קולנוע - עולים השבוע: "הספר הירוק" ועוד

פיטר פארלי ביים סרט שהוא מסע קלאסי מרתק, "הגולם" מהפנט ומצמרר, ו"מים שקטים" לא מגובש

"הספר הירוק" (ארה"ב 2018)

דרמה. סרטו (מועמד לאוסקר הסרט הטוב) של פיטר פארלי, המבוסס על מקרה אמיתי (אחד התסריטאים הוא ניק וללונגה, בנו של גיבור הסרט). העלילה מתרחשת ב-1962. טוני "טוני ליפ" וללונגה (ויגו מורטנסן) הוא מאבטח קשוח ממוצא איטלקי המתפרנס מעבודה במועדון "קופקבנה" בניו-יורק. הוא גר עם אשתו דולורס (לינדה קרדליני) ושני ילדיהם בברונקס, ובשלב מסוים חייב לחפש עבודה זמנית אחרת, לאחר שהמועדון נסגר לשיפוצים לתקופה ארוכה. ההצעה הכי מבטיחה ומשתלמת כלכלית שמגיעה אליו היא להיות נהגו הפרטי של הפסנתרן האפרו-אמריקני דון שירלי (מהרשלה עלי). עליו להסיע אותו לסיבוב הופעות עם טריו הג'אז שלו, בין היתר במדינות הדרום. למרות שהוא לא מתלהב להיות נהג בוס של גבר שחור, יוצא וללונגה עם שירלי לדרכים, לאחר שצויד ב"ספר הירוק" (The Negro Motorist Green Book), מדריך למטייל בו מצוינים מקומות הלינה והאכילה בהם יכולים שחורי עור לשהות בבטחה במדינות הדרום הגזעניות באותה תקופה. במהלך המסע, בו הם מעורבים לא אחת בסיטואציות גזעניות מכוערות, לומדים השניים, הרחוקים מאוד בדעותיהם ובמנטליות שלהם זה מזה, לכבד האחד את השני. וללונגה מבין עד כמה הגזענות הלבנה המתועבת מושרשת באמריקה ומתחיל להיאבק בה לטובת שירלי, וזה מסייע לנהג שלו לנסח מכתבים מהדרך לאשתו הממתינה לו בבית. זוהי תחילתה של ידידות מופלאה. 130 דקות.

פיטר פארלי מוכר בעיקר מהיותו אחת הצלעות (השנייה היא בובי) בצמד האחים פארלי, החתומים בדרך כלל על קומדיות בעלות הומור פיזי, לא אחת גם וולגרי, בסרטיהם "משתגעים על מרי", "טיפשים בלי הפסקה", "אני, עצמי ואיירין" וכו'. לכן מפתיע לגלות שפיטר פארלי עומד כעת מאחורי יצירת קולנוע שהיא ההיפך הגמור מכך. את "הספר הירוק" אני מגדיר כקולנוע חכם, אינטליגנטי, רגיש והומני. יצירה היורדת לשורשי אחת הרעות החולות שהתקיימו בדרום ארצות הברית בגאון בשנות ה-60 (וכמובן גם הרבה לפני כן) של המאה הקודמת, ועכשיו היא אולי יותר במחתרת לכאורה, אבל מסוכנת ורוחשת לא פחות - הגזענות הלבנה בארצות הברית כלפי האפרו-אמריקנים ומיעוטים בכלל. התסריט - שמבוסס כאמור על סיפורם האמיתי של ללונגה ושירלי, ואשר אחד ממחבריו הוא ניק, בנו של ללונגה - כתוב היטב ומפרק בדרך יצירתית את הקונפליקטים ומרקם היחסים שבין השניים. תחילה הם כמעט בזים זה לזה, בהיותם מגיעים מעולמות שונים, אפילו מנוגדים זה לזה. ללונגה חי בתוך הקהילה האמריקאית-איטלקית החמה-מחבקת-רעשנית בברונקס, בעוד שירלי הקר והמנוכר חי לבדו במגדל השן שלו, דירתו המעוצבת שמעל אולם הקרנגי הול הנודע במנהטן. הוא פנומן מוזיקלי מאז ימי ילדותו בפלורידה, בעל רקע קלאסי, שמצא עצמו מנגן בטריו שלו יותר ג'אז ופופ משום ששחורים היו פחות מקובלים אז על קהל לבן כמבצעי מוזיקה קלאסית. שירלי הוא זאב בודד, כמעט לא מתחבר לאנשים, כולל לשני החבר'ה הלבנים החברים בטריו שלו, ויש לו גם עניין משפחתי לא פתור עם אחותו, שנתק שורר ביניהם. אבל מתברר שהחיכוכים הלא פשוטים שנוצרים בדרכים בינו ובין ללונגה דווקא מקרבים ביניהם בסופו של יום וגורמים להם להתחיל להבין זה את זה. "הספר הירוק" הוא גם סרט מסע קלאסי מרתק. הקילומטראז' ששירלי וללונגה גומעים במכונית משולים לדרך המנטלית שהם עושים בהיכרות ההדדית. הסרט מצטיין גם בשחזור נפלא של שנות ה-60 ובפרמטרים הטכניים שלו, בעיקר צילום ועריכה, ושני כוכביו, מורטנסן ועלי (מועמדים לאוסקר השחקן הראשי ושחקן המשנה, בהתאמה) עושים עבודה נהדרת. נכון ש"ספר ירוק" הוא במידה רבה קראוד-פליזר מיינסטרימי, קצת דביק אפילו, אבל כשסרט עשוי כל כך טוב ונועץ חיצים מדויקים בלב וברגש (וגם ברציונל), אי אפשר שלא להתמסר לו ללא סייגים.

דירוג: *****

למועדי הקרנות

הספר הירוק, באדיבות בתי קולנוע לב

"הגולם" (ישראל 2018)

מתח-אימה. סרטם של יואב ודורון פז. חנה (חני פירסטנברג) ובנימין (ישי גולן) גרים בקהילה יהודית בכפר קטן. מגפה קטלנית אוחזת בשכנים הגויים של בני הקהילה והם מאשימים בכך את היהודים, מאחר שאיש מהם לא נפגע ממנה. מנהיג הגויים השכנים מביא לכפר את בתו שלקתה במחלה הממיתה ונראה כי ימיה ספורים, ומאיים כי אם לא תינצל ייטבחו כל היהודים שבכפר. אחת מנשות הקהילה לוקחת על עצמה לטפל בצעירה ובעודה עושה זאת מטילים אנשי הכנופייה מצור על הקהילה היהודית ולא מאפשרים לאיש לעזוב. חנה חיה את טראומת מות הבן הקטן שלה ושל בנימין ועושה הכל כדי לא להיכנס להריון שוב. בנימין שלא מודע לכך מתייסר ומשתוקק לילד. כשחנה רואה כי קהילתה הנתונה במצור במצוקה, היא נעזרת בכתבי קודש קבליים נסתרים כדי לזמן ישות עוצמתית שתגן עליה ועל חבריה. נוצר ילד קטן ותמים למראה, אבל בעל יכולות קטלניות שלא בהכרח מופנות לעבר האנשים הנכונים. 93 דקות.

למיתוס הגולם מפראג של ארון הספרים היהודי מהמאות ה-17 וה-18 היו לא מעט ביטויים בתרבות ובאמנות, כולל בקולנוע, אבל האחים פז מספקים לו פרשנות מרתקת. הם נשארים נאמנים למסורת וממקמים את הסיפור כמקובל בשטעטל, בקהילה יהודית בגולה הנתונה לפרעות הגויים. אלא שהסיפור האנושי שבמרכזו חנה מציג אודיסאה של ייסורים וגאולה. חנה אכולת היגון על מות בנה הקטן מסתירה מבעלה שהיא משתמשת בחומרים שונים כדי להימנע מלהיכנס שוב להיריון. אבל כאשר היא מחליטה להשתמש בכתבי הנסתר כדי להפוך גוש חומר לגולם הפלאי שיגן על בני קהילתה, מתברר כי הדמות המיתולוגית שקמה לתחיה אינה אלא של ילד בגילו של בנה המנוח, אילו נשאר בחיים. ואז מפתחת חנה אליו אובססיה של אם מגוננת, ולא קולטת שאין לו מחשבה ושיקול דעת והוא קוטל כל מי שנראה לו כמאיים עליה. "הגולם" של האחים פז הוא בעצם סיפור של העצמה נשית, אבל כזו היוצאת משליטה. את התסריט חיבר אריאל כהן, הבמאי-תסריטאי של הסרט החרדי "טאקע מאמא", שמפיקו שלום אייזנבך הפיק גם את "הגולם", דובר האנגלית. האחים פז, שאני אוהב את עבודותיהם, פלרטטו עם ז'אנר המד"ב-אימה כבר בסרטם הקודם, "ג'רוזלם", השני שלהם, והפיצ'ר הראשון אותו יצרו, "פובידיליה", עסק בהפרעה נפשית קשה של גבר צעיר. "הגולם" הוא לדעתי פחות סרט אימה, כמו שיש המגדירים אותו, ויותר יצירה העוסקת במיסטיקה היהודית ובמסתורין שבבסיס המסורת שלה. לטעמי, הגולם מפראג מעולם לא נראה מרתק, מהפנט ומצמרר כמו בסרטם של האחים פז.

דירוג: ****

למועדי הקרנות

הגולם, צילום: רותם ירון

"מים שקטים" (ארה"ב 2018)

דרמה-מתח. סרטו של סטיבן נייט. טראומת עבר טעונה של בייקר (מתיו מקונוהיי), קפטן של ספינת דייג, שבה לרדוף אותו כשאשתו לשעבר ואם בנם קארן (אן התאוויי) מאתרת אותו באי הטרופי האקזוטי-חלומי בשם פליימות' שם הוא חי. היא מבקשת ממנו לחסל את בעלה האלים פרנק (ג'ייסון קלרק). בייקר נענה לבקשה ומזמין את האיש להפלגה ללב ים, למקום בו שוחה להקת כרישים. אלא שבייקר מגלה שחייו מתערבבים עם מציאות אחרת, עליה אין לו שליטה. עם דיאן ליין, דג'ימון הונסו, ג'רמי סטרונג. 106 דקות.

הסיפור נפתח כאידיליה מושלמת של הגיבור החי במקום חלומי בו אין לו כל דאגות והוא יכול לעסוק בדייג וליהנות מהחיים היפים שהאי מזמן לו. אבל ברגע שאשתו לשעבר שבה לחייו ומבקשת ממנו שיסייע לה להיפטר מבעלה, הכל משתנה. בעת שבייקר מנסה לשתף איתה פעולה הסיפור הולך ונעשה אניגמתי ובאוויר מרחפת תחושה שמישהו מושך בחוטים מלמעלה או שולט מאחורי הקלעים בחיי הנפשות הפועלות. משהו בסגנון "המופע של טרומן". את המרכיב הזה בסרט אהבתי, אלא שהנרטיב בהמשך לא כל כך מגובש. נוצר תמהיל מסקרן מצד אחד, אבל מוזר ומבלבל מאידך, והאמת היא שקשה להבין את המתרחש ב"תמונה הגדולה". עד לקראת הסוף לא ברור מה עומד מאחוריהסיפור המורכב והפתלתל הזה וכשהדברים מתבררים זה קורה מהר מדיובאופן שלא ממש פותר את התעלומה עד הסוף. ולכן הנאתי מהסרט הייתה חלקית בלבד.

דירוג: ***

למועדי הקרנות

מים שקטים, באדיבות סרטי יונייטד קינג

"הנסיכה איימי" (ארה"ב 2018)

אנימציה. סרטו של פיטר דה רייקר. לנסיכה הצעירה איימי יש כישרון סודי: היא היחידה בממלכה שיכולה לדבר עם סוסים. חייה של איימי מושלמים וחסרי דאגה. היא מבלה באורווה עם חבריה הטובים הסוסים הנפלאים ובחיק משפחתה בטירה המלכותית. הכל משתנה כשהדודנית הקנאית והתככנית שלה זאנה מגיעה לביקור ומנסה בכל דרך להרוס לאיימי את הסיכוי להפוך רשמית לנסיכה והופכת את חייה לגיהינום. במקביל לכך, איימי חייבת לעבור גם את המבחן הסופי שיאפשר לה להמשיך ולהחזיק בכישרון הסודי שלה, ואם תיכשל - תאבד לנצח את היכולת המיוחדת שלה ואת חבריה הטובים.

למועדי הקרנות

הנסיכה איימי, באדיבות Film House