סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ריאיון
 
מאת: נחום מוכיח אבי נשר ודוד גורפינקל מחדשים
 

 
 
לרגל הרסטורציה לסרט "זעם ותהילה", מסבירים הבמאי אבי נשר והצלם דוד גורפינקל איך נתנו לו חיים חדשים


מתברר ש"זעם ותהילה", סרטו המסעיר, המרתק והמופתי של אבי נשר מ-1984 הוא על-זמני. לאחרונה נעשה לו עותק רסטורציה נהדר, שהחזיר אותו לחיים חדשים. זאת במסגרת המפעל החשוב והמשמעותי של שימור יצירות קולנוע ישראלי מכל הזמנים, עליו אמונים מנהל ארכיון הסרטים הישראלי מאיר רוסו, ומנכ"לית סינמטק ירושלים נועה רגב.

המלחמה בתחלואי הזמן

הסרט, המבוסס על אירועים אמיתיים שעלילתו מתרחשת ב-1942, עוסק כזכור בתא הירושלמי של הלח"י. במרכזו אדי הקצב (ג'וליאנו מר) הנשלח מתל-אביב זמן לא רב לאחר רצח יאיר שטרן על ידי הבולשת הבריטית, כדי לארגן פעולת נקם במרכז הבולשת בירושלים. אלא שבואו מעורר חיכוכים ומתחים אישיים ומקצועיים בשלוחה הירושלמית של תא המחתרת. לצד מר מופיעים בסרט חנה אזולאי הספרי ורוני פינקוביץ'.   

היום (רביעי, 10 בינואר 2018) יוקרן בסינמטק תל-אביב העותק המחודש של הסרט, שמי שפיקח על הרסטורציה הוויזואלית שלו הוא צלם הסרט, רב הפעלים בקולנוע הישראלי, דוד גורפינקל.


זעם ותהילה, צילום: נח שחר


"התהליך המבורך של יצירת רסטורציות הוחל על ידי נועה ומאיר לפני כשנתיים", הוא מספר. "הסרט הראשון היה 'שלושה ימים וילד', של אורי זוהר. עבדתי עד כה על רסטורציות של ארבעה סרטים, שלושה מהם גם צילמתי  - 'שלושה ימים וילד', 'מצור' ו'זעם ותהילה'. באשר לרביעי, 'בלוז לחופש הגדול', עסקתי בו לבקשת במאי הסרט רנן שור לאחר שקיבל אישור מצלם הסרט איתן חריס".

מהי בעצם המשמעות הרחבה של התהליך הזה באשר לעתיד הסרטים האלה?


"גם אם שומרים - ואכן שומרים - על עותקי הסרטים במצב הכי אופטימלי שאפשר, לא ניתן להילחם בתחלואי הזמן. הדבר בלתי אפשרי משום שכל הקרנה שוחקת מאוד את העותקים המקוריים ב-35 מ"מ פוזיטיב, או חלק ב-16 מ"מ פוזיטיב. אפשר לומר שחלק מהסרטים האלה נמצאים במצב איום ואי אפשר כבר להקרין אותם. האיכות נשחקת בשל פגיעה של שיני הזמן והסיכוי שלהם לשרוד הוא נמוך. כאמור, לא כולם, אלא חלקם.

"מבחינה זו, העובדה שהארכיון וסינמטק ירושלים לקחו על עצמם את המבצע המדהים הזה, להיכנס לרסטורציות, יכול להיות שזו הצלה של סרטים שאלמלא עשו זאת היו הולכים לאיבוד. מדובר במהלך חשוב לקולנוע הישראלי ובוודאי שלכל סרט בפני עצמו. זה גם יאפשר לדורות הבאים להתרשם מסרטים שאילולא התהליך הזה לא יהיה ניתן בעוד כמה שנים לצפות בהם, וההיסטוריה הקולנועית שלנו הייתה הולכת ונעלמת".


מימין לשמאל: דוד גורפינקל, הקולוריסט עידו קרילה ואבי נשר באולפני הצבע "אופוס". תמונת יחסי ציבור



"הקולנוע משמר זהות של עם"

נראה כי נרתמת כל כולך לעניין הזה. 


"אני מתגייס למשימה כי מעבר להזדמנות לעבוד על סרטים שצילמתי, זו פעולת הצלה מאוד חשובה. אני יודע על עוד סרטים שכבר נעשית להם  רסטורציה, כמו 'אוונטי פופולו' ו'החיים על פי אגפא', שעליו עובדים ממש כעת".

אבי, רסטורציה כזו היא פרויקט לא זול
.

נשר: "זה מאוד יקר. בסרטים המוגדרים כיצירות מופת, ארכיון הסרטים וסינמטק ירושלים עושים על חשבונם את ההעברה הדיגיטלית, ואז צריכים להתארגן על שחזור הצבע והסאונד, וזה מסתכם בין 80 ל-100 אלף שקל.

"כאן נכנסות לתמונה הקרנות ו'סרטי יונייטד', הגוף שהכי אכפת לו מהקולנוע הישראלי, ואנשיו מאוד מעורבים בזה. גם ב'זעם ותהילה', כמובן. כל העוסקים בכך אלה אנשים שבלעדיהם לא היה זיכרון קולקטיבי לקולנוע הישראלי. זו פעולה מבורכת מעין כמוה.

"יש אמירה נורא יפה של יגאל אלון: 'אומה שלא משמרת את העבר שלה, ההווה שלה מאוד רעוע והעתיד לוט בערפל'. עברה של הישראליות בקולנוע חי איפשהו בין 'הלהקה', 'מציצים', 'סלאח שבתי' וכו'. הישראליות מתקיימת בקלאסיקות הישראליות. הקולנוע משמר תודעה קולקטיבית, זהות של עם. זוהי תרבות, וכשלא משמרים אותה היא הולכת ומתפוגגת".


אבי נשר על הסט של "זעם ותהילה", צילום: נח שחר



בין חושך לאור

לדברי גורפינקל, במסגרת תהליך הרסטורציה נעשה טיפול בתחלואי הזמן שפוגעים בסרט - כמו ניקוי שריטות, שחיקות ולכלוכים - וניתנת הזדמנות לעסוק בכמה גורמים באופן מהיר ומיידי, מה שלא היה אפשרי בפילם ובמעבדות הקולנוע הישנות.

"כל שינוי צילום בפילם היה מצריך פיתוח, הדפסה והקרנה כדי לבדוק מה היה השינוי שנעשה", הוא מסביר. "כל תהליך כזה כרוך בהוצאה כספית, ועוד אחת ועוד אחת מעבר למה שהושקע במקור. כיום אתה יכול לשבת מול המוניטור הדיגיטלי ויש לך בתהליך הזה אופציות שונות, ואתה מבצע כל אחת מהן בלחיצה על כפתור. כך אתה יכול לקבוע צבעוניות, קונטרסטים, בתהליך מהיר ומיידי. זו מהפכה משמעותית ביותר.

"יתרה מזאת, בתהליך הדיגיטלי אתה יכול לשנות רק חלק מתוך הפריים. אתה רוצה לטפל במשהו בשמיים שנראה לך בעייתי מבחינת הצבע או הגוון שלהם? בלחיצת כפתור אתה ממסגר רק את השמיים ומתקן את הטעון תיקון. אתה יכול לטפל בפנים של השחקן שנראים יותר מדי מוצללים במקור, ולפתוח קצת את ההצללה. יש אינסוף אפשרויות שרק התהליך הדיגיטלי מאפשר אותן היום".


זעם ותהילה, צילום: נח שחר


וקונקרטית לעניין "זעם ותהילה"?


"זה היה ניסיון של אבי ושלי לעסוק בחושך על המסך. מה משמעותה של תאורה אפלה, קודרת, שהולמת במקרה הזה לוחמי מחתרת, את הפעילות שלהם, המקומות בהם הם גרים וכו'.

"בזמנו דנו בכך רבות לפני שהתחלנו לצלם את הסרט. מבחינתי זה אחד הסרטים המשמעותיים מבחינת אפיון הצילום ותרומתו לתוצאה הסופית. כשנודע לי שהוא מגיע לרסטורציה, הבנתי שחלק מהדברים נוכל לשפר, וטיפלנו בנקודות מסוימות, אבל באופן כללי שמרנו על הטונים שהיו גם אז.

"לדעתי זה אחד הסרטים החשובים שנעשו בקולנוע הישראלי. השקענו בו הרבה עבודה כבר אז, ובגעגועים רבים חזרנו אליו עכשיו. והתוצאה מבחינתי משמעותית, חשובה ומחייה מאוד את הסרט הזה".

אני זוכר שבשנות ה-80 זה נחשב נועז לצלם באנדרים חשוכים כאלה, ולקחת את הסיכון. האם ברסטורציה פתחת צמצמים כדי להבהיר סצנות?


"לא פתחתי צמצמים. במקומות מסוימים טיפלתי בחלקים מהפריים, כיוון שהטכנולוגיה מאפשרת זאת, כדי שתהיה לכמה מהדמויות טיפ-טיפה יותר נוכחות. למשל, בסצנה בתחילת הסרט בה מדביקים מודעות בלילה. במקור, הנוכחות שלהם הייתה מינימלית שבמינימלית, עד בלתי נראית. זה היה שחור ולא מזוהה. במקרה זה נתנו להם נוכחות קצת יותר משמעותית, כדי שהם לא ייראו כגוף שחור על המסך, אלא כשני אנשי מחתרת. בזמנו לא יכולתי כמובן לעשות זאת וכעת זה מתאפשר.

במקרים שבהם החלטתי אז לא להאיר בכלל, עשינו הבהרה מסוימת כדי לקבל נוכחות. אם כי שמרנו על הטונים המקוריים של מה שהיה הסרט בזמנו. ובצבעוניות נגענו מעט מאוד.

"פעלנו בתוך התחומים האלה ואני מאוד שמח שהסרט מקבל בחזרה חיים מחודשים, כמו ששמחתי גם ב'מצור' וב'שלושה ימים וילד'. אבל היה הבדל גדול כי אלה סרטים שצולמו בשחור-לבן ו'זעם ותהילה' בצבע".

נשר: "בגדול, שיחקנו עם ההקבלה בין האפלולית שבלב והאפלולית שבפריים. אנשים עד היום מזכירים לי שזה חלק ממה שהפך אותו בעיניהם לנצחי".


דוד גורפינקל, תמונת יחסי ציבור



הפדנטיות של נשר והצלת הסאונד

עבדתם מול עותק ה-35 מ"מ. למה בעצם לא השתמשתם במסטר הדי.וי.די שנעשה לסרט בזמנו, כשהוא הועבר לפורמט הזה?

גורפינקל: "אם אומר שמסטר הדי.וי.די נעשה אך לא בהצלחה - זו תהיה מחמאה. איכותו ירודה מאוד לעומת זו של הסרט. וזה לא המקרה היחיד. היו הרבה סרטים שאיכות הווידאו או הדי.וי.די, שלהם הייתה ירודה.

"לצערי העותקים האלה לא היו מספיק מושקעים, ויתרה מזאת לא בכל המקרים משתפים בתהליך הזה את היוצרים והעושים במלאכה, ולא משתמשים בידע שלהם - וזהו פגם אסתטי ומוסרי. לקחו עותקי 35 מ"מ עם שריטות וכתמי אבק, וכמו שהם העבירו אותם לדיסקים. זה ממש לא מקצועי ולא תרבותי.

"בזמנו התחלתי לצפות בדי.וי.די שנעשה ל'זעם ותהילה', אבל הפסקתי אחרי שתי דקות. לא יכולתי ולא רציתי לראות אותו יותר, ונפרדתי ממנו. אבל היום, כשהסרט כבר בפורמט הדיגיטלי, אי אפשר יותר לפגוע בו. למזלי נעשתה רסטורציה לסרט הזה ומבחינתי זה אושר גדול".


אבי נשר, צילום: איריס נשר



אבי, מה באשר לסאונד? איך משדרגים גם אותו בתהליך?


נשר: "למזלנו, אני אדם מאוד פדנט ושמרתי את הפסים המגנטיים המקוריים של הסאונד. מכיוון שהסרט היה שמור שנים במעבדה אמריקאית, כל האלמנטים היו שמורים. כך שכאשר הבאתי אותם לאנשים המקצועיים ב'די.בי'  הם השתמשו בהם והביאו את הפסקול למצב של סטריאו. לפיכך ההבדל בסאונד הוא עצום ואתה חווה את הסרט כאילו עשו אותו היום.

"בעבר, במעבר בין פסי הסאונד לפס הסרט האופטי איבדת כ-50 אחוז מאיכות הסאונד, שלא לדבר על התוצאה של פסקול במונו, כשהכל התנקז לאפיק מאוד דק. ברגע שיש את הערוצים המגנטיים, אתה יכול להפוך את זה לסטריאו ולשמר אותו באיכות המקורית, כי במעבר מפסים מגנטיים לפורמט הדיגיטלי אין אובדן איכות כלשהו.

"דינמיקת העבודה הייתה שעברנו סצנה-סצנה ורשמנו הערות. ואז גורפינקל פיקח על הטיפול בתמונה ובסאונד הייתי שם לאורך כל הדרך. זו הייתה עבודה פורייה מאוד תוך שיתוף פעולה הדוק בין שנינו".


ג'וליאנו מר וחנה אזולאי-הספרי, צילום: דוד גורפינקל



אז מה באמת השתנה?

מה השתנה באימפקט שהסרט יוצר בעקבות הרסטורציה?


נשר: "זה כמובן אותו סרט, אבל הטיפול באלמנטים הטכניים מוציא החוצה את המשחק הפנומינלי של צוות השחקנים ואת המוזיקה הנהדרת של רמי קלינשטיין ויזהר אשדות. אתה חווה בצורה עמוקה יותר את העבודה של כל האנשים שמעורבים ביצירת הסרט. אני חושב שכעת הוא נראה במיטבו".

בוודאי הייתם שמחים אילו היו מקרינים אותו מסחרית שוב, מחדש.


גורפינקל: "הלוואי. הוא לא איבד כהוא זה מהמשמעות שלו. אם נחשוב על האפקט הפוליטי של התקופה שאנחנו חיים בה, בכל הקשור לטרור, חשוב מאוד גם כעת לראות את הסרט הזה".

נשר: "אני לא יודע לגבי הארץ, אבל יש דיבור עם 'סמיואל גולדווין קומפני', שרוצים לקנות את הסרט להפצה בעולם. הוא ישתתף בהמון פסטיבלים, ב'אמזון פריים' ובמקומות אחרים בעולם, במשבצת של קלאסיקות.

"ב-2001, אחרי אסון התאומים, התקיים בלינקולן סנטר פסטיבל שבו הוקרנו, על פי בחירת המנהלים שם, עשרת הסרטים הכי טובים שנעשו בנושא הטרור. ו'זעם ותהילה' היה אחד מהם, יחד עם 'קרב על אלג'יר', 'הקונפורמיסט' ועוד. בארצות הברית אהבו את הסרט מאז ומעולם, אז אני מאמין שגם העותק הדיגיטלי יתקבל שם יפה. כבר בחודש הבא הוא הולך להיות מוקרן גם בפריז".

למועדי מופעים >

10/01/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע