סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מוזיקה
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן צ'פלין המחזמר - מהנה ומרגש
 

 
 
הבחירה המפתיעה בעופרי ביטרמן מתגלה כמובנת ומוצדקת. מפאת גילו הצעיר מוקדם לתאר את צ'רלי צ'פלין כתפקיד חייו, אבל יותר מנבואה זו הערכה למאמץ, להשקעה ובעיקר להזדהות ולהתעמקות בדמות אותה הוא מגלם - בצורה בה הוא לובש את דמותו ומסתגל לגינוני התנועה והסלפסטיק עם המגבעת העגולה, המקל, המכנסיים הרחבים, המקטורן הקטן מכפי מידתו והשפם השחור, כמו לדרישות המשחק, השירה והריקוד."
ההופעה של עופרי ביטרמן המצוין כצ'פלין היא הסיבה המרכזית לרוץ למחזמר המושקע של תיאטרון חיפה ותיאטרון תל אביב על חייו של האמן האייקוני


עלייתו, נפילתו ועלייתו מחדש
 
"צ'פלין" לא משתייך לחטיבת מחזות הזמר האייקוניים, אלה ששמם הולך לפניהם והצופים בהם יוצאים כשהם מזמזמים שורות או שירים. והעובדה שהמחזמר הצעיר - בן 13 שנים בלבד, ורק שבע מאז הורץ על בסיס מקצועי-מסחרי בברודוויי – מתקשט רק במועמדויות לפרסים נחשבים אך לא בזכייה משמעותית אחת, מאיירת את הצלחתו המינורית בארה"ב.

בישראל היה צריך המחזמר של תומאס מיהאן וכריסטופר קרטיס על חייו של גאון הקולנוע האנגלי, להעזתו ולנחישותו של המפיק הצעיר מאור מימון, כדי לקבל הזדמנות על במת תיאטרון תל אביב החדש (כהפקתו הרשמית השניה), בשיתוף פעולה עם תיאטרון חיפה. למזלו, גרסה עברית ראשונה של "צ'פלין המחזמר" הועלתה כבר לפני שלוש שנים, כהפקת סיום שנה משובחת בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ובהסתמכו על לא מעט מרכיבים שלה, ההשקעה נעשתה נוחה יותר ואולי אף קלה יותר.

עלילת המחזמר מגוללת את סיפור חייו של צ'רלי צ'פלין, אחד הגיבורים הגדולים של הסרט האילם. מילדותו בלונדון, כבן לשחקנית-זמרת כושלת ולאב שלא הכיר, דרך עלייתו לגדולה בשבעה עשורים של פעילות בימתית וקולנועית מסחררת ונפילתו הלא-בלתי-צפויה, ועד השבת כבודו והחיבוק החם המחודש שהעניקה לו תעשיית הקולנוע האמריקאית בערוב ימיו, עם אוסקר כבוד ב-1972.


צ'פלין, צילום: ולדימיר ברנבוים



על אף המיטה הצרה והקיצורים של הגרסה הישראלית, מיהאן נשאר נאמן לעובדות ההיסטוריות ולהתנהלותו האישית של צ'פלין, לא מנסה ליפות, גם לא להחמיר איתן, על אף שחירות אמנותית יכולה היתה לחיות בשלום עם הקצנה לכל כיוון. הצופה נחשף, גם אם בקצרה ובתמצות, לחייו הלא פשוטים של צ'פלין כילד, בן למשפחה הרוסה, לאהבת הבמה, לעינו החדה ולכישוריו הטבעיים כקומיקאי וליצן, וליכולתו להפוך את חייו כנער להמצאת דמות "הנער הנווד" ולהשראה לכל הסרטים שיפיק בשנים שיבואו - סרטים שהזינו את תהילת העולם לה זכה כאיש קולנוע אהוב ברחבי תבל וכסמל לצליחת המעבר האמנותי של התעשיה מהסרט האילם לסרט המדבר.

לצד שרטוט נאמן את עלייתו המטאורית לגדולה כאמן ואת כישוריו כיזם שאפתן וכאיש עסקים החלטי (האחראי, בין היתר, להקמת חברת הסרטים "יונייטד ארטיסטס" ב-1919), ובמקביל לאיזכור תחנות דרך חשובות בפילמוגרפיה שלו (בין היתר "הנער" "הבהלה לזהב", "הקרקס" - עליו קיבל את האוסקר הראשון שלו ב-1929- "זמנים מודרניים", "אורות הכרך", "הדיקטטור הגדול" ו"אורות הבמה" – עם אוסקר על המוזיקה), המחזה מתמקד במערכות יחסיו הקצרות והבעייתיות עם נשים צעירות ממנו (כל הארבע; מילדרד האריס, ליסה גריי ופולט גודארד, מהן התגרש; ואונה או'ניל, בתו של המחזאי האמריקאי המוערך יוג'ין או'ניל, שהביאה לו שמונה ילדים ועמה חי 34 שנים, עד מותו בגיל 88 בשנת 1977). וגם להיותו אדם שנוי במחלוקת ביחסיו עם קרוביו, להסתבכותו עם התקשורת האמריקאית ועם שלטונות החוק על רקע דעותיו הפוליטיות, ולגלותו מארצות הברית לשווייץ שבאירופה, בשל כך.


צ'פלין, צילום: ולדימיר ברנבוים


תפקיד חייו?
 
בעוד מיהאן מתמודד בהצלחה עם סיפור החיים המורכב של צ'פלין, שותפו לכתיבה, הפזמונאי והמלחין כריסטופר קרטיס לא מצליח להעמיד להיטים, במוזיקה המקורית שחיבר למחזמר – וזו הסיבה שבגללה רבים מאיתנו כלל לא ידעו שיש מחזמר על חייו של צ'רלי צ'פלין. קרטיס יכול היה, אולי, להתרפק על המוזיקה המקורית של צ'פלין, שהיה אחראי לפסי הקול של סרטיו, ולהשתמש בה כעמוד תווך בהלחנה. אמנם הקומפוזיציה שלו מתכתבת עם המוזיקה שהיתה נהוגה בתקופת הסרט האילם ואף מצדיעה לה, אולם מלבד איזכורים חטופים וקצרים של מוטיבים מסרטי צ'פלין, המוזיקה של קרטיס אינה מזינה את "צ'פלין" במעמדים בלתי שכיחים. אולי מלבד הרפריזה "(מה תעשה כש)הכל יקרוס" שמשובצת במחזמר לכל אורכו, למן הפרולוג הנבואי, ועד לשלהי ההתרחשות.

הרפריזה מגיעה לשיאה בראשית המערכה השניה, כשהרכילאית המיתולוגית הדה הופר (לוס אנג'לס טיימס), נועצת את ציפורניה בגופתו של צ'פלין, בשל חיבתו היתרה לנשים צעירות, אותה היא רואה כשחיתות מוסרית; בשל האהדה שהוא מגלה כלפי עמדות קומוניסטיות חברתיות, אותה היא מחשיבה כבגידה במולדת; ולא מוחלת לו על שלא המיר את אזרחותו הבריטית באמריקאית ושוטמת אותו על כך שאת הסקופ על נישואיו לאו'ניל העניק ליריבתה לואלה פרסונס. בכך, הופר לכאורה, היא הדמות הרעה במחזמר. אלא שמסע הצלב שהיא מנהלת כנגד צ'פלין, בגילומה הקומי של טלי אורן הטמפרמנטית והנהדרת (לסירוגין עם בכירת הקומקאיות הישראליות, מיקי קם הוותיקה), מרכך ומגחך את הקונפליקט הדרמטי (במיוחד בסצינת זירת האגרוף, שבה גרושותיו של צ'פלין מביסות אותו אחת אחרי השניה).


צ'פלין, צילום: ולדימיר ברנבוים

יוצא מכך שלמעשה הדמות "הרעה" היא זו של... צ'פלין עצמו. נכון יותר: הצדדים הבעייתיים ו"האפלים" של אישיותו. חוסר נאמנותו לאנשים, האכזריות הרוחנית שהוא מגלה כלפי אמו הדמנטית, קוצר הרוח והסבלנות שהוא מפגין כלפי אחיו המיטיב סידני, נטייתו לנשים צעירות שבעידן המי-טו נצבעת בגונים לא מחמיאים. הוא קשה, שחצן, מניפולטיבי ומרוכז בעצמו, ממש כמו שהוא מכיר בערך עצמו. לא שתכונות אלה הובילו לנפילתו, אבל הן "מצדיקות" את העונש והגמול בדמות שלילת אשרת הכניסה לארה"ב בראשית שנות החמישים, בשיא ציד המכשפות של הסנטור מקארתי.

כל זה הופך את "צ'פלין" למחזה שיקום ויפול על כישוריו ויכולותיו של השחקן המבצע. הבחירה המפתיעה בעופרי ביטרמן, מי שגילם את צ'פלין בהפקת הסטודיו למשחק, מתגלה כמובנת וכמוצדקת (מה גם שלפני שנתיים זיכתה אותו בפרס התיאטרון כשחקן המבטיח על משחקו ב"מלך הכלבים" של בית ליסין). מפאת גילו הצעיר וניסיונו הקצר מוקדם לתאר את צ'רלי צ'פלין כתפקיד חייו. אבל יותר מנבואה זו הערכה למאמץ, להשקעה ובעיקר להזדהות ולהתעמקות בדמות אותה הוא מגלם - בצורה בה הוא לובש את דמותו ומסתגל לגינוני התנועה והסלפסטיק עם המגבעת העגולה, המקל, המכנסיים הרחבים, המקטורן הקטן מכפי מידתו והשפם השחור, כמו לדרישות המשחק, השירה והריקוד. ההופעה של ביטרמן המצוין היא הסיבה המרכזית לראות את "צ'פלין המחזמר". 
 
  


הצדעה לימי השחור-לבן של הקולנוע

 
את ביטרמן ואורן מגבה צוות כוכבים מוכח וכוכבים שבדרך. אבי גרייניק בדמות המפיק מאק סנט קשוח ומשעשע בה בעת, נהנה מכל רגע ומהנה בכל דקה. אולי דפנה דקל הולכת קצת לאיבוד בדמותה התובענית של האנה צ'פלין, אמו של צ'רלי, אבל ירון ברובינסקי מפתיע לטובה בדמות אחיו המסור והנאמן סידני, ודווקא בקטעי השירה שלו. ניר לוגסי מתחיל גרוטסקי את דמותו של אלף ריבס, חבר ילדות של צ'פלין, בהמשך הקריקטורה מתעדנת ומשתפרת. ואילו כניסתה של מיטל נוטיק לחייו של צ'פלין, בדמות אונה או'ניל, מאירה ממש את הבמה ויכולתה הקולית מזהירה אותה. הילד גיא גולדברג מקסים ומרשים ביכולת התנועה והשירה שלו כצ'פלין הצעיר, ועמיתו הראל גרינפלד מגלם בצורה משכנעת את הנער ג'קי קוגן.

עוד "שריד" מן ההפקה הראשונה הוא רובו הגדול של צוות המעצבים, החלטה נבונה שמובילה להישגים נוספים של ההפקה הנוכחית. הנוסח העברי של דני לשמן בהיר וקולח, יושב טוב בפיהם של המבצעים. הבימוי של שוקי וגנר גם לולייני ותזזיתי, גם ממוקד ואיטי בהאירו את הפנים המשעשעות כמו את הפינות האפלות בדמותו של צ'פלין, מאפשר לו ולעמיתיו, רגעים יפים בשני המישורים בהן מתנהלת העלילה. הכוריאוגרפיה של עומר זמרי מתמודדת היטב עם הבמה הקטנה. הופכת את המגבלה של מיעוט רקדנים ליתרון בהפיכת זירת ההתרחשות לאינטימית ורלוונטית לתקופת ההתרחשות של העלילה. גם התלבושות היפהפיות של מאיה מידר-מורן (במיוחד זו שתפרה להופר-אורן; ומסקרנות אלו שלובשת הדה-מיקי) שומרות על נאמנות תקופתית, ועל אף שהן צבעוניות, ניכרת בהן אהבה והצדעה לימי השחור-לבן של הקולנוע. עיצוב התאורה של קרן גרנק חד ומדויק כתמיד, דווקא על רקע האיפוק הנדרש בשימור ובהדגשת מסורת הקולנוע האילם.


צ'פלין, צילום: ולדימיר ברנבוים

מצטרפים "חדשים" למלאכת העיצוב הם התפאורנית לילי בן נחשון, שמצליחה באמצעים פשוטים לכאורה, לחבר בין תיאטרון וקולנוע, ולשוות אמינות לקסם שאמנויות אלה מחוללות. גם לעיצוב הווידאו המרשים של גיא רומם תרומה משמעותית בשחזור אמין של הימים ההם. ההפקה המוזיקלית של טל בלכרוביץ' מיומנת, נשענת מצד אחד על הקלטות אולפן של רביעיית מיתרים, בס ותופים ועל נגינה חיה בקלידים ובמחשב (שלו), בכינור, חצוצרה, סקסופונים, חליל וקלרינט (של שלושה נוספים), ועל תזמורים נוספים של מיכל סולומון, גם היא "שריד" של הפקת הסטודיו.

ההרגשה היא שדווקא הבמה הקטנה מיטיבה עם ההפקה. שצוות היוצרים והמבצעים המחויב משכיל להוציא את המיטב מן הפוטנציאל המוגבל, בדרך להפוך את "צ'פלין" להצגה מהנה, ולפרקים מרגשת.

חבל רק שהתוכניה רצופה אי דיוקים וטעויות שאפשר היה להימנע מהם בקלות לו העמידו מול הקרדיטים בעברית את המקור באנגלית.


צ'פלין, צילום: ולדימיר ברנבוים

צ'פלין המחזמר. תיאטרון תל אביב בשיתוף עם תיאטרון חיפה. המחזמר עולה עד ה-1 בדצמבר 2019 ברחבי הארץ. לרכישת כרטיסים:3475*, 04-8600500


למועדי מופעים >

25/08/2019   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע