סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן משה בקר בהופעה- בין שני עולמות
 

 
 
בקר מגיש את אלבומו האוטוביוגרפי כמו הצגת יחיד של מי שמבטא את עצמו באמצעות שירים


מספר סיפורים

משה בקר תקוע בין שני עולמות. בין תיאטרון, אותו עזב מזמן, וחבל, לבין זימרה, עמה הוא מפלרטט, אבל אליה לא ממש הגיע. וגם זה חבל. כי יש לו היכולת הקולית המתאימה - עוד מימיו כסולן בלהקת גייסות שריון, דרך המחזמר "קברט" ועד אלבום הבכורה שלו "חפצים אישיים" וגיחות בימתיות נוספות. אבל קשה להגיד שמשה בקר זמר.
 
כלומר, הוא שר. יש לו קול ערב, חיתוך והבעה מושלמים, וגם ניסיון וביטחון בימתיים שלא יסולאו בפז. אבל "מוסה סוסה" הוא לא מופע שירה. הוא יותר הצגת יחיד (מלווה בארבעה נגנים) שבמקום מחזה וטקסט, בקר (במאי בעצמו) בחר לבטא את עצמו באמצעות שירים. סיפור חייו, אם אפשר לומר. מילדותו, כבנם של שני אנשי במה דגולים, דרך חוויות שצבר לאורכם, ועד הפיכתו לאב והורה בעצמו. כשעל הדרך הוא משלב גם כמה שירים מאותו "חפצים אישיים" שכתבה נעמי שמר במיוחד עבורו, שירים שמתכתבים עם חייו ועם סיפור המסגרת שהוא מבקש להציג. הופעה? מסופקני. יותר מופע תיאטרון.
 
הבעיה העיקרית של משה בקר, ש"מוסה סוסה" האוטוביוגרפי שלו נחת על שולחננו במפתיע, היא שאף אחד לא מחכה לו בחוץ. הופתעתי מאוד לגלות אולם בתפוסה נאה, עם קהל אפילו יותר מבוגר מגילו הלא צעיר של בקר עצמו (55). ציינתי לעצמי בסיפוק שאם זה חתך הגילים של קוני התקליט החדש שלו, אז הוא צריך להיות מסודר ורגוע. כי אלה מן הסתם באו לראות ולשמוע אותו על סמך המוניטין התיאטרלי הלא מבוטל שלו.
 
אף אחד לא מחכה לו בחוץ כי בקר נעלם לנו למשך זמן רב מדי, והופעתו עכשיו, עם אלבום ועם מופע, מהירים ופתאומיים מכדי לעכל אותם. במיוחד כשהוא לא זמר מוכר, או לפחות – לא זמר פעיל. זה בסדר להוציא אלבום אישי, ארכיוני, שמגולל מערכות יחסים עם הוריו, סבתו, אחיו ורעייתו. אבל הנחת המוצא לפני הפיכת האלבום למופע, צריכה לבדוק אם החיים שלו מעניינים אותנו, את הקהל, בין אם הם שלו ובין אם הם מראה לשלנו ולעיר תל אביב, שמשתקפת בין שיריו, כולל אלה שליקט מחפציו האישיים הקודמים.
 
אני בספק. לטעמי, עסקת החבילה הזאת באה מאוחר מדי, כשבקר מבוגר מדי לבניית אמון מחדש. כלומר, את המטען הזה של געגועים לאבא, לתל אביב של קרקסים, למכולת שכונתית, לפרדסים של פעם, צריך היה לפרוק בשלב הרבה יותר מוקדם של חייו. לפני שאיבדנו אותו. עכשיו, בפער הזמן שנוצר, זה מאוחר מדי. נשמע כמו מספר סיפורים, לא כמו זמר שמגיש שירים.

   

 
מקצועיות עודפת

לבקר יש אישיות בימתית חזקה, אפילו ממגנטת. ולא בזכות השיער הארוך שגידל במורד הכתפיים, כמו במימיקה ובניואנסים של שחקן מנוסה. סבר פנים מקצועני ובטוח, הטיית ראש, מבט אלכסוני, גיחוך-חצי-חיוך, המתקת סוד ממזרית. ניכר בו שהוא שחקן. גם הפורמט הבימתי בו בחר מייצג תרבות ומסורת אחרות, שנעלמו כמעט מבמותינו. שילוב בין שירים אישיים ומשמעותיים, לקטעי מעבר אורגניים ורלוונטיים ויחידה מוזיקלית ברקע (עידן שרון קלידים, זיו ריינר גיטרה, גלעד אפרת בס וטל כהן תופים), שבמקרה שלו נשארת ברקע ולרגע אחד לא הופכת לחלק אינטגראלי מן המופע ומן ההתרחשות הבימתית, מלבד לספק להם את המצע האינסטרומנטלי.
 
מצד שני, האישיות הזאת אינה מצליחה לשכנע למרות שהוא להוט להגיד וחדור אמונה ביכולתו ובחומריו. גם מפני שנעדרה מתודעתנו יותר מדי זמן ולא הצליחה לגרום לנו לגעגוע וגם לא לנמק אמנותית את שובה. גם מפני שהשירים לא מצליחים ליצור את הגירוי והעניין, ההזדהות והסקרנות המינימליים. ומה שמגביר עוד יותר את הפער היא דווקא המקצועיות העודפת שלו, שמשתלטת כליל על ההתלהבות והאינטימיות הבלתי אמצעית שהוא מבקש להקרין, הופכת אותה למשחק, לחלק מן ההצגה, במודע. במיוחד כשזה סיפור חיים, אמיתי או מדומיין, כבר לא משנה. נוצר מחסום של הצגת-יתר שמחסל כל סיכוי להזדהות ולהתרגשות.
 
ועוד דבר: הנכונות וההעזה להתעסק בזיכרונות עבר, חלקם לא פשוטים, אך בה בעת להשאיר אותם ערטילאיים, ספק שייכים לכולנו, ספק מזמינים פרשנות של הקהל,אינה צולחת. בעיקר מפני שהכתיבה של בקר תמימה ופשוטה, רחוקה מתחכום. ולא צריך את ארבעת שיריה הנהדרים נעמי שמר ("גג", "גיא", "תות שדה מרמת השרון" ו"מה שלומך אחות") כאמת מידה לכשרון היצירה שלו. השיר החדש שהוא מציג כהדרן ראשון, שיר שכתב בעקבות סופת המחאה שעוברת על הציבור הישראלי, כל כך פשטני, נאיבי וחסר שנינות, ומעורר תהייה על טעמו ועל קבלת ההחלטות של בקר.
 
אז מה בכל אופן היה לנו? כל עשרת שירי "מוסה סוסה", כמעט בסדר הופעתם באלבום, מ"נוסע רחוק" בפתיחה ועד "תתחתני איתי" בסיום, להוציא שינויים קלים, כמו העתקת "בלילה" לסופו של הסשן. ביניהם, כאמור הוא משלב את השירים של שמר, וביניהם קטעי קישור שלא תמיד פוגעים או נוגעים, והם ראויים לעריכה מחודשת, לשיפוץ ולרענון.
 
רק אגיד שבמופע תיאטרון אי אפשר להשתמש בתחביר של רוק'נרול. כן. היו כמה שירים שהצליחו להוציא מחיאות כפיים מצד הצופים - כמו "גג" ההיפראקטיבי, הקצב הים-תיכוני של "במכולת של אפרים" וכמובן "תתחתני אתי" השוצף. אבל למרות ההיענות של הקהל במקרים אלה, הרושם הוא שהמופע כולו חולף ליד האוזן ולא נכנס ללב. חבל וכואב.
 
משה בקר. מוסה סוסה. תיאטרון יהלום רמת גן. מוצאי שבת 27 באוגוסט 2011


למועדי מופעים >

29/08/2011   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. hילדים דחויים או לא מקובלים חברתית
צביה באום , קריית ביאליק (09/09/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע