אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2017 פברואר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
262728
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן טאטרן: אין מילים
 

 
 
בהיעדר מילים זו יצירה חווייתית תחושתית שפועלת על כל מאזין באופן שונה. המקצבים מתחלפים תדיר, המעברים מהירים ותמיד מפתיעים, לפעמים נדמה שהם בלתי אפשריים. ההרגשה היא שלמרות שהסוגה האינסטרומנטלית אמורה להזמין אלתורים, בטריו הזה יש משהו מאופק ונשלט."
ההרכב האינסטרומנטלי אמנם לא פורץ מסגרות, אבל מנגן בחיוניות, במהודק ובעצימות גבוהה


יכולות נגינה וירטואוזיות
 
טאטרן (Tatran באנגלית, בבידול מתתרן, נטול חוש ריח בעברית) הוא הרכב משולש אינסטרומנטלי שיוצר מוזיקת פיוז'ן ממרכיבים מגוונים. מאז היווסדו, לפני כחמש שנים, צבר קהל אוהדים לא קטן, הוציא לאור שני אלבומים ("שבט", שמנציח יצירות מנוגנות לייב, ב-2014, ו-Soul Ghosts האולפני שבו יצירות חדשות לצד יצירות מהאלבום הראשון, ב-2015) ואף זכה להשתתף בפסטיבלי מוזיקה נחשבים בארץ ובעולם.

חברי ההרכב הם תמוז דקל (גיטרה), אופיר בנימינוב (בס) ודן מאיו (תופים), מן הסתם בעלי רקע מוזיקלי נרחב, ידע ובקיאות במגוון סגנונות, ובעיקר יכולות נגינה וירטואוזיות, שנעזרות בתוספות עשירות של אפקטים. בגדול, היצירה שלהם היא אלטרנטיבית-אוונגרדית, נשענת על בסיס מלודי מוצק ומתכתבת עם רוק וג'אז, מטאל ופרוג, וגם עם מוזיקה קלאסית ואלמנטים אלקטרוניים.

בהיעדר מילים זו יצירה חווייתית תחושתית שפועלת על כל מאזין באופן שונה. לצד יצירות קצרות יש לטאטרן יצירות ארוכות, אפילו ארוכות מאוד. אם הקצרות מרוכזות סביב הרעיון המלודי, לארוכות יותר יש התחלות שבדרך כלל לא מרמזות על ההמשך. המקצבים מתחלפים תדיר, המעברים מהירים ותמיד מפתיעים, לפעמים נדמה שהם בלתי אפשריים. ההרגשה היא שלמרות שהסוגה האינסטרומנטלית אמורה להזמין אלתורים, בטריו הזה יש משהו מאופק ונשלט והם לא נלהבים לממש את האופציה לפריצת המסגרת היצירתית ולחופש של הבעה אישית. רק מנגנים בחיוניות רבה, במהודק ובעצימות גבוהה.

הבעיה הבימתית העיקרית של החבורה היא בחוסר נכונותם, ואולי באי יכולתם, ליצור קשר ישיר עם הקהל. הם מריצים את הקטעים ברצף, ללא עצירות, כמעט ללא פסקי זמן וללא קטעי קישור. פעמיים בלבד הרשה לעצמו בנימינוב, נגן הבס, לפנות לקהל. הפעם הראשונה היתה אקראית לגמרי, כשסיימו לנגן את Cut in the crust המצוין (כשדקל מפיק מהגיטרה שלו צליל של סינתיסייזר ומאיו מפגין תיפוף פנטסטי, חד כתער, כהרגלו יש להגיד) והוא בישר שיבצעו אחריו את WWIII, והשנייה לקראת נעילה כשהודה על התמיכה והודיע שנותרו עוד שני קטעים. קומוניקטיביות מוגברת לא היתה מזיקה לאף אחד מהצדדים, בטח לא ליצירה שלהם.

אגב WWIII (מלחמת עולם שלישית?) היא דוגמה נהדרת לעבודה של טאטרן: ריף פסטורלי בפתיחה, ממש כמו הזמנה לפסקול קולנועי (לא מעט מהיצירות שלהם הן מוזיקת רקע לסרטים שטרם נוצרו), ובעקבותיו - בניסיון לספר סיפור ללא מילים - מעבר חד לרעשי מלחמה, הפצצת סאונד, התאורה (מעולה. מרהיבה. עתירת תצורות, גוונים ודימויים. בעלת חלק בלתי נפרד מהמבע הבימתי של הטריו) מתקדרת. המקצבים מתחלפים. כאוס מוזיקלי משתלט. מוטיבים של אימה, מתח וסדר חדש. התופים מנגנים "כינור" ראשון. מאיו גם עובד הכי קשה. האפילוג (של הפסקול?) הוא בלוז דיסטורטי עוצמתי. יצירה מרשימה.



להקת-טאטראן-צילום-יואב-קדם.jpg
להקת טאטראן (צילום: יואב קדם, מקור: האתר הרשמי של להקת טאטראן)


מופע שמצריך הכנה נפשית

  
דווקא התופים, בידיו של מאיו, הם הכלי הכי הרמוני בהרכב. בנגינתו יוצאת הדופן הוא המבוגר האחראי ששומר על המסגרת. דקל הוא טיפוס מעופף. הוא מתעוות בנגינת הגיטרה, כמו מנסה להיות חלק ממנה. הפה שלו פעור ומתפקד כביכול כמו עוד תיבת תהודה. הוא נותן את הכיוון ומעצב את הצליל - אם זה הרהור פסיכדלי ב"חדש", הקטע הפותח, נגיעות חסידיות ב"4", ניצחונות של טראנס ב"שלוש", ההדרן הראשון, או צבע פולקי-קלטי בקטע הנועל ("שבט"?).

   


דקל גם משתמש בגיטרה ובארסנל האפקטים שלמרגלותיו כמעבדה לחקר צלילים ולבדיקת גבולות ההרמוניה. הוא מצליח להישמע גם כעוגב (Space out), כסינתיסייזר (כדלעיל) וכאורגן ("4"). הנגינה שלו דעתנית וסקרנית, מעמיקה ומרתקת גם כשהיא נאמנה למקצב ולמסגרת, גם כשהיא חורגת ממנה ומתפרעת, גם כשהיא מספקת רעשים, רשרושים וחריקות, וגם כשהיא מפציצה בצלילים אלקטרוניים, הכפלות, הצללות וצהלות, יללות וקולות ירייה מן העתיד.
בדרך כלל זה דו-קרב בין הגיטרה לתופים. אבל בנימינוב, שכביכול צופה מהצד כסלע איתן, גם יודע לאזן, להרגיע ולנחם בנגינת הבס (Filtered thoughts למשל, או Lemon), ואפילו להפתיע בהפקת צלילי חליל (Elephant), יצירת הסולו שלו.

בסך הכל 13 קטעים משני האלבומים וגם אחד-שניים שלא נכנסו אליהם. בהיעדר מלים, השמות לא משמעותיים. אם כי אני יכול להזהיר מראש מפני Sol the blue שהוא יצירה ארוכה מאוד, מדי אפילו, מונוטונית בחלקה הגדול ומתישה (על אף ניסיונות ההצלה של מאי בפעמונים וכלי הקשה), ולא בכדי נרשמו בה נשירות מצד הקהל.

בכלל, זה מופע שמצריך הכנה, נפשית ופיזית. גם אם הדעות חלוקות בקשר לנחיצות היכרות מראש עם החומרים להתמודדות עם ההתנסות יוצאת הדופן שטאטרן מציעה, מומלץ להכין שיעורי בית ולדעת לקראת מה באים. מוזיקה ללא מלים יכולה להיות מעצבנת לפעמים, במיוחד אם הגשתה לוקה בתקשורת והיא עצמה נפרשת על פני יותר משעה וחצי (!) של נגינה.


  



טאטרן לייב. זאפה הרצליה. שלישי, 22 בנובמבר 2016
 


למועדי מופעים >

27/11/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע