סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח חוזה לטווח ארוך
 

 
 
אחד האלמנטים שבהם הוא אלוף הוא קאוורים ייחודיים ללהיטי אחרים שהפכו לסטנדרטים. הוא מבצע את 'קליפורניה החולמת', של 'האימהות והאבות' במקור, והביצוע הסוחף והמרגש מעורר התרגשות בקהל ואצל לא מעטים מאיתנו מתהווה לחלוחית בזוית העין. אוי הסיקטיז, הסיקסטיז, איזו נוסטלגיה ממיסה".

הגיטריסט הפנומן והזמר חוזה פליסיאנו הרגיש בבית בהיכל נוקיה. הופעה שהיא פריווילגיה



הוא ריפד לנו את שנות ה-60 פורצות הדרך עם סאונד הרוק המכסח והקשיח והגיטרות החשמליות הפסיכדליות המייללות, בפריטה פנומנלית על גיטרה אקוסטית וקול צלול מהדהד.
 
חוזה פליסיאנו, עיוור מלידה, יליד פורטו ריקו, שהיגר כילד להארלם ההיספנית בניו-יורק, התחבר כבר בשנות חייו הראשונות למוזיקה ואחר למד את הגיטרה על בוריה, בדרך שרק מעטים יכלו, אם בכלל. האיש שג'ימי הנדריקס הגדול עלה איתו על במה בלונדון כדי שיעשו יחד ג'אם גיטרות, הפך לסנסציה לטינית קודם שחזר לארצות הברית, לאל.איי, ושם שחרר גרסה לטינית מכוננת ל"הציתי בי אש" של ה"דורז".

"לנו יש לטינוס, לכם יש לדינוס"

האמן בן ה-68 מצליח לשמר היטב את קולו ואת הפריטה הווירטואוזית על מיתרי הגיטרה האקוסטית - תוויות ההיכר המובהקות שלו, שאי אפשר לטעות בהן.
 
הוא מנגן ושר כשהוא יושב, ורוכש את אהדת הקהל, המבוגר ברובו, על ההתחלה ב"שלום לכולם" בעברית וב"אני אוהב את המדינה הזו ואת מה שהיא מייצגת. תמשיכו להילחם" (באנגלית). מאוחר יותר יאמר למי בקהל שעדיין לא יודע ש"ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", וכמו הרבה לפניו הוא ביטא את הקלישאה שהוא מגיע עם "מסר של שלום".
 
כשהוא מגובה בכמה מנגני להקתו ובליווי תזמורת "סימפונט רעננה" ומנצח, שעליהם הוא מרעיף שבחים ומספר על חזרה משותפת שערכו יום לפני המופע, הוא פותח בשני קטעים אינסטרומנטליים מפרי עטו, Fireflight  ו-Preludo Azteca. 



חוזה פליסיאנו (צילום: שי מהלאל)


אחר כך הוא עובר לאחד האלמנטים שבהם הוא אלוף: קאוורים ייחודיים ללהיטי אחרים שהפכו לסטנדרטים. הוא מבצע את "קליפורניה החולמת", של "האימהות והאבות" במקור, והביצוע הסוחף והמרגש מעורר התרגשות בקהל ואצל לא מעטים מאיתנו מתהווה לחלוחית בזוית העין. אוי הסיקטיז, הסיקסטיז, איזו נוסטלגיה ממיסה.  
 
וכדי ללחוץ עוד על הברזל בעודו חם, מגיע להיטו המקורי הגדול ביותר, Rain. אחרי עוד קטע אינסטרומנטלי, Angelito, מגיע הקטע הווקאלי הראשון בספרדית, Ote Gitara Mia. פליסיאנו עשה כידוע קריירה מצליחה מאוד בדרום אמריקה ובמדינות לטיניות ודוברות ספרדית או פורטוגזית נוספות, והשירים בספרדית הם חלק מהותי ברפרטואר שלו.

ניכר בו שהוא מרגיש כאן בבית ואפילו מרשה לעצמו לסחוט צחוקים מהקהל כשהוא אומר משהו בסגנון: "לנו יש לטינוס, לכם יש לדינוס". אילו היה מבצע שיר בלדינו, היה מעלה כאן את מניותיו עוד יותר. את Softly as I Leave You, שיר איטלקי במקור, הוא מספר כי הקליט ב-1990 (באלבום Steppin' Out), עבור בתו (מליסה), כדי שאחרי לכתו יישאר לה ממנו שיר אישי. הוא מקדיש אותו ל"כל האנשים בקהל שיש להם בת שאותה הם אוהבים, מעריצים ומפנקים".
 
כדי להרים קצת את האולם ולחבר את לקהל לרוק-בלוז הישן והטוב, הוא מבצע את Mule Skinner Blues ואחרי זה סוחט תשואות על ביצועו את Aranjuez הקלאסי. אחריו מגיע עוד קטע ספרדי טיפוסי, Por Que Te Tengo Que Olvidar, ולאחר מכן קטע גיטרה עם ליווי כלי המיתרים של התזמורת, Handel's Fireworks, אחריו עוד שיר מהחטיבה הלטינית, Nina ואז מגיע הלהיט הגדול "הציתי בי אש", בביצוע שנדמה לי כי הפך ברבות הימים לסטנדרט לא פחות קלאסי ומושמע מהמקור של ה"דורז".


חוזה-פליסיאנו-צלם-שי-מהלאל.jpg
חוזה פליסיאנו (צילום: שי מהלאל)


הפוגה לטובת כלבי נחייה
 
בשלב הזה לוקח האמן הפוגה מהמוזיקה כדי לציין את חשיבות המרכז הישראלי לכלבי נחייה לעיוורים, בו ביקר (בהקשר זה כדאי להזכיר שבפעם הראשונה שבה ניסה האמן להגיע עם כלבו לאנגליה, סירבו השלטונות להתיר לו להכניס את הכלב, אלא אם יכניסו להסגר של חצי שנה. בעקבות זאת חיבר פליסיאנו את No Dogs Allowed).
 
 האמן מסביר את חשיבות כלבי הנחייה לעיוורים ואת העבודה החיונית שעושה המרכז בישראל. איש הארגון מעניק לו תעודת הוקרה ממוסגרת בכתב ברייל, ומציין שקבוצה של עיוורים וכלביהם הוזמנו על ידי משרד יחסי הציבור של המופע בארץ להיות נוכחים בו.
 
הקטע הזה קצת ארוך מדי, כי בהמשך יתברר שהוא בא על חשבון המוזיקה. פליסיאנו כבר מודה לנגנים שעל הבמה ועובר להדרן הראשון, Que Sera Sera, הנצחי כנראה, ואחר כך להדרן נוסף, Let Me Try Again. האמן כבר יורד מהבמה, אבל מחיאות הכפיים מחזירות אותו לביצוע עוד הדרן, Merry Christmas, המנון עליז ומקפיץ. אבל הוא קצת הקדים, לא? תחזור בדצמבר.
 
ההופעה ארכה כשעה ורבע, מעט מדי לאמן מהליגה שלו. אגב, בחומר שהועבר לתקשורת נכתב שהמשך הכולל של המוזיקה בהופעה הזו הוא 90 דקות, ולכך צריך להוסיף עוד שבע דקות של דיבורים ומחיאות כפיים, מה שמביא את הסך הכל ל-97 דקות. עוד נכתב שם שהמינימום הנדרש למוזיקה נטו הוא 70 דקות. במקרה שלנו זה היה די גבולי. חבל, כי לקהל הנאמן והאוהד שהגיע לנוקיה היה מגיע קצת יותר.
 
כך או כך, חשיבותו של פליסיאנו הייתה ונשארה עצם היותו אחד הקולות האותנטיים והייחודיים של הסיקסטיז, ולראות אותו קרוב ל-50 שנה לאחר שהתחיל את הקריירה שלו עושה את מה שהוא יודע הכי טוב – זו עדיין פריווילגיה גדולה.

*** לעדכונים, הנחות, מבצעים ועוד בקרו אותנו ב- פייסבוק ופרגנו בלייק


למועדי מופעים >

13/10/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע