סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: נחום מוכיח כל גוני הרשף
 

 
 
אני מפחד רק שחס וחלילה יקרה משהו רע למשפחה שלי. במהלך חיי איבדתי אח, ואבא שלי חלה כשהייתי בגיל מאוד צעיר. הייתי בצבא בלבנון ובעזה וירו עלי, וראיתי מה קורה לאנשים עניים בכל מיני מקומות, ובאתי מבית מאוד עני. יש דברים יותר מפחידים בחיים מלעשות סרט ולדבר עם פטריק סטיוארט"
"לצוד פילים" סרט בורקס? לא אם שואלים את הבמאי רשף לוי. שיחה על פחדים, השפעות ואהבות


הסרט "לצוד פילים" הוא, בין היתר, מחווה של הבמאי רשף לוי לאביו אליהו, שהיה חבר לח"י ושדד בנקים בריטיים כדי לממן את פעולות הארגון.

אלא שלוי, 41, בחר לעסוק באביו רק בעקיפין. גיבור "לצוד פילים" הוא סב, אליהו (ששון גבאי), השוהה בבית אבות וחובר לקשיש אחר, ניק (מוני מושונוב), ולדודו הבריטי של נכדו (פטריק סטיוארט), כדי לשדוד את הבנק שמסרב לשלם פיצויים הולמים למשפחת הנכד, יונתן (גיל בלנק), שאביו (צביקה הדר) מת בחניון הבנק. בסרט משחקת גם יעל אבקסיס בתפקיד אמו של יונתן.

מדוע בחרת בהרחקה הזאת מהסיפור המקורי?

לוי: "כשאני בוחר לספר סיפור אישי, אני תמיד מרחיק אותו מהמציאות, מכל הסיבות, אבל הסיבה המרכזית היא שיטת העבודה שלי. אני לוקח חומר מהמציאות, משחק איתו, משנה אותו והופך אותו לסיפור שאני המצאתי. כך אני יכול להפוך אותו מפיסת חיים לפיסת אמנות.

"אם הייתי מספר את הסיפור של אבא שלי בתור ילד צעיר בן 16–17 שהוא וחבריו שדדו בנקים ועשו פעולות טרור נגד הבריטים והייתי נצמד לאמת, הייתי עושה סוג של דוקו-דרמה, שזה ז'אנר לגיטימי, אבל פחות מושך אותי כיוצר. אני יותר מתעניין בזווית ההתבוננות שלי, שהיא אולי יותר פנטסטית, אבל יש בה איחוד בין נקודות המבט הקומית והקטסטרופה.

"זה מה שעשיתי ב'איים אבודים', זה מה שעשיתי גם בהצגה 'החולה ההודי', גם בסדרה 'הבורר' וגם ב'לצוד פילים'. ובאשר לאבי, כמה מהפעולות שהוא וחבריו עשו במסגרת הלח"י, כולל הניסיון לחסל את ג'פרי מורטון, איש בולשת בכיר במשטרה הבריטית בתקופת המנדט, הן פשוט סיפורים שבתור ילד שמעתי לפני השינה".

לצוד-פילים-01.jpg
"לצוד פילים" (יח"צ)


"הסרט הזה מכסה את כל עם ישראל"

רשף עוסק למעשה בהיסטוריה שלא הכיר באופן אישי. כשנולד היה אביו כבר קרוב לגיל 50. לאב נולדו שמונה ילדים, שישה מהם מאמו של רשף. לרשף עצמו שישה ילדים.
"מאוד אהבתי אותו", אומר רשף. "הוא אמנם היה אבא זקן, סוג של סבא-אבא כזה, איש מאוד חכם ואוהב, אבל מצד שני, שריד של עולם אחר. היום הדברים שהזקנים אומרים בסרט מזעזעים אותי ומצחיקים את הקהל, אבל הם שם כי הם אמיתיים. ככה הדור הזה חשב. אנחנו חושבים אחרת. אני חושב אחרת, כבן-אדם שחי ב-2013".

במסיבת העיתונאים אמרת שאתה הולך לעשות סרט לילדים שלך כי הם ביקשו שתעשה סרט עבורם. אבל בחייך, סרט שבמרכזו זקנים – לילדים?

"אני הולך לצפות בסרט עם קהל בקולנוע כל יום שבת, וזה מדהים לראות אנשים בני 70, 80 ו-90, באולם שבו יושבים גם ילדים בני 14, 13 ו-12, וכולם יחד בוכים, מתרגשים וצוחקים. מחיילים דרך עקרות בית ועד אנשי הייטק, פרופסורים באוניברסיטה ועובדים במפעלי דפוס. הסרט הזה מכסה את כל עם ישראל, בכל שכבות הגילים והמעמדות, וזה סוג של נס שקורה לאדם שעושה יצירת אמנות שמצליחה להגיע לאינטליגנציה וגם לכלל הציבור. זה לא קרה לי בכל היצירות, אם כי זה בא לידי ביטוי גם ב'איים אבודים', 'החולה ההודי' ו'הבורר'. אבל זה לא קרה בכל דבר שעשיתי. זה לא קרה ב'תיק סגור', 'סרט צרפתי' ודברים אחרים".

מה לגבי "החותנת"?

"זו יצירה שאני לא באמת יכול להגיד שהיא שלי, כי לקחתי מחזה של מישהו אחר (אנדרו ברגמן). זה היה בקטע של 'בוא תכתוב שלאגר להבימה'. ההצגה מאוד הצליחה, אבל זה לא מחזה שכתבתי מהתחלה ועד הסוף. הפרויקט הזה הוא גם חריג במכלול היצירות שלי, כי הוא רק קומדיה ואין בו את האלמנט השני, של הקטסטרופה. זו יצירה אחרת, שמאוד אהבתי, אבל היא לא מייצגת את סוג העבודות האישיות שלי".

למה בחרת בצוות שחקנים כל-כך נוצץ? בגלל שהיה לך תקציב גדול מבית-ההשקעות של אהוד בלייברג ומשפחת אדרי?

"כל התקציב הגדול הלך על שני דברים: להביא את פטריק סטיוארט ולבנות סטים מאוד מיוחדים, לבנק ולבית-האבות. השחקנים הבכירים שלנו הגיעו מכמה סיבות. כמה מהם חברים טובים שלי והסכימו לבוא כג'סטה, אחרי שהתקשרתי אליהם וביקשתי שישתתפו בפרויקט, ואחרים פשוט אהבו את התפקיד ובאו, וזה לא היה המחיר שהביא אותם".

למזלך אתה מחובר לאנשים הנכונים ולא צריך לעשות סרט עצמאי דל תקציב.

"כשעשינו שי כנות ואני את 'אהבה קולומביאנית', זה היה סרט עצמאי ראשון. אני הייתי הראשון שעשה סרט עצמאי שהגיע לקהל רחב וסגר קופות. לפעמים, כשאין ברירה והקרן אומרת לך לא, אז קח את החבר שלך וצלם את הסרט שלך. אני חושב שמי שעושה סרט עצמאי הוא גיבור, ומגיע לכל אחד מיוצרי הסרטים העצמאיים כל הכבוד. אני מוריד בפניהם את הכובע. כאחד שעוסק באמנות ועשיתי סרט עצמאי, אני יודע כמה זה קשה ואומר להם שלא יתייאשו וירדפו אחרי החלום שלהם, כי בסרט הבא כבר יהיה להם תקציב".

לצוד-פילים-02.jpg
"לצוד פילים" שושיק שני, פטריק סטיוארט, תיקי דיין (יח"צ)


"פטריק סטיוארט הגדול צריך חיזוקים"

השתמשת בצוות שחקנים עם רקורד אדיר, הרבה יותר משלך. לא פחדת קצת לעבוד עם כל השמות הגדולים האלה?

"אני מפחד רק שחס וחלילה יקרה משהו רע למשפחה שלי. במהלך חיי איבדתי אח, ואבא שלי חלה כשהייתי בגיל מאוד צעיר. הייתי בצבא בלבנון ובעזה, וירו עלי, וראיתי מה קורה לאנשים עניים בכל מיני מקומות, ובאתי מבית מאוד עני. יש דברים יותר מפחידים בחיים מלעשות סרט ולדבר עם פטריק סטיוארט.

"אני לא מפחד כשאני עובד, ואני אוהב את העבודה שלי. מה גם שהשחקנים אהבו אותי כבן-אדם וזכיתי באמון שלהם והם הפקידו את עצמם בידיים שלי. זה כמו מישהו שחולם חלום והולך להגשים אותו. במאים לא עובדים עם השחקנים האלה כי הם לא רוצים. בסך-הכל לתת תפקיד לתיקי דיין, שושיק שני, מוני מושונוב או ששון גבאי – כל אחד יכול. לא צריך להמציא את הגלגל בשביל זה. אני באופן אישי מאוד אוהב שחקנים, ועדיף לעבוד עם שחקנים טובים, ויש לי בסרט גם שחקני משנה, הטובים בדיוק כמו ששון ומוני, ואת כולם אני אוהב. בסופו של דבר, כולם בני-אדם.

"אתה יודע מה קרה לי עם פטריק סטיוארט? ביום הראשון של הצילומים באתי אליו בערב ושאלתי אותו איך הולך. הוא אמר לי, שמע, אני בחרדה איומה. לא עשיתי סרט כבר שבע שנים ואני בכלל לא בטוח שאני זוכר איך עושים את זה. אמרתי לו, ראיתי את החומרים המצולמים ואתה עובר בהם טוב מאוד. הכל יהיה בסדר. פטריק סטיוארט הגדול צריך חיזוקים כמו כל שחקן אחר, כי הוא חושש. זה מקצוע מאוד מפחיד. ולכן אני לא מרגיש שאני בא ממקום של יוהרה או של ביטחון עצמי מופרז. אין לי מושג מה אני עושה. אני בסך-הכל מתכוון לטוב. אני רודף אחרי החלום שלי בכל הכוח ולא מוותר".

למה "הרגת" כל-כך מהר את צביקה הדר? אפילו יותר מהר משהיצ'קוק חיסל את הכוכבת ג'נט לי ב"פסיכו".

"ראשית, זאת היתה הכוונה, ליצור דמות שאתה מזדהה איתה ואוהב אותה, ואז היא הולכת על ההתחלה. זה יוצר מתח לאורך כל הסרט, כשהצופה מבין שכל אחד יכול למות. רציתי לתפקיד הזה מישהו שאוהבים אותו, וצביקה היה עסוק ואי-אפשר היה לדבר איתו על תפקיד גדול. רצינו גם את יורם טולדנו, אבל גם הוא לא היה יכול לעשות את זה בגלל לו"ז צפוף בטלוויזיה. אז פניתי לצביקה באופן אישי וביקשתי ממנו לבוא, והוא הסכים. אני אוהב אותו וחושב שהוא שחקן נפלא, ושבגלל הנחיית 'כוכב נולד' הוא לא הראה את הפוטנציאל שלו. אני מקווה שהוא יופיע בהרבה תפקידים בהמשך".

ואיך איתרת את הנער גיל בלנק, שסביר להניח שהוא אלטר-אגו שלך?
"כן. הנער הזה דומה לי כשהייתי ילד קצת מוזר כזה. הוא היה הראשון שהגיע לאודישן ושבחנתי. הוא היה טוב מאוד, אבל אמרתי, בוא נבדוק עוד כמה, אולי יהיו טובים יותר. אבל הוא היה הכי טוב. הוא למד את הטקסט, הגיע לסט מוכן ושיחק מול שחקנים ענקים כשווה מול שווים, ולא היה לו ניסיון מקצועי בכלל. אבל הוא נוגע ללב. נפלה בידי הזכות לגלות מישהו שיצליח עוד בהרבה דברים".


לצוד-פילים-03.jpg
"לצוד פילים" - פטריק סטיוארט, גיל בלנק, ששון גבאי, מוני מושונוב (יח"צ)


"אני מכפר סבא אני"

באמת ניסית להתכתב עם סרטי הבורקס, כפי שלא מעט מבקרים כתבו?

"למה כינו את זה בורקס באמת לא הבנתי. אני יודע שלכל מה שמצליח ומצחיק קוראים בורקס. ואני חשבתי שבורקס זה דבר אחר. אם מתייחסים למצליח ומצחיק, אז כן, הוא מתכתב עם המצליח והמצחיק. אבל אם זה משהו נחות כמו שמבקרים אוהבים לכנות סרטי בורקס, אז בהחלט לא.

"הוא מתכתב קודם כל עם 'המלט' של שקספיר, המחזאי הגדול ביותר בכל הזמנים, ומתכתב מאוד חזק גם עם בילי ויילדר ועם אפרים קישון, מגדולי הקומיקאים ויוצרי הסרטים היהודיים בכל הזמנים. והוא מתכתב עם וודי אלן בהרבה דברים. אלה היו מקורות ההשראה שלי לסרט. וכמובן יש סרטים נוספים שיש בהם שילוב של מוזיקה ועלילה מצחיקה ומרגשת, שראיתי עם אבא שלי כשהייתי ילד, וסרטים איטלקיים על זקנים נרגנים שיוצאים לנקום. והרבה דברים אחרים.

"ההשכלה שלי יחסית רחבה ויש בסרט הרבה השפעות. אין פה שום עניין עדתי. גם האליטה וגם אנשי העם הם מזרחים. גם יעל אבקסיס וגם איבגי, כמנהל הבנק, הם מזרחים, וגם שודד הבנק (גבאי) וגם המנקה בבית-האבות (רותם זיסמן) הם מזרחים. אז אין פה שום עניין עדתי והעדה של אף אחד לא באה לידי ביטוי. לכן אני לא כל-כך מבין למה הכוונה כשאומרים בורקס".

הכוונה היא גם למשחק התיאטרלי ה"מוגזם" של הצוות כחלק מסגנון ההצחקה.

"מוני, ששון וסר פטריק הם שחקנים נהדרים, אז אני לא מבין בזה. אני מכפר סבא אני, ועושה את הסרט שהייתי רוצה לראות או ללכת עם אשתי אליו. אני אוהב סרטים מרגשים וכאלה שהולכים עד הסוף עם הדרמה והקומדיה, וזה מה שעשיתי. בעיני הם משחקים מצוין. אני מאוד מקווה שיגיע למעמד הפולחני שיש לסרטי הבורקס. אשמח מאוד אם עוד 30 שנה יתייחסו לסרט הזה כמו שמתייחסים לסרטים האלה. זה קרה לי כבר פעם אחת עם 'אהבה קולומביאנית', ואני לא יודע אם זה יקרה ל'איים אבודים'. לא בטוח שהוא הפך לסרט קאלט, למרות שהוא מאוד אהוב. זה קרה גם ל'הבורר', אז יכול להיות שזה יקרה גם לסרט הזה. אני לא יודע. אלה דברים שאתה לא מתכנן. הם קורים מעצמם, או שלא קורים".

אתה גם משתמש בו בהרבה שחקני סבנטיז, כמו תיקי דיין, שושיק שני, צבי שיסל, עזרא דגן, אלכס פלג.

"המלהקות שלי, נעמה זלצמן ולירון זוהר, הביאו אותם. החלטנו להשתמש כדיירי בית-האבות בשחקנים שלא כל-כך מקבלים ביטוי בתרבות הישראלית היום. ובזה עוסק הסרט, באנשים שהמדינה שכחה ושגם התרבות שכחה. המבוגרים לא זוכים להתייחסות במיינסטרים הישראלי. בדרך כלל הסרטים הישראליים עוסקים בצעירים, בחייל, באיש השב"כ ובדמויות שונות אחרות מהסוג הזה".

לצוד-פילים-04.jpg
"לצוד פילים" (יח"צ)

"אנשים זקנים לא מרגישים כאלה"

עוד היבט מעניין הוא ששמת בפיהם של בני הדור השלישי את הטקסטים המושחזים שלך כסטנדאפיסט.

"אני חושב שהפער הזה מתקיים. בהרבה מקרים אנשים זקנים לא מרגישים כאלה, והם מתייחסים אל עצמם כאל אנשים עם יצרים ועם צרכים, ורוצים את תשומת הלב. וזה שהחברה לא נותנת להם אותם זה לא מה שהם מרגישים. אצלי בסרט האנשים האלה מבטאים את המאוויים שלהם כשהם לבד, בינם לבין עצמם, ואת השאיפות שלהם והחלומות שלהם, שעדיין מתקיימים במציאות, למרות שהחברה אוטמת עיניים.

"זה מה שהסרט משדר, אבל בעטיפה קומית. יש בסרט בדיחות עצובות, אפילו שהקהל צוחק, כי מאחורי זה מסתתרים דברים טרגיים, שקורים לכולנו. גם בכתיבה וגם בחדר עריכה ניסיתי להשאיר את הגגים הקומיים רק אם הם גם עצובים. אם מנתחים את הסרט הזה לעומק, אז יש לו מבנה רב-שכבתי. בסופו של דבר בסרט הזה 'הורגים את אבא שלו ושוכבים עם אמא שלו'. וזה בדיוק מה שקרה להמלט. והבריטי משחק בתיאטרון באנגליה את המלט פוגש את סטארטרק".

את הבנק וגם את בית-האבות עיצבתם באופן שונה לחלוטין מהמציאות.

"המעצב האמנותי של הסרט הוא ערד שאואט, והוא זה שעיצב את הבנק ואת בית-האבות. רציתי ש'לצוד פילים' ייראה כמו סרט של האחים כהן, מופק ומעוצב כל הזמן. זה לא סרט ריאליסטי שמצולם און-לוקיישן, כמו שהרבה פעמים עושים בארץ. אני אוהב את הקולנוע המעוצב והמופק. וכמובן שבאמצעים שעמדו לרשותי, שהם מרשימים בכל הקשור לסרט ישראלי, עשינו סרט מאוד אמריקאי, בין היתר גם בזכות הצלם ירון שרף, אחד המובילים בארץ. ולכן העיצוב המוקפד של הבנק נראה יפה. הוא מסמל את האושר לעומת חוסר הכל שבו חיים האנשים הפשוטים. זה המצב היום בארץ, הבנק מעוצב משיש ועם מזגנים משוכללים, והאנשים שבחוץ חיים כמעט בתת-רמה".

למרות השוני הסגנוני, יש דמיון מהותי בין הסרט הזה לקודם שלך: בשניהם יש אלמנט נוסטלגי ושניהם מאוד אישיים.

"כך יצא. אני לא בטוח שכל הסרטים שלי ייראו ככה או יהיו כאלה. בנקודת המבט שלי על העולם, זה מה שיצא בשני הסרטים האלה. ומובן ששניהם אישיים, כי אני לא יכול ליצור משהו שהוא לא אישי ונובע מהעולם שלי. לא בהכרח מהביוגרפיה. זה יכול לבוא מהפחד הכי גדול שלי, מהיחס שלי לרומנטיקה. זה חייב להיות אני, אחרת אין טעם להתעסק בזה שלוש שנים".


לצוד-פילים-05.jpg
"לצוד פילים" (יח"צ)

"לא מחונן ולא כלום"

בימים אלה מתמודד "לצוד פילים" על פרס אופיר, ורשף הולך כמעט לכל הקרנה מאלה המיועדות לחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע, כדי לחוש את הדופק. מחוגי ההפקה נודע שהסרט הוקרן בפני המפיץ הנודע הארווי ויינשטיין ואמר ליוצריו שאם הסרט יישלח מטעם האקדמיה להתמודד על אוסקר הסרט הזר, הוא יזכה בטוח.

כאשר הקשו ושאלו למה, הוא הסביר שהשנה שינו את שיטת הבחירה, ושכל 6,000 חברי האקדמיה בוחרים, וסר פטריק סטיוארט הוא כוכב גדול, אהוב וחזק בארצות-הברית. חלק מהסרט הוא באנגלית, והוא עוסק בזקנים ובמצב חברתי שלהם, נושא מאוד אהוב על האקדמיה האמריקאית. לדבריו, אם ישראל תמשיך לשלוח את הסרטים הפוליטיים, הם עשויים להגיע לחמישייה הסופית, אך לעולם לא יזכו, כי היהודים שם, והם כ-4,000 מבין חברי האקדמיה, לעולם לא יצביעו לסרט ששם את הדגש בישראל על הסכסוך.

לוי מדבר איתי על "לצוד פילים", אבל אני תופס אותו בעריכות של "הבורר". "זו כבר עונה רביעית וזה אתגר מאוד גדול", הוא אומר. "אני מקווה שהקהל ימשיך לאהוב. יהיו כמה וכמה הפתעות בעונה החדשה, אבל עדיין – זה 'הבורר'. זה לא הולך להיות מחזמר".
כשאני אומר ללוי שהוא יוצר מחונן והמציאות מוכיחה שהוא יכול לעשות לא מעט דברים ולהצליח בכולם, הוא אומר: "לא מחונן ולא כלום. כמו כל איש קולנוע, אני לא יכול להתפרנס רק מהסרטים, אז אני עושה סטנדאפ. לשמחתי מזמינים הופעות שלי הרבה חברות הייטק ואחרות. הסרטים והסדרות זאת האמנות שאני מנסה לעשות.

"אני שמח שיוצא לי להתעסק בדברים שאני אוהב ולהתפרנס מזה. למזלי אני לא עושה סרטים נסיוניים, אלא כאלה שמגיעים לקהלים רחבים, וזה שאני עושה את 'הבורר' ויש דיבור על הסדרה – זה נס. נכון שמעבר לזה אני מפרסם פוסטים בפייסבוק, שכמה מהם הגיעו לקהל רחב מאוד. אבל זה לא מתוכנן. זה קרה מעצמו.

"אני יכול לומר לזכותי שאני מאוד חרוץ ויודע לעשות הרבה דברים בזה אחר זה, אבל העבודה הכי חשובה שלי היא המשפחה והילדים. אני לא מוותר על להקריא להם סיפורים בערב, לדבר איתם, להיות איתם, לאהוב אותם. זה מהות החיים שלי, הדבר הכי חשוב לי. יותר מפרס אופיר, יותר מהקהל שמגיע לקופות בתי הקולנוע ויותר מהקהל שמגיע לסטנדאפ. אם בזמן טקס חלוקת פרסי אופיר יהיה אירוע של אחד הילדים – אהיה באירוע. וזה דבר שכבר קרה כמה פעמים".

למועדי מופעים >

18/07/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הבנק, בית האבות ושאר האתרים בסרט
wapy , ירושלים (26/07/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע