מוזיקה - איילה אינגדשט

עמוס אורן לא צפה אמש במופע הבכורה של איילה אינגדשט שהוסב ברגע האחרון למופע עמידה מעושן, והיו לו כנראה הרבה סיבות להתאכזב

קול מסקרן ואמירה דעתנית

צר לאכזבכם. לא חזיתי בהופעת הבכורה הרשמית של איילה אינגדשט. לא באשמתי ואני גם לא מחפש אשמים. מצד אחד, זו אמורה הייתה להיות הופעת השקה חגיגית, מטעם חברת המוזיקה "הד ארצי", לרגל צאת אלבום הבכורה של אינגדשט. מצד שני, היא הייתה גם הופעה מן המניין של מועדון זאפה, המארח.

אולם כשהוברר, כארבע שעות בלבד לפני השעה היעודה, שהביקוש למופע עולה על ההיערכות המקורית, הוחלט לשנות את אופיו - ממופע בישיבה, סביב שולחנות, בעיקר למוזמנים, למופע בעמידה, כדי להכיל את כל הביקוש, גם של רוכשי כרטיסים מזדמנים. מצד אחד, הסתערות כזאת, אפילו אם הזירה היא רק זאפה, היא סימן מעודד להתחלה מבטיחה. מצד אחר, אני נאלצתי לוותר. כי מהופעה צלולת-אוויר הפך המעמד למופע מעושן. מה שהספיק להשאיר אותי בחוץ, מתוסכל ומבואס.

בטח הפסדתי. כי איילה אינגדשט היא זמרת מעולה, עם יכולות קוליות לא שגרתיות ובלתי מצויות. איכויותיה כזמרת תומכת ומלווה בשורות אחרים (מוקי, למשל), כמו כישוריה הסולניים בהפקות ובמופעים שונים, הכשירו את הקרקע ל"איילה", אלבום הבכורה שראה אור לפני פסח - אחד הכנים, המתוקים והמקסימים, שהוקלטו כאן באחרונה.

כמו זמרות מקומיות אחרות שנושאות עיניהן אל הריתם-אנד-בלוז המלוטש, הסקסי והפופולרי, גם אינגדשט יכלה להקליט להיטים פופיים קופצניים, קליטים ונימוחים, כאלה שפגה השפעתם ברגע שתמה השמעתם. אולם היא בחרה באופציה אחרת, לא קלה, שחותרת להגיד משהו מעבר לדבקות בסוגה המוזיקלית, של אר.אן.בי. רך ומלטף.

במקום להשתמש ביצירה של אחרים, העדיפה אינגדשט לחפור בתוך נפשה ולהביא מעצמה. כשותפה בכתיבה ובהלחנה של תריסר השירים באלבומה הראשון, כולם ללא יוצא מן הכלל גזורים מעולמה. תמהיל של כאב ושמחה, תקוות ופחדים, מסכות וסכנות, התבגרות והתגברות ככורח מציאות של בחירות בחיים, חיים חדשים בארץ זרה. וכשהיא שרה, בהרבה כוונה ואמונה, על דבקות באמת ובטוב, על הזמן כמזור ומרפא, על רגשות ואהבות, אי אפשר שלא להאמין לה ולהתרגש עמה.

האר.אן.בי. של אינגדשט אינו תוקפני, אינו להוט-חידושים, ואפילו אינו יוצא-דופן מהבחינה המוזיקלית (ככל הנוגע להפקה המוזיקלית של רוי אדרי שקשובה לרצונות הזמרת ולאיכויותיה). אך העקבות האתניים-אתיופיים שעוברים כחוט השני בשיריה, מעניקים לשירתה הנינוחה והמדויקת, שיכולה להפוך גם לזעקה נוקבת, תוקף וחוסן רגשיים. זה הייחוד והערך המוסף שלה. קול מסקרן ואמירה דעתנית.

הנחישות שלה וחבורת היוצרים, הנגנים והאנשים שמקיפים ומשלימים אותה, מבטיחים שלא נצטרך להמתין זמן רב לפגישה נוספת, בפורמט ראוי לה ולכולנו.

איילה אינגדשט, הד ארצי, 2007
איילה אינגדשט בהופעה, מועדון זאפה תל-אביב, 29 באפריל 2007