סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "בשם בתי" ועוד
 

 
 
ונסן גראנק ביים סרט רב עוצמה, "המסיבה" מתחיל משעשע ונגמר מייגע ו"נטושים" נטול עומק


"בשם בתי" (צרפת-גרמניה, 2017)

דרמה. סרטו של ונסן גארנק המבוסס על מקרה אמיתי. מערכת הנישואין של אנדרה (דניאל אוטיי) ודני (מארי ג'וזה קרוז) עולה על שרטון לאחר שהוא מגלה שהיא בגדה בו עם ידיד משותף, רופא גרמני בשם דיטר (סבסטיאן קוך). השניים מתגרשים ודני עוברת לגור בגרמניה עם דיטר. במסגרת הסדרי ראייה נוסעים שני ילדיהם המשותפים של אנדרה ודני, בת ובן, לגרמניה לבקר את אמם. ב-1982, אז מתרחש אחד הביקורים, מקבל אנדרה את הידיעה האיומה שבתו קלינקה (אמה בסון) בת ה-14 מתה בביתם של דיטר ודני. נאמר לאנדרה שבאותו לילה היא לא חשה בטוב ודיטר הזריק לה חומר הרגעה. האב חושד שהסיפור אינו כל האמת ומתחיל לחקור בעניין. מתברר לו שזהו דפוס פעולה קבוע אצל דיטר כלפי נשים צעירות וכי קיים חשש כי זה אנס את קלינקה. אלא שקשה מאוד להוכיח זאת ואנדרה נכנס למאבק משפטי ממושך נגד דיטר, בצרפת ובגרמניה, כדי להביאו לדין ולגרום לו לשלם על מעשיו. אלא שפעם אחר פעם מערכת המשפט לא מספקת לו את המענה הנדרש. אנדרה לא אומר נואש ובאופן אובססיבי ממשיך בניסיונותיו לאורך שלושה עשורים, אף שהוא משלם על כך מחירים אישיים כבדים. 87 דקות.

את אותה נחישות בלתי מתפשרת שאפיינה את אנדרה במאבקו להוכחת חשדותיו ולהוצאת הצדק לאור, מפגין גם הבמאי ונסן גארנק באופן החד והנחרץ בו הוא מוביל את הסיפור החזק הזה. והוא עומד בכך הרבה מאוד בזכות השחקן הנפלא בו בחר, דניאל אוטיי. הנרטיב מצליח לעקוב בהתמדה אחר כל שלביה של הדרמה המטלטלת הזו, כשמשלב מסוים חייו של הגיבור מוקדשים למטרה אחת. הסרט מציג את כל המהמורות שהיה עליו לעבור, את המאבק הסיזיפי בבתי המשפט, את התערערותה ההדרגתית של מערכת היחסים שבנה אנדרה עם אישה חדשה, ססיל (קריסטל קורניל), בגלל האובססיה שלו לרדוף אחר דיטר, ואף את הכעסים מצד בני משפחתו, בנו ואביו, המאמינים שהוא נלחם בתחנות רוח והגיעה העת להניח למאבק.סרט רב עוצמה שכאמור נשען בעיקר על עבודת המשחק המעולה של אוטיי, כשגם סבסטיאן קוך ומארי ג'וזה קרוז משמשים כעזר כנגדו. מומלץ מאוד.

למועדי הקרנות


בשם בתי, תמונת יחסי ציבור



  

 
"המסיבה" (אנגליה, 2017)

קומדיה. סרטה של סאלי פוטר. ג'נט (קריסטין סקוט תומאס), פוליטיקאית ממפלגת האופוזיציה, מתמנה לשרת הבריאות בממשלת הצללים באנגליה, וכדי לחגוג את המאורע היא עורכת מסיבה קטנה ואינטימית בביתה. מגיעים חבריה שהוזמנו, אפריל (פטרישיה קלארקסון) וגוטפריד (ברונו גנץ) הפרודים, מאמן אישי ומדריך רוחני לטענתו, מרתה (שרי ג'ונס), פרופסורית למדעי האישה ובת זוגה ג'יני (אמילי מורטימר), טבחית, והקולגה של ג'נט מריאן, עם בעלה הבנקאי טום (קיליאן מרפי). בבית נמצא גם בעלה של ג'נט ביל (טימותי ספול). האירוע מתפתח לכיוונים לא צפויים. אנחנו רואים שג'נט משוחחת בסתר עם מאהב סודי. טום, שמגיע לפני מריאן, נראה עצבני, מסתגר בשירותים, מסניף קוק, בודק האם האקדח שהביא איתו עובד ומעודד את עצמו מול המראה. אפריל וגוטפריד מקניטים זה את זה. מרתה וג'יני מכריזות שהן בהיריון ומדובר בשלושה בנים. וביל מכריז שהרופא הודיע לו שהוא סובל ממחלה אנושה. וזוהי רק ההתחלה. 71 דקות.

הבמאית סאלי פוטר, החתומה עד כה על שבעה סרטים בהם "ג'ינג'ר ורוזה" ו"אורלנדו", יצרה כאן סרט בתבנית מוכרת של כמו מחזה מצולם המתרחש כל-כולו במקום אחד. יש כאן התרסה כנגד הצביעות החברתית של הבורגנות הבריטית, ירידה על המוסר הקלוקל של "מכובדי המדינה" והצגת החברה הגבוהה והאקדמית לכאורה כריקנית ונבובה. בהתחלה זה משעשע, בהמשך יש רגעים של טירוף, וזה גם מצחיק בטירוף, אבל ככל שהסרט מתקדם והפרינציפ נתפס - עוד טוויסט בעלילה, ועוד אחד, הזויים ככל שיהיו, כבר מתחילים לייגע. אף שכל השחקנים עושים עבודה טובה, חסר לתסריט בשר שיהפוך את הסרט למשהו שהוא לא רק קומדיית סיטואציות.

למועדי הקרנות


המסיבה, תמונת יחסי ציבור



  

 
"נטושים" (מקסיקו-צרפת, 2015)

דרמה-מתח-אקשן. סרטו של חוואנס קוארון. קבוצה של גברים ונשים שעזבו את מדינותיהם במרכז ודרום אמריקה עושים דרכם במשאית לעבר גבול מקסיקו-ארצות הברית, כדי לנסות להסתנן לארץ האפשרויות ולפתוח שם בחיים חדשים. בתוך הקבוצה מויסס (גאל גרסייה ברנאל) ואדלה (אלונדרה הידלגו). אלא שעל עקבותיה של החבורה עולה סאם (ג'פרי דין מורגן), ריינג'ר מטעם עצמו החולש על השטח המדברי המת הזה שבין מקסיקו וארצות הברית. מטרתו היא לחסל כל מי שינסה לחצות את הגבול. הוא טיפוס אכזר, יש לו כלב טורף ורובה קטלני, והוא מתחיל לקצור בחבורת הפליטים ומבצע טבח בבורחים הלא חמושים וחסרי המגן. רק מויסס ואדלה מצליחים להימנע מהגורל הנורא, אלא שסאם לא יניח להם להימלט ויעשה הכל כדי לצוד ולרצוח גם אותם. 88 דקות.

ברמת המתח והאקשן הסרט עשוי לא רע ודי מספק את הסחורה, אלא שהוא נותר כשלד של כאילו-מערבון, אך נטול תוכן ונפח ממשיים. הבמאי חוואנס קוארון (בנו של אלפונסו קוארון) מנסה אמנם לצקת סיפורים אישיים לדמויות המהגרים בפוטנציה, אלא שהם קלושים למדי ודמויותיהם נותרות חד-ממדיות. ובאשר לסם הקוטל והרצחני - לא ברורה המוטיבציה שלו לחסל כל מי שמנסה להבריח את הגבול. הוא נראה כמו הרוע בהתגלמותו ולא מסופק כל מידע על הרקע שלו והאם הוא נוקם ונוטר כנקמה על משהו או מסיבה אחרת כלשהי. המינימליזם של הסרט לא משרת אותו ומותיר את הסרט כתרגיל אקשן נטול עומק. אם זוהי אלגוריה - לא ברור למה.

למועדי הקרנות


נטושים, תמונת יחסי ציבור



  



"רצח באוריינט אקספרס" (ארצות הברית, 2017)

דרמה-מתח. סרטו של קנת בראנה, בהתבסס על ספרה של אגתה כריסטי. העלילה מתרחשת בשנות ה-30. בראשית הסרט נראה הבלש הרקול פוארו (בראנה) מסיים משימה בכותל המערבי בירושלים, ואחר כך עושה דרכו לאיסטנבול כדי לעלות על הרכבת המפוארת אוריינט אקספרס הלוקחת ליעדים שונים באירופה. שם הוא נתקל בקבוצה מגוונת של טיפוסים הנוסעים כל אחד לעניינו שלו. אחד הנוסעים, אדוארד ראצ'ט (ג'וני דפ), מקבל הודעת איום על חייו ומבקש מפוארו ללוות אותו כל עוד הוא על הרכבת, מחשש שמישהו ינסה לפגוע בו. פוארו מסרב בנימוס ולמחרת נמצא ראצ'ט מת כשסכין תקועה בגבו. פוארו מתחיל לחקור את הרצח ומגלה שכל אחד מהנוסעים משקר כל לכולם יש מה להסתיר. עם פנלופה קרוז, ווילם דפו, ג'ודי דנץ', דרק ג'קובי, מישל פייפר, ג'וש גאד. 114 דקות.

סידני לומט ביים את העיבוד הראשון לספרה זה של אגתה כריסטי ב-1974, ואין מה להשוות בין הסרט הנהדר ההוא, בו כיכבו אלברט פיני, אינגריד ברגמן, לורן בקול, שון קונרי וונסה רדגרייב, לעבודה התמוהה הזו של בראנה. נראה כאילו הייתה לבראנה גחמה לגלם את הרקול פוארו, וזה מה שהניע את הפרויקט, ועל הדרך הוא החליט גם לביים אותו. זהו עיבוד נפוח, ראוותני, מלאכותי ומאוד לא משכנע. יש בו לרגעים יופי אסתטי כובש, בעיקר בצילומי האתרים על פניהם חולפת העלילה והרכבת, וכמה אתנחתות קומיות מחויכות, אבל כל היתר, כולל משחקו של בראנה ובימויו את הסרט, נראים פשוט לא אמינים. כאילו הוא עשה פה איזו חלטורה או קולנוע ניסיוני - אני לא יודע להחליט. אבל התוצאה הסופית רחוקה מלהשביע רצון.

למועדי הקרנות


רצח באוריינט אקספרס, תמונת יחסי ציבור



  



"פיגומים" (ארצות הברית, 2017)

דרמה. סרטו של מתן יאיר. לאשר (אשר לקס) יש עבר בעייתי. גם הווה. הוא היה ילד מופרע בבית הספר היסודי, בחטיבה וכעת, בגיל 17, גם בתיכון. אשר נאלץ לעבוד עם אביו מילו (יעקב כהן) בעסק פיגומי הבניין שלו. האב נוהג בבנו ביד קשה, מזלזל ברצונו להמשיך בלימודיו ומכין אותו לרגע בו יירש אותו בביזנס המשפחתי. אבל כאשר מורה חדש לספרות (עמי סמולרצ'יק) נכנס ללמד בכיתתו ומכין אותה לבגרות, אשר מבחין לראשונה שמישהו מסתכל עליו קצת אחרת, מנסה להבין לרוחו ולבנות קשר איתו ועם עולמו הפנימי. לראשונה מדמיין אשר לעצמו עתיד אחר מזה שאביו מכוון אליו, והוא מקבל את כל העידוד והתמיכה לכך מהמורה - אדם רגיש ומסור לעבודתו. אלא שטרגדיה פתאומית ובלתי צפויה טורפת את כל הקלפים. 94 דקות.

בסרט הביכורים שלו, משתמש הבמאי מתן יאיר בהתנסות האישית שלו כמורה להיסטוריה וספרות לנערים בעלי קשיי הסתגלות למסגרת החינוכית בתיכון "היובל" בהרצליה - כפלטפורמה להצגת סיפורו המורכב של אשר, שהיה אחד מתלמידיו. והשילוב הזה של יוצר שכותב ומביים את מה שחווה, ובוחר ללהק את הגיבור עצמו, אשר לקס, נון-אקטור בעליל, מעניקים לסרט את כל מה שדרוש לו. את האותנטיות, את הכנות, את תחושת הפגיעות שיש בחיים. הסרט מציג במדויק זווית מובהקת של מרקם החיים הישראלי, ברובד הסוציו-אקונומי בו הוא מתעסק. לפרויקט הזה אשר לקס הוא שחקן טבעי שלא ניתן היה למצוא טוב ממנו. לסרטים מסוג אחר? ימים יגידו. יאיר מביים פשוט, לא מתחכם, ולמרות חוסר ניסיונו הוא מצליח להוציא את המיטב משחקנים עמוסי ניסיון כעמי סמולרצ'יק ויעקב כהן. לעיתים סרטים חברתיים מחוספסים כאלה (באותה משפחה נמצא גם "מוטלים בספק", שעדיין לא עלה למסכים) עדיפים על עבודות קולנוע וירטואוזיות ומלוטשות. מומלץ מאוד.

למועדי הקרנות



פיגומים, צילום: ורד אדיר



  


09/11/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע