סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פסטיבל העוד: הלב, הרוח והנשמה
 

 
 
מופע המחווה לפיוטי אברהם אבן עזרא נשען יותר על האורחים ופחות על המארחים - להקת המדרגות


את פסטיבל העוד הבינלאומי ה-13 של ירושלים פתח מחווה לפיוטים והשירים של המשורר, הפילוסוף, המדען הבלשן ופרשן המקרא  אברהם אבן עזרא, מעמודי התווך בתור הזהב של יהדות ספרד.

זהו נדבך נוסף במסורת הקצרה שמנהיג הפסטיבל, בעקבות מחוות קודמים ודומים למשה אבן עזרא (נקמת הטרקטור), לשלמה אבן גבירול (עם ברי סחרוף ורע מוכיח) וליהודה הלוי (אתי אנקרי).

במרכז המופע עמדו "להקת המדרגות", מחלוצות הרוק היהודי שבראשית העשור הקודם, ואלבום האולפן הרביעי שלה "ר' אברהם אבן עזרא. הלב, הרוח והנשמה" (13 שירים, 49:16 דקות, נענע דיסק), שהמעמד שימש גם כמופע ההשקה שלו.

אורחים משדרגים

בימים כתיקונם מונה "המדרגות" שני מוזיקאים בלבד: הוד דיין ואילן דמרי. שניהם יוצרים, הראשון נגן גיטרה והשני גיטריסט וזמר, נצר לפייטנים. באולפן אגב הם מנגנים בכל כלי הנגינה ונעזרים בנגנים קרואים (להפקת צלילי הכלים האתניים: טאר, בוזוקי ו...עוד).

לרגל האירוע ובשירות ההפקה עובה הרכב הלהקה בשישה קרואים כאלה: נגן הגיטרה נאור דיין (אחיו של הוד), נגן הבס עידו גונן, המתופף אלון יופה, שני נגני עוד - יניב רבח ויניב טייכמן ונגן הפסנתר עדי גולדשטיין.
כמו כן הוזמנו חמשה זמרים-מבצעים אורחים: שאנן סטריט מ"הדג נחש", שלומי שבן, אלברט עמר, ליאור אלמליח ואהוד בנאי.

התגבור בעמדת המיקרופון והשירה התגלה נחוץ במיוחד נוכח המצלול הקולי הסביר אך האנמי משהו של "המדרגות".  סביר שדמרי ודיין היו מפילים תרדמה על באי תיאטרון ירושלים אלמלא השדרוג.

וכך יותר ממחצית השירים - כולם למלותיו של אבן עזרא, כשלצד הלחנים החדשים של הוד ודמרי, גם שני לחנים מוכרים של מרדכי כלפון ("אגדלך") ויאיר גדסי ("לך אלי תשוקתי") - הוסבו לביצועיהם של האורחים, כשאהוד בנאי, כיאה לאורח רם מעלה, נתכבד בשלושה.

דמרי, הסולן הרשמי של "המדרגות", תפקד בעיקר כמנחה האירוע והצטיין כתומך שירה, כזמר ליווי וכפייטן רקע כראוי למופע שהוא כמעט מעמד טקסי, ודורש גיוון בכוכבים. האלבום - שהסולנים האורחים נעדרים ממנו, נשמע יותר אחיד ומגובש למרות המונוטוניות המסוימת שמאפיינת את ההלחנה והשירה של הוד ודמרי ואת גישתם המוזיקלית בכלל, ובפרט בזהירות המופלגת וביראת הקודש שהם נוהגים בטיפול בפיוטים בני 900 השנה.


פסטיבל-העוד-01.jpg "פסטיבל העוד" (יח"צ)


התנסות מכובדת, העדר תנופה

המופע נפתח ב"אשֹבע בעת ארעב", השיר שממנו שאולים שמו וגם שם האלבום. הלב, הרוח והנשמה, אפשר ללמוד מהספרון המעוצב ומעשיר הידע שבו נכרך הדיסק, הם השמות העבריים שנתן ראב"ע לשלוש הנפשות האריסטוטליות.

אגב, בניגוד לנוהג פסטיבל העוד בעבר, שכלל בתוכניית האירוע גם את מלות השירים, הסתפקה ההפקה הפעם רק בהקרנתן (על גבי מסך רחב יריעה ומאיר עיניים בירכתי הבמה) אך ללא הפרשנות - ערך מוסף שבו זכו רק רוכשי האלבום. מן הסתם מרביתם עשו זאת רק בדיעבד. בצאתם מן המופע.

אחרי הצגה אינסטרומנטלית של עמדתו וכוחו של העוד, ככלי מופנם, עצוב, מבטא מצב רוח נפשי, ומבליט כאב ונהי, לא צליל שמח ועולץ, בנגינת סולו של העודיסט המוביל יניב רבח, החל מצעד האורחים.

שאנן סטריט ניסה ליצוק מעט עידוד וגרוב של רגאיי מדובר ל"אשכים לבית השר". במקור ביטא השיר מצוקה חברתית-כלכלית של אבן עזרא, שפטרונו מתחמק ממנו. בפיו של סטריט הוא נשמע כאקט של מחאה חברתית נגד התנהלות ביורוקרטית, סוג של לך-תבוא וצורך בפרוטקציה כדי להשיג משהו בחיים. טקסט מרהיב עין ומשכר (גם משקר!) אוזן במשחקי המלים הנהדרים שבו: "אשכים לבית השר - אומרים: כבר רכב/ אבוא לעת ערב - אומרים: כבר שכב/ או יעלה מֶרְכָּב, או יעלה מִשְכָּב/ אויה לאיש עני נולד בלי כוכב".

דמרי המשיך עם "אשרי עין (ראתה כל אלה)", שני בתים מהפיוט שבתפילת המוסף של יום הכיפורים, תמהיל של אושר ועגמת נפש בגעגוע לעבודת האל בבית המקדש שחרב, בביצוע שהדגיש את חוסר הכריזמה שלו. בדיוק ההיפך משלומי שבן, האורח הבא, ש"זכה" ב"לך אלי תשוקתי", שפותח את תפילת ליל הכיפור בקהילות ספרד. הוא שר את הבית וביחד עם דמרי את הפזמון, כשבאלתור הקלאסי-ג'אזי שלו בפסנתר, כמו חפר והעמיק בתוך הניגון ובמשמעות הפיוט.

שיתוף הפעולה בין שני האחים דיין העניק ל"אילו ביום גשם" מבע רוקי, וגם זרקור על טקסט מופלא של אבן עזרא: אירוניה מושחזת על מצבו הכלכלי וסתלבט עצמי - בסגנון כל מה שאני רוצה, יוצא לי הפוך. השפה נהדרת אך גבוהה וכפולת משמעויות (דוגמת אֲקַו שנחרז ביֶחֱרָב). גם "נְדוד (הסיר אוני)" בעל  הסממנים אוטוביוגרפיים (גלותו באיטליה נוכח זכרון העבר המפואר בספרד), נצבע בגוני פופ-רוק בזכות עיבוד מוזיקלי משובב, למרות שהלחן הליניארי לא מאתגר.

אחרי קטע אינסטרומנטלי נוסף, דואט בין סאז (טייכמן) לעוד (רבח), הפיוט "אצולה" (לא השכבה המיוחסת, אלא ההאצלה שקיבלה הנשמה ממקור החיים) החזיר לבמה את אלברט עמר, פעם זמר פופ-פולק ("ניו יורק סיטי" ו"שקוף") והיום פייטן מחוזק, לצאת נגד הבלי העולם והחיים הריקניים והרצון להיות צעיר לנצח. שוב, הלחן לא מרשים, מנוגד לביצוע מלא הנשמה של עמר.

מחיאות הכפיים לעמר היו כאפס וכאין לעומת התשואות בהם נתכבד ליאור אלמליח לאחר "אגדלך". הפיוט, שהופיע ב"שואף", אלבומה השלישי של "המדרגות" (2007), הוא כבר בחזקת להיט - כולו התפעלות מחוכמת הבורא ויצירתו, לעומת אפסותו של האדם. הפייטנות האנדלוסית של אלמליח היא כשמן בעצמות ושירתו המסולסלת והמרשימה היתה ניגוד משלים לעיבוד המצוין, ששם דגש על הקצב דווקא. מסמר המחווה והמופע.

הסיום כבר עמד בסימן אהוד בנאי. תחילה עם "אש תוקד בקרבי", קינה לתשעה באב, תפילה טעונת חשמל, עם שלוש גיטרות, כשבנאי פורט לפרקים על שלו כמו היתה בוזוקי, ודמרי מוסיף תקיעה בשופר כאיור לבשרנותה של ההפקה המוזיקלית.

אהוד-בנאי-בהופעה01.jpg אהוד בנאי (יח"צ)


בהמשך עם "אֶל אֵל שובי יחידה" - שיר נשמה (מלשון נפש, לא סגנון השירה) בהובלת דמרי דווקא: לחן עידן רייכלי משהו, שמתפתח לרוק'נרול טבול בריתם'נ'בלוז ומסתיים כרגאיי. ובהדרן הנועל של "צמאה נפשי", אולי הפיוט השמח היחיד בהגדרתו בערב, כניגון שמורכב מחלקי פסוקים מספרי המקרא השונים, ומושמע בדרך כלל בשמיני עצרת, שמחת תורה. ההשתוקקות לאל הפכה לשירה בציבור ואת האולם לבית כנסת הומה.

בין השלושה "של" בנאי, שובצו "אפרוש כף", שהוצג לשם שינוי על ידי הוד דיין, כשיח בין המשורר לבין הים. גם הוא חתיכת רוק'נרול לוהטת. ניגון קצבי, טעון ונמרץ, נוהם ורוגש כמו הים שבתוכו, עם קינוח סולו גיטרה מסעיר של נאור דיין. ו"אכסוף לימים (היות כבוד גואלֵךְ)" אקרוסטיכון מחומש (אברהמ) וקצבי שהחזיר לעמדת הזמר המוביל את אילן דמרי שלראשונה במופע פתח גרון ומבערים ושר בעוצמה מפתיעה ולא מוכרת את הכיסופים והגעגועים לארץ ישראל, ניגון רשות לחג הפסח.

שורה תחתונה: המחווה היתה הפקה פסטיבלית ראויה בהחלט, אך לא מסעירה ומרגשת באותה מידה לכל אורכה.
שלא כיוצרים קודמים במעמדי פתיחה של הפסטיבל ללהקת המדרגות אין זיק יצירתי וכריזמה בימתית שיוכלו להתמודד כראוי עם הכתיבה המבריקה של אברהם אבן עזרא ולהפוך אותו ללהיט חילוני. הניסיון ראוי, ההתנסות מכובדת, אך חוסר התנופה והיעדר הלהט של דיין ודמרי, הם בעוכרי "המדרגות".

אפשר רק לקוות עבור ההרכב שההשתתפות בפסטיבל תשמש בעבורה כקפיצת מדרגה בדרך להכרה רחבה יותר, מעבר לקהל דתי ומשוכנע. האלבום המוקלט יכול לסייע בכך. ושאפו למפיק ניצן זעירא, שמהדורות הספר-דיסק שלו מאכלסות כבר מדף בספרייה.

מחווה לאברהם אבן עזרא. פסטיבל העוד. תיאטרון ירושלים. חמישי 8 בנובמבר 2012.


למועדי מופעים >

11/11/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (5 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
5. להקת המדרגות
רות אמסלם , ירושלים (15/11/2012)
4. החמרת עם הלהקה והזמר
מרקו , ירושלים (12/11/2012)
3. לא כך הוא
מרקו , גדרה (11/11/2012)
2. קצת הגזמת
יורם , ירושלים (11/11/2012)
1. פסטיבל העוד, דברים ראויים הם אלה שחוטאים
לוי יודה , ירושלים (11/11/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע