סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: איך שיר נולד במאה ה-21
 

 
 
הידיעה על שובו של פסטיבל שירי הילדים ואלבומים שיצאו לאחרונה מציתים עניין מחודש בסוגה המוזנחת


המערכה על נפשו של הילד
 
חצי שנה כמעט לפני חנוכה ובחסות מדורי הבידור של הצהרונים "מתלהטת" זירת ההפקות הגדולות "לילדים". הסיבה? הודעה דרמטית, מפתיעה ומרעננת, על שובו של פסטיבל שירי הילדים הוותיק אחרי יותר מעשרים שנות חדלון. ובדרך הטבע וכאופייני למדינתנו שבה כמעט ולא קורים דברים "בעד" אלא תמיד "נגד", צצה כמובן השוואה לשחקנים אחרים בזירה, וזריזים כבר משרטטים את הבידול ומנבאים את ה"מלחמה" בין הפסטיבל המתחדש לבין הפסטיגל הוותיק (שפעם היה "חדש" ו"נלחם" בפסטיבל הוותיק, וחוזר חלילה).
 
עכשיו? בקיץ? בפתח החופש הגדול מדברים על חנוכה? לא מוקדם מדי להכרזות מלחמה? אך נניח לעניין המובן של העיתונים (שצריכים להתפרנס בעונת המלפפונים הקיצית) בליבוי מאבק "יצרי" שמאפשר איזכור שמות ושימוש בתמונות של "כוכבים". איך שלא תסתכלו עליו, הוא מהלך מתוחכם של מפיקים והפקות בשיפור עמדות במאבק (האמיתי והחשוב להם יותר) על תשומת הלב של הקניינים הגדולים במשק בקידום המכירות שלהם. אם נתרכז ב"לב הסכסוך" והוא המערכה על נפשו של הילד, על "חינוכו" ומי יכתוב למענו שירי ילדים "טובים" יותר ו"מתאימים" יותר, בעניין זה אף פעם לא מוקדם מדי ליומרות, כוונות ולמעשים טובים.
 
מה זה, בכלל, שיר ילדים? כזה שנכתב בפשטות, ללא מסרים סמויים, עם מהלכים מלודיים פשוטים, קלים וקליטים? לא בהכרח. היסטוריית הזמר העברי גדושה באינספור דוגמאות לשירים שלא נכתבו במיוחד לילדים, אבל נתגלגלו להיות כאלה. פעם, שיר ילדים היה זה ששרו הורים לטפם, בשעות הפנאי ולפני השינה, שירים שנשמעו בגן ילדים, בשעת שירה ונגינה עם אקורדיוניסטית. בימים שלא הייתה טלוויזיה ואפשר היה ללמד שיר ללא הפרעות והשפעות מבחוץ. כשלהורים היה יותר זמן ויותר סבלנות וכשמורים השקיעו בחינוך מתוך תחושת שליחות (ההכללות גסות, אבל הכוונה, אני מניח, ברורה).
 
היום, כשאמצעי הלימוד והשינון משוכללים ומגוונים, כששמים קלטת וידאו בגן ומפעילים טלוויזיה או מחשב בבית, כמעט מתייתר תפקיד החינוך וההוראה בשעות הפנאי. אם פעם, וזה באמת מזמן, מלחין חבר למשורר לכתיבת שיר חדש, ידע עליו כל היישוב. ואפילו מאוחר יותר, בימים של שתי תחנות רדיו וערוץ טלוויזיה אחד, ממלכתי וחינוכי, אפשר היה ליצור שירים "לילדים" כי היו תכניות לילדים. היום, מול התוכן האינסופי ושפע הערוצים, כולל ערוצים מסחריים לילדים, מיטשטשים הגבולות. אמנם לא חסרים מוהיקנים (סמדר שיר, משה דץ, רינת גבאי ואחרים) שממשיכים ליצור בדרכם, אבל כשילדים צורכים שירים של מבוגרים - מבוגרים? והרי הפופ נועד לבני-עשרה, שהם עדיין ילדים - בתכנים ובקצבים, יוצא שההתכוונות ב"שיר ילדים" היא בעצם לפעוטות. אולי אותם אפשר לעצב ולחנך, אבל הם, בינינו, לא הקהל של פסטיבלי חנוכה והפקות פאר.
 
 
על איכות ועל אחריות
 
ובאמת, כשמדברים על החזרת עטרה ליושנה, על שיבה לשירים "איכותיים" לילדים, כאלה כמו שהיו "פעם" (ואף פעם לא יהיה כמו "פעם". הנוסטלגיה הזאת היא סם משקר וממכר, שקל להתפתות אליו אבל קשה להיגמל ממנו), צריך לשאול למי בעצם הם (המסגרות שמבקשות להציע את השירים האלה) מיועדים? לילדים? להורים שלהם? ואולי לוועדי העובדים שלהם?
 
נלך, לצורך הוויכוח, בכיוון ההפוך: ועדי עובדים לא מתעניינים בפרטים הקטנים. אותם מעניינים המאסות, הרושם המצטבר וההטבות המפליגות שהם משיגים לחבריהם, וכל זה בדרך להארכת ולהנצחת המשך כהונתם. עניין של כוח. ההורים? גם הם, בינינו, מבקשים - אפרופו חנוכה - למנוע חור בראש, להוציא את הילדים מהבית. רצוי בזול אך בעיקר מפני שכולם עושים זאת. לא לפגר במירוץ ההישגיות החברתי. האיכות והמסרים אולי חשובים להם, אבל יותר מהם חשובים היוקרה, מעמד בעיני ילדיהם ומעמדם של הילדים מול חבריהם. הילדים? מה זה ילדים ועד כמה, אם בכלל, יש להם זכות בחירה? מרגע שילדים עומדים על דעתם הם צרכנים צרחנים, שטופי השפעות סביבתיות (ולא ננקוב ונפרט שמם) ולא מוותרים בקלות. וספי הגירוי והעמידה על הדעת יורדים בהתמדה.
 
בואו ניבנה סולם אחר, של אחריות. לילדים קשה לדעת מראש לקראת מה הם הולכים. גם כי ההורים לוקחים אותם, גם כי מעניינים אותם שמות וחוויות מובטחות (מהפרסומות ומהקדימונים). איכות? תרבות? אמנות? חינוך? זה לא תחום השיפוט שלהם. ילד לא מסוגל לשפוט איכות ברגע אמת. האפקט שלה מצטבר, מחלחל, שוקע ונאסף. גם להורים קשה עם נטל האחריות הזה. הם יודעים, ולא בתת-ההכרה, מה הדבר הנכון והחשוב לעשות, אבל אין להם (למרביתם, ושוב סליחה על ההכללות) הכלים, ויותר מזה העצבים, לעמוד על שלהם מכל מיני סיבות, תירוצים ולחצים. אפשר לגלגל את האחריות אל המפיקים, ואכן הרבה תלוי בהם, אבל אי אפשר, כאמור לעיל, לבוא אליהם בטענות. לא תפקידם לחנך ולדאוג לתרבות לעם. הם דואגים ובצדק להשקעות ולרווחים שלהם. ואם יצליחו לשלב בין מסחריות לאיכות, מה טוב, למרות שלאיכות יש פנים רבות - לאו דווקא תכנית, אלא גם ביצועית ותדמיתית. יותר מכך. אפשר להעמיד בראש ההיררכיה את מערכת החינוך הממלכתית. אלא שבעידן קפיטליסטי ויזמות עצמאית אין לה כוח, השפעה ומשקל, במיוחד עם מערכת קריטריונים מיושנת שתומכת בדיעבד ולא מראש ולמפרע.
 
יוצא מכך שהאחריות האמיתית נופלת על כתפי היוצרים, ספקי התוכן בשפה המודרנית. בהם תלויה היכולת לכתוב "שירי ילדים של פעם", גם אין חיה כזאת יותר. כי כולם הולכים קדימה, יחד עם החיים והקידמה והמציאות המשתנה והנושכת. אי אפשר לכתוב שירים של פעם, כיון שהשפה משתנה, הכתיבה השתנתה, המוזיקה השתנתה, ההלחנה אחרת, הקצבים שונים, קצב החיים ומארגם שונה, הטעמים התשנו, הקהל אחר. וגם היוצרים השתנו, אם כי לא האחריות.
 
החלוצים וההתעוררות
 
כותבי שירי הילדים הקלאסיים, מתקופות שונות, היו חלוצים. גם אלה שעבדו בשדות בור אמיתיים וגם אלה שעיבדו אדמות טרשים וירטואליות. הסתפקו במועט (קרי שליחות תרבותית, כי כך היה במקומות מהם הגיעו) וכתבו את קאנון השירה הישראלי. היום קשה הרבה יותר, אפילו כלכלית, גם אם יש יותר אפשרויות כספיות ביצירה. בימים עברו (ולא רק ח.נ. ביאליק, מרים ילן שטקליס ולאה גולדברג, גם יהונתן גפן, סמדר שיר ו...חנה גולדברג) התקיימה חלוקה ברורה בין משוררים למלחינים. הייתה איכות כתיבה לשמה. היום כל זמר מבצע הוא גם כותב וגם מלחין. בקרת האיכות והפיקוח יותר סובייקטיבית ויותר מוּטָה. ולא אמרנו מלה על התווית-תדמית "הבעייתית", המרחיקה והמנכרת, שיש לשירי ילדים "חינוכיים" ו"איכותיים". כאילו הם לא הולכים עם הזרם המרכזי, הקוּלי, השוצף והלוהט, אלא שייכים לִחְנָאנות.
 
אז נכון ש"עגלה וסוסה" זה פאסה, כי אין עגלות ברחובות ואין חמורים בחצרות; ו"גינה לי חביבה" יש רק בקיבוצים, אם הם לא עברו הסבה מתועשת; ו"קן לציפור" אפשר לראות רק בכלובים ביתיים של פינקים ותוכים; והרכבת טסה (אם אין תאונה במסילה; אגב, טסה? בימים ההם? איזה חזון!) רק בגשרים מעל סלעים ובמנהרות בתוך הרים; ו"לרכוב על הסוס הלבן" בלונה פארק עדיין אפשר, איכשהו. אבל נושאים לא חסרים: מלאומיות ישראליות ופטריוטיות לנופיה, דרך ערכים חברתיים של כבוד האדם וחירותו, שוויון גזעים, מינים וצבעים, ועד ערכים משפחתיים, אפילו חד-הוריים וחד-מיניים, לחינוך לסובלנות ולדו-קיום.
 
אין לי ספק שכותבים מנוסים ומיומנים (כותבים כמלחינים) יוכלו לספק, גם היום, את השירים הנכונים, השאלה הגדולה היא אם מוכנים להשתמש בשירותיהם. ובזה תיבחן רצינות הכוונות וההכרזות. כי הצהרות הן מיותרות. הן טובות רק ליחסי ציבור. המעשים הם שקובעים. אם יהודית רביץ (ששמה הוזכר כמנהלת אמנותית של הפסטיבל המתחדש) תצליח לגבש חבילת שירים ראויה ובלתי מתפשרת, בזה יהיה מבחנה. פחות בליהוק "אטרקטיבי" של אמנים וכוכבים לביצועם. אם כי, גם להם משקל והשפעה משמעותיים בהנחלת שירים לציבור.
 
מצד אחד, אנחנו לא תמימים. לא טובת הציבור, חינוכו ונפשו של הילד הרך והבלתי מעוצב, מצויים לנגד עיני המפיקים. ההחלטה להתבדל מהפסטיגל חסר היומרות "החינוכיות" היא צעד אלמנטרי ומתבקש, וגם דרך יפה לעטוף כוונות מסחריות, ואין בה פסול, במיוחד אם יצליחו בה. אך בטרם שבחים, חובת ההוכחה עליהם. בכל מיקרה, במלחמה כמו במלחמה: נדרשים חוסן נפשי, משאבים, נחישות ונשימה ארוכה. בתחומים האלה, של אמנות ואיכות מוצהרות, אין מקום ל"פגע וברח", ל"זבנג וגמרנו" וללהיט בן-לילה, אלא לעקביות, להמשכיות ולסבלנות בבניית מותג. נקודת ההתחלה של פסטיבל שירי הילדים היא הרבה יותר נוחה משל קונספטים חדשים לגמרי, כי היא בכל זאת מותג בעל שם, גם אם נוסטלגי. השאלה המסקרנת היא אם יוכל לעמוד ביעדים המוצהרים. לפחות, זמן להכנות יש לו.
 
ולא אתפלא אם הרחש-בחש שנוצר יצית עניין בזירת שירי הילדים, כפי שעשה לפופ המקומי במהלך השנה, הגל החדש והאופנתי של רוק פיוטים ישראלי. מארז "שירי הילדים הגדולים בכל הזמנים" שיצא (בהוצאת אן.אם.סי. יונייטד) לפני פסח האחרון (ואולי הוא אחראי להתרגשות?), חגיגות שלושים השנה ל"כבש השישה עשר" בגלי צה"ל (תנו לנו עוד אחד כזה ונוותר על כל הפסטיגלים והפסטיבלים), "לילה טוב" אלבום שירי הילדים של עובדיה חממה ושרון רוטר, ועוד פרויקטים מתהווים בימים אלה, בעצם כבר מרמזים על התעוררות. ואולי בכל זאת חיים בינינו יוצרים עם חזון, שליחות ואג`נדה?


03/07/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. כבר בחנוכה שעבר עשו את פסטיבל "ילד פלא" של אלי ניסמן עם שירי ילדים יפים וזה הצליח מאוד
אשדודי , (08/07/2008) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע