והפעם: אסף אמדורסקי, יצחק קלפטר, אוהד חיטמן ורונה קינן, אורנה דץ ואבי מסיקה
אסף אמדורסקי - "רכבת לצפון"
(א.א מוזיקה)
א.א (או בשמו המלא – אסף אמדורסקי) בדרך לאלבום חדש. בהתחשב באלפי הנשים שנשבו בקסמו כשופט ב"גריז", העיתוי של הוצאת הסינגל הזה הוא ממש מושלם. אמדורסקי חוזר לגיטרות החשמליות, לקול המלטף ולמילים הממיסות על התחושות שממלאות את הלב כשהוא אוהב. אני לא יכולה להגיד ש"רכבת לצפון" שונה מאוד מהחומרים המוזיקליים הקודמים של אמדורסקי, אבל בכל זאת אהבתי מאוד את הפזמון ואת היכולת שלו לשחרר את אהובתו שתחווה חוויות גם בלעדיו. לא כל גבר יכול לעשות את זה.
אוהד חיטמן ורונה קינן - "נקודת ההתחלה"
(הד ארצי)
אוהד חיטמן ורונה קינן הם שניים מהיוצרים הכי מוכשרים שצמחו כאן בשנים האחרונות. שיתוף פעולה בין שניהם יכול מבחינתי להעלות כל אחד מהם עוד כמה רמות במעלה סולם המקוריות והחדשנות. ל"נקודת ההתחלה" יש איזו ארומה צרפתית שהופכת את תהליך ההתבגרות והשחרור מכבלי ההורים והציפיות שנרקמות עבורנו עוד לפני שאנחנו מגיחים לאוויר העולם לרומנטי וקסום. הקולות של קינן וחיטמן משתלבים בצורה נפלאה ונותנים את הדגשים במילים הנכונות. אוהד חיטמן כתב והלחין שיר מקסים שמשאיר צביטה בלב.
יצחק קלפטר - "אנשים משתנים"
(עצמאי)
אח.. איזה כייף לשמוע שוב את הקול המעושן של קלפטר בסינגל חדש-חדש. למרות הפניית העורף של הקהל, למרות החיים הקשים ולמרות פרס מפעל החיים שהוענק לו לאחרונה, קלפטר חוזר בקרוב עם אלבום חדש בשם "קצת דיפלומט" ומוכיח שכוחו עדיין במותניו - הן בפריטה על מיתרי הגיטרה והן בפריטה על מיתרי הרגש. ב-2 דקות ועוד 37 שניות מצליח קלפטר לייצר תמונה של מציאות משתנה ועונות מתחלפות כשקלפטר של שנת 2008 מביט מהחלון, וקצת יושב על הגדר.
אורנה דץ- "כי ככה אני רוצה"
(עצמאי)
אז אורנה ומשה דץ פירקו את החבילה הזוגית, ואורנה החליטה לצאת לדרך מוזיקלית משלה. אחרי שנה וחצי היא חוזרת עם סינגל בכורה שנוטף פמיניסטיות, עצמאות והגשמת משאלות. הדצה – כך נראה – טעמה את טעמו המופלא של השחרור והתוצר המוזיקלי העצמאי שלה שונה מאוד מהחומרים הקיטשיים והדביקים שהורגלנו לקבל ממנה בעבר. יש משהו כייפי מאוד בשיר הזה שהיא כתבה יחד עם דותן הלברייך. שיהיה בהצלחה.
אבי מסיקה- "כמה אהבה"
(RMS החברה למוסיקה)
קצת נמאס לי משירי ראפ שעוסקים באהבה. בעצם, הם כבר יצאו לי מכל החורים. אבי מסיקה שבעבר מיקסס שירי ילדים ועשה בעיני עוול נוראי למקור התמים והטוב, חוזר בסינגל מתוך אלבום חדש. שוב תופים בקצב שחוזר על עצמו, שוב מונולוג של בחור שהבין מאוחר מדי כמה הוא אוהב את זו שהייתה מוכנה לסבול אותו כל כך הרבה זמן. בקיצור - במצב שבו השוק כל כך רווי בחומרי ראפ דה-לה שמאטע - באמת שאין צורך בעוד מאותו הדבר.