אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2014 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ישי לוי בהופעה- יחיד ומיוחד אבל
 

 
 
זו אמנם הייתה השנה של ישי לוי אבל ההתנהלות הבימתית שלו אכזבה את עמוס אורן


אדיש למתרחש

זאת הייתה השנה של ישי לוי. אלבומו האחרון "האחת שלי" סיפק להיטים למכביר והציג את לוי באחת מהתקופות הטובות ביותר שלו כזמר, אם לא תקופת השיא שלו. והבחור סוחב קילומטראז' של יותר משלושים שנה, חלקן לא פשוטות, אפילו קשות. וזה לא רק האלבום, שמאכלס בנדיבות את "סיבוב חיי", מופע הבמה הנוכחי שלו, אלא בעיקר איך שהוא נשמע - באמת פצצה. חזק וברור, נקי ורהוט, זמר נפלא שחזר להיות במיטבו. עם הקול האלוהי שלו, החם, העמוק, הבשרני. עם העיצורים הגרוניים הנהדרים, ועם הסלסול שמתחיל במעמקי הגרון ונוסק לספירות עליונות. באמת יחיד ומיוחד, אם לא הייתם משוכנעים.
 
אבל ככל שהשירה שלו מפעימה והקול שלו ענק, ישי לוי הוא אישיות בימתית קטנה. יש שיגידו שהוא לא צריך את כל הקישוטים, מראית העין והפירוטכניקה, כי הקול הוא הכל. אבל ניסיונותיי לפרגן לו לאורך כל הדרך נתקלים בתחושת השעמום וחוסר העניין שההתנהלות הבימתית שלו מפגינה, כל כך בעייתית, אנמית ולא משכנעת. וזה מקומם אותי על שזה ...מקומם אותי.
 
נכון שהיה מלבב יותר לעין לראות אותו לבמה בלבוש חגיגי יותר, לא בחולצה מכופתרת כהה ובג'ינס אופנתי בהיר, כאילו לבדל את עצמו ולהשקיע בהופעתו. אבל זה באמת לא חשוב. ומי שאמר שהבגדים עושים את האדם לא התכוון לזמרים, שאותם עושה הקול. נכון שהבמה יכולה הייתה להיות חגיגית ומוקפדת, והתאורה יותר מדויקת וממוקדת, לא סתמית וצובעת את החלל האפלולי בכתמים חסרי משמעות ופשר. אבל גם זה לא באמת חשוב אם יש מה לראות. רק שאצל ישי לוי עדיף לעצום את העיניים ולהתמכר לקול, מאשר לראות.
 
התחושה שלוי משדר היא שהופעה - מן הסתם הופעה שוטפת, אולי למעמדים חגיגיים בהאנגר 11, זאפה, רדינג 3 ושוני, הוא שומר התנהלות אחרת - היא מטרד לגביו. כאילו הוא בא לתקתק אותה, להיות ענייני ויעיל, לתת לקהל את מבוקשו במינימום השקעה, רגשות ואמפתיה וללכת הלאה. הרושם הוא שהוא לא באמת חי את ההופעה, כאילו הוא אדיש למתרחש.
 
זה מתבטא בניואנסים קטנים ולא חשובים כמו סמול-טוק עם הנגנים בין השורות של השיר, שעה שהם ממשיכים לנגן; בתנועתו על הבמה שהיא יותר שוטטות רנדומלית; או בהתעסקות האובססיבית שלו באוזנייה (של הסאונד צ'ק) באוזנו הימנית, במשחק בלתי פוסק עם כפתורי המשדר האלחוטי שמוצמד למותנו הימנית, ובהטבה מתמדת של צווארון חולצתו. גם הם עניינים של מה בכך, אבל כשהם חוזרים על עצמם וחוזרים על עצמם הם הופכים למטרד - גם בעבורו וגם בעבור העין הצופה.
 
ויש גם דברים מהותיים יותר, כמו קטעי קישור בעייתיים. בעבר כעסתי על מנהגו לקטוע את תשואות החן של הצופים בהפטרת "תודה רבה" חפוזה וכמו-נרגנת. תודה לאל, הוא למד להתאפק, לתת לקהל להתבטא ורק אחר כך להודות, או להתעלם בכלל, כדי שהמופע יזרום, ללא הפסקות והפוגות. אבל המופע מקרטע ומגמגם מפני שהוא נעצר כמעט לאחר כל שיר. 
 
גדולים כמותו ואף קטנים ממנו למדו שאין צורך לדבר בין השירים, במיוחד כשיש לך אינספור להיטים ואם אין לך משהו משמעותי להגיד על השיר הבא. הקהל מכיר את השירים שלך אפילו יותר טוב ממה שנדמה לך, הוא בא לשמוע אותך שר אותם, ותן להם לדבר בעד עצמם. חלקם, אם לא כולם, עושים זאת נהדר.
 
כמו בפתיחה ובסיום. בשני השירים הפותחים, "האחת שלי" ו"אשה נאמנה",  לוי מצליח להחדיר אמירה אישית, רלוונטית לגביו ולגבי סיפור חייו, בשינוי קל של המלים, תוך כדי השירה: "אתם מביאים אותי להיות חזק" בראשון, "למענכם ארצה להשתנות" בשני. מתכון בטוח להזדהות, שמבליח גם בשלישי, "כשאת לידי (יא-וואראדי)", שיר על יכולתו לשאוב כוח ברגעי חולשה. אלה הדהוד והתכתבות עם חייו המעוננים שזוכים לביטוי מוחץ ומרגש בשיר הנועל, ההדרן היחיד והלהיט "עננים", שמסכם בעצם את הסיפור כולו וגם סוגר את המעגל: "עננים התכסו להם בינתיים/ בראותם איך רגליי כשלו מדרך/ עזבוני אחיי, כשהושטתי ידיי/ כשצעקתי, עזרו לי ידידיי/ אנה אלך?/ הייתי שם מעבר/ את לילותיי ביליתי שם בסתר/ ידידיי, זה שקר לא כדאי/ ידידיי, זהו כל סיפור חיי".

נימה אישית כובשת ורגע נדיר של אמפתיה, ובעיקר ביצוע נפלא שמצדיק את הדיון בהשוואה בינו לבין יכולתו הקולית של זוהר ארגוב, וגם את המצדדים בלוי. 

   

בעיקר שירי אהבה

עשרים שירים, חלקם במחרוזות קצרות, שמענו בגרסה הפתח תקוואית של "סיבוב חיי". כאמור, חלק נכבד מהם, שמונה לפחות, לקוחים מ"האחת שלי", וארבעה נוספים מ"ריקוד רומנטי", אלבומו הקודם, מ-2008, מה שמותיר לשירים מוכרים וללהיטי העבר שלו, להתקוטט על שמונה "מקומות" פנויים. מלאכה לא קלה ובחירה קשה. לא מקנא בו.
 
מצד אחד הוא לא נשמע לתחינת "הזונה מרחוב הש"ך", שמסרהבת בו: "אתה כזה רגיש/ אז אל תהיה אדיש". מצד שני הוא נאמן לבקשתה לשיר משירי האהבה. וכמעט כל השירים של ישי לוי הם שירי אהבה והערצה לנשים. שירים שמחמיאים להן ומחניפים להן, מעמידים אותן במרכז העולם, העניין ותשומת הלב, אם לא הופכים אותן לנזר הבריאה.

   

"רעיה" (עם גיטרה במקום בוזוקי. מה זה, חסכון בנגן?), "ריקוד רומנטי", "רקדי" הוותיק שמתחבר ל"ממני אלייך" החדש, "רוצה אותך" מאלבומו הקודם, שחובר בקצביות מזרחית ל"מצד לצד" מהאלבום האחרון, "ילדונת" הראשון בשיריו ("לפי "חבאייתק" של פיירוז) שנמהל ברוגע מסוים ב"ליסה, ליסה" שהיכרנו מפי אלי עידן, וגם מחרוזת מרובעת (קצבית אך מתישה) של "אחת ויחידה", "זה לא חלום", "קשור אלייך" ו"לאן את הולכת".
 
עוד שיר שיש בו פוטנציאל לחיבוק אמפתי הוא "בשבילי את השער לגן עדן" ("למענך אוותר על התהילה, על היצירה על הכל"), שלמרות שהלחן שלו מבוסס על יצירה של פרידריך שופן, זוכה לרגע יפה של שירה בציבור.
 
"תלתלים שחורים" (אותו הקדיש לצופה שהגיעה להופעה במיוחד מאילת וכל כך רצתה לשמוע את "עלם חמודות" שלא נכלל הפעם) נצבע בסלסה סוערת וטבעית, מה שאי אפשר להגיד על גרסתו הבימתית ל"מלנכולי" של החברים של נטשה. השיר, שזכה לעיבוד והפקה מכמירי לב על ידי נדב ביטון בעבור הפרויקט "שני צדדים למטבע", נשמע בעיבודים לבמה של הקלידן רביב רם בן מנחם, כמנוגד בתכלית לאופיו המינורי והדכאוני משהו (מלנכולי או לא?) של המקור. ההפקה הקצבית, המתגעשת שבמהלכה הקהל גם מתבקש למחוא כפיים, פשוט בלתי מובנת ובלתי שייכת, על אף ליד מזרחי יפה שמוביל אותה. איזו אכזבה.
 
למרבה המזל "עננים" מצליח כאמור לרגש, להחזיר את הטעם הטוב ולהוות סיום משכנע.

והערה לסיום
 
בדרך החוצה אני מקבל את רשימת השירים, הליין-אפ. התברר שלוי יכול היה להגדיל עוד יותר את נציגי "האחת שלי" בהופעה, אך משום מה ויתר (או שמא דילג מבלי לשים לב) על הלהיט "תודה", שאמור היה לנעול את המופע (ולא "מלנכולי").
 
כשהפכתי את הדף וגיליתי שהוא הליין-אפ של הופעותיו בזאפה, הבנתי מדוע ניסתה היחצ"נית לשכנע אותי לראות את ישי לוי במועד אחר (למשל ברדינג 3 בהמשך שבוע זה). מן הטעם הפשוט שכנראה יש לו שני סוגי הופעה. אחד, עם שלושים שירים (בסדר אחר ועם תוספות כמו "אהבת אדם", "עלם חמודות", "אובדן התמימות", "בא לו", "אהבה בת 20" "קפה אצל ברטה", "ערב כחול עמוק" ו"תפוחים ותמרים"), מן הסתם עם הרכב נגנים שונה, ששמור להופעות הנחשבות יותר שלו, באולמות ובחללים היוקרתיים יותר, כמפורט למעלה. ושני, מה חבל, קצר בשליש.
 
לא הוגן בעבור אוהדיו הנאמנים במקומות אחרים בארץ. גם להם מגיע לשמוע את ישי לוי במלוא תפארתו ועם כל להיטיו, במקום לקטר איך זה הביקורת כתבה על מופע אחר, מושקע יותר. הנה, ראיתי את ההופעה שמשווקת על סמך הביקורת האחרת. ספק אם באהבתכם תקבלו את הסתייגויותיי מאישיותו הבימתית, אבל לפחות תסכימו שהיה מגיע לכם יותר.
 
ישי לוי. סיבוב חיי. היכל התרבות פתח תקוה. שבת, 2 באוקטובר 2011


למועדי מופעים >

02/10/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות