סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מערבה מכאן - לא ברור לאן
 

 
 
אתר הייתה כותבת מחוננת, שנאבקה להכרה מול דמותו הגדולה של אביה ותחת הצל הכבד של יצירתו. שיריה, ביניהם לא מעט להיטים, הם עדות למורכבות ולריבוי המשמעויות שהותירה אחריה יצירתה האנגימטית. השירים במופע הם חתיכות חיים, ולכן המסביב חייב היה להיות הרבה יותר מרשים."
מופע המחווה לתרצה אתר בפסטיבל ישראל קצר מלהקיף את גדולתה, אך מספק הרהורים, תהיות והשגות על ההפקה ומשתתפיה


המסתורין של תרצה אתר

היוזמה להפקת מופע מחווה ליצירתה של השחקנית, המשוררת, הפזמונאית, הסופרת והמתרגמת תרצה אתר - בין אם היא של פסטיבל ישראל ובין אם היא משותפת לבנה, הזמר והמוזיקאי נתן סלור, למוזיקאי והמפיק המוזיקלי ערן צור ולמפיק האמנותי משה ברון - ראויה בכל עת, זווית והקשר, על אחת כמה וכמה בשנת הארבעים למותה ללא עת, כשהיא בת 36 שנים בלבד.

אתר, בתו של המשורר והפזמונאי נתן אלתרמן (ומכאן גם שמה - כעין קיצור לשם המשפחה המחייב של אביה), נולדה ב-27 בינואר 1941 והלכה לעולמה בנסיבות טרגיות ב-7 בספטמבר 1977, שבע שנים ומחצה לאחר מות אביה. בחייה הקצרים הספיקה לכתוב ספרי שירה, ילדים ופרוזה, מחזה גנוז אחד ולא מעט תרגומים למחזות נודעים, אולם נודעה בציבור הרחב (נוסף על היותה הבת של) בזכות שיריה המולחנים, בביצועם של מיטב זמרי תקופתה וכאלה שזרחו לאחר מותה.

נתן סלור צילום ארז חרודי.jpg
נתן סלור (צילום: ארז חרודי)

אמנם הקלטה קולית שלה (מן הסתם מראיון רדיופוני כלשהו), שהושמעה כפתיח למופע, ניסתה להציג אותה כמחוברת לאביה המפורסם, כממשיכת השושלת המשפחתית, וכמי שאינה מבקשת למרוד בו אלא להישאר על ידו ביצירתה, אולם הייחוס לא הקל עליה. ולמרות שהיתה כותבת מחוננת בזכות עצמה נאבקה להכרה מול דמותו הגדולה של אביה ותחת הצל הכבד של יצירתו. ושיריה, גם המולחנים וביניהם לא מעט להיטים, הם עדות למורכבות ולריבוי המשמעויות, בעיקר ברבדים הנפשיים והנשיים של יוצרת רב גונית ומוכשרת, שהותירה אחריה יצירה אנגימטית וערפל מסתורין.

שעה וחצי, שישה עשר שירים ושני קטעי פרוזה, היוו מסכת קצרת קצרה מדיי מלהקיף את יצירתה וגדולתה, אבל היה בהם די כדי לספק הרהורים, תהיות ותובנות על ההפקה ותריסר משתתפיה. 
 
מסגרת פרומה ומרושלת

הנחייה. הטקסט שליווה את המופע, בעיקר בפיו של ערן צור, כמפיק המוזיקלי, נגן הבס והזמר שבחזית, נכתב ונערך במשותף עם נתן סלור, בנה של אתר. אולם בהיעדר מנחה מקצועי ורהוט, המסגרת היתה פרומה והצגת השירים והמבצעים היתה מרושלת. גם ההחלטה להתמקד כמעט אך ורק בשירים, מבלי לצרף למופיעים איש ספרות או חוקר מהאקדמיה, במטרה להעמיק את העיסוק  ביצירה ולהדגיש את מכובדות המעמד, היתה שגויה. מן הטעם הפשוט שתרצה אתר (ראה הפסקה לעיל) לא היתה פזמונאית מן השורה.

מפליא במיוחד שאמנים, זמרים יוצרים כסלור וכצור, לא מכבדים את אמנותם של עמיתים, או סלקטיביים בהוקרתם. אמת, המחווה היה לכותבת תרצה אתר, אבל ליצירת השירים יש שותפים נוספים. נניח לרגע בצד את זכויותיהם של המקליטים והמבצעים המקוריים, מה עם חלקם של המלחינים של השירים? באדיבותו הרבה הזכיר צור שאת שני השירים הראשונים ("גשם הקשב לנשים" ו"לא הכרתי אותך") הלחין נפתלי אלטר, שאת הלחן של "עיר עצובה" חיבר מתי כספי, ושסלור הלחין - במיוחד לערב זה - את "שיר עידוד" ("ביחד עם יסמין אבן", תיקן סלור), אבל התעלם מתרומתם המשמעותית ביותר של סשה ארגוב, משה וילנסקי, יעקב הולנדר, דפנה אילת, דויד קריבושי, חנן יובל, יהודית רביץ, אפרת בן צור ואחד עמי שביט בחיבור הלחנים. בלתי נסלח כמידע חיוני, מעשיר ומשלים התמונה.

ערן צור צילום ארז חרודי.jpg
ערן צור (צילום: ארז חרודי)


הצגה. לכך יש להוסיף את עניין מראית העין ומשמע האוזניים. מצד אחד, כאמור לעיל, המופע נפתח עם הקלטה קולית של אתר. מצד שני, לא היה על הבמה ולא בחללה שום אזכור או ייצוג לדמותה. לא בתמונת סטילס, לא באקרן וידאו. קצת תמוה שבעידן הדיגיטלי הזה ועם אפשרויות ההפקה של פסטיבל ישראל אי אפשר להשיג ולהציג קטעים ומוצגים מצולמים רלוונטיים כלשהם. וכך קרה, שבהיעדר המשכיות ותמיכה, ההקלטה בפתיחה שהבטיחה רבות, הצטיירה בדיעבד, כפתרון עלוב וכמהלך לא מכובד.

דבר דומה אפשר לומר על השימוש (לרעה!) בפרומפטר, אותו צג למרגלות המיקרופונים בחזית הבמה, שאמור לסייע למשתתפים ולמבצעים להתגבר על מקרים של מעידה רגעית של הזכרון. אולם במקום שזמרים יכבדו את המעמד, את הקהל ואת זכרה של היוצרת לה הם מצדיעים, וילמדו על פה את השירים - ארבעה לכל היותר, בדרך כלל שלאגרים שגורים - הם נצמדים לצג, לא משים ממקומם, מתקשים להרים מבט, מאבדים קשר עין עם הקהל ונכנעים לאמצעיות. והרי הם באו בשביל המלה, הטקסט, לפחות שיגיעו מוכנים. זה עניין מביש ומקומם בהופעה רגילה, על אחת כמה וכמה במחווה מוצדקת ליוצרת חשובה כמו אתר.

מערבה מכאן משתתפים צילום ארז חרודי1.jpg
ערן צור, אפרת בן צור ונתן סלור במופע "מערבה מכאן" (צילום: ארז חרודי)

 
אנרגטיות, קינה ורטט
 
יובל דיין. בהשוואה לשתי הזמרות האחרות (דקלה ואפרת בן צור) הבשלות והבוגרות בשנים, דיין מייצגת את הדור החדש (והמבטיח!) בפופ הישראלי. מצד אחד, היא היתה היחידה שהגיעה מוכנה, מכירה את מלות שני השירים ששרה. מצד שני, נדמה היה שהיא לא מבינה אותן. לפחות הראשון, "אהבה יומיומית" שהלחינה וביצעה במקור רביץ (מוכר יותר בשם "שקרים שקטים, שקרים קטנים"). שיר יותר עמוק ממה שהוא נשמע, במתקתקות האתנית ובמבעה החייכני של דיין. דיין הצוהלת והאנרגטית גם לא היתה מדויקת בשירה, ולטעמי לא התחברה למחווה לאתר גם עם "אני חולם על נעמי" (דוד קריבושי), ואני בהחלט מקבל ומבין את הרצון והנסיון להכניס רעננות, תנועה ומשובת נעורים.

דקלה. השתתפות פושרת. הדרמה שלה התאימה ל"ושום סלע (לא יזיז אותי מכאן)" (שהלחינה בן צור ל... דנה ברגר). היא יותר קוננה מאשר שרה, ונתנה ביטוי נאמן ומדוייק לרחשי לב ולמאוויי אשה עייפה מהחיים. גם ב"מערבה מכאן", שיר הנושא (שהלחין מתי כספי לריקי גל עשר שנים אחרי מותה של אתר) היא הצטרפה באנרגיה הנכונה לשירה הדמונית של ערן צור (לתאורה האפלולית עם האימאג'ים המתאימים), שיר שראוי להיות סטנדרט מקומי, אם אינו כזה כבר. לעומת זאת הפרשנות שלה ל"פתאום עכשיו, פתאום היום" (לחן: יעקב הולנד) היתה מאכזבת בסתמיותה. אמנם לשיר את "אהבתיה" המזוהה כל כך (עם שלמה ארצי) הוא מעשה אמיץ, אבל אם כבר אז בלשון נקבה, שיש בה מחשבה ואמירה.

דיקלה צילום ארז חרודי.jpg
דיקלה (צילום: ארז חרודי)


אפרת בן צור. צנועה אבל כוכבת. אולי בת דמותה הבימתית של תרצה אתר בשבריריות ובנוגות שהיא משדרת. אבל מי שזכתה לפני כחודש בפרס התיאטרון הישראלית כשחקנית (על תפקיד בהצגה "אשה בורחת מבשורה") מוכיחה שפעם שחקנית תמיד שחקנית. התכבדה בארבעה שירים וקצרה תשואות בכל אחד ואחד מהם, בזכות קולה הקריסטלי, העדין, הצלול והחזק, ובהגשה הפרשנית המופלאה שלה. למן "גשם הקשב לנשים" (של אלטר) בפתיחה; דרך "עיר עצובה" התובעני (של כספי) בעיבוד אלקטרוני ובשירה משותפת, מלאכת מחשבת, מרטיטה ומלאת הוד עם צור וסלור; "תפילת יום הולדת" ("אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש") הנצחי (של וילנסקי), כובשת במתיקות הקולית ופוצעת במרירות ההבעה, ביצוע מופתי שמתקרב למקור האלברשטייני הקלאסי ואולי אף מאפיל עליו; וכלה ב"הלילה הוא שירים" (של חנן יובל) שבקולה הצלול, שירתה המדויקת ורבת הניואנסים ובעוצמת הבעתה, כמו נקשרה בנפשה של אתר והיה בפיה יותר משיר העם שלמדנו להכיר. למי שלא הכיר את איכויותיה של בן צור, הגילוי אותה הצדיק כל רגע, ואם ייצא לה מופע משירי אתר, או לחילופין, תשלב כמה מהם בהופעותיה - הרווח יהיה של כולנו.

אפרת בן צור צילום ארז חרודי.jpg
אפרת בן צור (צילום: ארז חרודי)

 
רעננות, הספד ורגישות  
 
 
שלומי סרנגה. גם הוא - בקולו הייחודי, בשירתו הכבדה ובעוצמות ההבעה - יכול לצאת מהמופע הזה עם רעיון לאלבום ומופע חדשים. הגרסאות שלו ללהיט הסבנטיז "הנער עם הבנג'ו" (לחן: עמי שביט, ביצוע: משה הלל) כאתני רועם עכשווי, ל"בלדה לאשה" (וילנסקי, אלברשטיין וגלרון) לצלילי הפסנתר של איתי שטרית, ול"שיר לערב חג" (לחן של הולנדר למירי אלוני) הנועל, היו ליהוק מצוין. סרנגה הציע משהו אחר, רענן בגישה ושונה לחלוטין בפרשנות המוזיקלית. אולם אליה וקוץ בה: הוא היה בלתי ניתן לצפייה. בוקי וסטטי, צמוד בצורה מביכה לפרומפטר, לא מרים את העיניים ולא יודע מה לעשות עם הידיים. התרגשות ולחץ של הופעה ראשונה בפסטיבל ישראל? מאוד משונה לזמר עם ניסיון בימתי כשלו.

ערן צור. אי אפשר שלא לחזור אליו, כמו שאי אפשר להתיק את העיניים מהכריזמה הבוהמיינית המטורפת שלו. בניגוד לזמרים האורחים, כמעט ולא ירד מהבמה, בתוקף תפקידיו כנגן בתזמורת, כמפיק מוזיקלי וכ... מנחה (ראו לעיל). נוסף לכך, גם שר (בדרך כלל עם עמיתיו) וגם קרא-סיפר. את "לא היכרתי אותך" (אלטר הלחין, לאושיק לוי במקור) שר עם סלור ועם אריאל ברט, נשפנית מפוחית פה אחוזת תשוקה; את "עיר עצובה", כאמור לעיל, שר עם סלור ובן צור; את "מערבה מכאן" עם דיקלה; ורק את "בגלל הלילה" (דפנה אילת) הלא פשוט ביצע לבד כמעט. עם ערן וייץ מנגן באקוסטית ואריאל קסיס צובט את הקנון. תגידו מה שתגידו על הקול והשירה שלו. הבנאדם יודע להגיש שיר, לפצח את הקודים שלו (נשיים במקרה זה) ולטעון אותו בפרשנות אישית מרתקת לצד אנרגיות וכוחות בלתי מוכרים. זה היה כמו הספד לזכרה של אתר.

והיו גם שני קטעי סיפורת. אחד, "הרי לא קרה דבר", שמתוארך בסיפור עצמו ממאי 1976, הצצה לחיי היומיום והיצירה של אתר, כשנה וחצי לפי מותה כשהבן נתן סלור היה בן ארבע - עם החשמלית של וייץ ונקישות הוויברפון הבקושי מורגשות של אסף רוט; ושני, קטע מתוך "אחרית הימים לדקה", עם סלור. אחרי שעשה זאת גם באלבומו האחרון "המסלול המואר", הוא עוד עשוי להיות שחקן...

שלומי סרנגה צילום ארז חרודי.jpg
שלומי סרנגה (צילום: ארז חרודי)

נתן סלור. דומה שיותר קל לו עם השירים של סבו מאשר עם השירים של אמו, ובשניהם זה לא פשוט בעבור הזמר העדין והרגיש, הביישן והצנוע הזה. הוא "התכבד" בשירים הכי פחות מוכרים בהצדעה. אם זה "רוח שלי, גשם שלי" (של סשה ארגוב, במקור נתנאלה) המרגש, כמו שר את צוואתה הלא מתוכננת של אמו; השלים קולית את "עיר עצובה"; החליף רפליקות עם צור ב"אחרית הימים לדקה"; והגיש, בבכורה, את "שיר עידוד" שנתגלה רק לאחרונה בארכיונה של אתר - שיר שכנראה כּוּוַן אליו, מפצירה בו לא להיות נוגה ונוסטלגי ומנסה לצבוע את העתיד באופטימיות.

התזמורת. מנתה שישה נגנים משובחים. ערן צור בס, ערן וייץ גיטרות, אריאל קסיס קנון, אסף רוט כלי הקשה, אקורדיון וחצוצרה, קרן טפרברג תופים ואיתי שטרית פסנתר, קלידים ומחשב. גם ברט, במפוחית הפה, הגיחה בשני שירים. חבורה מצוינת שפרשה מניפה יפה של צבעים ישראלים - מרוק'נרול ועד אתני, מאקוסטי ופולקי ועד אלקטרוני.

השירים חתיכות חיים, המסביב חייב היה להיות הרבה יותר מרשים.

מערבה מכאן משתתפים צילום ארז חרודי2.jpg
משתתפי "מערבה מכאן" (צילום: ארז חרודי)

מערבה מכאן. משירי תרצה אתר. פסטיבל ישראל, תיאטרון ירושלים. חמישי, 8 ביוני 2017


למועדי מופעים >

11/06/2017   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. "ושום סלע" אינו לחן של אפרת בן צור!!!!
עדי , (17/06/2017) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע