סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
כתבה
 
מאת: נחום מוכיח מה לראות ועל מה לוותר בפסטיבל חיפה
 

 
 
במוצאי סוכות ייפתח פסטיבל הסרטים הבינ"ל בחיפה. נחום מוכיח סוקר 17 מסרטי הפסטיבל


פסטיבל הסרטים הבינלאומי שייפתח ביום חמישי בחיפה בפעם ה-26, מביא כרגיל מבחר אקלקטי מגוון של סרטים, המשקפים את פניה של תנובת הקולנוע העולמית בשנתיים האחרונות, על זרמיה ונושאיה השונים.
 
את מצעד אורחי הפסטיבל השנה יוביל השחקן פול ג'יאמטי ("דרכים צדדיות") שילווה את הקרנת סרטו "הסיפור על פי ברני", אשר הוקרן לאחרונה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בוונציה.
 
 אורחים נוספים שיגיעו, בין היתר, הם הבמאית הצרפתייה ג'ולי ברטוצ'לי ("העץ"), הבמאי האיטלקי דניאל לוקאטי ("החיים שלנו") הבמאית הצ'כית אירנה פבלסקובה ("גן עדן לעיניים") והמפיקה הישראלית שרון הראל, בעלת חברת הסרטים הבריטית "ווסט אנד" (במסגרתה הפיקה את סרט הפתיחה של האירוע, "תמרה דרו").
 
לפניכם סקירה רחבה של מבחר מסרטי הפסטיבל – מומלצים לצפייה וכאלה שפחות.

"תמרה דרו" (בריטניה 2010)

סרט הפתיחה של הפסטיבל שביים סטיבן פרירס ("מכבסה יפהפייה שלי", "המלכה") ואחת המפיקות שלו היא שרון הראל הישראלית

בעיירה בריטית קטנה מתכנסת חבורת סופרים וסופרות כדי לאתר מעט שלווה ולמצוא השראה לכתיבה. הם משתכנים בבית אחד הסופרים, ניקולס (רוג'ר אלאם) ורעייתו בת' (טסמין קרייג), ומעבירים את ימיהם בכתיבה, ארוחות ושיחות על יצירותיהם.

מי שמחוללת תזזית במקום היא תמרה דרו (ג'מה ארתרתון), הצעירה והיפה, עיתונאית פופולרית בעלת טור שחוזרת לעיירת הולדתה כדי למכור את הבית שבו גדלה. בתחילה יש לה קטע רומנטי עם בן (דומיניק קופר), מתופף כריזמטי, מנהיג להקת רוק, שהוא גם מושא תשוקתן של שתי מעריצות צעירות מתבגרות בעיירה. אחר כך היא מנהלת רומן עם ניקולס הנשוי, בוגד סדרתי ידוע לשמצה. כל זאת נוכח תסכולו של האקס המיתולוגי שלה, אנדי (לוק אוונס),  העובד בגינון אצל בת', רעיית הסופר.  
   
קומדיה-דרמה כתובה היטב, שנונה, מצליפה, צינית ומבריקה, וגם מבוימת ומשוחקת בסטייל.
 
"בדרכה" (בוסניה-קרואטיה-סרביה 2009)

סרטה של יסמילה זבניץ' ("גרבאוויצה") מתמקד בבני זוג בוסנים צעירים מאוהבים עד מאוד. לונה (זרינקה צביטשיץ') היא דיילת אוויר, ועמר (לאון לוצ'ב) הוא עובד מגדל פיקוח. הם מוקפים חברים טובים, מבלים איתם וחווים חיים יפים ומלאי אהבה.

אלא שהשניים מתקשים להביא ילד לעולם, ושוקלים להתחיל טיפולי פוריות ואף הפריית מבחנה. בגלל בעיית השתייה שלו עמאר מושעה מעבודתו ובעקבות מפגש מקרי עם חבר מתקופת המלחמה מוזמן לעבוד במרכז קהילתי מוסלמי. עמאר הולך ומשתנה לנגד עיניה של לונה והופך לאדם מאמין ששומר את מצווות הדת בקפידה. ככל שעובר הזמן הולכים השניים ומתרחקים זה מזה. הוא מסתגר בלימודי הקוראן שלו והיא מבלה עם חבריה בריקודים ושתייה במועדונים, ונראה שכבר אין מכנה משותף המחבר ביניהם.

סרט שמקרין כנות ואמינות ומיטיב לשרטט פולקלור ומסורת בוסניים תוססים וססגוניים.        
    
"החיים שלנו" (איטליה-צרפת 2010)
 
סרטו של דניאל לוקטי, שהוקרן במסגרת הרשמית של פסטיבל קאן השנה וזה בפרס השחקן. קלאודיו (אליו ג'רמנו), בחור פשוט ומחוספס, עובד כמנהל עבודה בפרויקט בנייה בו מועסקים עובדים זרים, ברובם לא חוקיים. יש לו אישה צעירה מקסימה, אלנה (אזבלה גרונזה) ושני ילדים קטנים.

חייו השלווים מזדעזעים כשהוא מגלה במקום מסתור באתר הבנייה את גופתו של שומר לילה, עובד בלתי חוקי מרומניה. אבל כשאשתו מתה בפתאומיות במהלך לידת בתו, קלאודיו נכנס להלם. תחילה הוא לא מצליח לתפקד ואחותו לוקחת על עצמה לטפל בילדה עד שיתאושש. לאחר שהוא מצליח לחזור מעט לעצמו, הבעיות נוחתות עליו בזו אחר זו. הוא מתוודע לאשת שומר הלילה שמת שהיא ובנה הבוגר לא יודעים מה עלה בגורלו. קלאודיו, שמצפונו מייסר אותו, מחליט להעסיק את הבן באתר. אחר כך נוטשים אותו העובדים שלא קיבלו את משכורותיהם. ומעבר לכל אלה, קלאודיו קולט שאין ביכולתו לפרנס את משפחתו שגדלה, ומחליט לסחוט את הבוס שלו בתמורה לשמירה על שתיקה בנוגע לגורל שומר הלילה.

החיים-שלנו-01.jpg
"החיים שלנו" (תמונת יח"צ)
 
התבוננות אותנטית ריאליסטית, מפוקחת ובגובה העיניים, על חיי מעמד הפועלים באיטליה, עם זיקה לבעיית העובדים הזרים, המוכרת לנו כל כך טוב.       .        
 
"כשאנחנו עוזבים" (גרמניה 2010)
 
סרט הביכורים של הבמאית פאו אלדאג, זוכה פרס בתי הקולנוע האירופים בפסטיבל ברלין האחרון וכן בפרסי הסרט הנראטיבי הטוב ופרס השחקנית בפסטיבל טרייבקה הניו-יורקי.
 
אומיי (סיבל קקילי) חיה באיסטנבול ונשואה לבעל אלים ומכה, ויש להם ילד, צ'ם (ניזאם שילר), בן 5. לאחר אחת התקריות האלימות לוקחת אומיי את בנה ונמלטת איתו למשפחתה החיה בברלין. אלא שבני משפחתה, הוריה, שני אחיה ואחותה חיים על פי הקודים של המסורת הטורקית הנוקשה לפיהם אומיי ביישה אותם בכך שברחה מבעלה עם בנה. תחילה הם דורשים ממנה לשוב אליו וכשהיא מסרבת הם זוממים לשלוח אליו את בנו.
 
אומיי ובנה נמלטים שוב, הפעם למעון לנשים מוכות. היא מחליטה להיות עצמאית, מתחילה לעבוד וללמוד כדי לשקם את חייה ולמצוא את ייעודה. היא גם מתוודעת לגבר גרמני נאה וביניהם מתפתח רומן. אלא שהיא לא מוצאת מנוח בניתוק הכפוי מבני משפחתה ומנסה פעם אחר פעם ליצור איתם קשר מחודש. ומתברר שגם הם לא שכחו את הבושה שהמיתה על המשפחה, לשיטתם, ועוקבים אחריה כדי לנקום בה.
 
עבודה מצוינת שמציגה במלוא הבוטות והעוצמה את יחס המשפחה הטורקית לבנותיה בכל הקשור ל"כבוד המשפחה", כמו גם את בעיית הנשים המוכות.                 
 
"העיר הממתינה" (אוסטרליה 2009)

 
סרטה של קלייר מקארתי, שהוקרן בפסטיבלי טורונטו, פוסאן ומומבאי. פיונה (ראדה מיטשל) ובן (ג'ואל אדגרטון), בני זוג אוסטרלים צעירים שלא מצליחים להביא ילד לעולם כדרך הטבע, עושים דרכם לכלכותה, הודו, שם יוכלו לאמץ תינוקת שאימצו.
 
השניים ממתינים בעיר עד שיסתיימו ההליכים הבירוקרטיים שיאפשרו לה לקבל את הילדה. שניהם כמובן מותשים ומתוחים מכל התהליך, אבל מנסים להעביר את הזמן בנינוחות ולומדים את התרבות והמסורת של הודו.. ככל שעובר הזמן נוצרת מתיחות בין בני הזוג, מכל מיני סיבות, עד שמגיע הרגע המיוחל שבו מפגישים אותם עם הילדה שאימצו. אבל גם בשלב הזה התלאות עדיין לא הסתיימו.
 
סרט הדוק ומגובש שכולו רגש ואווירה המציג את המסכת הארוכה והמפרכת שעל בני זוג לעבור כדי לזכות לאמץ ילד, ובדרך להתוודע לעיר מורכבת, בעלת מסורת.   
 
"אווה ולולה" (ארגנטינה 2010)

 
סרטה של סברינה פרחי, הקשור לפרק הטראומטי של שלטון הגנרלים בארגנטינה, שהחל בהפיכה ב-1976 והסתיים בשובה של המדינה לשלטון דמוקרטי ב-1983 לכאורה, כי במהלך תקופה זו נחטפו, עונו או נעלמו ממחנות המעצר כמעט 30 אלף איש, ורבים מהילדים שנולדו בשבי אז עדיין לא יודעים את האמת על הסיפור של משפחתם.
 
אווה (סלסט סיד) ולולה (מריאלה ויטאלה) הן שתי חברות בשנות ה-20 שלהן, המכינות מופע קברט פאנקיסטי, שהן מעלות במועדון לילה, יחד עם להקת רוק. אווה בונה לעצמה יקום פנטסטי שבסיסו חלומות ילדות, ומנסה להיאחז בו. לולה מתמודדת עם הסיפור האישי שלה על ידי הכחשה. אלא שהשתיים יאלצו בסופו של דבר להתמודד עם הביוגרפיות המשפחתית שלהן.
 
פרחי מצליחה לאפיין ברגישות ובאיפוק את שני העולמות הכל כך מנוגדים זה לזה, בתוכם חיים ומתפקדים עד היום אלפי ארגנטינאים.
                
"ההיפוך" (פולין 2009)

 
סרט הביכורים של בוריס לנקוץ, שעלילתו מתרחשת בראשית שנות ה-50 בפולין הקומוניסטית. סבינה (אגאתה בוזק), רווקה תמימה וחסודה בת 30, עובדת כעורכת ספרי שירה בבית הוצאה לאור בוורשה, ואריות של דוניצטי גורנות לה להזיל דמעה. היא חולקת דירה עם אמה אירנה (כריסטינה יאנדה) וסבתה (אנה פולוני), פולניות על פי ההגדרה במילון, שמטרתן היחידה: להשיא את הבת ההולכת ומתבגרת. הן מפגישות אותה עם סדרת מחזרים פוטנציאליים, שסבינה דוחה על הסף. ערב אחד כשהיא שבה לביתה מציל אותה מידי פרחחים שנטפלים אליה גבר נאה ושרמנטי, ברוניסלאב (מרסין דורוסינסקי). היא מתאהבת בו אבל לאחר הלילה הראשון שלהם ביחד, מתברר שברוניסלאב הוא לא בדיוק הגבר המקסים שהוא נראה.
 
דרמה-קומדיה מסוגננת שחורה מבריקה, שופעת סרקזם ואירוניה, שבולטים במיוחד כשהם באים על רקע התקופה הסוציאליסטית-קומוניסטית בפולין, תחת פיקוח שלטוני חמור.
          
"ביצה" (טורקיה-יוון 2007)
 
האקורד פותח את "הטרילוגיה של יוסוף" של הבמאי הטורקי סמי קפלנוגלו (גם שני הסרטים הנוספים, "חלב" ו"דבש", יוקרנו בפסטיבל). מדובר בסדרת סרטים סמי-אוטוביוגרפית, חסכנית בטקסט אבל עשירה באווירה ובדימויים ויזואליים, לא מעט בהשראת יוצר המופת ההודי סיטיאז'יט ריי, המתרחשת ברמת אנטוליה, שם גדל הבמאי.
 
יוסוף (נג'את איסלר), משורר החי באיסטנבול ומנהל חנות ספרים, שב לעיר הולדתו בה לא ביקר שנים, עקב פטירת אמו. הוא מטפל בסידורי ההלוויה ובתוך כך מתוודע לאיילה (סאדת אקסוי), צעירה יפה שטיפלה באמו בשנותיה האחרונות. כשאיילה מספרת ליוסוף על משאלתה האחרונה של אמו, הוא מהסס תחילה אבל לבסוף יוצא יחד איתה למסע, לביצוע המשימה.
 
יצירה פיוטית, איטית ומאופקת, ההולכת ונרקמת שלב אחר שלב לנגד עיניי הצופה, ומשרטטת מסכת חיים אותנטית הדוקה ומגובשת          
 
"חומר לבן" (צרפת 2009)
 
סרטה של הבמאית הצרפתייה המצוינת קלייר דני, שבפסטיבל תיערך לה מחווה מיוחדת ויוקרנו ארבעה מסרטיה. "חומר לבן" בו חוזרת דני לאפריקה (שם גדלה עם הוריה, ושם התרחש גם סרטה הראשון הנפלא, "שוקולד"), המתאר את הימים האחרונים של השלטון הצרפתי ביבשת השחורה, כשהחיילים הצרפתים עומדים לעזוב וגורמים מקומיים שונים נאבקים זה בזה על ההגמוניה במקום, שהופך למסוכן, על סף אנרכיה.
 
מריה (איזבל הופר) נאבקת כדי להמשיך להישאר במקום ולהפעיל את מטע הקפה שלה, ובאחוזתה גם מסתתר מנהיג מורדים מקומי. בנה המבוגר והעצלן מסתבך עם המקומיים. בעלה לשעבר רוצה רק לחזור לפריז. מארי חרדה שכל ניסיונותיה לשרוד את הכאוס ואת משק כנפי ההיסטוריה, ייכשלו לבסוף.
 
סרט מרשים שמיטיב לתאר את קריסת האימפריאליזם הצרפתי באפריקה ואת התעוררותם של כוחות מקומיים שחורים שגוזרים קופון על בריחת הלבנים אבל לא בשלים לשלוט באחריות בטריטוריה שלהם.
             
"גן עדן לעיניים" (צ'כיה 2009)
 
סרטה של אירנה פבלסקובה (המבוסס על רומן אוטוביוגרפי של תרזה בוקובה), מחזיר אותנו לימי הדיכוי של רפורמת אביב העמים של אלכסנדר דובצ'ק  ב-1968על ידי הרוסים, כאשר הטנקים הסובייטיים מפטרלים ברחובות פראג ומתנגדי המפלגה הקומוניסטית נעצרים בזה אחר זה.
 
במרכז הסיפור מרתה (וילמה סיבולקובה) היפה שמגדלת את שתי בנותיה לבדה לאחר שבעלה השחקן פטר (ג'ירי דבורק), ממתנגדי המשטר שהשליטו הרוסים, עזב לטובת אישה צעירה. מרתה  ובנותיה מנסות לשמור על יחסים תקינים עם האקס שלה-אביהן, שפעילותו הפוליטית האסורה גוררת הטלת איסורים שונים עליו. היא מנהלת רומן עם גבר נשוי מהחוג שלו, הסופר מתנגד השלטון יאן פאוול (דמותו מבוססת על וואצלב האבל, נשיא צ'כיה בעבר) ונסחפת לפעילות פוליטית מחתרתית אנטי-ממסדית וגם הבנות המתבגרות מצטרפות לחגיגת האקשן הבלתי נגמרת של תקופה הסוערת הזו בתולדות צ'כיה.
 
קומדיה-דרמה סאטירית מצליפה, שמיטיבה לשרטט את התקופה התוססת, הסוערת והרומנטית הזו בתולדות צ'כיה, ובתוך כך מציגה אוסף דמויות אקצנטריות עד ביזאריות מרתקות.
              
"העץ" (צרפת-אוסטרליה 2010)
 
סרטה של ג'ולי ברטוצ'לי ("מאז שאוטר עזב"), על פי ספרה של ג'ודי פסקו "אבינו בתוך העץ". אושרה של דון (שרלוט גינסבורג), אישה צעירה ויפה הגרה עם בעלה וארבעת ילדיה באזור קווינסלנד בערבות האוסטרליות נקטע כאשר אבי המשפחה מתמוטט ומת בפתאומיות. דון מאבדת שליטה תחילה ולא מצליחה לתפקד כאם לילדיה, ובנה הבכור לוקח זאת על עצמו. אבל לאחר מכן אחת הבנות, סימון (מורגנה דייוויס) בת ה-8, מגלה לאמה סוד, שהאב המנוח לוחש לה מבעד לעליו של עץ הפיקוס הענק שניצב בסמוך לבית וענפיו ושורשיו נוגעים בו.
 
סימון משוכנעת שהוא חזר כדי להגן עליהם ומוצאת נחמה בעץ. הקשר העדין שנוצר בין אם והבת עומד למבחן קשה כאשר דון מתחילה לצאת עם גבר חדש בשם ג'ורג' (מרטון צ'וקאס), שהוא גם המעסיק החדש שלה. סימון מסרבת לשלים עם הקשר החדש הזה של אמה, עוברת לגור בבית הקטן שעל העץ ומסרבת לרדת משם. ענפי העץ מתחילים לחדור מבעד לחלונות, השורשים מאיימים להרוס את יסודות הבית, ונדמה שהעץ כולו מתייצב לצידה של סימון.
 
עיון עדין ורגיש בקשר שבין האדם לאדמה, בהתמודדות על האובדן והשכול ובנטייה האנושית הטבעית ללידה מחדש.

זטאם-איי-לאב-יו-טרמינל-01.jpg

"ז'טאם איי לאב יו טרמינל" (תמונת יח"צ) 

"ז'טאם איי לאב יו טרמינל" (ישראל-צ'כיה 2010)

 
סרטו של דני מנקין (יוצר הסרט הדוקומנטרי הקצר והמרגש "18 קילו של אהבה"), שזהו סרטו העלילתי הארוך הראשון. בן (מוקי) הוא גבר צעיר חסר יכולת קבלת החלטות, ועקב כך אהובתו האמריקנית, שהוא מהסס להתחייב לה, חוזרת לניו-יורק. בסופו של דבר הוא מחליט להחליט ובהחלטה נחושה טס אליה במטרה להתחתן איתה.
 
אלא שבמטוס הוא מתוודע לצעירה בריטית (נרונה דה-מסאדו קפלן) ססגונית ותוססת, ומתפתח ביניהם דיאלוג. בהגיעו לפראג מתברר לבן שהוא החמיץ את טיסת ההמשך, אך למרבה המזל מתברר לו שגם הצעירה נתקעה בעיר. שניהם  מעבירים את הזמן בשוטטות בעיר. הם מנהלים שיחות פתוחות, לומדים זה על זה, משתטים ואף מבקרים בבית דודתו של בן. ככל שמתארך זמן השהות שלו במחיצתה מתחיל בן לפקפק בהחלטתו להינשא לאהובתו האמריקנית. הלילה אותו אמורים השניים לבלות יחדיו בבית המלון בפראג, עשוי להיות אבן הבוחן להמשך יחסיהם.
 
יש בו כמה יסודות חיוביים וגם לשני השחקנים יש כמה רגעי מסך טובים, אבל סך כול הטיפול בסרט די ראשוני, בוסרי ולא מספק .          
 
"בין השמשות" (ישראל 2010)

 
סרט הביכורים של אלון זינגמן, שנקודת המוצא שלו - תאונה אחת המחברת את גורלם של גיבורי ארבעה סיפורים שונים. אב משפחה (שמיל בן ארי) נוסע להביא את בתו (רותם זיסמן כהן) שחזרה מחו"ל משדה התעופה, ובדרך פוגע בטעות ברוכבת אופניים ונמלט מהמקום.  
 
עולה חדשה מארגנטינה (נטליה פאוסט) מגיעה עם בנה בן התשע לבית החולים על מנת שיבצעו לו ברית מילה מאוחרת, אך שומעת מהמנתח (גל זייד) שדרושה גם הסכמתו של אביו, איתו היא לא בקשר. בבית החולים פוגש הילד נערה חולת סרטן שמפלרטטת עם המוות, ויוצא איתה להרפתקה קטנה במקום בעוד אמו מפלרטטת עם הרופא.
 
שוטר ותיק בעל עבר אלים (רמי דנון) מגיע לבית החולים על מנת לבקש את סליחת בנו המנתח, המסרב לדבר איתו, על התנהגותו. עובדת משמרת לילה בדיוטי-פרי שאין לה זמן לטפל בבתה בת השש מגלה מסמך עם פרטי אמה הביולוגית ויוצאת למסע שורשים אישי. עם ריימונד אמסלם, מיכאלה עשת, אורלי זילברשץ, יערה פלציג, איאן צנטנר.
 
ניסיון מעניין של הרכבת פאזל דמויות ואירועים, והעבודה עם השחקנים טובה. אבל יש לא מעט חורים בתסריט והבימוי לא תמיד זורם וקולח.
 
"התפרצות X" (ישראל-צרפת 2010)
 
סרטו הארוך הראשון של איתן צור ("החמישייה הקאמרית", "הבורגנים"). אילן (יוסי פולק), פרופסור לאסטרופיזיקה בן 58, נשוי לנעמי (מלאני פרס) היפה, שצעירה ממנו בשנים רבות. הוא רוחש לה אהבה אובססיבית. יום אחד הוא הוא מגלה שלנעמי יש מאהב צעיר. אילן מתייעץ בנושא, כמו בכל פרט בחייו, עם אמו (אורנה פורת), ייקית מבוגרת ובעלת ניסיון, שממליצה לו להניח לעניין ולתת לרומן של אשתו לגווע מעצמו. אבל אילן לא יכול לשאת את הקנאה וההשפלה.
 
הוא עוקב אחר אשתו, רואה אותה בשעת מעשה עם מאהבה ובסוף מתעמת איתו, רוצח אותו וקובר את הגופה. אלא שעתה חייו משתנים לבלי הכר. מערכת היחסים עם נעמי משתנה לחלוטין, אילן נאלץ לחיות עם תוצאות מעשיו הנוראים ומצפונו מייסר אותו, אמו נכנסת לתמונה והופכת שותפה לפשע, ובנוסף לכל אלה - גם חוקר המשטרה (סוהיל חדד) שמטפל בפרשת היעלמות הצעיר הוא חברו הטוב.
 
הבעיה העיקרית של הסרט היא חוסר אמינות. קשה לאתר יצרים ביחסי פולק-פרס, הם מתנהגים יותר כמו אב ובתו. פרט לכך, המוטיב המרכזי בעלילה (התסריט הוא של עדנה מזי"א, על פי ספרה) מזכיר באופן מחשיד את "בוגדת" (אלא ששם התקיימה תשוקה אדירה בין ריצ'רד גיר ודיאן ליין).
      
שליחותו-של-הממונה-על-משאבי-.jpg
"שליחותו של המומנה על משאבי אנוש" (תמונת יח"צ)


"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" (ישראל-צרפת-רומניה-גרמניה 2010)

 
סרטו של ערן ריקליס ("עץ לימון", "הכלה הסורית"), על פי ספרו של א.ב יהושע. הסרט זכה בפרס הקהל בפסטיבל לוקרנו. העלילה נפתחת בירושלים ב-2002. הממונה על משאבי אנוש (מארק איווניר) נשלח על ידי מעסיקתו (גילה אלמגור), בעלת מאפייה גדולה, לברר את נסיבות מותה בפיגוע של עובדת זרה שנמנתה עם עובדות המאפייה. חקירתו נפתחת כבירור בירוקרטי יבש וענייני, אבל על זנבו של הממונה מתלבש כתב מקומון ירושלמי נמרץ (גורי אלפי) שלא מניח לו.
 
 משימתו של הממונה לוקחת אותו למסע הזוי, תחילה בירושלים מורכבת, מסתורית ואפילו מיסטית, ובלי דעת הוא נשאב אל תוך חייה של העובדת. ולמרות שמערכת היחסים שלו עם אשתו מתוחה, הוא נאלץ להשלים את המשימה שמטילה עליו הבוסית – להביא את גופת העובדת לחיק משפחתה ולקבורה בכפרה הנידח אי-שם ברוסיה המושלגת. וכאן נפתח מסע נוסף של הממונה, הפעם לשדות זרים, ודווקא שם, הרחק מהבית ובלוויית  הכתב המעצבן וזרים מקומיים שיתלוו אליו, הוא עשוי לגלות מחדש את עצמו ולהתקרב לאמת הפנימית שלו.
 
עבודת קולנוע נפלאה ובעלת אווירה מיוחדת. ללא ספק אחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו כאן זה שנים. איווניר מעולה.
      
"מבול" (ישראל-קנדה-גרמניה-צרפת 2010)
 
סרטו של גיא נתיב (שביים יחד עם ארז תדמור את "זרים"). בני משפחה השוכנת במושב קטן בסמוך לחוף הים, מופתעים כאשר הם מוזמנים למוסד בו שוהה כחניך בנם האוטיסט (מיכאל מושונוב). מתברר להם שאין מימון להמשך הפעלת המוסד והם נאלצים לקחת אותו הביתה.
 
חזרתו משבשת לחלוטין את חייהם של האב (צחי גראד), טייס ריסוס שקורקע ועושה מאמצים לחזור לאוויר, ובינתיים מוצא נחמה בגראס שהוא מגדל, אשתו (רונית אלקבץ), מנהלת גן ילדים שמנהלת בחשאי רומן עם אחד מהורי הילדים. ובעוד ההורים מסתגרים עוד יותר כל אחד בבועה שלו, מוצא עצמו בנם השני, יוני (יואב רוטמן), שמתכונן באינטנסיביות לאירוע בר המצווה שלו וחווה ריגושי התבגרות ראשונים, מטפל בעל כורחו באחיו הלא מתקשר ובין השניים נרקמת מערכת יחסים עדינה, שבמרכזה – הדרשה שעל יוני לשאת בבר המצווה שלו ואחיו האוטיסט משנן אותה לא פחות טוב ממנו.
 
סרט רגיש ומרגש שנוגע בנימי הנפש. התסריט, הבימוי והמשחק (בעיקר רוטמן ומושונוב ג'וניור, אבל גם אלקבץ וגראד) - מצוינים  
        
"סרק סרק" (ישראל-ספרד 2010)
 
סרטו של חיים בוזגלו ("כבוד"). ראש השב"כ עמוס שניר (עמוס לביא) מקבל ידיעה טורדת שלווה לפיה ב-60 השעות הקרובות עתיד להתבצע רצח פוליטי בישראל. השנה היא 2004 ובעוד פחות משלושה ימים אמור ראש הממשלה אריאל שרון להיחשף לציבור, כאשר יישא דברים באירוע המרכזי לציון יום השואה. מאז העלה את רעיון ההתנתקות בעזה, הפך שרון מושא לאיומים מצד גורמי ימין קיצוניים, אבל במקביל גם מהצד השני, של האויב הפלסטיני, מתכננים לפגוע בו, ועוד באמצעות אנשים בסביבתה של אישיות קרובה, אביו של ראש השב"כ.
 
שניר והצוות שלו נרתמים למאמץ עליון כדי למנוע את ההתנקשות בראש הממשלה, כשהם מפעילים את כל האמצעים, הגלויים והסמויים, העומדים לרשותם. ככל שהולכת וקרבה שעת האמת, נחשף השבר העמוק שבתוך החברה הישראלית, ונראה שגורמים עוינים מסוגלים לנצל את המציאות המשוסעת הזו. כל פעילויות המודיעין והסיכול מתנקזות לאירוע הממלכתי, המתוכנן להתקיים בירושלים ואין דרך למנוע את השתתפות ראש הממשלה בו.
 
בוזגלו במאי מיומן, אבל הסרט זה יותר מדי פלקטי, סטריאוטיפי, בוטה וחלול.

פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-26 בחיפה ייערך בין התאריכים 30-23 בספטמבר 2010 בסינמטק חיפה ובאתרים נוספים בחיפה.



19/09/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע