סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2017 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
2627282930
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ערך אמונתי מוסף
 

 
 
במופע בעקבות אלבומו החדש שלמה גרוניך הוא מיסיונר לדבר אמונה, גשר בין קטבים


בלהט, בדבקות ובאמונה


הקדשת מופע שלם לאלבום אחד, היא ראייה מוחצת שהיצירה, זו שכלולה באלבום ומזינה את המופע, היא משמעותית בחייו של אמן. אפילו אמן כמו שלמה גרוניך, שהספיק לאורך כארבעים שנות קריירה מפוארת, לכתוב כמה וכמה יצירות חשובות ומשמעותיות, לגביו לפחות. ל"מסע אל המקורות", המבוסס על אלבום טרי בשם זה, יש - כמתפרש משמו - גם ערך אמונתי מוסף.
 
גרוניך הקלאסיקן, הספקן והציניקן, המוזיקאי האפיקורס, שאין לו אלוהים וגם לא גבולות ומחסומים, מתכנס - בעקבות אירוע אישי פרטי, הולדת תאומותיו - אל מקורות יהודיים. עם יותר מתריסר  קטעים (באלבום הם כמעט עשרים) מן התפילה והסידור, מהנביאים (ישעיהו ומיכה) ובעיקר מהכתובים (תהלים, משלי, שיר השירים ומגילת רות), וגם מן המשנה, בניסיון לצאת מגדרו כדי להביע תודה והוקרה על מעשים טמירים ובלתי מוסברים. הזדמנות להפגיש בין כתבי קודש למוזיקת חולין, לאוורר טקסטים בני מאות שנים ויותר במגע ובמשב רוח עכשוויים.
 
בעל כורחו, ולמרות שהוא נזהר מפני ההגדרה של חזרה בתשובה, גרוניך באלבום ובמופע הוא מיסיונר לדבר אמונה, גשר בין קטבים ועמדות מרוחקות. אך בעיקר הוא משכנע את המשוכנעים. גם דתיים וחובשי כיפה שאינם מפקפקים בגדולת השם יתברך, וגם אוהדים וחסידים אדוקים שסוגדים לגדולתו של גרוניך כיוצר וכמבצע. כי אצל גרוניך כמו אצל גרוניך אין דרך ביניים. הכל בלהט, בדבקות ובאמונה. אם לא לשנות תפיסת עולם וסדרי התנהגות, לפחות להתרשם ולהתפעל.
 
אפילו לנתץ את נקודת המוצא המזלזלת והמלגלגת משהו, שכבר אינה מוצאת את עצמה בים ההתחלות ובסבך הפרויקטים שגרוניך הוגה ויוזם, פעיל ומניע. לכולם הוא נרתם באותה תשוקה ובאותה הזדהות. והקלות הרבה בה הוא מתחבר לכל פרויקט - קלאסי ופופי, מזרחי ואתני, ג`אזי וחסידי - מקהה את הריגוש. ההתפזרות בכיוונים איזוטריים מצד אחד, מאפיינת אובדן רלוונטיות. ההתלהבות הרוחנית שלו וההגזמה הדרמטית בתיאורה מצד שני, מצטיירת כמקצוענות גרידא. במיוחד כשבכל מיזם מוזיקלי אי אפשר לטעות בגרוניך ולחשוד בו שהוא מישהו אחר. שלא לדבר על כך שמרוב פרויקטים מוזיקליים כבר לא רואים את גרוניך ולא מוצאים את הטון שלו.
 
ולדידי, וסליחה על הציניות, אין הבדל גדול בין עבודתו עם הילדים האתיופים במקהלת שבא לבין עבודתו עם מקהלת פרחי כפר סבא, או בין "אל נא תלך", קלאסיקה ראשונית ונצחית שלו (שהלחין למלים של רבינדרנת טאגור, ב"למה לא סיפרת לי?", אלבום הבכורה מ-1971; אגב, באותו אלבום נמצא גם קטע בשם "אלוהים למה?", ללמדכם על סגירת מעגל סמלית) לבין "משה קיבל תורה מסיני" (ממסכת אבות) שהלחין כפריילאך (ניגון) כלייזמרי ל"מסע אל המקורות". לכן, לא הגון ולא אחראי "להאשים" את גרוניך בהליכה בתלם, בהכפפת עצמו לגל הרוק החסידי שאנו מצויים בעיצומו. הוא ניסה כבר הכל קודם ואת "מסע אל המקורות" החל לפני שלוש שנים. וחוצמזה, כיסוי הראש בהופעה הוא רק כדי לכבד את אמונתם של אנשים מאמינים בכלל ובאולם בפרט.
 
בואו נגיד כך: אין הפתעות אצל גרוניך. לא תראו ולא תשמעו ב"מסע אל המקורות" משהו חדש או כזה שלא היכרתם. ובכל זאת, חלק מהתפילות והפסוקים השגורים, זכו ללחנים מבריקים שכמותם לא שמענו זמן רב מגרוניך, כמו "ברך עלינו", "תפילת הדרך", "אלי אתה", "הינך יפה" ו"אל אשר תלכי אלך". הם והאחרים מוטבלים במישרה גרוניכית מוכרת, תמהיל תבלינים של קומפוזיציות קלאסיות, אלתורים ג`אזיים, עיבודי נשמה וגוספל וכמובן הרמוניות ויציאות קוליות.
 
 במופע הבכורה, שהיה גם אירוע השקה לאלבום, התארחו חלק משותפיו ליצירה, ביניהם פרחי כפר סבא (עם הסולן אוהד לוין), מקהלת שבא, הקלרניתן חנן בר-סלע, והזמרים חיים אוליאל (שהעניק לפיוט "ואשיבה שופטייך" מגע אנדלוסי חם) וגד אלבז שהוריד בעבור גרוניך את השמים. בריצה השוטפת יסתפק גרוניך בשלישיית זמרים מהכושים העברים בדימונה, שמספקים נוכחות קולית חיונית, מדויקת ויעילה, אם כי כנסייתית באופייה. כמו "וכיתתו" או "בנאות דשא" למשל, שנפתח בהקדמה מהתנ"ך ומתפתח להמנון גוספל. גם ב"אל אשר תלכי אלך" המרשים (עם גד אלבז) יש נגיעות כנסייה, דווקא במפוחית הפה של מיכל אדלר, רעייתו של גרוניך, שממלאת מקום נגינת עוגב.

ההרכב המוזיקלי שגרוניך בחר לעצמו במופע זה - רביעיית כלי מיתר ונגן כלי הקשה לצד הפסנתר שלו - הוא ייחודי, מאתגר ומשרת בצורה מפתיעה יצירה מוזיקלית ספציפית זו. אם הפסנתר הוא הקלאסיקה, אבן היסוד והעוגן, כלי ההקשה בידי ארז מונק הווירטואוז הם פעימות הלב והמגע האנושי, בעוד המיתרים (מיתרי ירושלים) הם איור וזוהר שמימיים, ממש כך. אלה צריכים להספיק לגרוניך להפצת הבשורה. אם כי, עדיף שידבר פחות בין השירים וייתן להם להישמע מעצמם. אמונה לא צריך להסביר. זה מיותר, משעמם ומרחיק. גם התבדחויות ורמזים על חוויות סמים הן פאסה. בכל אמונה.
 
שלמה גרוניך. מסע אל המקורות. מוזיאון תל אביב, 31 במרץ 2008


למועדי מופעים >

06/04/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. מסע אל המקורות
maly , מת אביב (06/10/2008)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע