סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: כפיר אפשטיין
 

 
 
לכפיר אפשטיין יש את זה: הוא אמן שיודע להופיע, יש לו מה להגיד והוא נחוש ומחושל


הלוּק, הקוֹל והקוּל
 
לו זירת הרוק הישראלית - יודעים מה? גם הפופ המקומי - הייתה בריאה ובנויה נכון, אין לי בכלל ספק שהיו לנו עוד הרבה כפיר אפשטיינים. כי הוא - בעצם, הם- מה שחסר לנו בשרשרת המזון ובפירמידה של החיים.
 
מצד אחד, יש לו לוק נכון: יפיוף מצודד, לא מגולח, דק גו וקופצני, שהגיטרה שעליו נראית לפעמים גדולה ממידותיו. מצד שני, הוא ניחן בקול המתאים: רדיופוני ונעים, פה לצעירים בני-עשרה ובני-עשרים, שחיים את ההתבגרות וניצבים בפני ההתמסדות וההתמקדות.
 
והוא גם קוּל בהתנהלותו: כותב פזמונים קליל ומיומן ("אולי בסוף את תגלי/ הבטחתי לך, קיימתי לי", מתוך "ראש בחול"), יוצר פופ'נרול קליט, יעיל ומתבקש, שעשוי להצטייר כחסר ייחוד ושפיצים, אך בהגשתו ובנוכחותו הבימתית הקלולסית-משהו הוא ברור ומזוהה, ויש לו כבר עדת מעריצים עיקשת.
 
בדיוק הדבר - או הדברים - שחסר ברוק המקומי. יוצר שלא מבלבל את המוח, אמן שיודע להופיע, ואמירה  שיש לה אוזניים והשפעה מצטברת. אלא שדווקא למשבצת הזאת, שהתקשורת נוהגת להקל בה ראש, לא כל אחד יכול להתקבל, במיוחד ברוק הישראלי. וצריך לא רק להצטייד בהתמדה ובכוח רצון, אלא גם באישיות מיוחדת, פרטית ובימתית, שתדע להתמודד עם הדרישות והקשיים ולנווט קריירה עם הרבה תשוקה אך גם במבט מפוקח. ולאפשטיין, 31, נראה שיש את זה. הוא לא רק נחוש, הוא גם מחושל.
 
"יכול להיות שטוב לי" - שם שמכריח התעמקות רגעית (לקוח משורת הפתיחה של השיר "כלום") - הוא אלבומו השני, ארבע שנים אחרי הראשון, שממנו הצליח לחרוג אל התודעה להיט מחמם לב בשם "אמונה".

   


12 שירים, 43:53 דקות, עיבודים והפקה מוזיקלית של טל פורר. שירים של צעיר בתוך עצמו, עם האהבות, התשוקות והרצונות שלו, וגם קצת במסביב הקרוב לו. כמו ב"מהומה", שמקיף-מסכם את תחומי העניין והמגע: "לעזאזל איזה ייאוש/ לא מדברים על כיבוש... נלחם בקשב, בריכוז/ מרגיש שאין סיבה לזוז... עוד קצת סבלנות טוב יקרה/ טיפה אמונה וטוב יקרה... והם אומרים לי תתחתן, תתמסד, תשתעמם/ בפס יצור של רגילים שנותנים עצות חיים". רוק שנע בין רזון מולד לבין גראנג'יות מוטענת, שירים שהבתים שלהם כמעט תמיד רגועים, אך הפזמונים רועשים. בהם השירה מגביהה ומצטרדת, הליווי מתגבר, ההדגשים מתעצמים, והפופ הופך לרוק'נרול.
 
האמת היא שגם נוכח הכתיבה שלו לזמרים-מבצעים אחרים - מגלי עטרי, דרך מור מנדל ושלומי בראל ועד הראל סקעת ("תמימותי", "אם הוא יילך") - זה רוק חביב וידידותי, לא מאיים או רכושני. "תצעק" שפותח את האלבום ועניינו תדריך לחיים, הנחיות של עשה ואל תעשה, הוא אולי אקספרסיבי, אבל עדיין רזה ונשמע יותר כמידל אוף דה רוק.
 
"אין כבר זמן" (שפותח את המופע בהרעשת גיטרות ובקריצה רוק'נרולית כפי שצריך להיות, עם התאורה, הפוזה וצווחות הילדות) הוא - באלבום לפחות - פופ-רוק חביב, שרק השורה "מחזיק אקדח טעון ביד, וגם אותך" מרמזת לפוטנציאל ואולי גם למקורות השראה - מאביב גפן, דרך שלמה ארצי ועד שלום חנוך. שגם נוכח באלבום בשיר "זה לא נוח", שאפשטיין כאילו מרדד אותו, אך למעשה מעצב אותו בסביבה הנוחה לו.
 
גם "ראש בחול" (שגם הוא, כנזכרים לעיל, נשלח לרדיו כתקליטון שדרים) דוגמה מובהקת להלחנה ולעיבוד של אפשטיין: רוק רך, פולקי אפילו, לחן שלמה ארצי כזה, שבפזמון מתחספס ומתחשמל. אגב, הדמיון לארצי מתבטא גם בסאונד. ככה זה שמלווים אותך בהקלטות שני נגנים בכירים כפיטר רוט (בס) וטל פורר (קלידים), נגניו של ארצי. אני מוצא גם דמיון רב למאיר בנאי - בגישה להלחנה, בנעימת השירה, בצבע הקול, אם כי יותר תמציתי ו...חילוני, ללא המיציות והעסיסיות (דוגמה יפה אפשר למצוא בבלדה "בואי אליי"). ב"כלום", בלדה מיד-טמפו הוא מזכיר בחשש מפני הלא נודע את התבוסתנות המוקדמת של בן ארצי.
 
בסך הכל אלבום חביב שמתיידד על נקלה וגם קל מאוד להישבות בפשטותו הקוסמת. העברית? זה סיפור קצת אחר. מקומם שעל אף כתיבה מועשרת ולפרקים גם רעיונאית ומתוחכמת, ועל אף שהוא עוסק בהוראה ובהדרכה לילדים, אפשטיין לא מקפידה בדקדוקה של השפה, ושוגה בכללי ניקוד בסיסיים, ודווקא במלות מפתח בשיריו, כאלה שהוא חוזר עליהן שוב ושוב. כמו "עוד אשלם על זה בְּמְזומן", המשפט המרכזי ב"אין כבר זמן". מצד שני, כשהוא שר את שלום חנוך הוא יודע לשיר "וְכוּלם" או "בְּכוח". בניגוד ל"וְכְּלום" שלו ב"כלום". דבר שצורם את האוזן עוד יותר.

טקס פולחני

ההופעה הבימתית הייתה עבורי הפתעה עצומה. האולם מלא ילדות, ציינתי לעצמי עוד בטרם החל המופע. טבעי והגיוני בהתחשב בנתוני הפתיחה המוצגים לעיל. בהמשך ניסיתי למנות את הזכרים במקום, בעיקר הצעירים ביניהם, אלה שלא הגיעו כמלוויהן של בנותיהם. אם היו, הם היו מרוכזים סביב השולחנות האחוריים של האולם, הרחק מן הבמה, ומניינם להערכתי לא עלה על מספר אצבעותיו של אדם. אולם ההרגשה שהלכה והתעצמה, ככל שהמופע נמשך וצבר תנופה וכוח, הייתה שנקלעתי לאירוע משפחתי, פולחני כמעט, מלא חום, תחושת ביחד, והמון אהדה ואהבה.
 
זה נפתח, כאמור, עם "אין כבר זמן", לצליל גיטרות רועש. באפלולית המתינה מקלדת, אולם כפיר אפשטיין זה שתי גיטרות (הוא ואוהד בן אבי), בס (אבי חזות) ותופים (תומר צדקיהו) - רית'ם סקשן כפי שעוצב בסיקסטיז. וגם הרוק'נרול ידידותי לאוזן. להיט רודף להיט, המנונים קטנים וחביבים, שלמרות תבניתם השגורה יצרו התרחשות אפקטיבית וניצבו במרכזה של היענות פעילה שבה הנערות ממלמלות את המלים באדיקות ובדבקות וכמעט בצעקנות אקסטטית. הרגשתי כמו צופה משתאה בטקס פולחני ידוע אך בלתי צפוי לחלוטין.
 
אפשטיין, המודע מן הסתם לכוחו ולהשפעתו, ניהל את הטקס בנון-שלנטיות אמפטית, בטוחה ועתירת הומור. ואלה, דומה, הערך המוסף והיתרון שלו על פני אחרים. הביטחון וההומור. הוא קוּל לגמרי. משחק את המשחק, באמונה אך גם בקריצה ובמודעות מלאה. מנהל סמול טוק עם הקהל ("יש כאן מהדרום? אה, דרום תל אביב...", "מי כאן אחרי הטיול לאמריקה? מי לפני? אתם בכלל עושים משהו עם עצמכם? וואו, יש לי קהל בעייתי הערב!", "תהיי בשקט! אני אוציא אותך. זה שיר עצוב", הוא גוער בבת צחוק בצופה שצחקה במקום הלא נכון). והכל בטוב טעם, בגובה העין. לא מזלזל, לא מחפף, לא מתנשא, נותן הרגשה של סופר רצינות. אמנם מלא גינוני רוק'נרול, אבל מלא חן וחמימות.
 
"ערב טוב קיסריה!" הוא עושה ניסוי כלים אחרי "תצעק" ממש בפתיחה. "יאללה ניצנים!" הוא מוסיף אחרי "ראש בחול". ממריא עם ההתרגשות של הנערות, נותן להן הרגשה שזאפה, בערב הזה, היא כל העולם. הוא משמיע שירים משני אלבומיו, שירים שכאמור משמשים פה ואולי פיית שסתום משתחררת, למחשבות ההתבגרות של מאזיניו, עם האהבות הראשונות ולבטי היומיום.
 
הפתיחה מוקדשת לשירי האלבום החדש, להוציא "לבד" (שבו הוא מאפשר לצופות לשיר את הפתיחה לבד) מהראשון. ואחרי "זה לא נוח" הוא מארח את הראל סקעת (האם זו הסיבה לתפוסה הגבוהה? האם הנערות באולם ידעו משהו שאני לא ידעתי? לא חושב) לארבעה שירים.
 
ואפרופו דיאלוג שנון, רווי עקיצות משעשעות הדדיות ומאולתר לגמרי, הם מבצעים ביחד את "תמימותי" ו"אם הוא יילך" מהאלבום "דמויות". הראשון רק בליווי גיטרה אקוסטית של כפיר והשני רק לצלילי פסנתר (המקלדת שהמתינה לתורה) עם טל פורר עצמו - ללמד שאפשר להחדיר גם בלדות עתירות רגש לרוק'נרול של אפשטיין. עוד הם שרים את "המאה העשרים ואחת" של הראל ואת "יש לך כוח" של כפיר מאלבומו הקודם, בליווי הלהקה ופורר, כשהקהל - הבנות בעצם - על הרגליים, וההתרגשות בשמים.

   

מכאן ועד סוף המופע זה פינג-פונג בין שני האלבומים. "בובה על חוט" ו"ניצחון", "הפחד נעלם", בלדת אוהבים אנפלאגדית יפה ביותר, בדואט עם הזמרת כינרת ("גריז", "לילה לא שקט") לימוני, חברתו מזה שמונה שנים (וגם זה נושא להתבדחות עמה להנאת הקהל), ו"בואי תפרקי אותי" הרוק'נרולי המסעיר, ו"ליפול" הקלישאתי בצלילו ובהצגתו, אך המחאתי-חברתי בתכניו ובהתכוונותו, פן יצירתי שמקנן אצל אפשטיין, אך לא מספיק נוכח, ואולי בכיוונו הוא עשוי להתפתח.
 
הסיום שייך לחלוטין לאלבום הבכורה. "הבלדה על אושר ועצב", שכתב בגיל 15 במהלך שמרטפות לאחותו הקטנה, הוא כנראה כבר מעמד חובה בכל הופעה, כשהאפשטיין מקבץ את כל הילדים שבאולם (והיו שם, למרות שעת ההופעה המאוחרת) לשבת סביבו על הבמה. ולבטח "אמונה", שיר סיכום וסיום ראוי לאמונה העזה בחיים, בפוטנציאל וביכולת האישית, שהוא מנסה להנחיל ולהשריש בקרב מאזיניו, שאותו הוא מבצע (אגב נדידה) מעל גבי השולחנות הפזורים באולם. "חבקו את הילד שבתוככם, חברו את האנשים סביבכם", מטיף כפיר אפשטיין, למשפחה הגדולה שלו.
 
האמת? לא אופתע אם ביום מן הימים הוא יגיע לקיסריה. ייקח זמן, אבל כאמור, יש לו את זה.
 
הערה לסיום: כמי שמטיף לאהבה ומשמש כמורה וכמחנך, מאוד לא ראוי ולא חינוכי להריץ צ'ייסרים על הבמה, ועוד אפרופו קריאות "לחיים". זה הרגל מגונה בכלל, ועל אחת כמה וכמה מול קהל צעיר.
 
כפיר אפשטיין. יכול להיות שטוב לי (התו השמיני).
כפיר אפשטיין בהופעה. זאפה תל אביב. שני, 10 באוקטובר 2011  


למועדי מופעים >

23/10/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. כישרון גדול !
רותם , (03/11/2011)
2. הורס בריאות
רעות אלבז , באר שבע (26/10/2011)
1. הגיטריסט הוא און בן-אבי
און בן אבי , (26/10/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע