סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2019 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: עמוס אורן 4 בסיקור 1: סנדרסון, פרץ, קותימן, צברי
 

 
 
במושגים מעולם הספורט, שסנדרסון מפגין כלפיו תיעוב חינני, סנדרסון הוא השחקן שהופך את אלה שלצדו לטובים יותר. טוב, הפילהרמונית לא צריכה אישור כזה. אבל גם נגניה לא יכלו להסתיר את הנאתם מן ההזדמנות יוצאת הדופן לנגן יצירות של גאון שלא מסתיר. והפרגון שלו - בנגינת הגיטרה, בחלוקת הסולואים וגם בהתבדחויות - השפיע רק טוב על אורחיו הרבים."
סנדרסון קומפוזיטור תותח, קובי פרץ במערכה על לב הציבור וקותימן ושי צברי בשת"פ עוצמתי



המפרגן הלאומי

אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים על דני סנדרסון. אפילו אם תמציאו תמלילים מפלילים עליו, לא תוכלו לערער שתי עובדות יסוד - הוא מוזיקאי ענק והוא מפרגן בחסד עליון. לא שהיינו צריכים את המופע המשותף עם התזמורת הפילהרמונית כדי להתוודע לכך, אבל טוב שהגיע הקונצרט הזה - באמת שהגיע הזמן - על מנת לאשש את אמיתות החיים הבלתי נפרדות הללו מהמפעל שלו.

בכל זאת, רוקנרול. לא העניין הכי רציני בחיים. והוא ליצן בימתי, בדחן כפייתי. גם לא זמר מי יודע מה. אבל מוזיקה הוא יודע לכתוב ולעשות, כאחד הגדולים. והוכיחה זאת הפילהרמונית שגנבה לו את ההצגה בלי בושה.

והיה מה לגנוב. כי מה כבר אפשר לחדש עם השירים של גזוז (חלק הארי) ודודה? כמה אפשר לחזור על להיטי הענק של כוורת? וכמה עוד ניתן לסמוך על הסטנדאפ שלו? אלא שבאו המעבד והמנצח ירון גוטפריד והתזמורת הפילהרמונית לפרוש לרוחב כל הבמה את המוזיקה הנפלאה שלו, שכמו נועדה מאז ומתמיד לאנסמבל נגנים רחב יריעה, ופתאום הכל ראו ושמעו (גם מאזיני גל"צ ברדיו), שסנדרסון קומפוזיטור תותח, הרבה מעבר לבס, גיטרות, תופים וקלידים. וגם גוטפריד לא קוטל קנים.


סנדרסון מארח, צילום: גלית קסלסי


עזבו את הלהיטים. סנדרסון ממשיך לעשות ולהציג אותם בדרכו, ולהתפרנס מהם בכבוד ובדין. אלא שהפעם דווקא הערכים המוספים הם שהפכו אותם לחגיגה והכשירו את גניבת ההצגה. האוברטורה המרשימה של "נתתי לה חיי", שרמז לגאוניותה כבר חווינו על במת האירוויזיון; "התמנון האיטר" שסגד והחווה לתזמורת רשות השידור של זוזו מוסא בעודה בחייה, ומצא מנוחה סופר-נכונה על במת היכל התרבות; או התזמורת שסוף-סוף קיבלה את הנתח והחלק שלה, בגוון איטלקי צודק, ב"חתונה" הבלתי נשכח מ"הטובים לטיס".

גם "לאמור א'לאבי" שנכתב בכלל, תרשו לי לחשוד בדיעבד, כפסקול לסרט והגיע "בטעות" ל"פוגי בפיתה", הואר בצלילים הנכונים; שלא לדבר על "היא התיישבה ליד פסנתר (ובעצם מתקנת את הטעויות באמצע נגינה)" מ"גלגול שני" (של גזוז), שהפך לאתגר וירטואוזי רב משתתפים.

גוטפריד (מהפסנתר, ללא התזמורת) החזיר את "ביום ובלילה" לאפלוליותו הג'אזית; "המנון ליום חול" (בולגרים) נחגג ברוב עם ונגנים, עם סי פארט מפואר, מצוחצח ומנומק; וקיבלנו תוספות מסחררות של כלי מיתר ונשיפה ממתכת ומעץ, ארבע מנדולינות, נבל ומרימבה, חליל צד וקאנון, וגם אינטרו פנטסטי בסולו כינור (אלכס שטרק) ל"מגפיים של ברוך". מה נאמר ומה נגיד? הקהל היה סנדרסוני, אבל התזמורים היו פילהרמוניים לעילא.


סנדרסון מארח, צילום: גלית קסלסי


במושגים מעולם הספורט, שסנדרסון מפגין כלפיו תיעוב חינני, סנדרסון הוא השחקן שהופך את אלה שלצדו לטובים יותר. טוב, הפילהרמונית לא צריכה אישור כזה. אבל גם נגניה לא יכלו להסתיר את הנאתם מן ההזדמנות יוצאת הדופן לנגן יצירות של גאון שלא מסתיר. והפרגון שלו - בנגינת הגיטרה, בחלוקת הסולואים וגם בהתבדחויות - השפיע רק טוב על אורחיו הרבים. מארקדי דוכין ב"שיר עבודה" וחנן בן ארי ב"ילד מזדקן", "מה הדאווין שלך" וב"יו יה"; דרך שותפיו ביום יום, בלהקת הליווי הנאמנה שלו - הנגנים עידו זלזניק, מיקי ורשאי, אמיר ברסלר והילי בוימל, והזמרים כפיר בן ליש ("לא יפריד דבר בינינו" למשל) ואורית שלום ("דון קישוט" כדוגמה); ועד רועי בר-נתן שהצטרף להתחכמויות ולשירים מגזוז, ומאיר פניגשטיין בתזכורות של "הבלדה על ארי ודרצ'י" ו"נחמד" מימי כוורת.

 
מסע הבחירות של קובי פרץ

יצא שסיבוב הופעות השיבה-לחיים של הזמר קובי פרץ - אם אפשר לכנות כך את ההופעות שהוא מקיים מאז יצא מהכלא לאחר שקוצר עונשו על העלמות מס - חופף למערכת הבחירות לכנסת ה-21. לא שפרץ רץ לכנסת, גם אם לא יוכר הקלון, אבל הוא מתנהל בהופעות המתחדשות שלו כמי שמבקש את אמון הציבור, כאחד שחשוב לו להיבחר מחדש, כאילו חייו הפרטיים ועתידו תלויים מנגד. מה שנכון.

לפחות הוא לא עושה זאת בתעמולה לעומתית, טרונייתית ומתקרבנת, מתבכיינת או מקטבת. נהפוך הוא. פרץ מגייס למערכה על לב הציבור רכות וחום, אמפתיה וקירוב לבבות, תוך התעלמות מוחלטת מהתקופה שישב בכלא. מנהל מסע שהתכלית שלו היא שיקום והמצע שלו הוא תקווה למחילה.

לא יודע מה הוא חש בפנים, בתוך נפשו. כמה עולה לו הפאסון הזה, בלי לומר מלה על הקריירה שספגה מכה אנושה. כלפי חוץ הוא נראה, נשמע ומתנהל כמי שהציבור, לפחות קוני הכרטיסים להופעותיו, מרביתם נשים, לכאורה סלח לו.


קובי פרץ, צילום: יובל אראל


מסע הבחירות של קובי פרץ עטוף באהבה, אהבת הקהל. אבל הוא עובד, קשה אפילו, להשגת הכרת הטובה הזו. משקיע, מגלה אכפתיות, מביע עניין אמיתי. לא מדלג על יד מושטת, מלטף ראשים, נעתר לחיבוקים, נענה לכל בקשת סלפי, מנהל את מרבית ההופעה בכריעה, כדי להיות קרוב אצל אוהדיו, להחזיר להם תשומת לב ואהבה. כמה אהבה.

זה קל לקובי פרץ, כי הוא היה כזה עוד קודם החטא ועונשו. אחד הפרפורמרים הטובים בסצינה הפופ הים התיכוני. רומנטיקן ביסודו, שיודע להחמיא לקהל, לפלרטט איתו, להעניק לו תמורה מלאה עבור כספו וזמנו. עם כל הלהיטים, חדשים וישנים (צרורים במחרוזות, קצביות ומרקידות בדרך כלל), עם הדינמיות האופיינית, בתנועה החלקה והבלתי פוסקת על הבמה, בדיאלוג המשובח עם נגניו, בהתבטאות החופשית שלו.

פרץ לא משנה את עורו או מוותר על צבעיו הייחודיים כזמר, עם המוטיבים הטורקיים הבולטים בסלסול ובקול והשורשים הערביים הצפון אפריקאים בשירה ובנשמה. חזק בשירי אהבה ובלדות, בשירי רגש והבעה. "בא לי לעשות מופע שלם רק שירים שקטים. צוותא כזה", אומר הזמר שהמציא את ההופעות בהיכל הספורט ביד אליהו (אליו הוא מתעתד לחזור, כמנצח, במהלך חודש מאי הקרוב). ומלהיב בבלגנים במתכונת חאפלות, מ"בלבלי אותו" דרך "בן של מלך" ועד "סה לה וי".


קובי פרץ, צילום: יובל אראל


במסע הכיבוש ולצד דברי הכיבושין, הוא משלב אנרגיות רוקנרוליות (בעיני רוחי אני מדמיין אותו מבצע מושלם לרפרטואר רית'ם-נ-בלוזי סטייל ריצ'רד הקטן), אתגרים פיזיים (נעמד על סטול צר או מטפס על צבר הרמקולים) ולא מעט ניגוני אמונה ופיוטי תפילה, אותם הוא חולק עם מתנדבים צעירים מן הקהל. על הדרך הופך שירים כמו "תודה על הבית" ו"רחוק אבל אוהב" לדואטים מפתיעים ומרגשים. הוא אפילו מעלה בני זוג להצעת נישואין ומקדיש להם את "בתוך הראש שלי", אחד משיריו החדשים, ולא מזניח את האמהות והנשואות, מ"תודה לך מאמי" ועד "יא מאמא".

ומעל הכל - הרבה סבלנות, מאור פנים וקשב. מצד אחד לכפר על הניתוק הממושך, מצד שני לקבל כוחות מחודשים, לקראת האתגרים שאליהם קובי פרץ רץ בכל הכוח.

 
גרוב כפול

העידן הדיגיטלי הנוכחי מזמן לנו אפשרויות בלתי נגמרות, אינסופיות. גם בדרכי הביטוי, גם בהלחמת צלילים. יותר משאני מתקשה עם האלקטרוניקה המוזיקלית שנוצרת בנבכי מחשב, בידי מעצבי סאונד מיומנים, זריזי תגובה ומופשטי חזון, אני מקבל פריחה מהשפה שמלווה אותה. סטורי, איבנט, דאבל פיצ'ר. כאילו המקבילות בעברית לסיפור, אירוע או למופע כפול (ויש עוד, אבל הרעיון מובן) דלות מלהמחיש את עוצמות ההבעה, ההרגשה והחוויה.

אבל נניח להתהדרות במושגים לועזיים. "רק בלילות", שיר שהקליטו הזמר והיוצר שי צברי (אחראי למילים) והמוזיקאי והמפיק קותימן (על המוזיקה), נתפש כפוטנציאל ראוי לשיתוף פעולה אולפני-בימתי עתידי בין השניים. עד שיתעצב, אם בכלל, הסקרנות לקראתו הרתה את החיבור הזה.

צברי עם נבחרת הגרוב של המזרח התיכון ראשונים. הוא מריץ עדיין את שירי "שחרית", אלבום הבכורה שלו שראה אור לפני ארבע שנים. תמהיל של ניגוני תפילה, פיוטים מזרחיים, תימניים בעיקר, להט בלקני ומנה גדושה של גרוב אלקטרו-רוקי מלהיב. ברפרטואר הלהיט "לווי אותי", "המלך", "הניחי לי", שיר הנושא ו"שלום לך דודי", ותוספות שהצטרפו בדרך כמו "הגולם" של אביב גדג' או "אנא אנא" גרסתו של שלומי שבן ל"Lover, Lover" של לאונרד כהן.


שי צברי, צילום: יובל אראל


צברי, זמר נשמה עוצמתי, נהנה מתמיכה מוזיקלית יוצא מן הכלל של נבחרת הגרוב בראשות המפיק המוזיקלי, איש הקלידים והמנטור אסף תלמודי, שגם אחראי מן הסתם לניגון האינסטרומנטלי "האוקראיני" שמסיים את חלקם. בנאמנות לשמה המחייב, הנבחרת מספקת גרוב נהדר, עוצר נשימה כמעט. נגינה חריפה, חדה וצולפת, של גיטרות, בס, תופים, טרומבון כפתורים ועוד חשמלי (את שני האחרונים מתפעל גרשון וייסרפירר), צרופה באלקטרוניקה שמחדדת, מאפיינת וגם ממריצה את צברי. מבצע מאוד מרשים מבחינה קולית, כמופיען (פרפורמר) הוא די משעמם (הגשתו את "אנא אנא" נגועה בפזיזות ובחוסר כבוד). לטעמי, הצליל מעניין יותר, דינמי יותר, מאשר הזמר.

אחרי פסק זמן קצר של התארגנות - קותימן אורקסטרא. שבעה נגנים בקלידים ומחשב, גיטרות, בס, תופים, כלי הקשה, חצוצרה וסקסופון. בציפייה לביצוע פומבי (שעוד יגיע, אבל בהזדמנות אחרת) של "אנטארקטיקה", יצירתו המדוברת החדשה, סינמסקופית ומהורהרת, לא גרובית בעליל, ההיערכות הבימתית הזו כוללת חמש יצירות בעלות קילומטרז' מכובד, בהן "ווייט מאנקי", "צ'יטה גואבה" ו"ספי רמירז". גרוב לשם גרוב.

כמאמר הקלישאה, חבורת מוזיקאים נלהבת זו פותחת הכי חזק שאפשר, בעצימות הכי גבוהה, ומגבירה את הקצב בהדרגה. הניסיון להגדיר ולאפיין את היצירה של קותימן במילים, נועד מראש לכישלון. מפני שהיא מערבבת ומלהטטת עם סגנונות שונים והשראות מגוונות. זו מוזיקה חווייתית, יותר להפעלת הגוף מאשר להעצמת הנשמה. ומי שמסוגל לשאת אותה ולעמוד בתובענות הסאונד והביטים, עשוי גם ליהנות ממנה.

אולי בשל היעדר טקסט, אליי היא פחות מדברת. גם מתישה אותי. לא מצדיקה המתנה לשיאו של המופע הכפול, לחיבור בין צברי לקותימן, הסיבה למסיבה. די בהאזנה לשיר ובצפייה בגרסת היוטיוב (המצורפת) שלו להכיר בדרייב העוצמתי של שיתוף הפעולה ביניהם. עבודה משותפת שמעצימה את צברי ומספקת לקותימן עוד פלטפורמה מנגישה שהופכת אותו ליותר ידידותי. לשכמותי לפחות.


קותימן, צילום: יובל אראל

 
דני סנדרסון והתזמורת הפילהרמונית. היכל התרבות תל אביב. שבת 2 במרץ 2019
קובי פרץ בהופעה. היכל התרבות פתח תקוה. חמישי, 14 בפברואר 2019
שי צברי וקותימן בדאבל פיצ'ר. רדינג 3 תל אביב. רביעי, 27 בפברואר


11/03/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע