סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: ג'נקשן 48 ועוד
 

 
 
סרטו של אודי אלוני עורר באזז לפני שיצא ו"קאפו בירושלים" חוזר לימים שאחרי השואה בישראל


"ג'נקשן 48" (ישראל 2016)

דרמה. סרטו של אודי אלוני, על פי תסריט מאת אורן מוברמן ותאמר נאפר. בעיר לוד, מובלעת קשה בלב הקיום המקומי, עיר מעורבת ישראלית-ערבית, שטופת פשע, סמים ומצוקת חיים נואשת, מתפתח סיפור אהבה בין שניים.

כארים (תאמר נאפר) הוא אמן היפ-הופ, שמילות שירי המחאה שלו מתכתבות עם מציאות חייו במקום הבלתי אפשרי הזה, בייחוד עבור אמנים, ועם השאיפות הלאומיות המודחקות והמדוכאות של הלאומיות הפלסטינית בישראל.

מנאר (סמאר קופטי), זמרת צעירה, יפה ומוכשרת, מנסה לקדם את האג'נדה המוזיקלית שלה, אבל נתקלת במכשולים רבים, בעיקר אלה המגיעים מצד משפחתה המורחבת, השמרנית, שלא תשלים עם סגנון החיים והקריירה בה בחרה. השניים מנסים לפלס לעצמם דרך בעזרת הנשק שלהם, המוזיקה. באמצעותו ינסו להיאבק הן בדיכוי הישראלי והן בלחצי החברה הערבית הלא סובלנית והנקמנית כלפי מי שמפר את כלליה. 96 דקות.

ג'נקשן 48 - מועדי הקרנה

עוד לפני שיצא עורר הסרט לא מעט באזז. הוא זכה בפרס הראשון בקטגוריית פנורמה של פסטיבל ברלין, וממש לאחרונה גם בפרס הסרט הבינלאומי הטוב בפסטיבל טרייבקה. ולכך תוסיפו את הצהרותיו של הבמאי אודי אלוני נגד הממשלה נוכחית כאן ונגד הכיבוש.

אבל כשצופים בסרט, התחושה היא שהוא מוערך יתר על המידה בחו"ל. "ג'נקשן 48", והשם מתייחס כמובן לבעיית הזהות הקשה של הערבים שנשארו בישראל לאחר מלחמת 1948, אמנם מציג היטב את לוד כסימפטום של מצוקת הפלסטינים הישראליים, אבל לא נכנס לעומק הבעיה. בהיותו בעיקר דרמה מוזיקלית, עם כמה תבלינים של סיפור אהבה שמימושו לא קל, פשיעה, פוליטיקה והקונפליקט בין יהודים וערבים בלוד, אין כאן דיון רציני בנושא שלשמו התכנסנו.

הנראטיב מותיר הכל על פני השטח , וההבטחה הצפונה בו לגמרי לא מתממשת . מעניין אם אכן תתממש אמירתו של אלוני אחרי הזכייה בטרייבקה , ש " יהודים וערבים ינהרו באוטובוס לסרט ".

   


גנקשן-48-ענק.jpg
ג'נקשן 48 (צילום: יח"צ)

"קאפו בירושלים" (ישראל 2015)

דרמה. סרטו של אורי ברבש שתסריטו, שנכתב על ידי מוטי לרנר, מבוסס באופן רופף על דמויות אמיתיות. העלילה מתרחשת בין 1948 ו-1950. ברונו (גיל פרנק), רופא מוורשה, שהיה ראש בלוק באושוויץ, מגיע עם אשתו שרה (מיה דגן) לירושלים, בתקווה לפתוח בחיים חדשים. אלא שעברו רודף אותו ולא מעט מאלה שהיו נתונים למרותו מאשימים אותו כי התעלל בהם, על מנת לרצות את אדוניו, הנאצים.

בתקופה בה מתנהלת מלחמת העצמאות, ברונו מוצא עצמו מואשם ביחס אל אנושי ואכזרי לחבריו ובשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת חבריהם. ניצולים מתנכלים לו ובמקביל חושפים את קורות הישרדותם וניסיונותיהם הנואשים לשמור על אנושיות במחנות ההשמדה. הם גם עורכים חשבון נפש האמור לאפשר להם לשמור על שפיות ועל האפשרות להמשיך לחיות, ואולי אף לפתוח דף חדש, במקום המקלט אותו מצאו. ואילו ברונו, שעסוק בהצדקה עצמית של פעילותו כראש בלוק וכקאפו, מוצא רק דרך אחת בה יוכל אולי לטהר את שמו – להתגייס לצבא. עם אמנון וולף, דרור קרן, איצ'ו אביטל, נתי רביץ, אריה צ'רנר, נבו קמחי. 97 דקות.

קאפו בירושלים - מועדי הקרנה

סרטו של אורי ברבש מסתמך בבסיסו - אם כי עם המון שינויים מהותיים - על סיפורו של אצ'ה גרינבוים, בנו של יצחק גרינבוים, שר הפנים הראשון של ישראל, שהיה סגן ראש בלוק באושוויץ, לקראת סוף המלחמה. העלילה בנויה בסגנון דוקו-דרמה. העדויות נפרשות בעיקר בצורה של "ראשים מדברים", כשנעשה כאן דיון מעמיק בסוגיות מוסר, אשמה והאשמה עצמית. מסכת העדויות מניבה גם רשומון של גרסאות, כשכל אחד מהדוברים מספק עדות אישית מזווית הראייה הסובייקטיבית שלו.

הבעיה העיקרית של הסרט שהוא הופך במרוצת הצפייה בו למונטוני ומייגע, אולי דווקא בשל האמצעים האמנותיים האלה, שנבחרו בקפידה ובהקפדה סגנונית. אם המטרה הייתה להגיע לקהל רחב ככל הניתן, נדמה לי שהדרך הזו לא מתאימה. חסרים "אקשן" וטריגרים שיעוררו עניין ויוציאו את הסרט מהדידקטיות האקדמית שלו, שאולי נאמנה לרוח הדיון המוסרי המעמיק המתנהל בו, אך מגבילה את יכולתו לדבר לצופים רבים.

   



"אני זוכר" (קנדה-גרמניה 2015)

דרמה. סרטו של אטום אגויאן. זאב (כריסטופר פלאמר) ומקס (מרטין לנדאו), שני קשישים המתגוררים בבית אבות, מחליטים להקדיש את ימיהם האחרונים לסגירת חשבון עם הקצין הנאצי שאחראי להשמדת משפחותיהם בשואה, לפני כ-70 שנה. זאת לאחר שהם מגלים שהאיש חי בארצות הברית והצטייד בשם הבדוי רודי קורלנדר.

זאב אמנם סובל מאלצהיימר אבל מקס הולך ונחלש ונראה כי לא יצליח לעמוד במשימה. לכן מחליטים השניים שזאב ינסה לבצע את המשימה ויכפה על האיש משפט צדק מאוחר. זאב מצטייד באקדח ומקס מצייד אותו במכתב שיסייע לו לאתר את האיש המבוקש. לאחר מכן הוא יוצא למסע ומגיע לתחנות שונות בארצות הברית ובקנדה, ופוגש בדרך אנשים שאינם הפושע הנאצי אותו מחפשים השניים. האם יעלה בידו לאתר אותו? עם ברונו גאנץ, יורגן פרושנאו, דין נוריס. 94 דקות.

אני זוכר - מועדי הקרנה

בסרטו זה של הבמאי הקנדי הנודע אטום אגויאן יש שילוב ביזארי של סיפור פשטני ובוטה, לעיתים אפילו וולגרי, בצד סממנים סוריאליסטיים. מצד אחד התסריט אבסורדי וחסר היגיון ומאידך שואב את הצופה לתוך מציאות כפייתית הזויה. למרות הניגודים הללו, קשה לראות בסרט עבודת קולנוע משובחת.

כריסטופר פלאמר אמנם מחזיק אותו על כתפיו, אבל יש במשחקו משהו מאוד חד-מימדי, נטול מורכבות ולעיתים אף עילג. לא ברור לי מדוע בחר במאי מיומן ומנוסה כאגויאן ללכת על סרט כל כך ישיר, בוטה ונטול ניואנסים, אפילו אם הוא מסוגנן משהו, בדרכו. גם המוזיקה הדרמתית-מוקצנת שחיבר לו מיקאל דנה, צורמת בדרך כלל.

   




"הכל הולך" (ארה"ב 2016)

דרמה. סרטה של קורטני קוקס. טד (שון וויליאם סקוט) מנהל שגרת חיים משמימה. חייו עוברים עליו בסוג של אדישות קיומית. לאחר שאשתו עוזבת אותו מחליט טד לחזור לעיירת הולדתו ולסגור שם חשבונות ישנים עם כל אלה שפגעו בו בעבר, לפני שהוא שם קץ לחייו. להפתעתו מתברר לו שממרחק השנים יש לו כעת פרספקטיבה אחרת על האירועים והאנשים. הוא פוגש חברים ישנים ואהבות עבר, וברגע מסוים של שפל הוא מתחיל להבין שאולי יש בחיים האלה משהו מורכב ויפה, ואולי כדאי להילחם עבורם. 95 דקות.

הכל הולך - מועדי הקרנה

השחקנית קורטני קוקס, שפרסומה הגדול בא לה בזכות הסדרה "חברים", מנסה כוחה בשנים האחרונות גם בבימוי. אלא ש"הכל הולך", סרט הקולנוע הארוך הראשון שלה (ברשימתה גם סרט קצר, סרט ארוך לטלוויזיה והיא גם ביימה 12 פרקים לסדרה "קוגר טאון"), לא מעיד על כישרון רב בעמדת האחראי שמאחורי המצלמה. כמו הגיבור, הסרט חסר כיוון, ונראה בעיקר מלאכותי, מופרך ועילג. הסיפור קלוש, הדרכת השחקנים גרועה ובכל פרמטר כאן ניכרת עבודה מרושלת ומגוחכת למדי. כדאי לגברת קוקס להתמקד במשחק, ולעשות שיעורי בית רציניים מאוד לפני שתיצור סרט נוסף.

   



"הבת" (אוסטרליה 2015)

דרמה. סרטו של סיימון סטון. כריסטיאן (פול שניידר) חי שנים בארצות הברית, עד שחתונת אביו הנרי (ג'פרי ראש), לבחורה הצעירה ממנו ב-20 שנה, מחזירה אותו לעיירת הולדתו באוסטרליה. השהות במקום בו לא ביקר מאז מות אמו, מציפה בכריסטיאן רגשות מעורבים, בשל זיכרונות עבר מסוימים. מפגש עם אוליבר (יואן לסלי), חבר ילדות ותיק שעבד עד לא מזמן במפעל של אביו, מעורר אצלו מטענים נוספים. אוליבר מכיר לו את משפחתו, בהם אשתו שרלוט (מירנדה אוטו) ובתו הדוויג (אודסה יאנג). הקשר שלו אתם מקל עליו את השהות במקום. אלא שבעיצומן של ההכנות לחתונה, נחשף סוד משפחתי טעון שעלול לשנות את גורלן של שתי המשפחות לנצח. 96 דקות.

הבת - מועדי הקרנה

   



05/05/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע