מוזיקה - פותח קופסה: אלבומים לחג

בללי יצר את משירי רביקוביץ את האלבום החשוב של השנה. כרמי זיסאפל וערן ויץ מגישים ממתק איכותי

היצירה החשובה של השנה

לכאורה, אין משותף בין האלבומים חסרי השם של בללי רביץ רביקוביץ וכרמי זיסאפל ערן וַיץ . שני עולמות רחוקים ושונים באופי ובז`אנר, בשפה ובאמירה, בסאונד, בעיבודים ובהפקה המוזיקלית. ובכל זאת, מעבר לעובדה ששני האלבומים שראו אור בו-זמנית פחות או יותר, מבוצעים בידי צמד גברי-נשי, בחלוקה כזו או אחרת של תפקידים, יש משהו בסיסי משותף אחד - רצינות הגישה, העבודה וההפקה. יכולים להיות הפכים גמורים, אבל דומים לגמרי.

האלבום המדובר של אבי בללי ודליה רביקוביץ (יהודית רביץ היא על תקן אורחת) הוא היצירה הרוקית החשובה והמשמעותית ביותר של השנה הנוכחית. בללי, מנהיג "נקמת הטרקטור" ויוצר מוזיקה למחול (בעיקר עבור להקת "בת שבע"), מטיל את מלוא כובד משקלו על שירתה המיוסרת של דליה רביקוביץ. לוקח את שיריה אל עולמו ומחבק אותם בפרשנות משלו.

מעבר לחיבור המלהיב בין העברית הנהדרת והטקסטים המכושפים שלה לבין הדמיון המוזיקלי רב ההמצאה שלו, שבורא לעצמו בתים ופזמונים מיצירה שנכתבה כשירה ולא נועדה להלחנה, יש בהעזה ובנכונות של בללי קריאת תגר על המוזיקה הפופולרית ועל התרבות הישראלית. רוק ישראלי יכול להיות גם עמוק, מאתגר ומעורר חשיבה, לא רק פאן טהור.

אופייני לבללי, אחד הרציניים והמעמיקים ביוצרי הרוק שלנו, להתמודד עם שירה מודרנית. הסקרנות שלו הופכת לשליחות ולבשורה, וגם אם לא התכוון לכך, הוא מציע דרך נכונה ויפה לחשוף בני נוער וציבור ולחבר אותם עם שירה וספרות בנות זמננו. על החשיבה החכמה של המורה לספרות בללי תעיד העובדה שבחר ביהודית רביץ, כעזר כנגדו. יכול היה לקחת כל אחת אחרת. אבל רביץ היא שם, פירמה, תג איכות, נכונה גם היא לאתגרים תרבותיים. היא משדרגת בבת אחת את הפרויקט. מעדנת ומשביחה את החספוס המנוכר משהו של בללי, מוסיפה-מכניסה בו סממני להיטנות מסייעים.

בתמורה, בללי נדיב בצורה קיצונית בקרדיט המשותף שנתן לרביץ בשם האלבום. נוכחותה של יהודית מורגשת בפחות ממחצית השירים בתקליט, אבל כל גיחה שווה את משקלה בזהב. תריסר שירים מעזבונה של דליה רביקוביץ זוכים כאן ללחנים, אחד מהם, שנקרא "לזכרו של אנטואן דה סנט אקזופרי", הוא גם כמעט בלתי ניתן להלחנה. אבל בללי, בדרכו היסודית והחרוצה יכול לכתיבה של המשוררת, במעשה קסמים ענייני ולופת, שמזכיר את גישתם של וירצברג וגלבץ ל"בציר טוב" של יונה וולך.

זה לא תקליט "רגיל" שנכון לפרק אותו לשירים בודדים ולסמן להיטי רדיו פוטנציאליים. צריך לערות אותו במלואו, ליהנות מכוליותו ולגלות בכל האזנה עוד ועוד צדדים ורבדים בלחנים ובהגשה, בעיבודים ובהפקה המוזיקלית. בללי (בגיטרה ובשירה) ושותפיו רועי ירקוני (בקלידים) ואלון לוטרינגר (בבס ובגיטרה אקוסטית), כמו גם תורמי כשרון נוספים, מציעים מיצלול עשיר ונדיר שנע מדקויות מעודנות עד רעש תעשייתי, כפי שזה בא לידי ביטוי נהדר בלהיט המוביל "הזמן הניצוד ברשת (מרוב אהבה)". אבל השירים פה הם אחד אחד, כל אחד עולם דימויים מילולי ומוזיקלי משלו. באמת חוויה.

שירי זוגיות, אהבה ופרידה

עיצוב העטיפה של האלבום - דימוי יפה של סירת נייר על ים של מלים - הוא חיבור נאה לאלבום של זיסאפל ו-ויץ, שגם עיצובו דומה, כשאת הסירה מחליפה נוצה, מונחת ברכות על מצע אניגמטי לא ברור. גם בתקליט זה הדימוי הוויזואלי פוגע בול בתכנים. ייאמר מיד: זה לא אלבום "חשוב", אבל הוא מהנה ומענג לא פחות, גם בהיותו ההיפך הגמור - קליל, קציפתי, ענוג ונוצתי. ובכל זאת, עשוי לעילא.

גם באלבום זה תריסר קטעים (בעצם 13, כשאחד מהם ביצוע ל"TILL THERE WAS YOU" של הביטלס, "מתחבא" ברצועה האחרונה) שלהוציא אחד, "שני סיפורי אהבה קטנים" (של דוכין ושטרית), נכתבו לחוד או במשותף על ידי זיסאפל ו-ויץ - היא מלים בעיקר, הוא לחנים בדרך כלל. התוצרת היא שירי זוגיות, אהבה ופרידה, עם שמות קצרים, חד-מילתיים, מנגינות ידידותיות ומתחבבות בנקל.

זה פופ מתוק וענוג, מעוצב בתבנית הקול והשירה של כרמי, שמפתיעה בבהירות, בצלילות, בניקיון ובעושר ההבעה, מבית מדרשן של סיון שביט, אפרת בן צור, דנה עדיני, אמילי קרפל או אפרת גוש. זיסאפל מובילה, ויץ נגרר-מצטרף בקולו החרוך (כמו בלהיט הגדול "הציפור"), אם כקול שני והד חוזר, אם בזמזום, מספק וינייטות קוליות, מזכיר לפרקים את אלון אולארצ`יק.

זה אלבום מינימליסטי, שמתבסס על גיטרה נזירית (של ויץ, לשעבר נגן גיטרה של שלמה ארצי) - שבה הוא מפליא במיוחד ב"לבד" - בס וקונטרבס של מיקי ורשאי, השותף גם בעיבודים, מעט קלידים, וגם הפסנתר של עדי רנרט בשני שירים מצוינים ("במבוק" ו"עד סוף היום"). אך כמו את היצירה של בללי, גם זיסאפל את ויץ, נחשפים בהשמעות חוזרות ונשנות, שמגבירות את הגילויים (האם "חלום" הוא ניגון יהודי-רוסי או שעשועי היתולי?) ואת ההתאהבות באלבום. בפירוש ממתק איכותי.

והעברית? כצפוי אצל משוררת כדליה רביקוביץ, השפה מכובדת וההקפדה נשמרת כיאה למטען תרבותי, להוציא מעידות קלות שזמר-רוק ישראלי כבר לא יכול להימנע מהן ("בְּצְמידים" ב"בֶּלה הלכה" ו"בְּשְבטים" ב"כגלגל לפני סופה"). אפילו רביץ נכשלת פעם אחת ב"מיקי היקר" כשאינה משגיחה בניקוד כ` אחרי ו` החיבור ("וְכַּמה" ב"מיקי היקר"). זניח, אבל לא צריך לקרות. זיסאפל לעומתה נגועה בבורות ובאי ידיעה שמאפיינים למרבה הצער פרויקטים של המפיק אשר ביטנסקי (לייבלה). "בְּמְעוּפה" ("הציפור"), "אֲחְזור" ("לטוב ולרע") "וְכּינורות" (שני סיפורי אהבה קטנים) הם רק חלק משגיאותיה. לגמרי לא חינני.