סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון "ההשראה הייתה הדדית": רות דר בראיון
 

 
 
הייתה בינינו כימיה מאד ברורה מההתחלה, של דמיון שמפרה אחד את השני. הוא היה אומר משהו, וזה היה מצית אצלי בראש משהו, אני הייתי מגלגלת את זה וזה היה מצית אצלו משהו, וככה היינו מפרים אחד את השני, עם שפה ודמיון שכנראה הלכו בדרכים דומות, ואני חושבת שחנוך ואני יצרנו בעבודה שלנו מין סגנון שאחר כך היה קו מנחה לעבודה על מחזות של חנוך גם כשלא הוא ביים אותם"
התפאורנית רות דר מציגה בספר חדש את אחורי הקלעים של יחסיה המקצועיים עם חנוך לוין


"ברדש ושחש תולים כביסה", ספרה של התפאורנית רות דר - שהוכרזה כאחת מ-23 מעצבי הבמה המובילים בעולם בשנת 2007 - הוא אחת הדרכים היפות להכניס את הקורא לנבכי עבודתו של חנוך לוין, אתו עבדה דר בצמידות לאורך 11 מחזות, כשותפה להענקת החותמת הלוינית המוכרת כל כך גם בפן הוויזואלי שלה.

בספר שכולל סיפורים, סקיצות צבעוניות ועיצובי במה, מעניקה לנו דר, בשפתה היפה ובכנות הפשוטה העוברת בין מילותיה, הצצה נדירה ומרגשת לאותם רגעים קטנים שאין לנו דרך אחרת להיחשף אליהם, במרכיבים הנסתרים מעין הקהל, אך מייצרים את ההצגה הנפרשת למולו.

היחסים עם חנוך

"הספר הזה הוא לא ספר עיוני", מספרת דר. "זה לא ספר לימוד לאנשי תיאטרון אלא ספר שבאמת מספר על היחסים שלי עם חנוך שצמחו מתוך העבודה, שהיא עצמה הייתה מעניינת בצורה מיוחדת במינה, גם בגלל המחזות המיוחדים, וגם בגלל האדם שהוא היה.

"זה ספר שמספר על יחסי עבודה שהופכים לחברות אמיצה בין תפאורנית לבמאי-מחזאי, ותוך כדי כך מתגלים כל הסודות והפרטים של העבודה שמביאה בסוף את ההצגה לבמה. כל הצדדים שבעצם אף פעם לא כותבים עליהם כי הם, כביכול, הצדדים הפחות זוהרים בהכנת ההצגה, אבל הם עצמם מרכיבים את ההצגה, דרך היחסים בין המרכיבים של ההצגה, בין היוצרים, התאורנים, אנשי הצוות, השחקנים. פתאום, תוך כדי תיאור הידידות הזאת ויחסי העבודה, מתגלה הדרך שבה עבדנו, שגם היא הייתה מיוחדת".

במה?

"חנוך היה מקפיד על כך שהולכים לעבודה כמו פקידים. יושבים כל יום מעשר עד שתיים, רצוף, ולא פעם או פעמיים בשבוע, או כשנחה המוזה. ממש כל יום, עבודה פקידותית, ככה היינו יושבים, ותוך כדי עבודה היינו הולכים למוזיאונים, לספריות, להסתובב בעיר למקומות שהיו יכולים להיות השראה לתפאורה ולתלבושות".

כשמוטיב חבלי הכביסה נשזר כמעט לאורך כל הסיפורים

"שאיתם בסוף לא עשינו שום דבר. תמיד הייתה לנו פנטזיה לעשות תפאורה עם חבלי כביסה, שאפשר להתחבא מאחוריהם ולהאיר עליהם יפה עם פנסים, אבל אף פעם לא עשינו תפאורה כזאת. זה רק היה בפנטזיה".

ברדש-ושחש-תולים-כביסה.jpg
ברדש ושחש תולים כביסה (כריכת הספר)


"הייתה בינינו כימיה מאד ברורה"

איך בעצם נולד הספר ?

"קרוב לשלושים שנה הייתי 'תפאורן בית' בקאמרי, ואחרי שנים שבהן עבדתי מאוד קשה, הוציאו אותי לפנסיה בלי הכנה מוקדמת, ופתאום היה לי זמן. האמת שהתכוונתי תמיד לצייר אחרי שאצא לפנסיה, אבל הרצון הזה עבר, ורציתי בעצם לכתוב מחזה, והתכוננתי ללכת לסדנה לכתיבה כדי ללמוד, כי בחיים לא כתבתי.

"בשביל לראות אם אני יכולה בכלל ללכת לסדנה, כתבתי את הסיפור שהוא היום השני בספר, ושלחתי אותו לחברה שהיא מבחינתי אוטוריטה בכתיבה, ואחרי חצי שעה היא צלצלה ואמרה לי, 'רותי, אל תלכי לשום סדנה. פשוט תכתבי כמו שאת כותבת, ותמשיכי עם הסיפורים על חנוך. זה נורא מעניין'. וזה מה שעשיתי".

עבדת כתפאורנית עם הבמאים הגדולים ביותר, מעומרי ניצן ועד מייקל אלפרד ומיקי גורביץ'. אני משערת שלוין היה השראה גדולה עבורך אם בחרת להקדיש לעבודתך איתו ספר שלם

"ראשית כל היו המחזות שלו, שהיו הפתעה גדולה וגילוי חדש בתיאטרון הישראלי. את המחזה הראשון שלו חנוך לא ביים אלא עודד קוטלר, אבל הוא התחיל לביים מהמחזה השני, 'יעקבי וליידנטל' ואז הוא קרא לי וככה עשינו ביחד 11 הצגות שלו. ההשראה הייתה הדדית כי הדמיון שלנו השרה אחד על השני.

"הייתה בינינו כימיה מאוד ברורה מההתחלה, של דמיון שמפרה אחד את השני. הוא היה אומר משהו, וזה היה מצית אצלי בראש משהו, אני הייתי מגלגלת את זה וזה היה מצית אצלו משהו, וככה היינו מפרים אחד את השני, עם שפה ודמיון שכנראה הלכו בדרכים דומות, ואני חושבת שחנוך ואני יצרנו בעבודה שלנו מין סגנון שאחר כך היה קו מנחה לעבודה על מחזות של חנוך גם כשלא הוא ביים אותם.

"האמת שהוא היה יותר מתחיל ממני בעבודה, כי אני כבר עבדתי ארבע שנים בתיאטרון והוא רק התחיל, אבל מה שלמדתי ממנו ואימצתי לעצמי זה המינימליזם. הקו המנחה בעבודה שלנו היה שעל הבמה צריכים להיות רק הדברים שצריכים להיות במחזה, כלומר לנסות לספר הכי הרבה בהכי מעט, זה היה המוטו. כל מה שהיה על הבמה תרם לקידום העלילה והמחזה, והייתה פה הקפדה על אסתטיקה שמזוהה איתנו, סוג של ויזואליה שיצרנו".

רות-דר-מתוך-הספר3.jpg
פופר (מתוך הספר)

הקריאה בספר מציגה את הדרך שלכם לנסות לברוא בכל הצגה את העולם מחדש

"נכון, כי את כל המחזות של חנוך, בעיקר המיתיים שבהם, אפשר לעשות בדרכים שונות שכל אחת מהן תהיה טובה, וזה היופי של המחזות שלו, אבל אנחנו היינו מחפשים את הדרך הנכונה לנו. פעם תיארתי את זה כמו הציורים האלה של המבוך שהיו פעם בעיתונים ישנים, שהיה צריך למצוא בהם את הכניסה האחת הנכונה כי יש להם הרבה כניסות אבל רק אחת שמובילה לסוף. אצל חנוך היו הרבה כניסות, וכולן היו טובות".

ברדש ושחש הם בעצם הכינויים בהם כיניתם אחד את השני, לוין ואת

"חנוך נהג לעבוד עם אנשים שעבדו אתו טוב יותר מפעם אחת, ולכל האנשים שהוא עבד איתם קרוב הוא נתן כינויים. אני לא הייתי מיוחדת בזה. אולי הראשונה, אני לא יודעת, אבל לא היחידה. לי הוא קרא 'שחש', כשם הגיבורה של 'יעקבי וליידנטל', ההצגה הראשונה שעשינו ביחד, ואני קראתי לו 'ברדש' על שם דמות מ'חפץ', המחזה הראשון שלו שעבדתי עליו, ומאז התחלנו לקרוא ככה אחד לשני כל השנים.

"אני לא זוכרת אותו אף פעם שקרא לי רותי, תמיד שחש. יש אנשים שעד היום קוראים לי ככה. האמת שהיחיד בתוך הספר שמופיע בשמו המקורי זה אילן (השחקן אילן דר, בעלה של דר – ט.ג.). כל היתר מופיעים בשמות הכינויים שלהם".

רות-דר-ענק.jpg
רות דר (מתוך אתר האופרה הישראלית)

חברות אמיצה

את יכולה לספר על כמה רגעים שאת זוכרת במיוחד מהיחסים איתו ? רגע של קושי או רגע של רוך ?

"קשה לי לדבר על רגעים רכים כי לא היינו ידידי נפש, הייתה לנו חברות אמיצה אבל שנינו היינו אנשים ביישנים. כן היה לנו ריב אחד גדול שנבע מכך שחנוך מאוד שמר על היחס לשחקנים שלו, ואני, בתור תפאורן עסוק, בייחוד אם אתה מעצב גם את התפאורה וגם את התלבושות, לא תמיד יש לך זמן להתחיל להקשיב לכל מיני רצונות ודיבורים של כל מיני אנשים.

"לא הייתה לי כל כך סבלנות, אני חייבת לומר, ודיברתי לא כל כך יפה לאחד השחקנים הראשיים שלו, באמת מחוסר סבלנות, וחנוך מאוד התרגז על מה שאמרתי וכעס עליי, וצעק עליי כמו שבחיים לא שמעתי אותו צועק עד אז ומאז, ונפגעתי מזה, נורא נעלבתי ממנו, ולא דיברנו כמה זמן. אבל היינו צריכים להוציא את ההצגה ובסוף העניין נפתר כי השחקן המדובר זכה בפרס כינור דוד, כמו ההצגה, ועשו מין ארוחה כזאת לכבודו בסוף שבוע של חזרות, ואז בכל זאת חנוך הזמין אותי - לא הוא, דרך עוזרת הבמאי - ובאתי, והכל בא על מקומו בחזרה בשלום, ומאז לא רבנו. זה היה הריב היחיד".

ומה שנחמד זה שהסיפור הזה מתקשר עם הסיפור הראשון בספר שבו דווקא חנוך מתייחס בכעס לשחקנית הראשית שלו

"בדיוק. הוא שכח קצת איך הוא היה בהתחלה, אבל מהר מאוד הוא למד והפך לקשוב. בסיפור שאת מדברת עליו היה איזה בייבי דול שהחלטנו שהשחקנית הראשית צריכה ללבוש באחד הקטעים בסצנת הלילה, והשחקנית לא רצתה ללבוש אותה. זו הייתה הפעם הראשונה שחנוך ביים והוא לא רצה להראות חולשה. מה זה שהשחקנית תגיד לבמאי שהיא לא מוכנה ללבוש את הבגד?

"אני חושבת שזה בא מהעניין שהוא הבמאי וצריך לשמוע בקול הבמאי, ולכן הוא ממש רצה שהיא תלך. הוא אמר, 'אם היא לא רוצה לעשות מה שאני אומר לה אני לא רוצה שהיא תהיה פה'. ואני מנסה לרכך את לבו, ולמרות שאני זו שהצעתי את הבייבי דול, אני מבינה למה השחקנית מתביישת ללבוש את זה. בואי נגיד שהיא לא הייתה אישה כל כך רזה ולכן הבייבי דול הזה מעליב אותה בתור אישה, לא בתור שחקנית.

"אבל שנינו חשבנו, גם אני וגם חנוך, שדווקא בגלל שקשה לה ללבוש את זה, היא תעשה את המונולוג יותר נכון. דרך קצת אכזרית, אבל זה היה נכון. והיא נכנעה, ולבשה את זה, ואני לא יודעת אם זה רק בגלל הבייבי דול, כי היא הייתה שחקנית נורא טובה, אבל המונולוג שהיא עשתה אתו היה קורע לב, ולא היה כמעט אחד בקהל שלא בכה".

יאקיש-ופופצה-הקאמרי.jpg
יקיש ופופצ'ה בתיאטרון הקאמרי (מתוך הספר)

"ברדש ושחש תולים כביסה" מאת רות דר, סיפורים בהשראת העבודה עם חנוך לוין, הוצאת "עם עובד", 2015

 



17/02/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. ברדש ושחש תולים כביסה/רות דר
ניצה אייל , רמת השרון (28/02/2016)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע