אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2017 ינואר 
א ב ג ד ה ו ש
1011121314
15161718192021
22232425262728
293031
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן שנינו יחדיו: אולי עדיף לחוד
 

 
 
הם שניים, אבל הם לא שווים. גם לא צריכים להיות - לאור ההבדלים ביניהם. בהשוואה לעדינותה ולמופנמותה היחסית של עמרני, כספין גס ושתלטן, ממלא את הבמה תרתי משמע ולא אחת מאפיל עליה - לא רק בנוכחותו ובהתנהלותו, אלא גם בשירתו. זה חיבור שזקוק להתמתנות מצדו ולשיוף משותף. תוספת עידון לא תזיק לו, גם הכרה והכלה שעמרני אמורה להיות הכוכבת של המופע ולא הוא."
המופע של חדוה עמרני ויובל כספין נותן כבוד לנוסטלגיה, אך השילוב ביניהם לא בהכרח מוצלח


"שנינו יחדיו", מופע משותף לזמרת הוותיקה חדוה עמרני ולמעצב האופנה (וגם הזמר) יובל כספין, נוחת על במותינו בהפתעה. אולם אין מדובר בהפתעה מוחלטת כיון שעמרני, אחת הזמרות הישראליות המצליחות ביותר בחו"ל (בעיקר במסגרת הצמד חדוה ודוד), עשתה קולות של חזרה לפעילות מקומית בקיץ האחרון, עם השיר "פשוט להיות", שחיברו למענה מרב סימן טוב וגיא מזיג. ההפתעה היא בהחלטה לחזור לבמה ויותר ממנה בשילוב הבלתי צפוי בין השניים.

אפשר שהפליאה מתרככת קמעה נוכח זהותו של היוזם, היוצר ומפיק המופע שוקי שצוב, המוכר כפעיל בשימור ובקידום הזמר העברי. הוא אחראי גם על קאמבקים נוספים, כמו אלה של התרנגולים בפסטיבל ישראל 99' ורן אלירן לפני שנתיים.

אך בניגוד להפקה הצנועה של אלירן - גם הוא זמר ישראלי ותיק שהעתיק את פעילותו לניו יורק בשנות ה-70, מתחת לרדאר, במועדוני זמר ובהופעות מכורות מראש – ההפקה המושקעת של "שנינו יחדיו", על שבעת המוזיקאים המלווים אותה ומערך המולטימדיה המעטר אותה, מתיימרת לפתוח קופה. האם היא מסוגלת?

חדווה-עמרני01.jpg
חדוה עמרני (צילום: רמי זרנגר)

לא יכולה לבד?


בואו נסכים כי עמרני - שבשמה קשורים לא מעט להיטים בזמר ובפזמון הישראלי מאמצע שנות ה-60 עד ראשית שנות ה-80 - ראויה לרענון ההיכרות עימה. עמרני (72) היא יוצאת להקת פיקוד מרכז והיתה חברה בהרכב קצר הימים רביעיית הטיילת לצד אושיק לוי, גבי ברלין ודוד טל. היתה בת הזוג הבימתית של האחרון וגם ידועה כזמרת סולנית.

אך יותר מכל עמרני מוכרת בזכות הופעותיה בפסטיבל הזמר והפזמון הישראלי ובקדם אירוויזיון באותן שנים. למן "הלילה לטיילת" דרך "דבש ניגר", "השניים", "שם שועלים יש", ועד "בלב אחד", "שנינו יחדיו" (שמספק למופע הנוכחי את שמו ואת הגיונו לכאורה) ו"בוא אליי", כשעל כולם מאפיל "אני חולם על נעמי" שזיכה את חדוה ודוד, ומחבריו תרצה אתר ודוד קריבושי, בפסטיבל הזמר הבינלאומי בטוקיו 1970.

כספין לוהק לצדה של עמרני מתוך הכרה שהיא עשויה להתקשות בהתמודדות עם האתגר הבימתי לבדה - אם מפאת הזמן הרב שעבר והיעדרותה ארוכת השנים מהארץ, על אף גיחות מולדת לא מעטות), או אם לאור סימני הזמן בקולה והנסיגה ביכולת השירה שלה, בצלילים הגבוהים במיוחד - וגם מתוך הבנה שחלק משמעותי מהרפרטואר שלה "שייך" לצמד חדוה ודוד ובנוי על שירה בשניים, תמיד לצד מבצע גברי.

חדווה-עמרני-02.jpg
יובל כספין וחדוה עמרני (צילום: רמי זרנגר)

שניים, שונים

אולי כספין הוא לא הבחירה האידיאלית, אך בהחלט מדובר בחיבור מפתיע, מסקרן ומעניין, על רקע הניגודים הרבים בין השניים: פער הגילים (הוא יציין יום הולדת 60 החודש); הניסיון הבימתי והרזומה (יש לו אמנם מופע שמוקדש לשירי זמרות אבל עדיין לא אלבום מוקלט אחד); ההבדלים הסגנוניים וגינוני הבמה של כל אחד מהם (היא ניחנה בסלסול תימני מעודן, הוא דוגל בסול בימתי מוחצן); וכלה בנתונים הפיזיים החזותיים הכה מנוגדים שלהם (קומתו ענקית ליד דמותה הזערורית). אגב, אם בעבורה זה סוג של קאמבק, מבחינתו המופע הוא מעין חשיפה.

לשירים של עמרני יש חן רב, הזיכרון אותם מפעיל בלוטות געגוע וכיסי דמע, במיוחד כשהוא מתואר כמסע מוזיקלי בחייה. אלא שהשילוב בין השניים אינו מוצלח, לא עולה יפה. לא כשהוא מוצג כשותפות שווה. יכול להיות שאם השניים היו מוצגים אחרת - נגיד שעמרני מארחת את כספין, מה שאכן מאפיין לא אחת את המופע - ההתרשמות הייתה שונה.

שירים בני 50

להוציא ארבעה-חמישה שירים, שמשובצים בשלהי המופע, מדובר בנוסטלגיה הארד-קור. 20 שירים בסך הכל, לא כולל שתי מחרוזות. רובם המכריע של השירים כבר בני 30-50 שנה. אגב, לא כולם שלה ושל דוד טל במקור. לצמדים אחרים יש בעלות ראשונים עליהם.

הפתיחה האופטימית, המנומקת והמתוזמנת של עמרני לבד עם "בוקר של זהב" ("איזה בוקר של זהב/ מתפרץ אל מעוני/ ואנקור קטן, ואנקור שובב/ מנקר את חלוני// לו למחוק את הספרות/ ניתן למחוק מכל השעונים/ ולמשוך אחורנית/ את גלגל כל השנים"; שמעון חלפי ונורית הירש), המשיכה אל המחרוזת מעלת הנשכחות שבעקבותיה "שי (מה אתן לאהובי?)" (מירה מאיר ויאיר רוזנבלום),  "אור יסמינים" (משה בן שאול והירש) ו"דרך המלך" (בן שאול ואלונה טוראל).

היו גם ביצועיהם המשותפים את "הלילה לטיילת" של יוסי גמזו ורפי בן משה, שבמהותו ראוי להיחשב כאחד משירי הפופ המוקדמים בזמר המקומי; "כנרת (שם הרי גולן)" של רחל ונעמי שמר; או "ילדתי אמרי (נא ספרי)" של משה דור ויעקב הולנדר מפסטיבל הזמר 64' (במקור בני אמדורסקי ונחמה הנדל), "סתיו" המורכב והיפהפה של שמרית אור ושלום חנוך, "השניים" של יהודה מלצר ויוסי ולד ו"דבש ניגר" של ינון נאמן (אותו שרו גם הפרברים) שדורש עדיין מילון עברי-עברי להבנת שפתו הפואטית הנדירה ("יז הדבש/ חומר ניגרש, חומר ניגרש/ מיערה/ לאגנים, לאגנים// מתק חש/ של יום חדש, של יום חדש/ כל הלוקק/ בעדנים, בעדנים") - שני האחרונים מפסטיבל הזמר 66'.

המופע כלל גם את "שם שועלים יש" (של קדיש יהודה סילמן ללחן עממי), "אם לא תבוא" (של דפנה אילת) ו"גוגולי, גוגולי" הגרוזיני (שהתפרסם גם בביצוע של אילן ואילנית, עוד צמד מאותם ימים); להיטי הדגל הסולניים שלה מתחרויות הקדם אירוויזיון - "בלב אחד" של חיים חפר ודובי זלצר (78'), "שנינו יחדיו" של משה טימור ושמעון קופילנסקי (79') ו"בוא אליי" של יאיר קלינגר (81'); וכמובן "אני חולם על נעמי" הזכור לטוב.


   



בין עפרה חזה למירי מסיקה


חלקו הסולני של כספין נוסטלגי פחות. מצד אחד, מחרוזת קצרה משירי שלמה ארצי ("פתאום היום פתאום עכשיו" של תרצה אתר והולנדר, ו"שיר בבוקר בבוקר" של אמיר גלבוע, גידי קורן וארצי), ופרשנות עכשווית טעונה שלו ל"אדמה" (מנור וקלינגר) המוכר בביצוע של עפרה חזה (אצל כספין בולטים כוח ותשוקה שנעדרו מהביצוע העדין, האוהב והמחפש נחמה של חזה) ול"אף אחת" (צרויה להב ושמוליק נויפלד) המוכר בקולה של מירי מסיקה (ואצל כספין הוא מותאם לפנייה של גבר, לא של אישה, מה שמאפיין את המופע הסולני שלו ואת אלבומו שבדרך).

בסיום עמרני שוב תופסת את קדמת הבמה בחליפת מכנס אדומה (שהחליפה את הלבנה איתה פתחה) ושלושה שירים חדשים: "תל אביב" הנושא אופי של מוזיקת עולם שמחה וצוהלת, שכתב לה ישראל ברייט; "מזמן לזמן" געגוע וכמיהה כבלדת פאואר-פופ האופיינית למלחינו עמית צח (המילים של חמוטל בן זאב), ו"פשוט להיות" הפאנקי שמוקדש לחייה במחיצת בעלה דדלי דנוף, ובהשראת האיש שאיתה לאורך 45 שנות נישואין.

עמרני כספין צילום יובל אראל ענקית.jpg
יובל כספין וחדוה עמרני (צילום: יובל אראל)


העיניים לטלפרומפטר

הם שניים, אבל הם לא שווים. גם לא צריכים להיות - לאור ההבדלים ביניהם שהוזכרו לעיל. בהשוואה לעדינותה ולמופנמותה היחסית של עמרני, כספין גס ושתלטן, ממלא את הבמה תרתי משמע ולא אחת מאפיל עליה - לא רק בנוכחותו ובהתנהלותו, אלא גם בשירתו. זה חיבור שזקוק להתמתנות מצדו ולשיוף משותף. תוספת עידון לא תזיק לו, גם הכרה והכלה שעמרני אמורה להיות הכוכבת של המופע ולא הוא.

אולי בימוי מוקפד יותר (המיוחס לשחקנית, הבימאית והכותבת שלומית הגואל-טריגר) היה מחייב ומדגיש זאת, אלא שהוא בקושי מורגש. בעיקר מפאת ההידרשות המוגזמת והכפייתית של השניים לשירותי הטלפרומפטר שהוצב למרגלותיהם בחזית הבמה, מוסתר על ידי רמקול ביקורת. עמרני העידה על עצמה כמתעבת את המכשיר וכספין התגאה בכך שהיא התפלאה כי הוא מכיר בעל פה את שיריה. אולם בפועל שניהם נעזרו בו הרבה מעבר לאיזונים המותרים של התרגשות סבירה, הרגשת נוחות ומקדמי ביטחון. הפזילה שלהם אל המילים פוגמת קשות בניצול הפוטנציאל הבימתי בכלל ושל שירה בשניים בפרט.

נכון הוא להושיב את כספין גדול המידות בניסיון להשוות את קומתם (היא נשארת לעמוד), אבל הביצועים - במיוחד שירי המשחק של חדוה ודוד, כמו "אם לא תבוא", "ילדתי אמרי" ו"השניים" - דורשים כרכור וחיזור מצדו סביבה ואחריה. וזה קרה מעט מדי ב"שם שועלים יש" העממי (למילים של קדיש יהודה סילמן) וב"גוגוגלי" הגרוזיני. מעט שהעיד על הצורך ביותר. אבל איך אפשר כשעיניהם צמודות לטלפרומפטר?

מעבר לשירים היפים, לוקה המופע בדברנות (לעתים, עד כדי טרחנות) מיותרת ולפרקים הוא דומה ל'הרצגה' - הצגה שהיא הרצאה. הנטייה, ואולי הצורך, להזכיר, לפרט ולדייק בתאריכים, להרבות בעובדות בעלות ערך (שלה) ובטריוויה מיותרת (מצדו) - פוגם בזרימת המופע, בדינמיות וגם באנרגיות שלו. הוא יוצא גם ארוך מדי, שעתיים כמעט (יותר מ-110 דקות).

חדווה-עמרני-רונן-אקרמן.jpg
חדוה עמרני (צילום: רונן אקרמן)

אולי יש להפקה הזאת סיכוי

גם הווידאו-ארט בעיצובו של דודי סרוסי שמוקרן על צג לד גדול מידות בעומק הבמה, אולי האלמנט הבימתי הבולט ביותר במופע, אינו נקי מפגמים על אף מימדיו המרשימים. לצד שילוב קטעי וידאו מקוריים והתאמה גאונית ממש של תנועות שפתיים דאז לשירה של היום, יש בו דימויים צפויים, פשטניים ובנאליים, ושימוש לא אחיד ולא נהיר די הצורך בהקרנת מילות השירים. שלא לדבר על היעדר התאמה בין המוקרן למושר.

לצד זאת, אציין את הליווי המוזיקלי העשיר, בראשות המעבד, נגן הפסנתר, הקלידים והאקורדיון יהודה הגר, שעושה עבודה טובה. בולטים בו נגן כלי הנשיפה המשובח אייל סלע, והזמרת בוגרת בית הספר רימון הדר עמרם, עם לוק מסתורי כשל מירי מסיקה וקול עז ביטוי שתומך ומשלים את השירה של עמרני אך גם גונב את ההצגה - ולא רק בסולו "חסידה צחורה" (אלכסנדר פן ועממי) שהופקד בפיה.

עוד חברים בהרכב הצ'לנית יעל שפירא, נגנית הבס רינה שוגל, נגן הגיטרות דניאל וייס ונגן כלי ההקשה יואב פינקלמן.

כמופע לקהל הרחב "שנינו יחדיו" הוא הימור גדול. יכול להיות שבקרב גילאים מאוד מסוימים ובעבור קהל יעד מאוד מפולח - רוצה להגיד, מועדוני זמר ושירה בציבור - יש להפקה הזאת סיכוי. קשה לי לראות אותו מחזיר את ההשקעה אצל רוכשי כרטיסים בהופעות "פתוחות". ועדיין, מגיעה לחדווה עמרני פיסת עדנה.

"שנינו יחדיו - חדוה עמרני ויובל כספין". מוזיאון תל אביב. חמישי, 29 בדצמבר 2016

למועדי מופעים >

02/01/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע