סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן סיון קרצ'נר עם השאנסון האלתרמני
 

 
 
לאוזן הישראלית שלי, האלבום הוא ממתק. השירים הכה-מוכרים נשמעים נהדר בצרפתית, 'יושבים' נכון על ההפקה המוזיקלית, וסיון קרצ'נר פשוט נהנית לבצע אותם... היישום הבימתי שלה את האלבום מייצר סוג של דיסוננס. ניתן לצפות שההפקה המוזיקלית האתנית, היא היותר מתאימה לליווי מופע הבמה של קרצ'נר. לא רק שהיא השונה, האחרת והלא צפויה, היא גם המרעננת והמסקרנת יותר. כי לבוא עם רביעייה קאמרית 'רגילה', זה כמעט להחזיר את השירים של נתן אלתרמן לאזור הנוחות הטבעי שלהם."
השחקנית והזמרת משיקה אלבום עם שירי אלתרמן שהומרו לשפה הצרפתית בחיבור עם צליל אתני-מגרבי


סיון קרצ'נר, שחקנית ("קוראים לי רייצ'ל קורי", תיאטרונטו 2013) וזמרת, נקטה במהלך אמנותי נועז. כ-60 שנה אחרי שהבידור הישראלי ינק בשקיקה את חלב השאנסון משדי התרבות הצרפתית (והתפתח יפה מאז, גם בעזרתו...) היא מובילה מהלך הפוך - תרגום שירים משל נתן אלתרמן, מהגדולים בכותבי שירי-זמר ופזמון בישראל, לשפה הצרפתית. זה מצליח עם המחזות של חנוך לוין, אולי זה יקרה גם לשירה הנפלאה של אלתרמן.

שאנסון אתני

בעזרת תומכי הדסטארט, הפיקה קרצ'נר אלבום ובו עשרה משיריו של אלתרמן, מתקופות שונות ביצירתו ועם מלחינים שונים. בעיקר משה וילנסקי (ארבעה לחנים) ואלכסנדר (סשה) ארגוב (שניים), אך גם אריה לבנון, נעמי שמר, נורית הירש ונפתלי אלטר. רובם ככולם שירי מופת בזמר העברי.

בדרך לצרפתית היא נעזרה בארבעה מתרגמים שונים: פביאן ברגמן (ארבעה), רוני אפרת (שלושה), קולט סאלם (שניים) ואלי ביז'וואי (אחד). עד כמה שמגיע הידע שלי בשפה הצרפתית, קרצ'נר והמתרגמים נשארו נאמנים לקווי המתאר האלתרמניים המקוריים - בשמות השירים, בנושאיהם, ברעיונותיהם וב"עלילותיהם", ואפילו בנסיונות לשמור את החריזה שלהם.

אולם גולת הכותרת של האלבום, בהפקתו המוזיקלית של רן בגנו, היא בחיבור האלתרמניות - הן עם השאנסון (ובקברטיות המובנית של כתיבתו נעשתה מראש מחצית הדרך), הן עם צליל אתני-מגרבי (שזה חידוש והברקה מדליקים ומרתקים).


סיון קרצ'נר, צילום: ovlac photography


בגנו, איש של קלידים ומחשבים, הקים הרכב קאמרי אולפני מפתיע של צ'לו (הילה אפשטיין), ויולה (גליה חי) ועוּד (שרלי סבח, נגן האנסמבל של שם טוב לוי), שצובע חלק נכבד מן השירים בסאונד מחמם לב, מרנין ומזמין של מוזיקת עולם. הוא משלים את המבע המוזיקלי בתכנותית ובדימויי כלים ונגינה שמאפשרים לו הקלידים (כשצריך פסנתר "אמיתי", ב"איתך בלעדייך", נעזרים בכישורי הנגינה של איתמר גרוס) ולפי הצורך משתמש גם בנגינת הגיטרה ובכלי פריטה נוספים של עומר הרשמן.

לכאורה, הסאונד הזה הוא גימיק. ויולה וצ'לו מטעימים את ההיבט התיאטרלי-הבימתי, השנסוני-קברטי, של השירים. אלא שסבח, בנגינתו החמה, הופך - ב"פגישה לאין קץ", ב"זמר שלוש התשובות", ב"שיר משמר", ב"דצמבר" וב"הבכי" - את העוד לחלק בלתי נפרד, אפילו מרכזי, מן התמיכה והכסות של השירים, ולא אחת אפשר להתפתות ולתהות - אם זה כל כך "פשוט" ומובן מאליו, איך ומדוע לא עשו את זה קודם.


  


אלבום ממתק

לאוזן הישראלית שלי, האלבום הוא ממתק. השירים הכה-מוכרים נשמעים נהדר בצרפתית, "יושבים" נכון על ההפקה המוזיקלית, וסיון קרצ'נר פשוט נהנית לבצע אותם בשיר הנושא "Rendez-vous a jamais" (פגישה לאין קץ; לחן: שמר; תרגום: ברגמן), שפותח את האלבום, קרצ'נר אפילו מתאימה את שירתה למעין מאוואל.

"Il faut sonner a deux reprises" (צריך לצלצל פעמיים; וילנסקי; סאלם) חוזר למבעו הקבארטי המקורי. גם "C'est-a-dire" (זאת אומרת; וילנסקי; אפרת) העתיק עושה חסד (עם תוספות בנג'ו ומנדולינה) עם מקורותיה של שושנה דמארי, המבצעת המקורית, במסגרת הקברטית של "לי לה לו". שלא לדבר על "Assiette et citron" (צלחת ולימון; וילנסקי; ברגמן) הקבארטי-הומוריסטי בעליל, עוד מימי אילי גורליצקי את יונה עטרי, גם בביצוע סיון ואביה דוד.


סיון קרצ'נר, צילום: ovlac photography


"דצמבר" (וילנסקי; אפרת), שהיכרנו באווירה מלנכולית, אולי עולץ יותר מבדרך כלל בביצוע של קרצ'נר, אך קשור בעבותות אל השאנסון. ממש כמו "Berceuse" (שיר ערש; ארגוב; סאלם) או "Chanson de guet" (שיר משמר; ארגוב; אפרת) שמייצר מחול מרתק ומוזר, כשגם "Avec toi sans toi" (איתך בלעדייך; הירש; ברגמן) הוא חיבור בלתי נפרד של שנסון וקברט.

בשני השירים הנותרים, שאנסוניים באופיים גם הם, "Le chant des trois reponses" (זמר שלוש התשובות; לבנון; ביז'אווי) ו"Pleurs" (הבכי; אלטר; ברגמן) - להיט ענקים מזה והשיר הכי-פחות-מוכר-אם-בכלל מזה, מצוי יסוד קצבי מודגש, אפילו רוקי. בראשון מחוללים אותו גיטרה ו"הקשה", ובשני אחראית לכך שירה ריתם'נ'בלוזית צרובה של קרצ'נר. בשניהם אגב, העוד הוא בן לוויה מתבל ומסקרן.

איפה העוד?

היישום הבימתי של סיון קרצ'נר את האלבום מייצר סוג של דיסוננס. ואני יוצא מנקודת ההנחה ש"פגישה לאין קץ" בצרפתית מיועד לדוברי השפה מעבר לים, לא לקהל ישראלי (שגם יש לו את אלתרמן בעברית וגם לא ימצא מילה אחת בעברית בדיסק). ניתן לצפות - אני לפחות חושב כך - שההפקה המוזיקלית האתנית, היא היותר מתאימה לליווי מופע הבמה של קרצ'נר. לא רק שהיא השונה, האחרת והלא צפויה, היא גם המרעננת והמסקרנת יותר.

כי לבוא עם רביעייה קאמרית "רגילה", של קונטרבס (דניאל ספיר), צ'לו (ליאת סבא) ויולה (יעל צ'חנובר) וגיטרה, חשמלית או אקוסטית, בידיו של אדם בן אמיתי, המנהל המוזיקלי, זה כמעט להחזיר את השירים של נתן אלתרמן לאזור הנוחות הטבעי שלהם.


  


אמת, גיטרה, חשמלית במיוחד, נותנת איזה שפיץ רוקי, מחובר לזמננו, אולי מטריד, אולי מאתגר. אבל "סירוס" הצליל האתני ודחיקתו מן ההופעה, פוגע ומחבל לטעמי בהישגי האלבום, וגם עלול שלא לייצר בידול וייחוד תשומת לב במבחן הלייב האמיתי, על הבמות בצרפת. רוצה להגיד שעוּד עדיף, בעיניי לפחות, על פני גיטרות.

ואכן, כמו שזה מוצג וכפי שזה נשמע, נתן אלתרמן בצרפתית על הבמה מיועד לקהל ישראלי דווקא. מצד אחד, הוא שיודע להעריך יוזמה ואיכות. מצד שני, עם קטעי קישור וסיפורים (בעברית כמובן, ואין בעיה לתרגם גם אותם) שמעניינים בעיקר אותנו.

קרצ'נר, שניכרת בה אהבה רבה לשירים ולפרויקט, מבצעת על הבמה את כל שירים האלבום, לא לפי סדרם. כאן מתעוררת קושיה נוספת: האם זה כל הרפרטואר המתורגם שמצוי תחת ידה? האם לא עבדה על או הכינה שירים נוספים? 37:36 דקות של אלבום ושעה של מופע עשויות לא להספיק.


סיון קרצ'נר, תמונת יחסי ציבור



דרושה: תיאטרליות

המופע מתחיל בעצלתיים, אולי בהתרגשות. "שיר ערש", "זמר שלוש התשובות" (פלוס כמה שורות בעברית, פוסט יום האהבה), "דצמבר" ו"צריך לצלצל פעמיים". "שיר משמר" מייצר תנופה וריגוש, דווקא עם הגיטרה החשמלית, קודרת, מאיימת, על גבול הדיסטורטיות. מייצרת אווירת סיוט וסוף בלתי נמנע, כמתבקש מהרקע לכתיבת השיר.

בשלב זה מארחת קרצ'נר את הזמרת איה כורם לשני שירים בעברית - "לילה לילה" (מרדכי זעירא) ו"זמר מפוחית" (ארגוב). השילוב הזה, קצת מפוספס. אמנם בעברית, אבל יכולות היו לחלוק את השירה - זו בעברית וזו בצרפתית, אלא אם (ראו הערה קודמת) אין לקרצ'נר תרגומים נוספים בהישג יד וקול.

כבאלבום, גם על הבמה, מבצעת סיון את "לימון וצלחת" עם אביה דוד. הוא מדויק להפליא בשירה אבל קצת עצי בהגשה, במיוחד בעבור שיר חביב ומתוק זה. היא תפסה מצב רוח קברטי הולם. נראה שלא בכדי זכה השאנסון הצרפתי להתערות בזמר הישראלי בזכותה של נעמי שמר. "פגישה לאין קץ" שלה כנראה נשמע נפלא בכל שפה.

את "הבכי" הלחין כאמור נפתלי אלטר ושרה במקור בתו רוני. השיר כמעט ולא מוכר. בן עזרא מעצים - בחשמלית, אלא מה? - את מבעו הרוקי, הבלוזי, נתמך באינטנסיביות נגינה של הוויולה. שיר מרשים, אמנותי מאוד, ומאפשר לקרצ'נר להיות הכי תיאטרלית. מבחינה זו, של המשחק, המופע לא אחיד. ציפיתי ליותר תיאטרליות ודרמטיות מקרצ'נר, כמתבקש מנסיונה הבימתי הקודם וכמטען מתבקש לשירים. זה חסר. גם ב"שיר משמר", גם ב"איתך בלעדייך" (כהדרן ראשון, רק לצלילי גיטרה חשמלית) שלפחות התקשט באווירה קברטית אפלולית הולמת.


  


כמו באלבום, גם על הבמה, קשה למצוא ל"זאת אומרת" את הקונטקסט הנכון. הדרן שני הוא ברירת מחדל קלאסית. אם כי גוון קאנטרי-פולק, מתאים במפתיע, ודווקא נגינת הצ'לו מעוררת געגוע לקברט של פעם.

השורה התחתונה שלי ברורה. התחילו עם האלבום. למרות שהוא יישמע לכם מאוד מוכר, נסו להתייחס אליו - או לתהות על קנקנו - כמוזיקת עולם. חבל שלא שומעים אותה על הבמה.

SIV-ANNE. RENDEZ-VOUS A JAMAIS
(עצמאי)
סיון קרצ'נר שרה נתן אלתרמן. תמונע תל אביב. שני, 19 בפברואר 2018

למועדי מופעים >

25/02/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע