סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח מבט לעבר פסטיבל חיפה
 

 
 
במוצ"ש ה-15.10 ייפתח פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-32 של חיפה. לפניכם מידע והרחבה על 15 סרטים נבחרים שיוקרנו במהלכו


"ארצות הברית של אהבה" (פולין-שוודיה 2016)
 
דרמה. סרטו של תומאש וסילבסקי. העלילה מתרחשת בעיר פרובינציאלית קטנה בפולין ב-1990. קריסת הגוש המזרחי גרמה לתחושה חדשה, מוזרה, של חופש במדינה. וגם חוסר ודאות וחששות לגבי העתיד לבוא. במרכז הסרט ארבע נשים המחפשות את עצמן במציאות החדשה ובעיקר מנסות לשפר את הסטטוסים הרומנטיים שלהן. אגתה (ג'וליה קיז'ובסקה), הלא מסופקת בנישואיה, נמשכת לכומר מקומי צעיר ועוקבת אחריו מרחוק. איזה (מגדלנה סיילסקה), מנהלת בית ספר, מנהלת רומן עם אביו הנשוי של אחד מתלמידיה, ומתקשה להשלים עם העובדה שהוא מסיים את הקשר איתה. רנאטה (דורותה קולאק), מורה לרוסית, אישה ערירית בגיל העמידה שאיזה מפטרת, נמשכת לשכנתה בבית הדירות הענק, מרזנה (מרתה ניירדקייביץ'), צעירה יפהפייה שהייתה פעם מלכת יופי מקומית ומפנטזת על קריירת דוגמנות. 106 דקות.    
 
הסרט מעביר מצוין את תחושת הקושי האישי לעבור מ"עבדות לחירות" בפולין החדשה, נטולת הכבלים הסובייטיים. הבמאי מצליח לשרטט תמונת מצב בה, עם ובלי קשר לאווירת החירות החדשה, ארבע הנשים חסרות המנוחה מרגישות דחף בלתי נשלט למימוש אישי, באופן של יציאה מהתבניות הקפואות בהן חיו עד עתה (צורך שמורגש אצל הגברים באופן יותר שמרני וריאליסטי). יצירה מורכבת שאפשר למצוא בה מצד אחד את נהיית הנשים אחר החיים הליברליים-מתירניים-חופשיים שהשתקפו אליהן כל השנים מהצד המערבי של מסך הברזל, ומאידך את ההתערערות הנפשית המטלטלת שהן חוות עקב כך ומחפשות שינוי.
 
ארצות הברית של אהבה – מועדי הקרנה
 



  

ארצות-הברית-של-אהבה.jpg
ארצות הברית של אהבה (יח"צ)


"אני אולגה הפנארובה" (צ'כיה-פולין-סלובקיה-צרפת 2016)
 
דרמה. סרטם של תומש ויינרב ופטר קאזדה. העלילה מתרחשת בראשית שנות ה-70 בפראג, צ'כיה, ומבוססת על אירועים אמיתיים. אולגה (מיכאלינה אולשאנסקה) לא מצליחה למצוא אפילו רגע אחד של אושר. היא גדלה במשפחה שמרנית שלא מבינה את נפשה הרגישה, את תחושת השונות שלה ואת הצורך הנואש שלה באהבה. היא לא מוצאת זאת גם בקרב חברי כיתתה, הלועגים לה בדרך כלל, ותחושת הבדידות שלה הולכת ומתעצמת כשגם ההתחברויות הרומנטיות שלה לנשים לא מולידות רומנים משמעותיים. בגלל בעיותיה החברתיות היא גם מחליפה עבודות, ולבסוף הופכת לנהגת משאית. אבל חוסר ההתאמה שלה לכל מסגרת מוביל אותה לייאוש ולנקמה בחברה שדחתה אותה, בגלל שונותה. 105 דקות.       
 
בראש ובראשונה צריך לציין את עבודתה המופנמת והמאופקת של השחקנית הפולנייה הצעירה מיכאלינה אולשאנסקה. בפנים כמעט חתומות ובמבע כמעט אילם היא מעבירה קשת עשירה של רגשות, המהפנטים את המתבונן גם אם לא מצליחים לרדת לסוף דעתה ולפענח את הלך רוחה. הבימוי המינימליסטי, ההימנעות ממלודרמטיות יתר והצילום האפקטיבי בשחור-לבן, שלעיתים מעביר את סערות הנפש הפנימיות של הגיבורה, ולפעמים נותר כמו אובייקטיבי, מתבונן מהצד, יוצר את האפקט הנכון לסרט שיש בו כתב אשמה חריף נגד חברה שלא מקבלת חריגים. קיימת גם סמליות ברורה במעשיה של אולגה: ריאקציה לדיכוי הסובייטי האלים והגס את ניסיונו של מנהיג צ'כיה ב-1968, אלכסנדר דובצ'ק, להשיג זכויות אזרח בסיסיות וחירות מחשבה ומעשה לבני עמו.
               

אני אולגה הפנארובה – מועדי הקרנה


   


אני-אולגה-הפנארובה.jpg
אני אולגה הפנארובה (יח"צ)


"זואולוגיה" (רוסיה-צרפת-גרמניה 2016)
 
דרמה. סרטו של איוון טוורדובסקי. חייה של נטשה (נטליה פבלנקובה) רחוקים מלהיות אידיליים. היא כבר לא צעירה, אבל עדיין גרה עם אמה בעיר קטנה ואפרורית ברוסיה ועובדת במנהלה של גן חיות. שום דבר טוב לא נראה בחייה באופק. אלא שיום אחד מתחיל לגדול לה זנב, שמתברר כשובר-שגרה ההופך את חייה המשמימים למעניינים ואפילו מרתקים. זה מתחיל בכך שהיא מוטרדת מהזנב וניגשת לרופא כדי שיעזור לה להיפטר ממנו. אלא שהמומחה לא יודע איך לאכול את התופעה המוזרה ושולח אותה לצילומי רנטגן. הרנטגנולוג פטר (דימיטרי גרושב), גבר נאה וצעיר, מתחבר לנטשה ונוצרת ביניהם כימיה. מהמישור המקצועי היחסים ביניהם הופכים לרומנטיים. אלא שמה שהחל כשמועות על אישה עם זנב בעיר הופך לבהלה רבתי מפניה והיא תצטרך לקבל את הטוב ביחד עם הרע. או שלא. 87 דקות.
 
הסיטואציה המוצגת בסרט הופכת את המשוואה. לנטשה קורה משהו מוטציוני, גדל לה זנב, איבר שלמעשה לא נתפש חריג במקום העבודה שלה - גן חיות. אבל היא לא נמנית עם דיירי הגן, אלא עם עובדות המנהלה. הממסד הרפואי לא ממש יודע איך להתמודד עם התופעה, ובעיר מתפשטת שמועה על אישה בעלת זנב, לא אנושית, בעצם שטנית, והדבר מעורר בהלה עצומה במקום. רק פטר הרנטגנולוג מקבל אותה כמות שהיא, אלא שיש לו שריטה "קלה": הזנב של נטשה מחרמן אותו. והגיבורה שלנו מתחילה פתאום לחיות ולמצות את החיים. לא קשה לקלוט שנטשה וזנבה אינם אלא משל, נייר לקמוס לבחינת החברה: האם תהייה מוכנה לקבל, או שמא (מה שהרבה יותר סביר) לדחות, תופעה שאינה מובנת לה. ומתברר כי נטשה בעלת הזנב נורמלית ומלאת חיים הרבה יותר מאלה הפוחדים ממנה ומסרבים לקבל אותה. סרט מאתגר שכדאי לצפות בו.              
 
זואולוגיה – מועדי הקרנה


  



זואולוגיה1.jpg
זואולוגיה (יח"צ)

 

"המרגל סנודן" (ארה"ב 2016)
 
דרמה-מתח. סרטו של אוליבר סטון, המבוסס על הספרים "תיקי סנודן: הסיפור הפנימי של האיש הכי מבוקש בעולם", של לוק הארדינג, ו"זמנו של התמנון", של אנטולי קוצ'רלה. סיפורו של אדוארד סנודן (ג'וזף גורדון לויט), יליד צפון קרוליינה שב-2004 התגייס לצבא האמריקני וביקש לשרת בכוחות המיוחדים ולהילחם בעיראק. אלא שפציעה שגרמה לשבירת שתי רגליו והביאה לשחרורו והעברתו לשמש כמאבטח בסוכנות לביטחון לאומי במתקן סודי באוניברסיטת מרילנד. משם עבר לעבוד באבטחת מחשבים ב-CIA. ב-2007 הוצב בז'נבה, שוויץ, שם היה אחראי על אבטחת רשת מחשבים. ב-2009 החל לעבוד כסוכן עצמאי בסוכנות לביטחון לאומי ביפן ובתפקידו האחרון בטרם עזב את ארצות הברית היה מנהל מערכת בסוכנות לביטחון לאומי בהוואי. לאחר מכן החל להדליף מידע פנימי מסווג על צבא ארה"ב וממשלה, לאחר שחש במשך שנות עבודתו שהזכות לפרטיות האזרח נרמסת, נערכים ציתותים ומעקבים אחר אנשים פרטיים ומידע חיוני מוסתר מהציבור. 134 דקות.       
 
עבודה משובחת של אוליבר סטון. כדרכו, סרטו מגובה בתחקיר מעמיק ומדויק ובתסריטו בנה שלב אחר שלב את המתח הפנימי שנבנה אצל סנודן, גיבוש תובנותיו והחלטתו לשבור את הכלים ולהוציא החוצה מידע  פנימי רב ערך על מעקב ה-CIA אחר הציבור, תוך ידיעה שהוא מסכן בכך את חירותו ואף את חייו. משחקו של ג'וזף גורדון לויט כאן פשוט נפלא.  הבעיה היחידה אולי בסרט היא שסטון לא משאיר מקום לספק, קובע נחרצות שסנודן הינו גיבור ושבהדלפותיו פעל למען הציבור האמריקני. הוא לא מנסה אפילו לבדוק האם מניעיו היו כשרים והאם טועים לחלוטין אלה הרואים בו בוגד באומה האמריקנית ובראשי הסוכנות שבטחו בו.
 
המרגל סנודן – מועדי הקרנה


  
 


המרגל-סנודן.jpg
המרגל סנודן  (יח"צ)


"אחרי האהבה" (בלגיה-צרפת 2016)
 
דרמה. סרטו של יואכים לאפוס. אחרי 15 שנה של חיים משותפים, ושתי בנות, מארי (ברניס ביז'ו) ובוריס (סדריק קאן) כבר לא מסתדרים זה עם זה והחליטו להתגרש. אלא שלבוריס אין עבודה והוא לא יכול לאפשר לעצמו לעבור לבית אחר, מה גם שנושים רודפים אחריו. מארי, בת למשפחה עשירה, היא שקנתה את ביתם המשותף, ולא מקובל עליה לשלם לבוריס את מחצית ערכו, למרות טענותיו שהוא זה ששיפץ אותו וצייד אותו באביזרים ותוספות שהעלו במידה ניכרת את ערכו. בינתיים, עד שיימצא פיתרון, הוא ישן על הספה בסלון והשניים מנסים לקיים איזושהי שגרת חיים, בעיקר לטובת הבנות, ג'ייד (ג'ייד סונטז'נס) ומרגו (מרגו סטנטז'נס), שכמובן קולטות את המתרחש בין הוריהן וגם להן הסיטואציה אינה קלה. צריך כנראה לקרות משהו קיצוני כדי שבני הזוג יגיעו סוף סוף לפשרה. 100 דקות.
 
הבמאי יואכים לאפוס מרכיב תרחיש נוקב וריאליסטי של פרק קשה בחיי בני זוג, בתקופה שלאחר שכל מה שקירב אותם זה לזה והפך אותם לאוהבים, נעלם ואיננו עוד. יש רק טינה, בעיקר מצד מארי כלפי בוריס, בעוד הוא מנסה עדיין למצוא דרך לגשר על הניגודים ביניהם. מסכת החיים המורכבת במצב הדברים הזה כוללת רגעים קטנים, מעטים מאוד, של אושר, עם הילדות, ומאידך מחלוקות קשות, חוזרות ונשנות, כל פעם בווליום אחר, על אופן חלוקת הרכוש. לאפוס מיטיב לשרטט את הכרוניקה הזו, הידועה מראש, של חיים משותפים שהגיעו לקצם.
 
אחרי האהבה – מועדי הקרנה
 


  


אחרי-האהבה.jpg
אחרי האהבה (יח"צ)

 
"הסטודנט" (רוסיה 2016)

דרמה. סרטו של קיריל סרברניקוב. וניאמין (פטר סקוורטסוב), נער רוסי הלומד בתיכון, גילה את אלוהים ומפתח אובססיה כלפי התנ"ך. הוא משמיע לאמו שוב ושוב ציטוטים מספר הספרים, מסרב להתפשט וללבוש בגד ים בשיעורי שחייה ואף מביע התמרמרות על כך שחברותיו לכיתה לובשות ביקיני בבריכה. והמצב רק הולך ומחמיר. אימו של וניאמין חושדת שהוא משתמש בסמים, יש לו ריבים עם המורה שלו, אישה צעירה פתוחה וליברלית, שמלמדת את התיאוריה של דרווין, והוא דורש שתילמד תיאוריית הבריאה, על פי התנ"ך. מנהלת בית הספר דווקא הולכת לקראתו ומוכנה לאמץ חלק מדרישותיו, אלא שהוא מקצין את עמדותיו, דוחה את חיזוריה של חברה יפה וסקסית מכיתתו, מנסה  להאריך את רגלו של חבר נכה ואף מאתגר את כומר הכנסייה בתובנותיו האישיות, כשלדעתו רק הוא יודע מהי האמת. 118 דקות.      
 
למשחקו המהפנט והכריזמטי של פטר סקוורטסוב יש חלק חשוב בהצלחת הסרט. העימות של וניאמין עם החברה והחיים הליברליים - שיכול להתפרש גם כאלגוריה לטירוף המערכות שאחז ברוסיה מאז המהפך הפוליטי והמרת הקומוניזם הדיקטטורי בדמוקרטיה חופשית - הולך ומסלים ככל שהסרט מתקדם. וככל שרשויות בית הספר, ואף הממסד הדתי, נותנים לגיטימציה לתזות האמוניות הקיצוניות שלו, נראה כי הטירוף של וניאמין לא יידע גבולות. הבמאי סרברניקוב מגיש כאן בעצם מניפסט ביקורתי חברתי חריף נגד ההקצנה הדתית והרעות החולות שהיא מביאה, ויוצא נגד האופן הסובלני והמבין שבו היא מתקבלת בחברה. 
 
הסטודנט – מועדי הקרנה


  




הסטודנט.jpg
הסטודנט (יח"צ)

"ערפל באוגוסט" (גרמניה 2016)
 
דרמה. סרטו של קאי וסל, המבוסס על אירועים אמיתיים בתקופת מלחמת העולם השנייה. ארנסט (איבו פיצקר), נער גרמני בן 13, נשלח לבית חולים פסיכיאטרי לאחר שאובחן כחצוף ופרוע. תחילה הוא מגיב ברתיעה כשהוא רואה שהמקום מאוכלס בין היתר בפגועי נפש וגוף מסוגים שונים, אבל אט אט מוצא חברים במוסד וגם הופך לעזר לממונים על החולים. תקוותו לצאת מהמקום דועכת במהרה לאחר שאביו מנסה לשחררו אבל נדחה על ידי המנהל, ד"ר וורנר וויטהאוזן (סבסטיאן קוך) משום שהוא לא יכול להציג רישום על בית בו הוא מתגורר (האב נמנה על בני הייניש, סוג של צוענים). בהמשך שהייתו במקום מוצא ארנסט אהבה ראשונה ומתכנן לברוח איתה, אבל מתברר לו לחרדתו שבהוראת וויטהאוזן מגישים לחולים החלשים והנכים מיץ פטל שבו מהול סם מסוים, ולמחרת הם נמצאים מתים. 90 דקות.
זהו למעשה סיפורם של מוסדות רבים ברחבי גרמניה הנאצית אליהם נלקחו חולים ומוגבלים מסוגים שונים, כדי לגרום למותם ב"דיאטות הרעבה" ובדרכים אחרות שיאפשרו לרשום בגיליונות הפטירה שלהם סיבות "לגיטימיות" למותם. העלילה בנויה כמלודרמה אפקטיבית, ומעבר לסיפורו של הנער (פיצקר במשחק נבון ומדויק) הולך ונבנה בה בחלק השני מתח בין האחות הטובה, זו המנסה למנוע גזר דין מוות מהילדים (משתייכת למצפוניסטים שניסו לצאת נגד גרימת מוות שלא על פי רצון האל) והאחות המרושעת, זו המגישה לילדים את כוס התרעלה (הייתה חלק ממכונת החיסול השיטתית, גם של לא-יהודים, במקרה זה). סרט מטלטל.
 
ערפל באוגוסט – מועדי הקרנה
 

  



ערפל-באוגוסט.jpg
 ערפל באוגוסט(יח"צ)


"היא" (צרפת-גרמניה 2016)
 
דרמה. סרטו של פול ורהובן. מישל (איזבל הופר) היא אישה גרושה, כוחנית וחסרת מעצורים. היא הבעלים של חברת היי-טק מצליחה המפתחת משחקי וידאו מתקדמים ומנהלת אותה ביד רמה. במידה דומה היא מנהלת כמריונטות את הנפשות הפועלות בחייה וכך גם שולטת בחיי האהבה שלה. מישל חיה לבדה בבית מפואר בפרבר עשיר, וכך מצליח גבר זר, עוטה מסכת סקי, לתקוף אותה בביתה ולאנוס אותה. היא מתאוששת מהר מהתקרית, לא מדווחת עליה למשטרה וממשיכה בהתנהלותה הרגילה. בתוך כדי כך אנחנו למדים על עלילות בחיי מישל, עליהם אין לה כל כך שליטה. מתברר שאביה מרצה מאסר עולם בכלא בעוון סדרת רציחות שביצע.
 
אמה מביכה אותה כשהיא מנהלת רומנים עם גברים צעירים ממנה בהרבה, ובנה לא מצליח להישאר בעבודה אחת וגם לא לקיים קשר ארוך עם בחורה. מישל מגלה סימני פריצה לביתה ואף מקבלת מסרים מאיימים מהאיש שתקף אותה. היא מצליחה לגלות את זהותו ומתחילה לנהל איתו משחק מרתק ומרגש, כשהיא מצפה לתקיפה הבאה כשבאמתחתה תגובה ראויה. עם צ'רלס ברלינג, אן קוסיגני. 131 דקות.   
 
לבמאי ההולנדי פול ורהובן יש רקורד עשיר, כשהוא מצליח להצטיין בסגנונות ובז'אנרים שונים. בין סרטיו: "רומן הדמים", "רובוקופ", "זיכרון גורלי" ו"אינסטינקט בסיסי". "נערות שעשועים" פגם ברקורד המרשים שלו (אם כי לדעתי לא היה כל כך רע כמו שנתפס) אבל גם אחריו הוא המשיך ליצור, בין היתר את "ספר שחור". ב"היא" הוא חזר לעצמו בגדול ויצר מפגן קולנועי וירטואוזי. שילוב של דרמה, בחלקה בעלת סממנים מלודרמתיים-טלנובליים, ומותחן בעל מאפיינים אירוטיים. מתחילת העלילה שומר ורהובן בווירטואוזיות על מתח מובנה, בדרך כלל על אש קטנה, אבל כשצריך הוא מגדיל ומעצים את הלהבה. איזבל הופר כאן באחד מתפקידי השיא שלה, לפחות בעשור האחרון.  
 
היא – מועדי הקרנה
 


  


היא1.jpg

היא (יח"צ)

"אנשים שהם לא אני" (ישראל 2016)
 
דרמה. סרטה של הדס בן ארויה. מתוסכלת ושבורה מאהבה נכזבת לאקס שלה (נצר חריט), אליו היא משגרת מסרים נואשים אך ללא תגובה, יוצאת ג'וי (בן ארויה), במקור מאשדוד אך כעת גרה בדירה שכורה במרכז תל-אביב, אל לב לבה של עיר החטאים, ומחפשת נחמה בזרועות אחרים. תחילה זהו צעיר פלספן (יונתן בר-אור), מרוכז בעיקר בעצמו ובעל גחמת מין ספציפית. בין רגעים אינטימיים ביניהם בדירתה, היא מבלה איתו במועדון ומגלה שיש לו לא מעט מחזרות, מדברת איתו על חנה ארנדט והוא "מגלה" לה שאנגליה היא אי ומבקש שלא תתאהב בו. היא מצדה שרה ומנגנת לו בגיטרה את "You Don't Own Me". אחר כך מגיע אורן (מאיר טולדנו), קיבוצניק מעין חרוד שבא לשכור ממנה את דירתה. הסקס ביניהם לא כל כך צולח. וכל הזמן ג'וי עדיין מתרפקת על האקס ומפנטזת שתוכל לחזור אליו. 80 דקות.  
 
סרט הביכורים של הדס בן ארויה מציג איזו תמונת מצב אותנטית, אבל לא ממש מלבבת, של סצנת הדייטים התל-אביבית. היא מצליחה לאפיין את המפגשים בין המינים, בחלקם (הגדול כנראה) סתמיים ועקרים. כי גם אם נכנסים למיטה, בהשתוקקות לאינטימיות, יש איזו חרדה גדולה ממנה. יש פחד מהתחייבות, מהתאהבות, מהתערטלות נפשית טוטלית (עם הגופנית אין בעיה). על פי בן ארויה, הרומנטיקה היא מצרך לגמרי לא קל להשגה. סרט שעשוי לדבר לצעירים וצעירות קלולסים, שעדיין מחפשים אהבה.
 
אנשים שהם לא אני – מועדי הקרנה
 

  




אנשים-שהם-לא-אני-מידן-ארמה.jpg
אנשים שהם לא אני (צילום: מידן ארמה)

    

"הפורצת" (ישראל 2016)
 
דרמה. סרטה של הגר בן אשר. כשמרי, אמה של אלכס (ליהי קורנובסקי), נוטשת אותה בפתאומיות ובלי לומר מילה, היא נשארת בבית העגמומי בערד, בעל המון דירות ומסדרונות, בו הן גרות, בודדה ופגועה. כולה ילדה בת 17. היא עובדת כאשת צוות באחד המלונות שלחוף ים המלח, וכדי להשלים הכנסה היא מבקשת להחליף את אמה בגן החיות של עין-גדי, שם היא מוקסמת מהנמר המסתובב בכלובו ונקשרת אליו. אבל כשהיא שבה לדירה היא מגלה שפרצו אותה והפכו הכל לעיי חורבות. בעקבות זאת הופכת אלכס עצמה לפורצת, ומתחילה לחדור לדירות באישון לילה ולהוציא מהן כסף ודברי ערך. מפגש עם מייקל (רונלד זרפלד), גבר גרמני שבא לעבוד באזור זמנית, מעורר בה תקווה לאהבה. עם ולדימיר פרידמן, סנדי בר. 94 דקות.   
 
סרטה השני של הגר בן אשר ("הפורצת") הוא עבודת קולנוע חודרת, מחלחלת, מהפנטת. בסגנונה השקט, האיטי והמאופק מגוללת בן אשר סיפור של הישרדות. סיפור של נערה שנסיבות חייה מנעו ממנה ילדות ונעורים רגילים והיא נאלצת לפרום את רסיסי חייה לאחר נטישת האם אותה ולתפור לעצמה חליפה חדשה וחיים אחרים. וזה לא קל לה, בוודאי לא כשהיא לבדה, ולכן היא בוחרת בדרך מסוכנת, אולי גם כדי לקרוא תיגר על ה"שיטה". היא חשה כמו הנמר המסתובב לאיטו בכלובו שבגן החיות. ואז, כשצצה הזדמנות לקשר עם גבר, היא מתנפלת עליה. "הפורצת" הוא סרט עמוק ומאתגר ששווה מאוד לתת לו צ'אנס.  
 
הפורצת – מועדי הקרנה
 

הפורצת.jpg
הפורצת (יח"צ)

 
"נמל בית" (ישראל 2016)
 
דרמה. אהרון (יורם חטב), מהנדס אוניות, חוזר ליבשה אחרי 30 שנות עבודה בים, בתקווה להתחבר מחדש למשפחתו ממנה התנתק ולבנות לעצמו חיים נורמאליים. הוא מקבל עבודה ניהולית רבת אחריות בנמל אשדוד, אך מהר מאוד מתעמת עם אזולאי (שמיל בן ארי), יו"ר ועד העובדים, לו חשוב שהנמל יתנהל על פי הסטנדרטים שלו. אהרון מנסה לשקם את יחסיו עם אחותו, טלי (לירון בן שלוש), אך היא שומרת לו טינה בגלל משקעי עבר. אלא שעם הזמן מצליח אהרון להתקרב אליה וגם לבנות קשר רומנטי עם עובדת מכס בנמל (אנה דוברוביצקי). אבל הוא מגלה ים של שחיתויות ומניפולציות בתפעול הנמל והמתח מול אזולאי יגיע לשיאים חדשים. 86 דקות.
 
ברור שפרשיית אלון חסן, והמאבקים בנמל אשדוד לדורותיהם, מהדהדים ברקע הסרט, אבל הבמאי ארז תדמור הצליח להרכיב סיפור מקומי אמין, שיש בו אלמנטים המשליכים גם על כל הרעות החולות שאנחנו מכירים מהמציאות הרחבה יותר של חיינו כאן. טייקונים עריצים ואינטרסנטים, ועד עובדים מושחת ופונקציונרים בעלי תפקידים חשובים העוסקים רק בקידום ענייניהם האישיים. ומה גורלו של חושף שחיתויות המנסה לפעול נגד השיטה? את זה כולנו כבר יודעים. התסריט והדיאלוגים הקולעים ראויים לציון וכן יורם חטב ושמיל בן ארי, העושים תפקידים נהדרים.
 
נמל בית – מועדי הקרנה
 
נמל-בית-אוהד-רומנו.jpg
נמל בית (צילום: אוהד רומנו)


"מלחמת 90 הדקות" (ישראל-גרמניה 2016)
 
קומדיה. סרטו של איל חלפון. אחרי עשרות שנות סכסוך מדמם בינינו ובין הפלסטינים, נמצא פיתרון מנצח המוסכם על שני הצדדים: משחק כדורגל שהנבחרת המנצחת בו תישאר כאן וזו שתפסיד תצטרך לחפש לעצמה מולדת חדשה. ואז נפתחות ההכנות לאירוע ההיסטורי הגדול, והמעקב אחרי העניינים מתנהל בכל החזיתות. מחדרי הישיבות של התאחדות הכדורגל העולמית בז'נבה,  ועד למנהל של מטבח האצטדיון המארח, בפורטוגל. מהסאונה בה מזיע יו"ר התאחדות הכדורגל הישראלי ועד חדרי ההלבשה של נבחרת פלסטין. עם משה איבגי, נורמן עיסא, דאטלף באק, אלכסנדר ברטה, פאולה פדרגל, פפה רפזוטה, הארלד רדמר, טורסטן קניפרץ. 85 דקות.
 
התבוננות סאטירית אירונית על הסכסוך כאן, שדומה כי רק היא עוד נותרה כאופציה חיה בארסנל של שני הצדדים. הרעיון והביצוע בהחלט משעשעים, כשנורמן עיסא מהצד הפלסטיני ומשה איבגי מהצד הישראלי, מנצחים-מכדררים על החגיגה בעלת התבלינים הבינלאומיים, בהשתתפות קאסט הכולל הרבה שחקני רכש מחו"ל. הסרט אולי לא יפתור את הסכסוך, אבל ישלוף כרטיסים אדומים למנהיגים המסרבים לכל פיתרון אחר.
 
מלחמת 90 הדקות – מועדי הקרנה
 

מלחמת-90-הדקות.jpg
מלחמת 90 הדקות (יח"צ)

 
"לעבור את הקיר" (ישראל 2016)
 
קומדיה. סרטה של רמה בורשטיין. מיכל (נועה קלר), בעלת תשובה זה 12 שנה, עוד לא מצאה לעצמה שידוך. אבל כעת, לאחר ניסיונות כושלים רבים,  סוף סוף יש לה חתן ונראה כי יומה המיוחל הגיע. אלא שכחודש לפני נישואיה הצפויים, בעיצומה של ארוחת טעימות באולם בו אמור הטקס להיערך, מודיע החתן המיועד לכלה המיועדת שהוא חוזר בו מהחלטתו להינשא לה. מיכל ההמומה מתקשה תחילה להירגע ולהתאושש מהמכה, אבל אחר כך מקבלת החלטה. כבר נקבע מועד. כבר הוזמן אולם. כבר נתפרה עבורה שמלת כלה. צריך רק למצוא חתן מיועד חדש. ואז מתחילים החיפושים. 110 דקות.
 
הבמאית רמה בורשטיין כבר הוכיחה את כישוריה המוכחים בסרט הביכורים שלה, "למלא את החלל". אלא שאז זו הייתה דרמה כבדה וכאן מדובר בקומדיה שכל כולה חוויה מלאת עונג והנאה. ותחילה להופעתה של נועה קולר (זוכת פרס אופיר): מהדקה הראשונה ועד האחרונה היא גורמת לנו להתרגש איתה, להתעצבן איתה, ולצחוק ולבכות איתה בכל מכשול שהיא עוברת בדרך החתחתים שלה. ובאשר לבורשטיין: בקומדיות חשוב מאוד מינון הבדיחות והתזמון שלהן, והיא עומדת נהדר בפרמטרים האלה. גם בחירת קאסט שחקניות ושחקני המשנה שכעזר כנגד הכלה, ראויה לציון: עמוס תמם, עוז זהבי, עירית שלג, דפי אלפרן ורוני מרחבי. 
 
לעבור את הקיר – מועדי הקרנה
  
 

  




לעבור-את-הקיר-באדיבות-נורמה-הפקות.jpg
לעבור את הקיר (יח"צ)


"לב שקט מאוד" (ישראל 2016)
 
דרמה. סרטו של איתן ענר. נעמי (אניה בוקשטיין), פסנתרנית מחוננת, עוזבת את תל-אביב עקב משבר מקצועי ורומנטי, ועוקרת לבית בשכונה מתחרדת בירושלים. כבר בתחילה נוצר מתח בינה ובין שכניה, בגלל לבושה הלא צנוע. אבל בזכות שמחה, ילד חרדי בעל כישרון מוזיקלי, שמאמץ את הפסנתר שבדירתה של נעמי, בעידודה, המתח מתפוגג מעט. אך היא עדיין מקבלת איומים ועל שמשת מכוניתה מניח פקח עיקש ואנטגוניסט כלפיה עוד ועוד דוחות חניה. הרעיון הוא לגרום לה לעזוב את הדירה, כדי שעוד שכן חרדי ייכנס במקומה. אבל נעמי לא נשברת עד שהתחברות שלה לפבריציו (ג'ורג'יו לופאנו), נזיר איטלקי ונגן עוגב בכנסייה הסמוכה, גורם למתח מחודש בינה ובין הקיצונים החרדים. עם עירית קפלן, רונה לי שמעון. 92 דקות.
 
סרט בטעם של פעם, ריאקציונרי בסגנונו ובאופיו, מה שמתאים לסיפור ולאווירת ההתחרדות בשכונה הירושלמית. בכל הקשור לפראנויה התוקפת לרגעים את נעמי לנוכח ההטרדות וההצקות החוזרות ונשנות מהן היא סובלת, ענר שואב מסרטו הקלאסי של רומן פולנסקי "הדייר", אבל כאן מסתיים הדמיון. הבימוי סביר למדי, אם כי סיום הסרט (ולא נעשה ספוילר) בלתי סביר בעליל. ובוקשטיין הינה בעלת נוכחות ממגנטת, אלא שמשחקה כאן לא מתעלה לרמה גבוהה במיוחד. 
 
לב שקט מאוד – מועדי הקרנה
 

לב-שקט-מאד.jpg
לב שקט מאוד (יח"צ)

 

"החטאים" (ישראל 2016)
 
דרמה. סרטו של אבי נשר, שיחתום את פסטיבל חיפה, מבוסס על סיפורן האישי של האחיות המוזיקאית אלה-מילך שריף והעיתונאית ומבקרת התיאטרון ד"ר שוש אביגל. העלילה מתרחשת ב-1977, ובמרכזה שתי אחיות ירושלמיות מוכשרות ותחרותיות, גם זו מול זו. הבכורה ננה (נלי תגר) היא עיתונאית בשבועון הסנסציוני "בול", הנשואה לעורכו ג'רמי (תום אבני) ומנהלת אורח חיים הולל. הקטנה ספי (ג'וי ריגר) היא תלמידה מחוננת באקדמיה למוזיקה, העושה צעדים ראשונים בעולם הקאמרי-קלאסי. בעת שהיא שוהה במסע קונצרטים עם להקה ווקאלית בחו"ל, פונה אליה אישה לא מוכרת, סוטרת לה ומשמיעה באוזניה הערה משמיצה על מעשה נורא שביצע אביה בתקופת השואה. כשהיא שבה לארץ, מיידעת הצעירה בעניין את אחותה הבכורה ושתיהן פונות לאביהן הגינקולוג, ד"ר ברוך מילך (דורון תבורי), שבלב כבד מתחיל לגולל בפניהן את סיפורו המטלטל, מתוך היומן שכתב. 112 דקות.
 
הסרט חותם את טרילוגיית ההגירה/ עלייה של אבי נשר, הכוללת גם את "סוף העולם שמאלה" ו"פעם הייתי". במיומנות רבה הוא פורש כאן סיפור דרמטי רחב יריעה ועוצר נשימה, הצופן בחובו סודות ושקרים וחשיפת סיפור אנושי מסעיר. נשר אוהב להרכיב בתסריטיו סיפורים של צמדי נשים צעירות וללהק שחקניות תואמות. ב"סוף העולם שמאלה" אלה היו נטע גרטי ולירז צ'רכי וב"הסודות" מיכל שטמלר ואניה בוקשטיין. כאן זימן לו הסיפור את דמויות האחיות והוא הביא את השחקניות שבחר לגילומן, ריגר ותגר, לתצוגות משחק יוצאות דופן. חלקו השני של הסרט מתנהל כמותחן מרתק ועוצר נשימה, אה-לה היצ'קוק, בו האחות הבכורה מתמודדת עם מחלת הסרטן בעוד הצעירה מנהלת מרוץ נגד הזמן לחשיפת מידע שעשוי לסייע להחלמתה.     
 
החטאים – מועדי הקרנה 
החטאים-איריס-נשר.jpg
החטאים (צילום: איריס נשר)


13/10/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע