"פלייאוף" (ישראל 2011)
 
דרמה. סרטו של ערן ריקליס, בהשראת פרק בחייו של רלף קליין. ב-1982, מקס סטולר (דני יוסטון), מאמנה האגדי של אלופת אירופה מכבי תל-אביב, מוזמן לגרמניה בה נולד, כדי לאמן את נבחרתה הלאומית. ז

האירוע טעון עבורו - כילד בגרמניה הוא הצליח לשרוד את השואה אך איבד בה את אביו.
 
מקס משאיר מאחור את אשתו וילדיו, לעמוד מול הסערה הציבורית הפורצת בישראל בעקבות המהלך, ומגיע לפרנקפורט, עיר ילדותו, לראשונה מאז ברח ממנה לפני כארבעים שנה.

הוא חווה שם התמודדות מורכבת עם הנבחרת הגרמנית, בעיקר עם הקפטן הצעיר שלה שלא מצדד בו ומסרב לקבל את מרותו, וגם מתעמת עם עברו, באמצעות מערכת יחסים שהוא מפתח עם מהגרת טורקיה ובתה, הגרות בדירת ילדותו. 107 דקות.
 
ריקליס במאי מצוין, אבל במקרה זה לא הצליח להתעלות והוציא תחת ידיו סרט תמוה, לא מחובר ולא מגובש. גם הזיקה לרלף קליין וירטואלית למדי.       

  "נשק של תקווה" (ארה"ב 2011)
 
דרמה. סרטו של מרק פורסטר, בהשראת סיפור חייו של סם צ'ילדרס. לאחר שחרורו מהכלא, סם (ג'רארד באטלר) חוזר לחיי הפשע להם הורגל, אבל בזכות אשתו לין (מישל מוינהן), חשפנית לשעבר שחזרה בתשובה, מגלה אף הוא את הדת הנוצרית וחוזר לחיק משפחתו.
 
לאחר שמטיף אורח מאפריקה גולל בפני הקהילה בה חברים בני הזוג את המתחולל ביבשת שסועה זו, טס לשם צ'ילדרס ב-1992. הוא לומד מייד על מצבה האיום של דרום סודאן ובייחוד של הילדים הקטנים שחווים זוועות שקשה לתאר, חווים ניצול, התעללויות וטבח. בתהליך ארוך ומורכב נקשר צ'ילדרס לילדים ביבשת השחורה, מתמסר לסיוע להם ומקים בית יתומים באזור הנשלט על ידי מורדי ה-LRA הרצחניים. אלא שככל שהוא מקצין במפעלו הפרטי הולכת ומתערערת מערכת היחסים שלו עם משפחתו,  וחייהם המשותפים משתנים לחלוטין. 123 דקות.
 
דרמה חזקה וטעונת אמוציות. באטלר באחת מעבודותיו הטובות ביותר.