדר שהוא עצמו בנה והוא משלב מחרוזות, אסוציאציות מוקדמות, שירים ממקורות שונים ושמח בהם כמו ילד קטן.
מדיוני היה מהראשונים שהפיק מהפסנתר האירופי צליל של קאנון על ידי נגינה כמעט זהה בשתי הידיים. כמעט זהה, משום שיד ימין מעטרת בקישוטים וסלסולים ויד שמאל מנגנת את המנגינה הבסיסית בצרוף צלילי בס הממשיכים להתקיים בעזרת הפדל. מדיוני נחשב לאחד ממייסדי סגנון ה"ראי" האלג`ירי, מבלי שהרגיש ומבלי לתכנן. החומר הבסיסי שלו כולל מלודיות ערביות, אנדלוסיות ולטיניות. מדיוני אינו מנסה למזג בין סגנונות. הוא חף מכל אירוניה ומכל תכנון סגנוני המנסה להיות אופנתי. מה שהוא עושה זו קריאה של המוזיקה הים תיכונית דרך הפסנתר. אלא שהפסנתר שלו מאחד את הסנטור, את הקאנון ואת הנבל.
השירה שלו היא לא זירה של פיתוח קול: זוהי שירה של פסנתרן בבית קפה בקהיר, מדריד או טנג`יר, שירה המכוונת לקהל היודע את השירים ושר אתו. זוהי מוזיקה לבנטינית במובן העמוק ביותר של ה"לבנט" (מזרח) אני תוהה אם יש קשר בין לבונטין ל"לבנטיני"?). תת ז`אנר זה היה נפוץ מאוד בשנות החמישים ( ראו למשל שירים כמו "מוסטפה" ושיריה של הזמרת דלידה ) וחזר בהיסוס בשנות השמונים.
שלושת מלוויו של מדיוני נוהגים יחד בתזמורת ה"מגרב" ומסתפקים בלווי נאמן, ללא קטעי סולו. אך אל יהי הדבר קל בעיניכם, כי מדיוני משנה קצבים, סולמות ואופי ללא הודעה מוקדמת. מדיוני עצמו מזכיר לאנשים רבים את הפסנתרן האגדי רובן גונזאלס מה"בואנה ויסטה סושיאל קלאב". לשניהם משותפים (מלבד הגיל הגבוה) שליטה קצבית פנטסטית, יכולת מלודית וידיעה של מהות הסגנון אך פה גם נפסקת ההשוואה - גונזאלס ז"ל חיפש את המורכבות בסולו, את הקונטרפונקט, את המשחק בין הידיים ומדיוני (ייבדל לחיים ארוכים) מחפש את תרועת הניצחון (ארבעה אקורדים איטיים ענקיים וגליסנדו לסיום) את השמחה ואת הקשר המיידי למאזין.
בעיקר אהבתי את הנוסח האינסטרומנטלי שבו מוצג בנגינה איטית הסולם אשר בו תנוגן היצירה.לאחר כמה סלסולים נותנת יד שמאל גרוב חזק והיצירה מתחילה להסתעף, כשבאמצעיתה יש פיתוח ומעבר לסולם אחר ולאווירה אחרת, והסיום הוא מנגינה שלישית.
היורש
האורח הראשון במופע הוא ליאור אלמליח. זמר וחזן, מוכר ואהוב בעל מגוון קולי רחב ביותר ומוזיקליות עדינה המאפשרת לו לסלסל, לצאת ולהיכנס במיומנות נהדרת אל תוך הסולם. הוא מכיר את מדיוני שנים רבות, מהופעתו של האחרון עם התזמורת האנדלוסית, וסיפר כי מדיוני היה בעיניהם דמות אגדית, ולו לפני 15 שנה היה אומר לו מישהו כי הם יעמדו יחד על אותה במה היה רואה בכך דברים בטלים. הקשר ביניהם היה טלפתי, ובתנועות יד נמרצות ניצח על המלווים תוך שהוא ממריץ אותם להגביר קצב. הופעת האורח הייתה קצרה מדי (בערב שנמשך שעתיים ללא הפסקה היה יכול אלמליח לתת יותר מרבע שעה) ועוררה תקוות להופעות ולהקלטות נוספות.
הפתעה ציפתה למאזינים בדמות פסנתרן הג`אז הצעיר עומרי מור. מתברר שהפסנתרן המחונן משתלם מספר שנים בנגינת פסנתר ים תיכונית. מדיוני שמע אותו לפני המופע והתרגש ממנו. לקהל אמר מדיוני כי זמן רב הוא מחפש יורש לכל הידע שלו והנה נמצא היורש. הם עלו לנגינת קטע בארבע ידיים, קטע לא קל שבו ניגן מור ברגיסטר הגבוה מעין מחרוזת לופ מדויקת מאוד בעידודו ובהשגחתו של מדיוני שניגן את הבסים.
לולי הופעה שהיתה אמורה להתחיל יותר מאוחר לא היה מדיוני נוטש את הפסנתר. מדיוני שימח אנשים רבים באותו לילה.
מוריס אל מדיוני ב"לבונטין 7 ". מוריס אל מדיוני- פסנתר,שירה; חגי דליצקי-בס; דודו בלילטי-דרבוקה; עמי בלילתי-בונגוס; אורח: הזמר ליאור אלמליח; הפתעה –הפסנתרןעומרי מור. 7 ביוני 2007.