סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: קיץ לוהט באמת
 

 
 
כיצד הפך תחום ההופעות, המיובאות והמקומיות כאחד, לעסק הרותח של הקיץ? 10 תובנות


גם אם בשנים קודמות היה נדמה שמעולם לא היה מצבנו כל כך טוב, משהו בקיץ הנוכחי משכנע -  וזה לא הזיכרון הקולקטיבי הקצר של כולנו - שהוא יותר עמוס, יותר שופע, יותר מזמין ויותר מציע, בכל האמור לגבי מופעי מוזיקה פופולרית מיובאים מחו"ל. אולי זה הגידול במספר האתרים ו"אולמות" האירוח, אולי אלה המקומות הקטנים יותר ויותר, שלא להגיד מועדונים, שפתוחים לאירוח, אולי זו בכלל התחרותיות המפתיעה מצד הפופ-רוק המקומי, שגורמת לכל העסק להיראות תוסס ורוחש פעילות. הרגע הזה, של אמצע הקיץ, העונה החמה של השנה, והעונה הלוהטת במיוחד בייבוא אמנם זרים, הוא הזדמנות  להתבוננות סביב, לגיבוש תובנות.
 
1. רשימת מלאי: מאחורינו כבר "פינק פלויד האוסטרלית", "אנימלס", "מרמלדה", "הרמנס הרמיטס" (עם כל כמה שהשילוב והזימון שולי וזניח, עדיין יש בו להגיד משהו), "מודרן טוקינג", "דינוזאור ג`וניור", "סייפרס היל", איאן בראון, "בלונדי", "אספקת אוויר" ושון קינגסטון. וזה בלי אגדות ג`אז כרון קרטר, סטנלי ג`ורדן, ברנפורד מרסליס ודי.די. ברידג`ווטר, או אמני פולקלור כאנריקו מסיאס, חאריס אלקסיו וזאמפיר, שכבר היו, וגליקריה ומרסדס סוסה שעוד יגיעו. ואם החסרנו מישהו, סליחה ממקורביו וממייצגיו.
 
 ויש גם אמנים על הפרק: מוריסי (השבוע), מייסי גריי, "ברידרס" (באוגוסט), "סגול כהה" ו"דם יזע ודמעות" (בספטמבר), "אייר" (באוקטובר), לורי אנדרסון ןמריאן פייתפול (נובמבר). והחלומות הרטובים של הקיץ עודם חיים - סר פול מקרטני (בספטמבר?) ודיים מדונה. וזה אחרי שביורק, ליאונרד כהן, כריס קורנל וסנופ דוג הסירו מועמדות, ולא משנה מה הסיבות: צפי למכירות דלות (כפי שהתממש במעבר של מוריסי מפארק הירקון לגני התערוכה), אי היתכנות כלכלית בסיסית, או כל תירוץ אחר.
 
2. בואו נסכים שעם כל הכבוד לנו, לאהבותינו המוזיקליות, לטעמינו המשובחים במוזיקה, לבקיאות ולהתעדכנות השוטפים, אנחנו עדיין רחוקים מלהיות גורם כלכלי בעל חשיבות. הגעה לישראל הייתה ונשארה קוץ בתחת לכל אמן, גם עם הקירבה היחסית של יוון וטורקיה שאיכשהו כן הצליחו להתברג למפת המופעים הבינלאומית. שם עוד אפשר לקיים שניים-שלושה קונצרטים. אצלנו אחד, המוני, בקושי. גם מבחינת כמות הקהל וגם בגלל מחירי הכרטיסים הגבוהים, שיישארו בעייתיים ברמת ההכנסות הממוצעת במשק.
 
3. ובכל זאת, אמנים מגיעים. מדוע? כי כדאי להם. וכל השאר ספקולציות. לא אהבת ישראל, לא חברים יהודיים, לא התעלמות מבעיות פוליטיות ובטחוניות (שיכולה אמנם לעזור או, חלילה, לקלקל) ולא גילוי טריטוריות חדשות. בעידן שבו נגדעה תעשיית התקליטים, הענף המרכזי בהכנסות של אמנים מהמוזיקה שהם יוצרים, נותרו הופעות חיות הסעיף המרכזי בתזרים מזומניהם. אם פעם מסע הופעות נוצר כדי לקדם מכירות (והכנסות) של אלבום חדש, היום תקליט חדש הוא רק טריגר, ספק שירים חדשים להופעה, שהפכה להיות העיקר. ובעל כורחם אמנים חייבים לתור ולחפש הכנסות בהופעות, גם במקומות בהם לא ביקרו מעולם. ובעל כורחם הם חייבים - חוץ, מנגיד, הגדולים באמת - להוזיל את תעריפיהם, אם לא את עלויות ההפקות המתניידות שלהם. אין להם ברירה, אם הם רוצים להמשיך לשרוד. ולא שבלי ישראל הם יתמוטטו, אבל כמו ישראל נוספות לא מעט טריטוריות "קטנות" חדשות, וביחד הן יוצרות מאסה שקשה לוותר עליה. זו הסיבה שהם פה יותר מבעבר.
 
4. ומה מסתבר, שעם כל הכבוד לנו ולהם, שמואילים בטובם, אין מכירות. הקהל, כמו שאוהבים להגיד, מצביע ברגליים ונגד האמנים הזרים (על האמנים המקומיים, בהמשך). שזו התופעה המרכזית של הקיץ. וזה דבר שלמפיקים מקומיים קשה לצפותו מראש. במיוחד מפני שהסיכומים נעשים זמן ראש והלקוח הישראלי מעדיף להמתין לרגע האחרון. והשנה, לא מפאת אי-אמון במערכת, בחשש שהמופע יתבטל, אלא מסיבות כלכליות גרידא. מחירי הכרטיסים בשמיים. או, לפחות, נורא יקרים. יותר מ-300 וגם יותר מ-400 שקל. וכמה סכומים כאלה יכול צרכן מוזיקה אחד להוציא בעונה צפופה אחת? במחיר כזה - אותו חדל להוציא על רכישת תקליטים, כי הוא מסתפק בהורדות באינטרנט - הוא יכול להשיג שניים-שלושה ואף ארבעה מופעים בעברית (שאותם, תודה לאל, אי אפשר לצרוב). גם יותר זול, גם יותר מובן וגם ברמה הטכנית-מקצועית הכי גבוהה.
 
5. ואף מלה על התחרותיות שבייבוא. אמנם ההרגשה היא שיותר מדי שחקנים בשוק, אך דומה שמלבד מקרה אחד - שבו סנופ דוג וליאונרד כהן "התקוטטו" על אותו מקום הופעה ואותו תאריך, ולבסוף שניהם ביטלו, בהפרש זמנים - אפשר לחיות בשלום עם ההיצע וההיצף, גם אם הוא מתרחש בהפרש של יום-שניים באותו מקום ("בלונדי" ו"אספקת אוויר" בפארק רעננה למשל). ברוך השם, יש בישראל פוטנציאל לסוגי קהל וטעם שונים ומגוונים, אם כי עדיין לא נמצא האיזון המתאים. נדמה ש(מפיקים)חוטפים פה מכל הבא, בבולמוס ובתאבון של מי שזכה לראות בנפילת חומה מטרידה ומפריעה.
 
6. התחרותיות אמנם ראויה ורצויה, אך חשוב שתהיה בריאה ומושתתת על עקרונות הגונים. לא שהמפיקים והאמרגנים המייבאים צריכים להתאגד בקרטל, אבל תיאומים ביניהם (וכבר נדרשנו לזה בעבר) הם כורח עליון וצו השעה בעבורם. גם כדי למנוע התנגשות בתאריכים ובאתרי הופעה, גם כדי למנוע סחרחרת תעריפים והעלאת מחירי כרטיסים, וגם התאמות מיבניות פנימיות, לפי גודל ויכולת הרשות אמנם נתונה, אבל קפיצה מעל הפופיק יכולה להיות הרסנית (עבורם) וללא חוסן כלכלי ראוי מפיקים "קטנים" עלולים לאכול אותה. רוצה להגיד: שה"גדולים" יתעסקו בהפקות גדולות, במקומות גדולים, וה"קטנים" יצברו כוח בהפקות קטנות ומותאמות למידותיהם. כמו שזה קורה עם מועדון "זאפה" (שבלע את "קמלוט") ומצליח להביא לתחומיו מופעים מחו"ל (בעיקר ג`אזיים, אך לא רק), שלפני שנים לא רבות בלתי אפשרי היה ליישמן ואפילו לא לחשוב עליהן.
 
7. וכך, המנצחים הגדולים של הקיץ, הם אמנים ומופעים שלנו. הביקוש בשיאו, המופעים מפוצצים, ונוספים עוד ועוד תאריכים והופעות. איך קרה? הקהל נאמן לאמנים ולשורשים שלו? הרדיו עושה עבודה מציינת בשירותם? המחירים לא גבוהים? המוזיקה מצוינת? הכל ביחד, חברים. הביטו ברשימות ותיווכחו. שלמה ארצי, אייל גולן, שלומי שבת ופבלו רוזנברג, ריטה, יהודית רביץ, כנסיית השכל, משינה ואהוד בנאי סוגרים קיסריות (ודויד ברוזה עושה זאת במצדה) בלי הכרה וכמעט בלי בעיה.
 
אמנים ותיקים כמו שלום חנוך, חוה אלברשטיין, בועז שרעבי, סנדרסון וגוב, אהוד בנאי, מאיר בנאי מופיעים בתכיפות מעוררת השראה; וגם אחרים (מוש בן ארי, מרינה מקסימיליאן בלומין, קרן פלס, דני רובס ורבים-רבים אחרים, מתנצל מראש על אי איזכורם) אין להם מה להתלונן; והמועדונים פורחים, בתל אביב ומחוצה לה (כנראה מאותה סיבה שהוזכרה לעיל, שהכסף - נכון יותר, הפרנסה - במוזיקה הפופולרית היום, נמצא בהופעות ולא במכירת תקליטים). "בארבי" כבר לא לבד בעיר הגדולה, ויש לו אפילו שלוחה שרונית, בכפר סבא; "זאפה" היא כבר רשת מועדוני הופעות, ובתפושה יומיומית. כנראה שאנחנו בדרך להיות מדינה נורמלית.
 
8. על הנורמליות הזאת יכולים להעיד שינויים, מעתקים ומעברים בשוק העסקי. חברות כלכליות גדולות, שזיהו מזמן את הפוטנציאל של המוזיקה הפופולרית המקומית, וניסו לזהות את עצמן איתו, הן מדד וסמן. הן ממתגות, ממקסמות רווחים (לאו דווקא כספיים, לפעמים גם תדמיתיים) ועוברות הלאה. הן לא יודו אף פעם בכשלון או באי הצלחה. ידברו על מיצוי ועל מעבר לדבר הבא. הן יכולות להרשות לעצמן, וציבור היעד יוצא בדרך כלל נשכר. אחרי חסות של כמה שנים בכפר המוזיקה ניצנים, עברה קוקה קולה למיזם הקיצי הבא שלה (תירגמה את הכפר ל"ווילאג`" באנגלית); "סלקום", שהזיהוי שלה עם "כוכב נולד" הוא בלתי-ניתק, תמשיך גם הקיץ עם "ווליום כינרת"; ו"פלאפון" הקשישתית המציאה את "הבית הכחול" בקיסריה. המיזמים האלה (כולל פסטיבלים קטנים ונקודתיים, כמו "דזרט לייב", או הפקות מוזיקה ראוותניות ומושקעות כמו "המיטב של קווין" ו"אבבא-מיה") הם ספקי הופעות ובילויים נוספים, שמעשירים את ההיצע, ולמעשה נוגסים בהפקות הייבוא.
 
9. ולא אמרנו מלה בגנות הדולר המתאושש, שמן הסתם גם הוא "אשם", במידה כזו או אחרת, בייבוא שנפל עלינו וגם, כנראה, באי המימוש שלו.
 
10. והקיץ עדיין לפנינו.


24/07/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. באמת הכל עניין של מחיר
אחד שהיה שמח לראות , הרבה יותר הופעות (27/07/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע