סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: נחום מוכיח האיש שניהל מו"מ עם אדולף אייכמן
 

 
 
הנאצים הבינו שניתן להשתמש ביהודים כמשתפי-פעולה, כמריונטות. מורמלשטיין היה אחראי, לדוגמה, למסירת השמות של יהודי הגטו שיעלו לרכבות שהובילו אותם להשמדה באושוויץ. הנאצים היו ידועים בטבע שלהם להיות מדויקים במספרים, עד האדם האחרון, אבל לא היה להם כל כך חשוב מי יהיו האנשים והם השאירו את זה להחלטתם של זקני הקהילות. הדילמה של מורמלשטיין הייתה האם להחליף בין אנשים, בידיעה שהחלפת אחד במישהו אחר חורצת את דינו של השני. בגלל זה שנאו אותו, אבל לא היה אדם אחר שהופקד על ביצוע את התפקיד המצמרר הזה".
זקו מועצת היהודים בגטו טרייזנשטט עומד במרכז סרטו החדש של קלוד לנצמן. האם היה בוגד או קורבן?


"בעורקיי זורם דם של הרפתקן, מעולם לא נסוגותי בחיי. במיוחד לא מתפקידיי הציבוריים. מעולם לא ברחתי מסכנה, ואתה הסכנה האחרונה שעומדת בדרכי, אני מקווה. ואני לא פוחד גם ממך". כך אומר הרב בנימין מורמלשטיין בסוף הסרט "אחרון הלא צדיקים", לאיש שראיין אותו, במאי הסרט, קלוד לנצמן.
 
ואכן מורמלשטיין, זקן מועצת היהודים האחרון בגטו טרזיינשטט, שמונה על ידי המפקדים הנאצים במקום, והיחיד ששרד מבין זקני המועצה שפעלו שם, מתגלה בסרט כאדם חריף, ממולח ובעל זיכרון מדהים, שבגיל 70 (בו היה כשצולם לסרט) יודע לגולל בבהירות ובפרטי פרטים מאורעות היסטוריים, בהם כאלה שחווה על בשרו, לפי תאריכי התרחשותם, בשנות ה-30 וה-40.

בוגד או קורבן
 
הסרט הדוקומנטרי הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, התקבל שם בהערכה רבה, וגם עורר פולמוס ושאלות מוסר בנוגע לתפקודו של מורמלשטיין, השנוי במחלוקת, שניהל משא ומתן כמעט יומיומי עם אדולף אייכמן, בנוגע לכמות וזהות היהודים שיישלחו למחנות ההשמדה. זאת במקביל לניסיונותיו הנואשים, במסגרת תפקידו הבלתי אפשרי וכפוי הטובה, להציל כמה שיותר מעמיתיו היהודים שבגטו, בעיקר הצעירים שבהם, שעתידם עוד היה לפניהם.
 
נטען כי הוא שיתף פעולה עם מכונת ההשמדה הנאצית לאחר שאשתו ובנו היו תחת איום מתמיד, ובסרט ניתן להבחין שמצפונו מייסר אותו מצד אחד, אך גם שהוא מוצא צידוקים למעשיו וליכולתו לחיות ב"שלום" עם תוצאות מעשיו במשך שנים רבות לאחר מכן.
 
לנצמן לא מהסס להציג בפניו את כל השאלות הקשות האפשריות, אבל די באמפטיה, ולא נוטל את עמדת המאשים או הפוסק וחורץ המשפט, ומשאיר לצופה להחליט האם מדובר בבוגד השותף להשמדת יהודים, או בקורבן טרגי.
 
עם זאת, במפגש עם העיתונאים הוא מציין כי היה לו חשוב להביא את הצד של האיש באופן ישיר, כשהדברים מובאים מפי אומרם. "המונח משתף פעולה ביחס למורמלשטיין לא מקובל עליי", הוא אומר ויוצא להגנת גיבור סרטו. "משתפי פעולה היו בכל חברה בזמן מלחמה. הצרפתים היו משתפי פעולה, הנורווגים היו משתפי פעולה, בקרב הפולנים היו משתפי פעולה. וגם בני עמים אחרים עשו זאת. מורמלשטיין היה בסיטואציה אחרת. אני גם לא מקבל את הטענה שבזכות מה שהוא עשה הוא ניצל, וכך גם אשתו ובנו".   

"האיש העסיק את מחשבותיי במשך שנים"
 
הסרט מבוסס בעיקר על הריאיונות הארוכים שערך לנצמן עם מורמלשטיין עוד בראשית שנות ה-70, אפילו לפני התחלת צילומי סרטו המכונן "שואה" (1985), אבל לדבריו לא מצא לנכון להכניסם בזמנו לעבודת הקולנוע המרשימה והמאלפת ההיא, בת תשע השעות, בשל היות "שואה" "סרט אפי מדי מכדי להכליל בו גם את הסיפור של מורמלשטיין", אמר במסיבת עיתונאים שנערכה איתו כאן בסוף השבוע שעבר.
 
לנצמן, 88, מספר שאחד הטריגרים לשליפת החומר הזה מהבוידעם ולצילום קטעים נוספים ב-2012, בהם הוא מביא ציטוטים רחבים ועדויות על החיים בגטו טרזיינשטט, כפי שהביא אותם מורמלשטיין (שנפטר ב-1989, בגיל 84) בספרו "טרזין, הגטו לדוגמה של אייכמן", שיצא ב-1961 - היה התעניינותו בדינמיקה הגורמת לאנשים תחת לחץ לשתף פעולה עם האויב הנורא ביותר שלהם.
 
"בעבר קראתי ספר של ראול הילברג (חוקר שואה נודע) בנושא", הוא מספר. "העניין הזה מורכב מאוד, אך במקביל גם פשוט ולא כל כך נדיר, כי כשבוחנים אותו לעומק נוכחים לדעת שכאמור היו אנשים בני לאומים אחרים ששיתפו פעולה עם הנאצים, לא פחות מאשר הגרמנים עצמם".
 
על השאלה החוזרת ונשנית מדוע בחר לחזור אל האיש, ועוד לאחר שנים כה רבות, השיב הבמאי: "הוא העסיק את מחשבותיי במשך שנים והתלבטתי מה לעשות עם החומר שהוא מצולם בו. 'שואה' היה סרט אפי כאשר הקצוות הקיצוניים שלו נכחו במתח המודע לחוסר המוצא של הטרגדיה. ואילו הסיפור של מורמלשטיין לא היה אפי. הוא כלל סיפורים על אילוצים לסרב לעזור לאנשים בגטו, זה לא סיפור אפי, אבל אולי בעצם כן, בכל הקשור לקיצוניות השנייה, זו הנקשרת למציאות החיים בגטו טרזיינשטט".
 
גם בסרט מסביר לנצמן ש"השעות הארוכות של הראיונות מרובי החשיפות ממקור ראשון נותרו במחשבתי ורדפו אותי. ידעתי שאני מופקד על משהו ייחודי, אך נרתעתי מהקשיים של יצירת סרט כזה. נדרש לי זמן לקבל את העובדה שאין לי זכות לשמור זאת לעצמי".

לנצמן אמר במסיבת העיתונאים שבסרט ישנם שלושה גיבורים: הוא ומורמלשטיין בשנות ה-70 והוא עצמו כעת. בתשובה לשאלה האם גיבורו הקסים אותו ועשה עליו מניפולציה, השיב שאיש לא יכול לעשות עליו מניפולציות כלשהן, ושהוא לא הלך שבי אחר המילים של גיבור סרטו אלא אחר העובדות. 

אחרון-הלא-צדיקים-01.jpg
"אחרון הלא צדיקים" (יח"צ)

הצגה גדולה לצלב האדום 
 
גטו טרזיינשטט הופעל על ידי הנאצים בין 1941 ו-1945 בעיירה הצ'כית הפסטורלית טרזין והם אכלסו בו יהודים מצ'כיה ומאוסטריה. המקום הוצג לצרכי יחסי ציבור כ"מתנה שמעניק היטלר ליהודים" וב"אחרון הלא צדיקים" שילב לנצמן קטעים מסרט תעמולה שצולם על ידי האסיר קורט גרון, שחקן יהודי-גרמני, שנועד להצגת המקום לצלב האדום.
 
נראים בו אנשים שמחים החוזרים מיום עבודה, מבלים בבתיהם או בבתי קפה ונהנים ממשחקי כדורגל בהשתתפות קבוצות מקומיות, מהצגות תיאטרון וקונצרטים. מורמלשטיין מסביר שהכל היה מבוים כהצגה אחת גדולה ובפועל חיי היהודים היו קשים ונראו אחרת לגמרי.
 
הנאצים הקימו במקום מועצה בת 12 חברים מולם פעלו, ובראשה זקני יהודים. לפני מורמלשטיין מילאו את התפקיד יעקב אדלשטיין מפראג ופאול אפשטיין מברלין. שניהם נרצחו באושוויץ בשנים 1943 ו-1944. מורמלשטיין פעל בתפקיד מסוף 1944 ועד סוף מלחמת העולם השנייה והצליח למנוע את צירוף אוכלוסיית הגטו למצעד המוות.   מורמלשטיין הגדיר את עצמו כאחרון הלא צדיקים, תואר שלנצמן אימץ והפך לשם הסרט.
 
הבמאי, שבמפגש איתו מעניין להיווכח עד כמה הוא מזכיר את גיבורו - בזיכרון החד שלו וביכולתו להיכנס לפרטי העובדות של מאורעות שהתרחשו לפני עשרות שנים - משחזר לנצמן שמורמלשטיין לא היה מעוניין תחילה להתראיין, למרות טלפונים חוזרים ונשנים שלו אליו, אך לבסוף מי שהצליחה לשכנע אותו הייתה רעייתו של לנצמן, דוברת הגרמנית הרהוטה, שדיברה אל לבו בשפתו וגרמה לו להתייצב מול המצלמות.
 
לנצמן מנסה לעמוד על הסיבות הפסיכולוגיות והאחרות שגרמו למורמלשטיין לנהוג כפי שנהג. "הנאצים הבינו שניתן להשתמש ביהודים כמשתפי-פעולה, כמריונטות" הוא מדגיש. "מורמלשטיין היה אחראי, לדוגמה, למסירת השמות של יהודי הגטו שיעלו לרכבות שהובילו אותם להשמדה באושוויץ. הנאצים היו ידועים בטבע שלהם להיות מדויקים במספרים, עד האדם האחרון, אבל מצד שני לא היה כל כך חשוב להם מי יהיו האנשים והם השאירו את זה להחלטתם של זקני הקהילות.

"הדילמה של מורמלשטיין הייתה האם להחליף בין אנשים, בידיעה שהחלפת אחד במישהו אחר חורצת את דינו של השני. בגלל זה שנאו אותו, אבל לא היה אדם אחר שהופקד על ביצוע את התפקיד המצמרר הזה".

אחרון-הלא-צדיקים-02.jpg
"אחרון הלא צדיקים" (יח"צ)

ביקורת קשה על מדינת ישראל

 
הצפייה בסרט גם מעוררת את השאלה האם ראוי היה לתת במה לאדם כל כך שנוי במחלוקת, כמשתף פעולה שחרץ גורלות והיה אחראי למותם של רבים מעמיתיו היהודים. לנצמן מצידו אומר ש"ב'שואה' לא הייתה לו ולו הערת ביקורת אחת על ישראל, אבל ב'אחרון הלא צדיקים' אני מעביר ביקורת קשה בפעם הראשונה על מדינת ישראל, בגלל משפט לא הוגן שערכו לו".
 
הדברים אמורים באשר לאירועים שהתרחשו לאחר שחרור הגטו. הצ'כים כלאו את מורמלשטיין ל-15 חודשים, במהלכם נשפט וזוכה מכל האישומים נגדו. ישראל סירבה לאחר מכן להעניק לו אזרחות, ומאז ועד מותו הוא חי ברומא.
 
לנצמן: "אני נוטה להאמין למורמלשטיין שהוא עשה הכל כדי לא לשתף פעולה עם הנאצים, להוציא מקרה אחד שגם בו הדבר בא מתוך רצון כן לעזור. אני חושב שמדינה ישראל הייתה צריכה לאפשר לו לקבל אזרחות ישראלית ואף לקרוא לו להעיד במשפט אייכמן (בסרט הוא מתייחס בבוז לתיזת 'הבנאליה של הרוע' של חנה ארנדט, שבכתביה גימדה את פושע המלחמה והפכה אותו לבירוקרט קטן, חסר חשיבות). אני חושב שגדעון האוזנר טעה בגדול כשלא אפשר לו פתחון פה באמצעות עדות במשפט. עדותו של מורמלשטיין הייתה יכולה לשפוך אור חדש על עבודתו של אייכמן מול היטלר".      
 
לדעת לנצמן, "הקהל הישראלי יקבל ויבין את הסרט הזה. אני מעריך שהיחידים שתהיה להם בעיה הם אנשים שהכירו את מורמלשטיין מגטו טרזיינשטט ונותרו אצלם משקעי שנאה כלפיו. כשהגעתי לישראל כדי להקרין כאן את 'שואה', אמרו לי שהקהל גדל על ערכי הציונות ולא יבין או יתעניין בסרט. בפועל התברר שזה ממש לא היה נכון, אלא בדיוק ההיפך. אני מניח שכך יקרה גם לגבי הסרט הזה. בכל מקרה, חשוב לי מאוד שהסרט מוקרן בארץ, כי כך עוסקים בנושא השואה עוד ועוד". 

"אחרון הלא צדיקים" יוקרן היום, יום שלישי, 28  בינואר 2014 ב-11:00 במרכז רפפורט בחיפה וביום שני,  3 בפברואר ב-10:00 בתיאטרון ירושלים.


למועדי מופעים >

28/01/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הכותרת מטעה
הכותרת מטעה , (29/04/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע