סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: נחום מוכיח עלמה על החוף
 

 
 
קלטתי שיש במקום הזה משהו עמוס ניגודים, ושזה דבר שאני גם באה איתו מהארץ, של הבטחה מסוימת או איזה עבר אבוד, שאתה נולד אליו אבל לא באמת מכיר אותו לעומק. וזה דבר שתמיד העיק עליי, שיש איזו היסטוריה כזו שאתה שומע, אבל המציאות שנולדתי אליה הייתה שונה מאוד מההבטחה שסיפרו לי עליה לכאורה. מציאות שהיא הרבה יותר מורכבת. הרגשתי גם שם את הקונטרסט הזה, שהיה מאוד מוכר לי, של מצד אחד הרמוניה של הילדים והאנשים שגרים שם, שמצד אחד הם חיים בתוך המציאות הסוריאליסטית הזו ומצד שני הם יוצרים שם במו ידיהם מציאות משלהם"
סרטה הראשון של עלמה הראל, "חוף בומביי", יוקרן מחר בפסטיבל הסרטים הבינ"ל י-ם. שיחה


קפה בגדד על אמת
 
עלמה הראל סוגרת מעגל קטן בפסטיבל ירושלים השנה, תוך כדי שדרוג מהותי. בדיוק לפני שלוש שנים, ביולי 2008, היא הגיעה לפסטיבל הזה עם בעלה, הבמאי האמריקני בועז יכין ("פרש"), בן להורים ישראלים, אז הוא הקרין באירוע את סרטו הפרובוקטיבי "מוות באהבה".
 
עכשיו היא כאן כבמאית של סרט ראשון, דוקומנטרי, מסעיר ופיוטי, "חוף בומביי", ודי מתרגשת להגיח לפסטיבל בבירה בפאזה הזו.
 
סרטה בן ה-80 דקות, שיוקרן בפסטיבל לראשונה מחר, ויפתח את אירועי הקולנוע הדוקומנטרי בפסטיבל, מתאר סוג של מודל החלום האמריקני ושברו. יזמים אמריקנים תכננו להפוך את האזור שסביב ים סלטון המלאכותי - שנוצר בעקבות שיטפונות שהחריבו סכרים בלב האזור המדברי של דרום קליפורניה - ל"פאלם ספרינגס ליד הים".
 
בסרטוני התדמית שלהם משנות ה-50, שפותחים את הסרט, נראית הדמייה של האתר המבטיח, שהפך מ"עמק המוות" ל"שקע סלטון" עתיר המים המתוקים - כגן עדן עלי אדמות עבור אנשי הבורגנות המדושנת של קליפורניה ותיירים אקסקלוסיביים. אלה הוזמנו להשתזף בחופים הלבנים, בצילומים בהם נראים גולשים ובחורות בבגדי ים אופנתיים.
 
אבל, חלום הקיט המתוק הפך במרוצת השנים לסיוט בלהות.  המים הומלחו, האזור הוזנח ונשכח והיום הוא נראה כשרשרת של יישובי רפאים, שכוחי אל, עם בתים נטושים, עזובה ומעט תושבים, הזויים, תימהוניים ונושאי שריטות שונות, שנאחזים-מתחפרים בחבל הארץ הזה. עלמה הראל, 35, התבייתה על המקום הזה – מעין "קפה בגדד" על אמת - שהפך למושא סרטה הדוקומנטרי הראשון. 
 
בסרט הפואטי, היפה והמיוחד הזה, שידה המכוונת והמנחה של הראל ניכרת בו מאוד, תוכלו לראות, בין היתר, את בני פאריש, ילד בן שבע המוגדר כלוקה בתסמונת דו-פולארית (מאניה דיפרסיה), ומתפקד בעזרת ריטאלינים וריספרדל, וסובל מעליות וירידות תכופות במצבי רוח. הוא בן למשפחה מוזרה של חובבי נשק ואמצעי חבלה. 

עלמה-ובני-1-יחצ.jpg
"חוף בומביי" (תמונת יח"צ)

סי. ג'יי תומפסון, בחור שחור בן עשרה, הגיע למקום מלוס-אנג'לס כדי להציל את עצמו מלהפוך לשכיר חרב במלחמת כנופיות שם, כמו זו שבה נרצח דודנו. רד, בן 80 פלוס, הוא אחד מזקני היישוב. פעם הוא עבד בשדות הנפט והיום הדיאטה שמזינה אותו היא וויסקי וסיגריות.
 
בסרט, שזכה בפרס הדוקומנטרי בפסטיבל "טרייבקה" ("לא העזתי אפילו לחשוב שהסרט יזכה, וכשזה קורה אין ספק שזה מחמיא, אבל גם מטיל עליך נטל של אחריות ומחויבות לעבוד קשה ולקחת את העניין הזה ברצינות") שלובים, בהתאם לקונספט הייחודי של הראל, גם סצנות מבוימות וקטעי ריקוד בעלי כוריאוגרפיות מיוחדות ומוזיקה של להקת "ביירות" (לה יוצרת הראל קליפים) ובוב דילן.

   

 
אוטודידקטית
 
הראל מגלה שהיא מעולם לא למדה קולנוע, ובכלל מגדירה את עצמה, בכל תחום, כ"תלמידה גרועה". היא בעלת רקע של מגישת טלוויזיה בתוכניות "תוצרת הארץ" ו"הסצנה" באמצע-סוף שנות ה-90, ולאחר מכן תפקדה כ-VJ במועדונים.
 
"הייתי ממקססת לייב קליפים של קטעים שהייתי לוקחת מסרטי קולנוע שאני אוהבת, ווידאו-ארטים שהייתי עורכת והם היו מוקרנים על מסכים", היא מספרת. "ניסיתי למצוא איזשהו חיבור בין האימאג'ים למוזיקה ולהקרין את זה. זו תקשורת בלתי אמצעית דרך מדיום. זה משהו אחד להקרין סרט שעשית, לבין לבחור מה אתה מקרין כשאתה רואה קהל רוקד מולך. אז התחלתי פחות או יותר להבין מה אני אוהבת. החיבור הזה בין מוזיקה לוויז'ואל של וידאו משך אותי לכיוון הקליפים, וכך נוצר בהמשך הקשר עם להקת 'ביירות'". 
 
חוף-בומביי-2-יחצ.jpg
"חוף בומביי" (תמונת יח"צ)


העבודה בטלוויזיה ובמועדונים אפשרו לה להיכנס לתעשייה בדלת האחורית (ואולי בעצם הקדמית) ולהתחיל לעסוק באופן אוטודידקטי בבימוי קליפים, תחום בו היא מתמחה היום באופן שוטף. את האזור הציורי של ים סלטון וסביבותיו היא גילתה במקרה, כאשר שהתה בפסטיבל מוזיקה באזור יחד עם סולן 'ביירות' ו"נסענו עד שהגענו למקום הזוי, שנמצא בין עולמות", היא משחזרת. "וכשראיתי את המקום הזה הייתי חייבת לחזור אליו שוב ושוב. לא יכולתי להפסיק".  
 
מה בדיוק תפס אותך שם עד כדי כך שהחלטת לעשות עליו סרט?          
    
"הרגשתי שיש פה משהו שמצד אחד מאוד סימבולי ואלגורי, של החלום ושברו, אבל מצד שני קלטתי שיש במקום הזה משהו עמוס ניגודים, ושזה דבר שאני גם באה איתו מהארץ, של הבטחה מסוימת או איזה עבר אבוד, שאתה נולד אליו אבל לא באמת מכיר אותו לעומק. וזה דבר שתמיד העיק עליי, שיש איזו היסטוריה כזו שאתה שומע, אבל המציאות שנולדתי אליה הייתה שונה מאוד מההבטחה שסיפרו לי עליה לכאורה. מציאות שהיא הרבה יותר מורכבת. הרגשתי גם שם את הקונטרסט הזה, שהיה מאוד מוכר לי, של מצד אחד הרמוניה של הילדים והאנשים שגרים שם, שמצד אחד הם חיים בתוך המציאות הסוריאליסטית הזו ומצד שני הם יוצרים שם במו ידיהם מציאות משלהם".

חוף-בומביי-ענק.jpg
תמונת יח"צ

תני דוגמאות

 
"סי.ג'יי, למשל, שעשה בדיוק את הדבר ההפוך, עזב את לוס-אנג'לס ובא למדבר, כאשר החלום האמריקאי הוא הפוך: אנשים נוסעים ללוס-אנג'לס או לניו-יורק 'טו מייק איט'. כלומר, מה שהוא עשה היה הפוך לחלום האמריקאי. או רד, שלגמרי לא חי את החיים של מזדקן בארצות הברית, לא נהנה מביטוח רפואי ועזרה סוציאלית. מה שהיה יפה בעיניי שאלה אנשים מאוד חזקים שבגלל הבחירות שלהם הם מאוד שייכים למקום, ומצד שני הם מגדירים בעצמם, כאמור, את המציאות שלהם".
 
הראל מצהירה שיש לה משיכה לנופי המדבר. "תקופה ארוכה חייתי בארץ במצפה רמון", היא אומרת. "זה מקום מאוד מרגש ומרענן, לא פוסטרים ופרסומות וחנויות, וזה ניגוד נורא מעניין. מצד אחד זה מקום נורא מייאש, שבו אנשים כאילו ויתרו על להיות חלק מהחברה, אבל מצד שני הם אולי שייכים לקבוצת אנשים שלא רוצה להיות חלק מהחברה. באופן אישי אני מאוד אוהבת את המדבר, מרגישה הקלה כשאני מגיעה למקום כזה".
 
איך הצלחת להשיג את שיתוף הפעולה של האנשים תושבי המקום שהפכו לגיבורי הסרט?
 
"עברתי לחיות שם במשך חמישה חודשים, חייתי איתם. משעמם שם ואני באתי והסתובבתי איתם כל הזמן והפכתי אותם לשותפים מלאים של הסרט. הייתי שם לבד לחלוטין, לא היה לי צוות, גם צילמתי, גם הקלטתי את הסאונד, עשיתי הכל. הם ואני הפכנו שותפים לעשייה, ואפשר לראות בסרט שהם לא רק אובייקטים. יש בזה מן חלום קולקטיבי, שבו אני רק מדמיינת את החיים שלהם, כי זה לא רק איך שאני מתארת אותם אלא מה שהם רוצים להראות. אז מצד אחד יש פה ביטוי דוקומנטרי, אבל במקביל יש גם שילובים של תיאטרון וקולנוע וריפוי, וכך הם נעשו גם שותפים לעשייה".
 
הראל טורחת להדגיש שבלי בעלה, בועז יכין, שחתום יחד איתה על ההפקה, "חוף בומביי" לא היה קורה", "אף אחד לא רצה לתת לי כסף, ובסופו של דבר הוא נרתם ודאג שיהיה לי את המימון לסרט. רוב הזמן הוא אמנם לא היה בצילומים, אלא הגיע רק פעם-פעמיים, אבל עמד מאחוריי ומאחורי הפרויקט, שארך כשנה, ודאג שיתבצע ויושלם עד הסוף".        
 
"חוף בומביי" יוקרן ביום שישי, 8 ביולי 2011 ב-15:45, בשבת, 9 ביולי ב-17:30  וביום ראשון, 10 ביולי ב-22:00 בסינמטק ירושלים מסגרת פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים.

למועדי מופעים >

07/07/2011   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע