סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: קמטי צחוק ועוד
 

 
 
בכורה קולנועית לפיני עדן כבמאי, סרט חברתי תוצרת ברזיל ורומן רומנטי במבטא אירי


"קמטי צחוק" (ישראל 2015)

דרמה. סרטו של פיני עדן. הצעירה דנה (דניאל עדן) נושאת על כתפיה את בעיותיהם של כל בני משפחתה. מצד אחד היא מנסה לתווך בין הוריה המנוכרים זה לזה ולשלוח אותם יחד לחו"ל כדי ליישר את ההדורים ביניהם. אבל לאב אלכס (פולי רשף) יש כבר חברה חדשה והאם רינה (אפרת לביא) טסה לבסוף לבדה.

במקביל, סבתה הקשישה של דנה, האנה (ליא קניג), וסבה חולה הלוקמיה פרויקה (יוסף כרמון), מתכננים לשים קץ לחייהם בסטייל. ומאחר שפרויקה היה רוקח, הוא יודע בדיוק את המינונים הנכונים של הכדורים שהוא מכין לשניהם. אלא שלדנה יש תוכניות אחרות עבור שניהם, די גרנדיוזיות ועתירות דמיון צריך לומר, והיא מסתייעת בעניין בחברה תום (שלומי טפיארו), איתו היא מקיימת קשר רומנטי לא מחייב. 94 דקות.

קמטי צחוק - למועדי ההקרנה

החדשות הטובות הכמעט יחידות הן שיש הרבה רגעים כנים ואמיתיים בעבודת הביכורים כבמאי של פיני עדן (בעל קבלות רבות בעולם התרבות בארץ ובחו"ל). הטיפול בזקנה מגיע, כך נראה, ממקום מריר-מתוק ומאוד אישי אצלו. אנושי מצד אחד, אך מציג גם צדדים ציניים ולא פוטוגניים בתהליך, מאידך.

ליא קניג ויוסף כרמון ראויים למלוא המחמאות על עבודתם כאן, וגם דניאל עדן הצעירה, בת הבמאי, מובילה את העלילה באופן סביר, אף שזהו סרטה הראשון. הבעיה המרכזית היא ש"קמטי צחוק" לא מגובש ברבים מהפרמטרים המרכזיים שלו. פיני עדן, בעל ניסיון בתסריטאות ("אבא גנוב", "מנת יתר") הוציא כאן תחת ידיו תסריט לא אחיד, די מבולבל ובחלק מהעלילה גם לא אמין.

המשחק בזמן הקולנועי קדימה ואחורה מוציא לעיתים מאוריינטציה ומפוקוס. במקרים אחרים החיבורים הקולנועיים במעברים בין זירות ההתרחשות השונות גסים ולא תפורים היטב. יש כאן גם החלטות תמוהות ולא מנומקות בבחירת זוויות הצילום ובאופן בו נערכו החומרים. כוונות טובות היו, ואף כאלה שבאו ממקום פנימי רגיש ומרגיש, ולמרות זאת "קמטי צחוק" הוא סרט בוסרי ולא הדוק, אף שיוצרו בעל ותק בקולנוע ומכיר היטב את המדיה.

קמטי-צחוק.jpg
"קמטי צחוק" (צילום: יח"צ)

   


"ברוקלין" (ארה"ב 2015)

דרמה. סרטו של ג'ון קראולי. שנות ה-50 בעיר קטנה באירלנד. אייליש (סירשה רונאן), צעירה החיה במקום הפרובינציאלי עם אמה ואחותה, משתוקקת לצאת להרפתקה: להפליג לניו-יורק כדי לפתוח בחיים חדשים. בעזרת כומר אירי ממקורביה, המסדר לה מקום מגורים ועבודה, היא מגיעה לברוקלין. תחילה היא מתקשה להתגבר על געגועיה לאחותה ולעיר האינטימית אותה השאירה מאחור, אבל בהמשך מתערה בברוקלין, מתקבלת לעבודה בחברה כמנהלת חשבונות ואף מכירה צעיר מקומי ממוצא איטלקי, טוני (אמורי כהן).

הקשר ביניהם הולך ומתהדק והם מתכננים את עתידם המשותף. אלא שחדשות מכאיבות מהבית גורמות לאייליש להפליג חזרה, לא לפני שהיא נעתרת לבקשת טוני להינשא לו רשמית במשרדי העירייה. בהגיעה חזרה לעיר הולדתה, חיי הצעירה מקבלים תפנית שמעמידה אותה בצומת דרכים גורלית באשר לעתידה. עם ג'ולי וולטרס, דומנל גליסון וג'ים ברודבנט. 111 דקות.

ברוקלין - למועדי ההקרנה

זה רומן רומנטי מפואר. סיפור אהבה קיטשי-סכריני סוחף. ואחרי שזה נאמר, צריך להדגיש ש"ברוקלין" הוא סרט עדין, מתוק ויפהפה. אם רומנטיקה - אז ככה עושים את זה נכון! הבמאי ג'ון קראולי מצטיין בבניית נדבכים פסיכולוגיים אנושיים ומרקמים רגשיים המתפתחים בהדרגה שקטה ומאופקת לשיאים של אושר פנימי. פשטות הסיפור ובהירות העלילה (את הרומן של קולם טויבין עיבד ניק הורנבי המצוין, שאחראי על "הולכת רחוק", "לחנך את ג'ני", "אהבה על הדשא" ועוד) מאפשרות התמקדות טוטאלית בדמויות. בעיקר בזו של אייליש, בגילומה הרגשי, המחובר והמדויק, של סירשה רונאן.

סיפור האהבה נמצא אמנם במוקד כאן, אבל מתחת לפני השטח הסרט דן גם בסוגיות של הגירה וזהות. הוא מציג את השאלה המסקרנת האם המקום בו נולדת הוא זה המגדיר את ביתך (הפיזי והנפשי), ואולי המקום אליו היגרת ובו מצאת אהוב יכתיב לך זהות חדשה לא פחות חזקה ומובהקת? סרט מומלץ מאוד.

   


"נעלמים" (ארה"ב 2015)

מתח-אימה. סרטו של יולי אדל. מייק (ניקולס קייג') לוקח את בנו צ'רלי (ג'ק פלטון) לחגיגת רחוב בערב ליל כל הקדושים, ובתוך ההמון הצוהל הוא שומט לשנייה את אחיזתו מיד בנו וזה נעלם. כל החיפושים אחריו וחקירת המשטרה מעלים חרס. שנה לאחר מכן, צ'רלי, שאשתו קריסטן (שרה וויין קאליס) המאשימה אותו בהיעלמות בנם חיה בנפרד ממנו, מגלה לפתע סימני חיים מבנו הנעדר.

במשטרה לא לוקחים ברצינות את הסימנים המטאפיזיים שגרמו למייק לחוש שבנו בחיים וזועק לעזרה, והוא פותח בחקירה אישית. אשתו חוברת אליו והם נסחפים לאודיסיאה מסתורית, במסגרתה מתברר להם שילדים רבים נעלמים דווקא בליל כל הקדושים, כשאת כל העניין מחוללת קללה עתיקה שבבסיסה יצר נקמה בלתי נלאה.

נעלמים - למועדי ההקרנה

הבמאי הגרמני יולי אדל חתום על הסרטים "אני כריסטאנה פ.", "ברוקלין – תחנה אחרונה" ו"כנופיית באדר מיינהוף", אבל "הנעלמים" רחוק מאוד מהשיאים האלה שלו. זהו סרט מתח-אימה שבלוני, רדוד, זניח ובעיקר ממוחזר. נראה תעתיק כמעט מדויק של "מתוך האפלה" ו"לזמן את הרוע" ואם נפשפש יותר אחורה, נמצא עוד דוגמאות. גם כאן מזין את היעלמות הילד יצר נקם מיסטי-מסתורי מהעבר, שבעטיו נחטפים ילדים רבים נוספים בליל כל הקדושים.

אם היה פה ניסיון להציף את הבעיה הכאובה של ילדים נעדרים באמריקה – הוא פוספס בגדול. ואם זה סרט על התכתבות עם "הצד האחר", הוא נותר שטחי, תפל וחסר טעם. ומאחר שמיותר להרחיב עוד על הסרט, אז האישיו המרכזי בו הוא ניקולס קייג'. לא ברור איך "מצליח" השחקן בעל הקבלות, שבאופן אישי אני די מחבב, להתמסר פעם אחר פעם (לפחות בעשור האחרון) לפס ייצור בלתי נגמר של פרויקטים קולנועיים המתמודדים על תואר הסרט הגרוע ביותר.

   

"אמא שנייה" (ברזיל 2015)

דרמה. סרטה של אנה מוילרט. ואל (רג'ינה קאזה) עובדת שנים ארוכות בסאו פאולו בבית משפחה אמידה. היא סוכנת בית מיומנת שבין שאר תפקידיה גידלה את ילדי בני הזוג הקרייריסטים. היא שומרת על קשר טלפוני לא סדיר עם בתה ג'סיקה, עמה לא התראתה זה יותר מעשר שנים, לאחר שהותירה אותה בבית קרוביה שבצפון המדינה, כדי שיגדלו אותה.

ואל חיה בבית מעסיקיה ומתפעלת אותו בשגרה קבועה עד שבאחד הימים מפתיעה אותה בתה בשיחת טלפון בה היא מבקשת לבוא ולחיות עמה. האם מקבלת את אישור מעסיקיה לקלוט בבית את ג'סיקה (קאמילה מרדילה), המעוניינת ללמוד אדריכלות במוסד אקדמי נחשב בסאו פאולו. היא מביאה איתה רוח נעורים, מרדנות ואפילומ ביקורת על האופן בו חיה אמה בבית מעסיקיה. וזהו רק קצה הקרחון של שינויים שיחולו בחיי האם, בתה ומשפחת מעסיקיהם, וסודות שיתגלו. 114 דקות.

אמא שנייה - למועדי ההקרנה

סרט חברתי שנון ומושחז. דרך מפגש מחודש של אם ובתה שהיו מנותקות זו מזו שנים ארוכות וכעת חוברות זו לזו בבית מעסיקיה של האם, מצליחה הבמאית מוילרט להרכיב פסיפס אנושי מרתק של אנשים החיים משני צידי העושר.

היא מדגישה את פערי המעמדות ואת הצביעות הקיימת על פני השטח ביחסי האדונים הלכאורה נאורים והמשרתת הפשוטה שנוטה להאמין שהיא אכן חלק ממשפחתם. כניסת בתה לתמונה ה"אידילית" הזו מפרה את מערכות האיזונים העדינות, שהן למעשה מלאכותיות, ומציגה את העובדות הנוקבות כמות שהן. עבודת קולנוע משובחת.

   

"גאווה ודעה קדומה וזומבים" (ארה"ב 2016)

אימה-קומדיה. סרטו של באר סטירס. מפגש בין סיפורה הקלאסי של ג'יין אוסטן וחבורת זומבים המשחרים לטרף אדם. אליזבת (לילי ג'יימס) היא נערה קלת דעת ופזיזה, החיה במאה ה-18. כמקובל באותה תקופה, היא נאלצת להשלים עם כך שאמה תשדך לה גבר עשיר - עסקה טובה למשפחה. בעוד האם מחפשת חתנים מתאימים לה ולאחיותיה, וירוס התוקף את העולם הופך אנשים לזומבים. כדי לשרוד, נאלצת אליזבת להפוך לקוטלת זומבים. עם לאנה הידי, צ'רלס דאנס. 108 דקות.

גאווה ודעה קדומה וזומבים - למועדי ההקרנה

   



04/02/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע