סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "הנערה הדנית" ועוד
 

 
 
אדי רדמיין בתפקיד פנטסטי, כריס אוונס מביים לראשונה וסרט ישראלי מאתגר במיוחד


"הנערה הדנית" (אנגליה-בלגיה-ארה"ב 2015)

דרמה. סרטו של טום הופר, בהשראת אירועים אמיתיים, על פיהם כתב דייוויד אברסהוף רומן, שעובד לסרט. העלילה נפתחת בקופנהגן, 1926.

איינר וגנר (אדי רדמיין) הוא צייר נופים מוערך, הנשוי לגרדה (אליסיה ויקנדר), ציירת אף היא, המתמקדת דווקא בדיוקנאות אנשים. השניים מאוהבים זה בזה, עד שלאחת ממסיבות החברה אליהן הם מוזמנים הם מגיעים כשאיינר מחופש כהלצה לבת דודו לילי, כביכול. אלא שאיינר מרוגש מהזהות הנשית אליה נכנס לרגע, והוא שב ומשחזר את החוויה, לובש בגדי נשים ואף יוצא כך מן הבית, בין היתר למפגש עם גבר ממכריו, המעמיד פנים שאינו יודע מי הוא.

גרדה מוטרדת מהמהפך שעובר בעלה ומבקשת ממנו להפסיק את "העמדת הפנים", אלא שזה כבר מאוחר מדי. איינר חש שבפנימיותו הוא לילי, ומבין שהדרך היחידה למימוש עצמי הוא לעבור ניתוח שינוי מין מלא. זה קורה בגרמניה ב-1930, אצל מנתח העורך ניסיונות בתחום, אף שטרם ביצע זאת בפועל. איינר מוכן לקחת את הסיכון הרב הכרוך בכך, כדי להפוך באופן מוחלט ללילי אלבה. עם אמבר הרד, אדריאן שילר. 119 דקות.

הנערה הדנית - מועדי הקרנה

טום הופר ביים את "נאום המלך" ו"עלובי החיים", אבל אלה היו סרטים בווליום ובעוצמות גבוהים. "הנערה הדנית" הוא סרט מעודן ורגיש הרבה יותר. העלילה והמסרים שחובק הסרט היפה הזה מטופלים בדרך פיוטית מלאת השראה, כשעבודת הצלם הבריטי דני כהן סופגת הרבה מהאסתטיקה של עבודות האמנות של איינר וגרדה. גם המוזיקה של אלכסנדר דיספלט הצרפתי מספקת מעטפת צלילים נהדרת לתהליך החיפוש של איינר / לילי. עבודתו של הופר מצוינת, בין היתר כי עמדו לרשותו אדי רדמיין הפנטסטי, שעוטה עליו את דמותה של לילי לא פחות טוב מעיצוב גופו החולה של סטיבן הוקינג ב"התיאוריה של הכל", והשחקנית השוודית הנהדרת אליסיה וקינדר. מומלץ מאוד.

   

הנערה-הדנית.jpg
הנערה הדנית (צילום: יח"צ)

"למה עזבתני" (ישראל 2015)

דרמה. סרטה של הדר מורג. מוחמד (מוחמד דאעס), בנו של משת"פ לשעבר, חש ניכור הן מצד היהודים והן מצד הערבים. החברה משני צידי המתרס הלאומי בעטה אותו מתוכה. הוא חי באינטנסיביות חיים מנוכרים, שהסיכון וחוסר הוודאות בהם עצומים. גורביץ' (יובל גורביץ') הוא זאב בודד מסוג אחר. פרש בודד הרוכב על אופנועו ללב העיר, לסמטאות הצרות, לכניסות האחוריות של חנויות קצבים ומסעדות גורמה, שאת סכיניהן הוא משחיז. זה משלח ידו המאפשר לו להיות חופשי, עצמאי, פראי, לא תלוי.

כל זאת, בתוך כאוס אורבאני שהחוקיות שלו משתנה כל רגע ומכילה רעשים צורמים ומציאות אלימה וקודרת. מוחמד רואה בגורביץ' את היחיד שיוכל לפרוש עליו חסות, לקבל אותו, לגונן עליו. עבור מוחמד גורביץ' הוא מעין אלוהים, בו יוכל לשים את מבטחו. אבל המרחב הנפשי החופשי של שניהם, והתנהלותם בו, לא יאפשרו להרמוניה ביניהם להימשך לאורך זמן ותוצאות קריסתה עלולות להיות פוגעניות והרסניות. 94 דקות.

למה עזבתני - מועדי הקרנה

סרט שאתגר הצפייה בו, שסביר כי הצופה הממוצע יתקשה לעמוד בו, לא קטן מהיכולת להבינו עד הסוף ולספק לו פרשנות שתוציא אותו מאזורי הדמדומים של המסתורין. אלגורית, מה שאנחנו רואים על המסך נקשר ישירות ליסודות תיאולוגיים מובהקים, תנ"כ יים ונוצריים. אלא שהמינימליזם, הן בדיבור והן במעשה, הרעשים התעשייתיים, איטיות המהלך הסיפורי והאווירה הכבדה והדחוסה של הסרט, לא מספקים תובנות בהירות ומסקנות נחרצות לגביו. ועדיין, זהו קולנוע אמיץ, מיוחד, שובר מוסכמות, שהתעמקות בו חושפת כל פעם מחדש רובד נוסף.

   



"דיפאן" (צרפת 2015)

דרמה. סרטו של ז'ק אודיאר. דיפאן (ג'סוטסאן אנתוניטאסאן), לוחם טאמילי במלחמת האזרחים בסרי לנקה מחליט לברוח לצרפת. הוא לוקח איתו אישה, יליני (קליאיסווארי סריניוואסאן) וילדה, אילאיאל (קלודין וינסיטמבי), הזרות לו. בעזרתן, כך הוא מקווה, יעלה בידו לזכות באשרת פליט ביתר קלות, כאבי משפחה נמלטת.

התחבולה מצליחה והשלושה נשלחים כמשפחה לדירה מוזנחת באזור מצוקה ופשע, בחגורת העיירות המקיפה את פריז. דיפאן ויליני מנסים למצות את מה שניתן ולבנות לעצמם עתיד כלשהו במקום אליו נשלחו. הם שולחים את הילדה לבית הספר המקומי ודיפאן מתחיל לעבוד כמנקה וכשרת. לאחר מכן גם יליני עוזרת לפרנסת הבית באמצעות טיפול באדם מבוגר וחולה. אבל למרות הכל מגלים השלושה שבאזור בו הם מנסים לבנות לעצמם עתיד, הם בעצם נקלעו למלחמת קיום קשה, שאינה פחות מסוכנת מזו שחוו באזורי המלחמה בסרי לנקה. 115 דקות.

דיפאן - מועדי הקרנה

בסרט, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון, מפגין אודיאר את אותן יכולות בימוי מרשימות שבזכותן יצאו לו מוניטין בעקבות עבודותיו "נביא", "חלודה ועצם" ו"לבי החסיר פעימה". אם כי הקולנוע שלו ב"דיפאן" עוד יותר ישיר, מחוספס ולא מתפשר מאשר בסרטיו הקודמים. הוא מותיר את שלושת הזרים שמצאו עצמם מתפקדים כמשפחה, במתחם שמתנהל כמו באנרכיה ובו משתוללים עבריינות ופעילויות פשע שקשה אפילו לעמוד על טיבן. מרחב המחיה שאודיאר שולח אליו את גיבוריו משדר זעם ואלימות שכל רגע עומדת להתפרץ, והם אמורים ללמוד איך שורדים במקום נורא שכזה.

   



"לפני שניפרד" (ארה"ב 2014)

דרמה. סרטו של כריס אוונס ("קפטן אמריקה"). הם נפגשים בגרנד סנטרל, תחנת הרכבת המרכזית במנהטן. אליס (ברוק דלטון) מחמיצה את הרכבת האחרונה לבוסטון ומגלה כי נשדדה ותיקה נלקח ממנה.

ניק (כריס אוונס) מנגן בתחנה בחצוצרה שלו, מתכונן לאודישן חשוב לתזמורת נודעת שהוא אמור לגשת אליו למחרת. אך כאשר נפגשות דרכיהם וניק קולט שאליס במצוקה, הוא מתנדב לסייע לה והשניים מוצאים עצמם מתחברים זה לזה ומעבירים את הלילה בשוטטות במקומות שונים בניו-יורק. מטרתם: לאסוף כסף שיספיק לנסיעתה של אליס לניו-הייבן, המתבררת כגורלית להצלת נישואיה. במהלך הלילה ינסה ניק מצידו לברר האם יש לו סיכוי להשיב לזרועותיו את האקסית המיתולוגית שלו. עם אמה פיצפטריק, סקוט אוונס. 95 דקות.

לפני שניפרד - מועדי הקרנה

כריס אוונס השחקן מוכר לנו כקפטן אמריקה בסרטי גיבורי על, בהם "אנטמן", "הנוקמים", "אייסמן" וכמובן סדרת "קפטן אמריקה". הוא שיחק גם ב"רכבת הקרח", "האקסים של החברה שלי" ועוד. "לפני שניפרד" - פרויקט הבימוי הראשון והיחיד שלו עד כה - הוא ספתח מעודד למדי. זה אמנם סרט קטן, אבל כזה המשדר אמינות, צניעות וכנות שובת לב. הוא מבוים בחינניות ומשחקם של דלטון ושלו בו מעורר אמפתיה. הבעיה העיקרית של הסרט היא שנוסחתו מזכירה יותר מדי את סרטי ריצ'רד לינקלייטר "לפני חצות", "לפני הזריחה" ו"לפני השקיעה". בכלל, בחור ובחורה שנפגשים והולכים ומדברים כל הלילה זה רעיון ממש לא אותנטי בקולנוע. אולי הסרט הבא שלו כבמאי יהיה קצת יותר מקורי.

   


"כל הדרכים מובילות לרומא" (ספרד 2015)

קומדיה. מגי (שרה ג'סיקה פרקר), אם חד-הורית ניו-יורקית, מתקשה להתרגל לחייה החדשים כרווקה. היא מזמינה את בתה בת העשרה סאמר (רוזי דיי), מתבגרת מורדת טיפוסית, לטיול לאיטליה. מגי מאמינה שבמהלך המסע תצליח להתקרב לבתה ולהבינה יותר.

השתיים יוצאות לכפר יפה וציורי בטוסקנה, בו ביקרה מגי כשהייתה צעירה. אבל אז מתרחש אירוע לא צפוי. האם פוגשת במקרה ובאופן לא מתוכנן את לוקה (ראול בווה), אהובה מלפני 20 שנה, וזוהי רק ההתחלה של תסבוכת רומנטית מפותלת בה יהיו מעורבות כל הנפשות הפועלות. סאמר תרצה לחזור לניו-יורק, לחבר שלה, ואילו אמו של לוקה, כרמן (קלאודיה קרדינלה) נחושה להתאחד עם אהובה ברומא, בניגוד להשקפתו של בנה. 90 דקות.

כל הדרכים מובילות לרומא - מועדי הקרנה

   


14/01/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע