סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הלובי של קובי: מושחז היטב
 

 
 
לוריא חי וכואב את המציאות, ער לה, מודאג ממנה ומן הסתם גם חרד מן העתיד לקרות. הכתיבה שלו ממזרית משהו, אגבית לכאורה, אך מוצאת לתופעות החברתיות ולמהלכים הפוליטיים מלים רכות וחרוזים מושחזים, אותם הוא מתאים ללחניו המוכרים או מלביש-מלווה-עוטף בלחנים חדשים, נחמדים, מפתים את האוזן, מנחמים את הנשמה ומשמשים כסות נעימה להיגד. כי המלה, הכוונה והאמירה, חשובות לו יותר."
הקברט הסאטירי-מוזיקלי של קובי לוריא עוטף עוולות חברתיות ופוליטיות בלחנים מחמיאים לאוזן


יותר מפוני של טריק אחד

לפני משהו כמו 40 שנה, הבליח לרגע קסום אחד זמר-יוצר בשם קובי לוריא, עם להיט מתוק, חד פעמי, בשם "שיר פשוט" ("שיר פשוט, ליווי פשוט, מלים פשוטות כל כך/ ניגון פשוט, אני פשוט אוהב אותך..."). במרחק הזמן, וללא להיטי המשך, אמור היה לוריא להיכנס לכותל המזרח של הפופ הישראלי כעוד זמר של להיט יחיד. אלא שהיה בו יותר מטריק של פוני אחד, כפי שאומר הפתגם האנגלי. והודות לכישוריו כיוצר הצליח לכתוב לאורך השנים מאז שירים מצליחים לא פחות למבצעים אחרים.

בימים אלה שב לוריא ומפציע מכיוון מפתיע. הוא מנהיג קברט סאטירי-מוזיקלי הנושא את שמו ומבוסס על שירים שכתב והלחין מאז ועד היום, כולל חדשים שנכתבו (ועודם נכתבים...) בימים אלה ממש לצרכי "הלובי של קובי", שם המופע, שחברים בביצועו שמונה מוזיקאים וזמרים. מפתיע? אולי לציבור הרחב, שלא זכר, לא בקיא ולא כך כך מכיר. המיודעים יותר, בעיקר אלה שמקורבים לעשייה הטלוויזיונית, לא אמורים להתפלא. ללוריא כתיבה ויצירה סאטירית רבת שנים לתוכניות בידור והווי טלוויזיוניות נודעות כ"שעה טובה", "סיבה למסיבה" ו"זהו זה", ואפילו עבודה משותפת עם שלישיית הגשש החיוור. עד כה בצנעה ובענווה. עתה זה יוצא לאור, בפורמט המתאים ביותר לכישורים, לזמן ולמקום.

kobi-loria-anak-afi-sassoni.jpg
קובי לוריא (צילום: אבשלום שושני)

 

לוריא חי וכואב את המציאות, ער לה, מודאג ממנה ומן הסתם גם חרד מן העתיד לקרות. הראיה שלו הומוריסטית ושובבה. הכתיבה שלו ממזרית משהו, אגבית לכאורה, אך מוצאת לחוויות היום-יום, לתופעות החברתיות ולמהלכים הפוליטיים, מלים רכות וחרוזים מושחזים, אותם הוא מתאים ללחניו המוכרים או מלביש-מלווה-עוטף בלחנים חדשים, פשוטים להפליא. ארצישראליים נחמדים שכאלה, מחמיאים לאוזן, מפתים אותה, מנחמים את הנשמה ומשמשים כסות נעימה להיגד. כי המלה, הכוונה והאמירה, חשובות לו יותר. בין אם הן מפורשות, בין אם הן סמויות ומחלחלות.

סאטירה בעת הזאת, במיוחד ב"צוותא", נמל הבית התל אביבי של הלובי, כמו נועדה למשוכנעים בלבד. אלה שנואשו מאפשרות של שינוי ובאים לפרוק את התסכול בצחוק על המצב, כאילו הבמה היא עוד זירה לשיחות הסלון מבית, לקיטורים מול הטלוויזיה.
 
ביי ביי דמוקרטיה
 
אבל "הלובי של קובי" דורש גם ידע מוקדם. לא רק בטריוויה חברתית ופוליטית, כמו בהיסטוריה הפזמונאית המקומית - במיוחד אהבת זמר עברי - ובשבילי המוזיקה הבינלאומית. המוזיקאים שאתו - חבורת "קו 4" של המוזיקאית והפסנתרנית גילה חסיד, שהיא גם המנהלת המוזיקלית של המופע (עם הזמרים בן יוסף, שרית שחף וצבי שרף), נגן הנשיפה והזמר מאיר ברבי, נגן הבס אלכס ספיבק והמתופף הוותיק אלון הלל - רק מדגישים את הקשר והחיבור, הזגזוג וההתכתבות האלה.

הלובי של קובי מארח יותר משני תריסרים של שירים וקטעים מוזיקליים. למן "בוא שיר עברי" ("אבל שיר עברי, הוא עוד כאן/ הוא עודנו, הוא איננו מוותר") שכתב והלחין לוריא בעבור דודו אלהרר (ובהקלטתו המקורית, לפני כשלושים שנה, השתתפו חסיד והלל) ועד "מסרב לשנוא" שנכתב בימים לא רחוקים של התלהמות ופלגנות, חוסר סובלנות ושנאה לאחר - ושניהם אקטואליים באותה מידה.

   


תמצאו שם את "המנון למדינת תל אביב" שבעת הרצון העצמי ("יש אנשים עם לב של אבן/ אבל חיים יש באבן גבירול..."), "למה מה? למה מי?" ("מתיירא אני רק מהשם/ מהשאר אני לא מתרשם"), ובאותו עניין "ברוך השם, תודה לאל", על הצביעות שבמדינת ההלכה דה פקטו, וגם "ביי ביי דמוקרטיה", על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שמנהיגיה מתנהגים כמו במונרכיה.

כנגד הגאווה העצמית של "אני, אני", יציאה ווקאלית של שיר המבוסס על מלה אחת (ורק באחריתו הליווי הופך את ההברות פה-פה-פה ל"אתה, אתה, אתה"), יש הפלגה בשבחי "הגֵן המפרגן", ואחריו "קפה בכיף" המפרט את משמעויות השימוש במלה קפה שהן בלעדיות רק לישראל (מ"שים קפה" שפירושו אפשר לעשות עסק ועד "בא לך קפה?" שעשוי להיחשב כהטרדה מינית).
 
ראש הממשלה ובעלה

את "הלאה" כתב לוריא לזמרת רבקה זוהר (הלחן: יצחק קלפטר) כבר לפני שלושים שנה, כשחזרה לארץ. "אין לי דרכון שני", ביקורת על תופעת הנהירה של ישראלים לשגרירויות זרות, נכתב לפני כשנתיים ל"גשש" שייקה לוי, קודם היות הלובי. "מי שיש לו דרכון אחד, שיצטרף בפזמון", לוריא מציע לקהל. "מי שיש לו שניים, יכול להיכנס ולצאת מתי שהוא רוצה...". ואילו "חזרתי לאמא ואבא (בדירה הקטנה בכפר סבא)", ביטוי למצוקת הדיור, האשראי ואולי הגברים הפנויים, הוא חדש לגמרי.

"גרה בברלין" הוא רי-מייק עכשווי לוהט ל"גרה בשינקין" של "מנגו" מסוף שנות השמונים, מונה את כל גיבורות הפופ הישראלי (מסימונה מדימונה ועד ציפי פרימו מחולון) שעקרו לבירה הגרמנית ומפזמות עתה "גרה בברלין, שותה באלכסנדרפלאץ". גם "מאז'ור מינור" כבר בן שלושים - שיתוף הפעולה הראשון של לוריא וחסיד, בהשפעת הסאמבה של הברזילאי ז'ובים.

   


"נה נה נה" מכין אותנו לתקופה שבה התקשורת תהיה בידי בנאדם אחד, לא נוכל לדבר ונבין, בהברות, למה הכוונה. "אני לא אומר שֹרה ולא ..., ואנחנו נבין על מה ועל מי", מציע לוריא בקליפסו-רגאיי קליל. "נומי ארץ" נכתב לשייקה לוי לפני כחמש שנים בעקבות המחאה החברתית ו"שיר ערש לטייקון" נכתב באותה עת לדורי בן זאב, האיש שטבע את השם "הלובי של קובי" והתניע, מוראלית, את ההפקה. ל"צ'וּבה צ'וּבה" שברקע (ואולי זה "תשובה, תשובה"?) חסרות רק רקדניות.

מול "הולכים על חבל דק", "לוסי" (על הטרדות מיניות של נשיאים) ו"מתי תתעורר, עאלק משורר?" בהשראת טום לרר (שאת מחזהו "פצצת תום" תרגם לוריא לפני כ-40 שנים) שמייבאים "צרות" של אחרים, מציב הלובי את "הם בזמר הזה" האלמותי - לחן של סשה ארגוב שלוריא התאים לו מלים, לאלבום של מתי כספי שר סשה ארגוב; את שיר האהבה "את ואני"; את הגעגוע לשירים טובים ב"היה היתה מלודיה"; ואת "רוצה להתחתן עם שקט", שיר מחיי זוגיות: "רוצה לחיות איתך בשקט/ שתיקה שווה זהב/ אולי סוף סוף נהיה ברטט/ קצת שקט כבר עדיף על אהבה".

להיטי עבר נוספים שכתב לוריא נשמרים לסיום. "אמרת, אמרת" (יהודית רביץ!) ככתבו במקור ו"יא ליל" (להקת פיקוד מרכז) שמתעדכן מחלום כור ההיתוך בירושלים לשבריו, כשביניהם נשזר אחד השוסים של הקברט - "ראש הממשלה ובעלה", על מעורכות המשפחה המלכותית בענייני המדינה ש"לשלומה נישא תפילה". ולוריא לא מתאפק להשחיל חידוד בהצגת השיר, על כך ש"ביבי התאהב באשתו השלישית בשניה הראשונה..."

   

 
התסכול נעשה יותר נוח 

לוריא מוביל את העסק. במתכונת מופעי הקברט של פעם הוא משלב כנ"ל בדיחות, אמירות סאטיריות ("אין לי בעיה עם אלוהים, אלא רק עם הצוות קרקע שלו...") וגגים משחקיים-תיאטרליים מתוזמנים עם עמיתיו בין הקטעים המושרים. הוא מנגן בגיטרה (חשמלית שנראית אקוסטית) ובעצם מדבר יותר משהוא שר. ההגשה שלו יותר דקלמנית, ספוקן וורד'ית, היפ-הופית באופייה, ולוּ היו לו אנרגיות וגרוב ראפריות יכול היה להתפרע ולהמריא עם חלק מהשירים. את זה הוא מעדיף להשאיר לבנו שאול, סולן להקת המטאל "90210".

העיבודים של חסיד מושפעים ממוזיקת קברט אמריקאית של שנות ה-40 ו-50, אולי גם ישראלית מראשית הסיקסטיז (רביעיית מועדון התיאטרון). סווינג קליל, בלוז מרוכך, מיוזיקלס ובעיקר הרמוניות קוליות נוסח מנהטן טרנספר. תמהיל שמבליט את איכויות השירה של עמיתיה שרף ("מומחה" לשירת ארצישראל קלאסית), שחף (החיונית לכל מהלך או משת"ף שיש בו דרמה) ויוסף (שהוא רוקר בנשמתו), הנושאים בעיקר הנטל הזמרתי. אולם ברבי גונב את ההצגה, בנגינתו היפה בחליל ובחלילית, בעיקר בשירתו הצלולה והעוצמתית, וגם בשל היותו עיוור. הוא מתלוצץ על עוורונו. "כמו שאתם רואים", הוא מציג את עצמו, ואת המכשיר דמוי הטרנזיסטור (כהגדרת אלון הלל) שתלוי לצווארו הוא מתארר כ"טאבלט לכתב ברייל". גם ספיבק תורם פה ושם יציאות משעשעות של שירה ברוסית.

  


צפייה בלובי של קובי הופכת את התסכול לטיפה יותר נוח. המופע ארוך מדי. שעתיים כמעט. נדמה שללוריא וחבריו קשה להיפרד מהבמה כמו מן המציאות, אף אם טחנו אותה עד דק וגיחכו אותה מכל היבט ובכל נושא. לא שהקהל סובל, במיוחד לא המשוכנעים שבקרבו, רק שלא כל הקטעים באותה רמה. ניפוי יעיל ועריכה דינמית, אולי גם ייעוץ בימתי, יוכלו להצעיר את צופיו.

הלובי של קובי. צוותא תל אביב. רביעי, 11 בינואר 2017
 
 


למועדי מופעים >

24/01/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. מופע נוסף של הלובי של קובי
גילה חסיד , תל אביב (27/04/2018)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע