סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: נחום מוכיח טלי שלום עזר בודקת גבולות
 

 
 
לא שאנחנו מריצים אלף פעם את הטקסט ואת הדיאלוג, ממש לא. אנחנו מבלים יחד הרבה זמן וכך מוצאים נקודות מתוך האזורים שהסרט מדבר עליהם. אני, קרן ושירה יכולות לשבת חצי שעה שבה קרן רק מלטפת לשירה את הראש. זה מה שאנחנו עושות כל החזרה ומוצאות משהו במגע האימהי הרך הזה. אלה דברים שמאוד מעניינים אותי"
במאית "פרינסס" מספרת על הניסיון שלה בסרטה הארוך הראשון לחקור גבולות של זהויות ושל מיניות


ברוב הכתבות והביקורות על "פרינסס" מופיעים שני מושגים: פדופיליה וגילוי עריות,  אבל סרטה הראשון באורך מלא של טלי שלום עזר בודק גם נושאים אחרים,.
 
"פרינסס" מתאר תהליך התבגרות טעון של ילדה-נערה בת 12, אדר (שירה האס), הנחשפת לתשוקה הייצרית המלווה את חייהם המשותפים של אמה עלמה (קרן מור) ובן זוגה מיכאל (אורי פפר). אדר נסחפת עם מיכאל למשחקים פיזיים מסוכנים, שמאיימים לחצות קווים אדומים. היא מסתייעת באלן (אדר זהר אנץ) הדומה לה מאוד, ספק נער אמיתי, ספק אלטר-אגו/ חבר דמיוני שהמציאה, כדי להתמודד עם החיים המבלבלים.

"כל מה שעוסק בהתבגרות מרגש אותי"
 
"ברור שהסרט מתעסק גם בפדופיליה ובגילוי עריות, אבל איכשהו מציינים בעיקר את זה בעוד שיש בו גם הרבה דברים נוספים", אומרת שלום עזר. "הוא על דברים שקשורים בזהות, בגיבוש זהות, בזהות מינית, בפיצול של התודעה. אבל אני מרגישה שהפדופיליה וגילוי העריות קיבלו את כל הפוקוס".
 
הסיפור של "פרינסס" התבשל אצלך כבר לפני שנים, אבל לא הרגשת מוכנה עדיין להפכו לסרט ולכן עשית לפני כן את הדרמה "סרוגייט". מהם הטריגרים שלך ליצירה?     
 
"הסרטים הקצרים שעשיתי עסקו ביחסים בתוך משפחה. ב'ליבינג רום' (הוקרן בפסטיבל קאן – נ.מ) זו מערכת יחסים בעייתית בין אם ובת, שרוצה לעזוב את הבית לעבר העצמאות שלה ולא מצליחה.
 
"בסרט הדוקומנטרי 'קיץ אחד באברבנאל' עניין אותי להראות את הקשרים של החולים עם בני המשפחה שלהם. הם חשו שמשפחותיהם נטשו אותם ויש בהם אכזבה ורצון, כמו של גיבורת 'ליבינג רום', לצאת לעצמאות, והם עושים זאת על ידי יציאה מבית החולים לדיור מוגן, הם יוצאים לקהילה (אמה של שלום עזר היא אחות פסיכיאטרית – נ.מ).
 
"גם ב'סרוגייט' יש תהליך של חיפוש עצמאות, וגם 'פרינסס', סרט התבגרות, מדבר על זה. על המקום של אדר, שמפתחת עמדה כלפי מה שקורה לה, מנסה להבין מה זה ומחליט שהיא לא חלק מהדינמיקה הזו. היא משתוקקת לשנות משהו בתוך המציאות הפנימית שלה, כדי שאולי בעתיד, כשתהייה קצת יותר גדולה, תהייה לה את העצמאות ואת החיים שתבחר לעצמה.
 
"כל מה שעוסק בהתבגרות, בחיפוש עמדה אישית ובעצמאות - אלה נושאים שמעסיקים ומרגשים אותי. ידעתי גם שאני רוצה להמשיך להתעסק בכל מה שקשור במיניות ובגבולות בתוך התחום הזה".
 
זה בא מתוך איזה מטען חווייתי אישי?
 
"'פרינסס' הוא לא סרט אוטוביוגרפי אחד לאחד מבחינת האירועים הספציפיים עצמם. אלה לא דברים קונקרטיים שקרו לי. אבל כל התחושות שם מאוד אותנטיות. תחושות של בדידות, התפוצצות רגשות, עזים וסותרים, ומקומות של לבדוק גבולות עם אנשים. אלה דברים שאני מאוד מכירה, מתחברת אליהם ורוצה לספר אותם.
 
"'ליבינג רום', למשל, הוא לא סרט אוטוביוגרפי. לא הייתי אישה בת 42 שחיה עם אמה, אני לא שם בכלל. אבל מבחינת החוויה האישית, אלה המקומות הכי אותנטיים שלי. אלה פחדים שלי להיות במקומות האלה, המחשבות עליהם. זה תמיד מאוד-מאוד אישי, גם אם זה לא אוטוביוגרפי". 


פרינסס1.jpg
פרינסס (צילום: יחסי ציבור)

"מצאתי את התאום של שירה ברחוב"
 
מה היו הקשיים שהתמודדת איתם ביצירת הסרט?
 
"אני חושבת שכמו שהצופה עובר בסרט חוויה לא פשוטה, כך גם אני חווה את זה. לא קל לי לצפות בו. אבל יש לי אמונה שלמה בדרך שלי ובסרט. אחרת לא הייתי יוצאת למסע כזה, שארך כמה שנים ולא היה פשוט. אני מאמינה שזה סיפור שצריך לראות אותו, שיש לו השפעה חיובית בעולם.
 
"בבסיס היה לי את הרעיון של אדר-אלן, סוג של תאומים, כשלא ברור אם הוא דמות דמיונית או לא, ושניהם עוברים משהו ביחד. הסיפור אכן התבשל אצלי עוד לפני 'סרוגייט', אך החלטתי לחכות אתו אז כי באמת פחדתי, הרגשתי לא מוכנה. צריך לצאת למסע כזה עם המון אמונה.
 
"קל לכתוב על הדף שתי דמויות שנראות אותו הדבר, ולתוך זה נכנס העניין של גבולות מיניים עם אנשים מבוגרים. קל לכתוב, אבל לא הייתי מסוגלת לממש את זה בהתחלה. הרגשתי שאחכה קצת ואעשה אותו בזמן שיהיה לי נכון. אחרי 'סרוגייט' הייתי יותר מוכנה, עם יותר ביטחון, ומסוגלת להכיל את הדברים. כמובן היה חשוב לי לתת הבעה קולנועית ודימויים לכל התחושות האלה, שקשה לי להגדיר אותם.
 
"קשיים היו לאורך כל הדרך. קודם כל למצוא את השחקנים, אתגר לא פשוט. האמנתי שאמצא שחקנית קצת יותר מבוגרת, אבל נראית צעירה. והצלחתי לאתר את שירה, שחקנית פשוט מדהימה שעוברת בסרט כבת 12. בצילומים היא הייתה בת 17 והיום היא כמעט בת 20. זה היה הקושי הראשון.
 
"אחר כך היינו צריכים לחפש את האח התאום שלה. באופן מקרי לחלוטין מצאנו בחור ששמו אדר, כשם הגיבורה הפיקטיבית בסרט. כתבו בכמה מקומות ש'זה מבריק לקרוא לנערה בסרט כשם השחקן', אבל זה היה לגמרי במקרה. איך מצאתי אותו? הלכתי ברחוב וראיתי נער שהוא פשוט תאום של שירה. הראיתי לו תמונה שלה והוא סיפר לי ששמו אדר. חשבתי שיש בזה קסם".
 
 הוא נון-אקטור?
 
"לגמרי. לא עניין אותו משחק ולא גילה כלל התלהבות להשתתף בסרט. הוא בעיקר ניסה להיפטר ממני ברחוב. בגיל הזה, הוא היה אז בן 15, מביך לדבר עם נשים מבוגרות. הבכתי אותו כנראה, מבחינתו זו הייתה פדיחה שפניתי אליו. התעקשתי שיאפשר לי לדבר עם ההורים שלו. בכל הקשור לקטינים בסרטים, זה חייב תמיד לעבור דרך ההורים".

"מיניות היא דבר נזיל, יש הרבה דברים על הרצף"

 לא הגדרת לצופה באופן ברור אם אלן הוא חבר דמיוני או נער אמיתי.
 
"כן. לא רציתי להבהיר את זה במובהק, כי הסיפור מובא מנקודת מבטה, ומבחינתה בתקופה הזו בחייה הוא אמיתי. אדר מדמיינת אותו, אבל באיזשהו מקום גם מאמינה בזה. מבחינתה היא פגשה מישהו שעוזר לה בתוך התהליך שהיא עוברת ורציתי שהצופה יחווה את זה איתה. לא התפשרתי כאן, לא האכלתי בכפית כדי לתת לצופה להבין אם הוא אמיתי או לא. רציתי שירגישו  מוזר, כמו בתוך חלום, ולא בדיוק יידעו איך לפרש את זה.
 
"לא התפשרתי איתה גם ברגעים של הגילויים הטובים לגבי המיניות בכל מה שקורה לה, וגם ברגעים הפחות קסומים. מבחינתי, הסרט הוא חוויה של העולם הפנימי שלה, וזה מה שאני מקווה שהצופה עובר. זה לא סרט רגיל, עם סיפור ריאליסטי. הוא מאוד אסוציאטיבי".
 
את יותר מאשר רומזת שאלן מגיע מעולם שבו גברים מחפשים את קרבתם של בחורים צעירים.
 
"היה לי מאוד חשוב להעביר שאלן מאוד מנוסה מינית, בניגוד לאדר. שהוא מכיר אינטראקציות מיניות עם מבוגרים, שהוא ניסה הכל. יש לו איזו עצמאות.  הוא לא זקוק למשפחה, לא צריך שמישהו יגדל אותו, לא תלוי באף אחד. אולי זה המקום שאדר שואפת אליו, אבל בינתיים היא כן תלויה. היא רק בת 12, וצריכה את הוריה שיגדלו אותה ויטפלו בה.
 
"אלן הוא מישהו שלא צריך את כל זה. אף אחד לא מאיים עליו. היה לי חשוב שזו בדיוק תהייה האנרגיה שתיכנס לחייה. כך הוא יכול להיות סוג של חונך עבורה. מישהו שראה הכל, ניסה הכל, לא פוחד מכלום. כל הקטע ההומואי פחות עניין אותי, יותר התייחסתי לניסיון שלו. הוא בגילה, אבל מנוסה ומגיע מהרחוב".
 
על התוויות שמקובל להדביק בנושא העדפה מינית אומרת שלום עזר: "מיניות היא אחד הדברים המעניינים אותי ומוצאים דרך לסרטיי. אבל אני לא מאמינה בהגדרות. כל אחד שיגדיר את עצמו איך שבא לו.
 
"לדעתי מיניות היא דבר נזיל. יש סטרייט ויש הומו, אבל יש גם הרבה דברים על הרצף, ולזה אני מתחברת במיוחד. מה שמפליא אותי זה שיש אנשים בקהילה הגאה שחברים מתוכה שמתחברים למין השני מעוררים בהם כעס. זה מגוחך. כשסטרייט מוצא עצמו פתאום עם מישהו מהמין שלו, מה הבעיה בזה? מדהים לראות דעות קדומות גם אצל אנשים מהקהילה. אני לא מבינה, למשל, איך לסבית יכולה לזעום על מישהי מהקהילה בגלל שהיא התחתנה עם גבר? זה הזוי בעיניי".



פרינסס2.jpg
פרינסס (צילום: יחסי ציבור)

בנק הצלילים של הסרט
 
עם קרן מור כבר היה לך ניסיון קודם, ב"ליבינג רום".
 
"קרן היא אישה שאני כל כך אוהבת ומעריכה, וחושבת שהיא שחקנית מדהימה. כל כך מסקרן אותי לעבוד איתה על מקומות שאותם היא לא מביעה בדרך כלל. מקומות יותר פגיעים, משוחררים וחשופים. וכשזה אתגר משותף של שתינו, זה כיף גדול. החשיפה הנפשית שלה בסרט הרבה יותר משמעותית בעיניי מהחשיפה הפיזית. אז רואים לה לרגע את הציצים. אפשר לחשוב!".
 
את באמת מצליחה לחשוף פיזית את השחקנים שלך (ב"סרוגייט" וב"פרינסס"). במה זה כרוך?
 
"קודם כל צריך להיות אמון. זה הדבר הכי חשוב. לשמחתי השחקנים שאני עובדת איתם סומכים עליי. הם קוראים את התסריט ואומרים, יש פה סיפור חזק מאוד, מרגש, כזה שאנחנו רוצים להיות חלק ממנו. אנחנו רוצים לעזור לך לספר את הסיפור שלך ולבנות אותו יחד איתך. בואי ניכנס לעולם הזה וניצור אותו.
 
"ובאמת השחקנים שעבדתי איתם היו כאלה. הם אמרו לי: 'אנחנו רוצים ללמוד על העולם הזה, כדי לעשות אותו בצורה הטובה ביותר. בין אם זה לסמוך על הסיפור או לסמוך עלייך'. הם יודעים שאתן להם את כל הזמן שבעולם כדי שירגישו בנוח להיות במקומות החשופים האלה".
 
הפכת את אורי פפר לשנוי במחלוקת ומעורר אנטגוניזם.
 
"זה הרבה עבודה על אלימות ומיניות, תכונות שקיימות בכולנו, ומאוד  הקצנו אותן בשביל התפקיד שלו. אלה תכונות שקיימות בו, כמו גם הילדותיות,  המקום הזה שאוהב לשחק וליהנות. אורי היה צריך להקצין מקומות בתוכו שהם כאלה, ולא לראות גבולות ולא להיות מסוגל לאבחן ולהבין את הסיטואציה שהוא מבוגר והיא ילדה. על זה עבדנו".
 
אפרופו אדר, יש עוד אדר חשוב בסרט, יוצר המוזיקה המאוד נוכחת ומהפנטת, ישי אדר.
 
"ישי הוא מוזיקאי מחונן בעיניי, ברמת הגאון. יש לו את הכישרון הפנומנלי לקחת פרויקט של אחר ולהפוך אותו לשלו. הוא אמר לי שזה אחד הפרויקטים הכי אישיים שהוא עשה. פשוט נתן לעצמו להיכנס לתוך התודעה של אדר, והתחיל לאסוף צלילים ששייכים לעולם הזה, מן בנק צלילים שחיבר, הקליט ומצא, וזו עבודה משותפת עם אביב אלדמע, מעצב הפסקול. זה היה תהליך ארוך, מופלא וכיפי.
 
"צפינו יחד בסרט, החלטנו באיזה מקומות אנחנו מרגישים שמוזיקה תחבר את הצופה עוד יותר לאדר. זו הייתה עוד בחירה אמנותית להתחבר לתודעה של אדר. ישי היה עושה סקיצה והייתי מגיעה אליו לסטודיו שלו ברמות השבים פעם בשבוע, נותנת את הפידבק שלי ואנחנו מנסים דברים. ישי מאוד פתוח, חושב מחוץ לקופסה, שונה בעשייה שלו. זה היה מדהים".



פרינסס3.jpg
פרינסס (צילום: יחסי ציבור)

כשירה שיחקה עם  הווילון
 
טלי שלום עזר, 36, היא ילידת כפר סבא. היא למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אבי , והשתלמה במעבדת פיתוח התסריטים הנחשבת Binger Film Lab באמסטרדם בשנים 2010-2009. היא גם ניסתה כוחה בלימודי משחק בבית צבי ותיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, אבל הבינה שהתחום הזה לא כל כך מתאים לה כעיסוק פרקטי.
 
היום היא מתגוררת ביפו עם בת הזוג שלה זה שש שנים, ליבי טישלר. "אני שמחה וגאה בזוגיות הזו", היא אומרת. "היא מדהימה, האושר שלי".
 
את הידע הנרכש במשחק ובתיאטרון היא מיישמת לא רק בעבודה עם שחקנים בפרויקטים שלה, אלא גם מלמדת את התחום באוניברסיטת תל-אביב.

"הרקע שלי הוא אכן חזרות על הצגות", היא מספרת. "ושם באופן רגיל התהליכים יותר ארוכים, בניגוד לעבודה בקולנוע. אז אולי זה משהו שהוא שלי, שאני אוהבת לעשות תהליך ארוך עם השחקנים. לבלות איתם המון זמן, להכיר ביחד את הדמות.
 
"זה לא שאנחנו מריצים אלף פעם את הטקסט ואת הדיאלוג, ממש לא. אנחנו מבלים יחד הרבה זמן וכך מוצאים נקודות מתוך האזורים שהסרט מדבר עליהם. אני, קרן ושירה יכולות לשבת חצי שעה שבה קרן רק מלטפת לשירה את הראש. זה מה שאנחנו עושות כל החזרה ומוצאות משהו במגע האימהי הרך הזה. אלה דברים שמאוד מעניינים אותי".
 
היו אלתורים על הסט בזמן החזרות והצילומים?
 
"ברמת הטקסט לא, לדיאלוגים נתנו את הכבוד שלהם, אבל מבחינת פעילויות ומחוות - בהחלט כן. דוגמה אחת היא שאני וראדק (ראדק וודצ'וק, הצלם – נ.מ) בילינו שעות בחדר של שירה, כדי להכיר אותה, לגלות במה היא מתעניינת, על מה היא מדברת. ואחרי שזה הגיע לשעמום - ואני אוהבת להגיע למקומות האלה שמשעמם לי ואז אני בוהה בתקרה ושואל מה קורה עכשיו? - ושירה התחילה לשחק עם הווילון שהיה בחלון של החדר שלה, להתעסק איתו. אני וראדק ראינו את זה וצילמנו. החזרות היו מצולמות. ואמרנו, וואו, זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים, וזה נכנס לסרט. והיו לא מעט מקרים כאלה".

את אומרת שיש לך נטייה ל"מקומות אפלים" בנפש האדם ובמיניות שלו. מה מושך אותך לשם?     
 
"זה כמו לשאול מישהו למה חלמת את החלום הזה בלילה? כנראה שאלה המקומות שמעניין אותי לחקור אותם. לחפש את ההיגיון ביצירה שלי זה כמו לחפש היגיון בחלום. למה כל חלק בסרט קיבל את הביטוי שלו ולמה החלק הזה מוקצן והחלק ההוא סימבולי ומסמל משהו אחר. קשה לנתח את זה. אולי כדאי לעשות זאת בטיפול, משהו שעוד לא עשיתי. יש דברים שהגיעו מהבית. האמת היא שהתלבטתי אם להיות מטפלת או יוצרת קולנוע, ובאיזשהו אופן עוד לא החלטתי... אבל אני לא יכולה להפסיק ליצור, עוד סרט ועוד סרט". 
  
 
"פרינסס" זכה בפרס הסרט הטוב בפסטיבל ירושלים (יחד עם "גט"), שירה האס זכתה בפרס השחקנית וכן עוטרו בפרסים הצילום (וודצ'וק) והמוזיקה  (אדר).


טלי-שלום-עזר-ליבי-טישלר.jpg
טלי שלום עזר (צילום: ליבי טישלר)

"יש אנשים שזה מעורר בהם המון כעס וזעם"

ספרי על התגובות לסרט עד כה
 
"אני מופתעת לגלות שאנשים שונים ממקומות שונים מתחברים אליו. ריגשו אותי מאוד התגובות החיוביות, כי הסרט מעורר המון עוצמות. כשעשינו הקרנה עם דיון אחריה, אנשים חיבקו ושלחו מיילים מרגשים. היה גם את החיבוק של הביקורת, הרבה מאוד ביקורות מדהימות.
 
"יש אנשים שזה עורר בהם המון כעס וזעם, אנטגוניזם טוטאלי. יש גם כאלה בדיונים שאנחנו מקיימים, שנשארים עד הסוף כדי לצעוק עליי. יש אנשים שטוענים שהסרט מוקצן ולא אמין, בעוד שכשאנחנו מגיעים לאיזה פאנל בחו"ל, אנשים שעוסקים בטיפול טוענים שזה פשוט סרט דוקומנטרי. וזה מרתק".

הסרט גם הוקרן בפסטיבל סאנדנס

"שם הרגשתי שיותר קל לאנשים לצפות בו ולעכל אותו. קיבלנו בפסטיבל תגובות אחרות, ואני לא יודעת אם זה קשור לעובדה שהסרט דובר עברית. ערכנו הקרנות גם לקהל רגיל, לא של פסטיבלים, בסולט לייק סיטי למשל, וזה היה מדהים. לא הרגשתי שהוא מעורר את החלק הזה של הזעם שנתקלתי בו בארץ. התחושה הייתה שזה מתקבל אחרת". 
  
               


למועדי מופעים >

30/03/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע