סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ארקדי דוכין: פחות רוק, יותר רומנטיקה
 

 
 
הוא אמן במה מרתק ואפילו בלתי צפוי. יודע לספר סיפור, גם באילתור. מקבל תקלות בהומור, כמו משפט לא טוב שבחר להגיד, פתיחה לא נכונה של שיר או טענות שונות מצד הקהל. מדלג עליהן בחינניות כובשת. מזמין אפילו אנשים לשבת על הבמה. 'צוותא הוא אחד המקומות האחרונים בארץ שאפשר לשמוע שיר בלי לאכול שניצל קודם', הוא עוקץ את הטרנד שהועמק עם חדירת זאפה לשוק. הוא מפעיל את הקהל, מנהל איתו דיאלוגים מחויכים ואפילו נענה לבקשותיו."
עם סיפורים אישיים, גילויים מרגשים ושפע הומור, דוכין ממתג את עצמו מחדש כפרפורמר מרתק


קוּל וקל

אחרי הופעה אחת בלבד כ"אהבה על משקל", שהתקיימה בצוותא בחודש שעבר, מופע הסולו החדש של ארקדי דוכין החליף שם. המשקל נעלם. רק מהשם. עבר טרנספורמציה ל"רק שירי אהבה". חוסר אחידות ואי היצמדות למקור שמדליקים נורית אדומה באשר למחויבות האמן למבנה, לתכנים, לשירים, לקהל, אפילו כלפי עצמו.

"אהבה על משקל", שעלה בפסטיבל הפסנתר האחרון, מוגדר כ"מופע קברט-תיאטרלי". תכנו מתואר כמעבר "בתחנות בחיים של ארקדי, הילדות ברוסיה, העלייה לישראל וההשתלבות בה. האנשים, המילים והמוזיקה - כל החיבורים שהפכו את ארקדי דוכין לאחד האמנים המעניינים והאהובים בישראל".

בהנחה שזו רק טעות הגהה, וש"רק שירי אהבה" הוא למעשה שם נרדף ל"אהבה על משקל", זו בהחלט הצגה של דוכין באור שונה משהו. פחות רוקי, יותר רומנטי. עם סיפורים אישיים, חוויות וגילויים מרגשים, וגם לא מעט הומור שמציג את דוכין במשקל קוּל וקל וכאמן במה עם יכולות מגוונות ומרתקות. 

ארקדי-דוכין-אבשלום-הלוי.jpg
ארקדי דוכין (צילום: אבשלום הלוי)

 
אפשר בלי כאב, בלי דמעות?

באמצעות פסנתר וארט וידאו בלבד, דוכין מגולל את סיפור הקריירה שלו - ואפרופו, סוקר את תרומתו לרוק הישראלי ב-30 השנה האחרונות, כיוצר וכזמר - באמצעות כ-20 שירים. משקל סגולי כבד ביצירה שלו. הוא מדפדף בין שירי האהבה ש כתב לחברים של נטאשה, למבצעים אחרים ולעצמו. "רובם זה בגללה", הוא אומר בסבר פנים רציני בפתיחה. "רק אחד זה בגללי. וגם הוא, זה בגללה...".

יש שם "קוראים לזה אהבה" (שעמו הוא פותח "בין הילדות לזקנה, יש עוד תקווה") ו"בגללך" שכתב (ביחד עם מיכה שטרית) לאריק איינשטיין. "אני יותר כותב מאשר מוציא, אבל הזכות לכתוב לאחרים - מאוד חזקה", הוא מתוודה. וגם מודה ש"הצלחתי להתברג בזכות החותמת 'אתה ישראלי' שאריק נתן לי".

   


הוא מספר איך בתמורה לישראליות שקיבל ממיכה ואריק, החזיר למיכה עם ויסוצקי, ושר מ"רוצה ויהיה" את "שיר לירי" שהקדיש ויסוצקי לאשתו, שחקנית הקולנוע מרינה ולאדי. איך שטרית והוא הפכו את "בית קפה לדינוזאורים" למקום אופנתי ומצליח ומדוע בחרו בשמו כשם אלבום הילדים המשותף שלהם (רמז? הדינוזאורים של סטיבן שפילברג מפארק היורה היו אז באופנה), ואיך והיכן הכיר את רעייתו סימה, שאותו הִקסימה (תיקון טעות הניקוד בהקלטת האולפן של "בודד בודד" מתוך האלבום "להרגיש"): הם נפגשו תחילה במצפה שלם, אחר כך בבית קפה לדינוזאורים הנ"ל, והיא נעתרה להזמנתו, לא תאמינו, לראות את האיגואנה שלו...

הוא גם נפרד, בדרכו, ממאיר בנאי המנוח, שעמו הוביל אי.פי. ומופע מצליחים. כשעל קיר הבטון החשוף שבעומק במת צוותא מוקרן קליפ שלהם בשחור-לבן, דוכין מצדיע לבנאי עם "אהבה קצרה" שלו, ועם השאלה - איך אפשר בלי כאב, בלי דמעות? 
  
לפייס את נטאשה

המסה הקריטית (עשרה!) היא שירי הזוגיות הכואבים והמיוסרים של הנטאשות. הם בעצמם סיפורים ולא צריכים הקדמות או הסברים. "מלנכולי (על הגג, רוק מול חצי ירח מוטרף)", שאליו נלווה סיפור ההיכרות עם שטרית, כשהיו נערים בני 16 בלבד, דרך "יש בך" (שנכתב בעקבות צפייה בסרט "הרומן של אנני" של וודי אלן), "עוד נגיעה" ו"על קו הזינוק (לפני המרוץ, בו אני ואת עומדים לרוץ)", מלים ולחן של שטרית.

דרך הכעס שההתפכחות, והמרמור נוכח המציאות שמכרסמים באהבה: "עשי לי את המוות (אני הרי מחוק. עטפי אותי באהבה, עשי לי מה שבא לך)", "אל תתפשטי לי (כי הערב קצת קר. אל תתלבשי לי, על מצפון ומוסר)", "שברי את הטלוויזיה (ובואי לישון... יש לי אהבה ...אז מאיפה ...בא העצב?)";

ועד היפים יותר שבהם - "שני סיפורי אהבה קטנים (...זה לא רומן, זאת סתם בדידות...אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה, אם אין פה פרחים וכינורות דביקים שמנגנים)" ו"אם כבר לבד (אז שיהיה בתנועה)", גם הוא של שטרית.

ארקדי דוכין ומיכה שטרית צ אלכס סנדלר.jpg
ארקדי דוכין ומיכה שטרית (צילום: אלכס סנדלר)


יחסית אליהם שירי הסולו שלו כבר רכים ומפויסים יותר. אמנם "צובר (בשקט לא עושה רעש, מרגיש בטן הרי געש... שוב זה אותו כאב, כל כך פשוט וכל כך שורף)" משתלב בין השירים הכעוסים, אבל קודמיו "אוהבת לא אוהבת (כל הזמן שואל, למה היא מתכוונת אולי זה רק הרגל)", "מרוב אהבתי (לא יכול להראות אהבה, ומרוב אהבתך את עצובה עצובה... אז בואי נתחזק יחד, את עם עצמך ואני איתך)" ובעיקר - "מי אוהב אותך יותר ממני" שנשמר להדרנים - כל כך מכמירים בכנות ובתמימות ההרגשה הבסיסית שלהם, שאינם יכולים שלא לעורר הזדהות ואמפתיה. וזה למרות ההודאה (ואולי בזכותה...) שאת האחרון כתב עם שטרית כשיר אהבה למדינה, והוא נחטף - מן הסתם בשל אותה אמפתיה - לכיוונים אחרים...

דוכין יודע שהשילוב במופע את "הבלדה על האיש החליף את הירח", מהראשונים שכתב אחרי פירוק "החברים של נטאשה", קצת בעייתי, כי אין בו בעצם אשה. אבל חשוב לו לכלול אותו בנימוק ש"יש שירים שמבינים אותך לפני שאתה מבין אותם". אני עדיין חושב על המשפט העמוק הזה. 

   

  
חינניות כובשת
 
הוא מוזיקאי גדול. מלחין בחסד. מפתיע בכתיבה שלו. אולם כזמר הוא יכול לתת יותר. הוא לוחש, מדקלם, עולה לצעקה, אם כי בדרך כלל נשמע כמי ששר לעצמו, בטון חצי-אפאתי, לא מחוייב, שבע וחסר תשוקה. נותן תחושה של אילתור. של ליד. לא של הדבר המדויק.

מנגד הוא מאזן בהיותו אמן במה מרתק ואפילו בלתי צפוי. יודע לספר סיפור, גם באילתור. מקבל תקלות בהומור, כמו משפט לא טוב שבחר להגיד, פתיחה לא נכונה של שיר או טענות שונות מצד הקהל (למשל, כנגד מצלמה לתיעוד ההופעה שהציב על הפסנתר). מדלג עליהן בחינניות כובשת. מזמין אפילו אנשים לשבת על הבמה. "צוותא הוא אחד המקומות האחרונים בארץ שאפשר לשמוע שיר בלי לאכול שניצל קודם", הוא עוקץ את הטרנד שהועמק עם חדירת זאפה לשוק. מנהל דיאלוגים מחויכים עם הקהל, מפעיל אותו ואפילו נענה (חלקית) לבקשותיו.

ארכדי-דוכין-צילום-אבשלום-הלוי.jpg
ארקדי דוכין (צילום: אבשלום הלוי)


הבעיה המרכזית של המופע שהוא בנוי הפוך. השירים הבשרניים, הכועסים, החזקים, טעוני הרגש והכוח, משובצים בסופו. במקום שיתחיל איתם ויוביל את המופע לקתרזיס של התגברות והתפרקות, התפייסות והירגעות. אבל אפשר גם להבין. רובם ככולם הם הלהיטים הגדול של הנטאשות.

כמו "נאמר כבר הכל", שאתו דוכין נועל את ההופעה, עם הטקסט רץ ונמוג על הקיר שמאחור. אם מקשיבים למילים, תסכימו שמשונה לסגור הופעה במלנכוליה נוסח "אין לי מה להוסיף לזה, פשוט לא יכול, הלילות ארוכים והפחד, לא תדעי לעולם איך בכיתי כמו ילד, לא תרגישי דבר, תשכחי את הדרך, לכאן". אבל כאלה הם השירים של ארקדי דוכין. מוזנים על ידי הפחד מן הבדידות ומן החושך, מבטאים את הרצון להיות שייך ולהיות נאהב.

ארקדי דוכין, רק שירי אהבה. צוותא תל אביב. רביעי, 8 בפברואר 2017

 

למועדי מופעים >

15/02/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע