סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ריאיון
 
מאת: טל גורדון "מה שמרגש אותי היום זה האנושיות"
 

 
 
"שלמה גרוניך  - המיטב" לוקח אתכם למסע בתחנות חייו ויצירתו של גרוניך  דרך הסערות והניסיונות המוזיקליים עד לשלווה ולרוגע של היום


מבחנות טעונות אנרגיה

את הבת שלי זה תפס באוטו, בדרך מהגן הביתה. "בואי ילדה, בואי עכשיו, בואי ונעוף כמו ציפורים, בואי ונבנה לנו חיים אחרים, בואי ונאהב כמו ילדים", בקעו המילים חדורות הכוונה מהרדיו, ובת השלוש שלי עצרה את שטף דיבורה והודיעה בפנים מרוכזות,  "אמא, כל כך מרגש אותי השיר הזה".

דרך האוזניים הבתוליות שלה נכנסנו כולנו לאותו ריגוש שהזכיר לנו כמה יפים ומיוחדים השירים של שלמה גרוניך, מי שהתחיל את חייו המוזיקליים כעוף מוזר וחריג גם על רקע הניסיונות המוזיקליים של המוזיקה הישראלית של שנות השבעים, והצליח לשמור על הייחודיות והחד פעמיות האמנותית תוך שהוא שוזר בקריירה הענפה שלו לא מעט להיטים, מ"יש לי סימפטיה" ו"נואיבה", עד "ציור" ו"שירים פשוטים".

בתווך תמצאו את גרוניך הניסיוני, המוטרף והאמיץ, גרוניך הקלאסי, גרוניך של "מאחורי הצלילים" עם מתי כספי שותפו הוותיק, גרוניך שנוגע בקברט, בג`אז, בפופ, במוזיקת עולם וברוק מתקדם, כמו מדען מטורף שחוקר במעבדת הצלילים שלו את התרכובות המוזיקליות השונות, מעלה עשן ממבחנות טעונות אנרגיה, לפעמים מתפוצצות ולפעמים מייצרות תרכובת קסם ורודה וייחודית.

כל אלה כונסו כעת למארז מכובד של שלושה דיסקים שהפליא לערוך דוד אפשטיין, שבנה מעין סיפור בכל דיסק. אלבום אחד שמספר, כהגדרתו של אפשטיין, את סיפורו של אדם, אלבום שני המספר כיצד יצאו דברים שונים כל כך מאותו אדם, ואלבום שלישי המקבץ קטעים נדירים שרובם לא ראו אור מעולם. פורמט שמעורר אינסטינקטיבית את השאלה, איך זה לא קרה קודם, לאדם שיצירתו כל כך מגוונת ומשמעותית.

רגעי הקסם, שיתופי הפעולה וגרוניך המוטרף

"הפנייה באה מחברת הד ארצי ואן.אם.סי.", מספר גרוניך, "וישר כשהציעו לי את זה חשבתי שאת האוסף יערוך דוד אפשטיין, בחור צעיר שאני מכיר כבר 15 שנה.

"גם סיפור היכרותנו הוא קוריוז מצחיק: כשהוא היה בן 14, הוא דפק על דלתי ברמת השרון. פתחתי, והוא עומד מולי עם טייפ נייד ואומר, `תשמע, כתבתי מילים חדשות ל`סימפטיה` להצגה שאני כותב לבית הספר. אני רוצה שתשיר את זה`. מההלם הכנסתי אותו, התיישבנו ליד הפסנתר ושרתי את המילים. הוא הלך מרוצה וטוב לב הביתה ומאז התחיל לבוא להופעות שלי, הוא עוקב אחריי ואחרי המוזיקה שלי, יודע אותה, מעריך אותה, חושב שמגיע לה ומתפתח להיות איש יזמות וניהול אמנותי אנין טעם, איש איכות.

"היה אך טבעי שהאדם הזה, והזווית הזו של הראייה של החומרים שלי, לא תבוא ממני לגבי החומרים שלי אלא מבחוץ, ואכן זה הוכיח את עצמו. הבנאדם עשה עבודה מדהימה, מלאכת מחשבת ממש, יצירה בפני עצמה. סדר האירועים והדינמיקה שהוא הצליח ליצור דרך המוזיקה מעוררת התפעלות והתגובות מוכיחות שאכן הבחירה הייתה ראויה ובאמת מגיעות לו כל המחמאות והתודות".

באלבום הראשון מבין שלושת אלבומי המארז תמצאו רגעי קסם הכוללים פרט ל"בואי ילדה" שירים כמו "רוזה מרציפן", "נואיבה" ו"אל נא תלך" המופלא.

באלבום השני באים לידי ביטוי שיתופי הפעולה ופרויקטים מיוחדים של גרוניך, כשהוא נפתח עם הקטע היפהפה "קווינטה" ("קצת אחרת", הרכבם של גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב), כשחלילו המוכר כל כך לאוזן של שם טוב לוי סולל את הדרך לפרקים יצירתיים מתקופת "מאחורי הצלילים" (גרוניך ומתי כספי), לקטעים מהמחזמר "אמריקה", שירים מהתקופה בה אחז בפינה קבועה ב"זהו זה", קטעים משיתופי הפעולה שלו עם יונתן גפן, עם מקהלת שבא, קטעים שכתב לילדים ורבים נוספים.

עוד תמצאו בדיסק השני את "קלידוסקופ" שביצע עם דפנה ארמוני בקדם אירוויזיון בתחילת שנות השמונים. "הקדים את זמנו" זו לשון המעטה למי שזוכר, כמוני, את התגובות הציבוריות לאותו שיר, תגובות שגרוניך יוצא מהם הצוחק אחרון בפגישה המחודשת עם השיר.

האלבום השלישי נותן מקום לגרוניך המוטרף, במובן הכי נפלא של המילה. גרוניך המשתלח ביצירתיות לכל כיוון, יוצר תרכובות בין ז`אנרים, מרשה לעצמו להיסחף עם ניואנסים והתנסויות כשהוא מנגן, שר וכותב, ומזכיר לנו, שוב, שיש רגעים שבהם המקום הזה באמת צר מלהכיל יצירתיות נרחבת כל כך.

גרוניך-ענק.JPG


חיבור לאטמוספירות תרבותיות

"מאז שאני זוכר את עצמי הייתי בן אדם מעורבב", אומר גרוניך. "השפעות מכל הכיוונים, סלט מטורף, מיקס לכאורה בלתי אפשרי. פשוט הסקרנות הבלתי נדלית שלי וההתרגשות שלי מכל כך הרבה סוגים שונים של תרבויות ושל מוזיקות ושל סגנונות השפיעו עלי ואפפו אותי.

"הקטע הוא שבגיל צעיר מאד לא כל כך הקשבתי למוזיקה. בחדרה, נגיד, בילדותי, זה לא היה בית שמשמיעים בו מוזיקה קלאסית, למשל. אני זוכר תקליט של דלידה מסתובב במהירות 78 ואת `מוזיקת לילה זעירה` של מוצרט, יצירה שהוא כתב בגיל שמונה, אבל אני לא זוכר מהבית השפעות שעיצבו את אישיותי המוזיקלית. כמובן הגנים הם מאבא שהיה מוזיקאי רבגוני בעצמו. מנצח ראשון של תזמורת צה"ל, ניגן בכלי נשיפה כינור, בעל טנור לירי וערב, מלחין קצת, המורה לזמרה של רוב תושבי ישראל".

אז איך בכל זאת אין הרבה מוזיקה בבית עם אבא כזה?

"כמו שאצלי בבית גם לא שומעים הרבה מוזיקה. כשאני בא הביתה אני לא שם להנאתי מוזיקה כלשהי להאזנה. היו זמנים שכן, אבל אני כנראה זקוק למעט השקט שאני יכול לקבל במשך היום. מה שאני מנסה להגיד זה שאין לי מושג מאיפה באו ההשפעות. כשכתבתי לדוגמה את `רוזה מרציפן` בגיל עשרים ואמרו לי, `בואנה, זה דומה לקורט וייל`, אמרתי `מי זה קורט וייל?` והלכתי והקשבתי.

"אני לא יודע איך ההשפעות האלה נמזגו לאישיותי. או שפה עוברים למדור המיסטיקה ומתחילים לחשוב על גלגולים אחרים שנתגלגלו בי, או שיש איזה חיבור גבוה שאנחנו לא יכולים להסביר אותו במילים, לאטמוספרות תרבותיות שמסתובבות ביוניברס. אני יודע שאלה מילים גבוהות, באף ריאיון עוד לא השתמשתי בתיאורים מהסוג הזה ועכשיו, משום מה, זה יוצא, אבל אני באמת לא יודע להסביר.

"דוגמה נוספת, לפני 25 שנה נתבקשתי לכתוב מוזיקה בסגנון יווני להצגת תיאטרון וישבתי בבית והתחלתי לכתוב מוזיקה יוונית, והיא יצאה יוונית לגמרי, שיוונים אמרו לי שזה נשמע יותר יווני מיווני. לא הייתי ביוון, לא הקשבתי יותר מדי למוזיקה יוונית, לא יודע מאיפה זה בא. אותו דבר קרה לי כשהייתי צריך לכתוב מוזיקה רנסנס ופתאום זה יוצא לגמרי רנסנס. משהו באישיות שלי מאד רבגוני. קשת ענקית של סגנונות שטבועים ואני לא יודע להסביר בדיוק מאיפה. מצד אחד זה מבלבל את הקהל, מצד שני זה גם מבלבל אותי, אבל זה כיף לי. כל כך קל לי לזרום ולהיזרק לכל כך הרבה כיוונים". 
 
ניצוצות לגבות
 
ציינת שזה משהו שמבלבל את הקהל. אתה מרגיש ששילמת גם מחיר כלשהו אצל הקהל על הרבגוניות הזו?

"אני לא כל כך בנאדם של רציו. אני לא דומה לפסל הזה של האיש מורכן הראש שחושב. אני יותר דומה לקופים המקפצים. אמוציות, אינסטינקטים, זה מה שמוביל אותי. אבל היום, גם בעקבות שיחות שאני מנהל עם אפשטיין, אני מבין שהמחיר שהרבגוניות הזאת וההיזרקות לסוגים שונים של מוזיקה הוא שהקהל בשלב מסוים מאבד אותי. הוא לא יכול לעקוב, לעתים הוא לא מאמין, הוא הולך למקומות שיותר ברורים לו, שנמצאים תחת מסגרת ברורה וממוסגרת.

" גם אם הייתי יודע את זה לאורך הדרך בגילאים צעירים יותר שלי, אני לא יודע אם הייתי משנה את דעתי, ושוב, לא בגלל שאני נושא את דגל האמת והכנות. אני פשוט לא יודע לתפקד אחרת. זה לא בא לי אחרת".

מארז כזה הוא הזדמנות בשבילך להסתכל אחורה ולזהות את הדברים הכל כך שונים שמזינים את היצירה שלך לאורך התקופות השונות שלה. מה מזין ומניע את המוזיקה שלך היום?

"כשהייתי צעיר יותר זה בא מהאנרגיות המוטרפות והתזזית הבלתי נשלטת, מהרצון לטשטש גבולות, לנתץ מסגרות, חומר דלק מאד פעיל ופורה הוא המחאה והכעס והמרד, וכשאתה מתבגר הדברים האלה פוחתים ואתה נהיה יותר מיושב בדעתך. הבדידות, הסבל, החיפוש, הרצון שלא לחיות בשגרה, הצורך ברצף ריגושים, הם שהנחו את דרכי בצעירותי, והיום, המשפחה, האושר, לא הסבל, לא הדיכאונות, מחאה קצת פחות.

"אני פחות מרוכז בכעסים כלפי חוץ ויותר מוציא את מה שמתרחש בתוכי, שהוא יותר הרמוני, יותר רגוע, ויש אנשים, במיוחד צעירים, שלא מאמינים שמהמקום הזה יכולה לצאת יצירה באיכות קריסטלית כמו זו שיוצאת מן הסבל. אפילו אני חשבתי כך בזמנו, והיום אני לא חושב כך, ואני חושב שאני גם מוכיח את זה".

קסם וכישוף עם אהוד בנאי

בעקבות המארז החדש יצא גרוניך בסדרת הופעות הנושאת את אותו שם, "המיטב". אהוד בנאי היה אורחו במופע הראשון שהתקיים בתחילת החודש, במופע הבא (4 במרץ בזאפה הרצליה) יארח את מארינה מקסימיליאן בלומין, ובהופעות הבאות יתייצבו גם שלומי שבן, אורית שחף ומתי כספי.

"הסדרה נקראת `המיטב`, שוב רעיון של אפשטיין", מספר גרוניך, "לנצל את יציאת המארז המכובד הזה למסע הופעות שבו אני עולה על הבמה עם נגנים צעירים ומדהימים באיכות בינלאומית. זה אולי ילדותי אבל אני לא יודע להגיד עליהם מילה אחרת. הם מנגנים כאילו אתה באמריקה, בוחר לך את הנגנים הכי טובים, נכנס איתם לחדר חזרות, וזה קורה מהטייק הראשון. הם מדהימים. רון אלמוג המתופף, אייל מזיג הבסיסט, שניהם יוצאי להקת `הדורבנים`, עמרי אגמון על הגיטרות, ויחד איתי, עם השיער הכסוף, הקומבינציה הזו מחשמלת, והאופק מתרחק, מתרחק... זה פשוט מדהים לנגן איתם. זה ניצוצות לגבות..."

איך מתרגמים כמות כל כך נכבדת של חומרים למופע במה? מה נכנס, מה נשאר בחוץ?

"הרוב נשאר בחוץ... בהופעה שעשיתי עם אהוד בנאי לפני כחודש, זה לא היה מובן מאליו שאהוד בנאי וגרוניך ירקיעו שחקים יחד ויעופפו בהרמוניה, וזה פשוט קרה בצורה כל כך מופלאה, והיה קסם וכישוף בהופעה הזאת, ושם לא פתחתי לבד כמו שתכננתי בהתחלה כי המופע היה נראה ארוך מדי.

"הפעם אני כן רוצה לפתוח לבד בקטע פסנתר, `טרנזישן`, מתוך `אלבום משפחתי`, אחר כך אני אשיר את `פתח לי שער` לבדי, לאט לאט הנגנים מצטרפים בהדרגה ומופיעים באורח פלא מהחשיכה אל האור והשירים הופכים מקפיצים יותר ויותר, אחרי זה יש אפילו מחרוזת של `זהו זה` ואפילו איזה מערכון מצחיק, ואז עוד איזה שלושה שירים ידועים, ושירים כמו `רוזה מרציפן` הופכים פתאום לרוקנרול מוטרף ומקפיץ, מעין רוק תיאטר.

"אני לא רוצה לפרט עוד, אבל עם מארינה אני כנראה אעשה את `רוזה מרציפן`, את `ציור` ועוד שני שירים, אחר כך יבואו שירים נוספים, וביניהם שיר חדש שהיה בעצם הסינגל שבישר על הוצאת `המיטב`, השיר `שרון`, למילים של מיכל אדלר, רעייתי, שהוא למשל בעיניי דוגמה – וסליחה שאני אומר את זה על עצמי – להמשך הפוריות והזרימה ושצף הנהר הזה שזורם ממני, וכל פעם עם פנים אחרות. השיר `שרון` הוא שוב גרוניך קצת אחר, יותר רגוע, יותר אווירתי, אין בו פסנתר כלל וכלל, הוא כאילו נורא נעים. לראות את שלמה גרוניך שר פשוט שיר נעים וקליט זה קצת יכול לא להתחבר לאנשים מסוימים, אבל זה מתחבר נורא יפה".

גרעין מובנה של עצב

ואחרי כל ההתרגשות המוזיקלית, אני חייבת לסיכום, שאלה יותר אישית. איכשהו, לאורך השירים ששמעתי, עם כל שמחת היצירה שנבעה מהם, הייתה לי איזה תחושה שהאיש שיוצר אותם יוצר מתוך איזשהו מקום מאוד לבדי, אני בכוונה לא אומרת בדידות, אבל מקום שמרגיש קצת לבד. כששרת את I Need a Friend, האמנתי לך עד כאב.

"האבחנה הזו היא אבחנה דקה שלא רבים דיברו איתי עליה, וזה נכון. אני לא יכול להסביר את זה בדיוק. יש איזה גרעין עצב מובנה בתוך האישיות החדרתית, שאני נושא איתי אפילו ברגעי האושר. הוא יכול להיות לא פעיל ורדום, אבל הוא קיים שם. איזה משהו יחידי, כמו שאת אומרת. סינגולר. אולי זה נובע – וואי, זה נהיה פסיכולוגי... – אולי זה נובע מההבנה שאני שונה, כבר בתור ילד.

"בשביל להתקבל לחברה הייתי צריך לעבור כל מיני טקסים והתנהגויות כדי להתקבל על ידי החוץ, ובעצם מה שהנחה אותי הם דברים אחרים שאני לא בדיוק יכול להסביר אותם, והם יצאו דרך המוזיקה, במיוחד בשנים הראשונות של יצירתי, של מוזיקה אוונגרדית, פרועה, אפילו קצת מתנשאת, קצת אגוצנטרית. אבל אולי בלי האגוצנטריות וההתנשאות הזאת, לא הייתי יכול להבקיע את כל הקירות האלה שהבקעתי.

"עם השנים אני חושב שאני נעשה פחות אגואיסטי, יותר קשוב, יותר קל לתקשור, ובאמת, מה שהכי מרגש אותי עם השנים יותר ויותר זה ההתחברויות, החיבורים, האנושיות שבחיבורים, דברים שבשנים הראשונות שלי לא ממש הנחו אותי. מתי כספי, `קצת אחרת`, כל החיבורים האלה היו אמיתיים לגמרי ומופלאים, אבל אלה דברים שהמוזיקה איחדה ביניהם, הטירוף המוזיקלי. והיום, מקהלת שבא, אהוד בנאי, מוזיקאים פלסטינים, היום זה האנושיות".
 
"שלמה גרוניך – המיטב", NMC
שלמה גרוניך יופיע ביום חמישי, 4 במרץ ב-20:30 בזאפה הרצליה. אורחת: מרינה מקסימיליאן בלומין.


למועדי מופעים >

17/02/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. שלא לומר - ליגה בפני עצמו
תודה לטל גורדון , (24/02/2010)
1. גרוניך - אתה גאון ! לא פחות
ארז , (22/02/2010) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע