סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "המועדפת" ועוד
 

 
 
אמה סטון ורייצ'ל ווייז בדו-קרב על שררה וכוח, מייקל קיין יחזיר אתכם לסיקסטיז ועוד סרטים חדשים


"המועדפת" (ארה"ב 2018)

דרמה. סרטו של יורגוס לנטימוס. ראשית המאה ה-18. אנגליה במלחמה עם צרפת. אן (אוליביה קולמן) היא המלכה שהצליחה להשתלט על אנגליה, אך בשל היותה אישה חולנית ובעלת מזג הפהפך חברתה הטובה ליידי שרה (רייצ'ל ווייז) מנהלת בשמה את ענייני הממלכה, וגם משמש כמאהבת שלה. כאשר מגיעה לארמון אביגייל (אמה סטון), משרתת חדשה, שרה פורשת עליה את כנפיה, במחשבה שזו תהייה שפוטה שלה. אביגייל האמביציוזית רואה בכך הזדמנות להיאחז מחדש בשורשיה האריסטוקרטיים, מהם נושלה. וכאשר עסקי המלחמה גוזלים הרבה מזמנה של שרה, אביגייל הופכת לבת לווייתה של המלכה וזו מקרבת אותה אליה ואף מכניסה אותה למיטתה. אביגיל מבינה שזו שעת הכושר שלה ורוקחת מזימה שתרחיק את שרה מהארמון. 119 דקות.

זו הפעם הראשונה בה הבמאי ממוצא יווני יורגוס לנטימוס מביים סרט שלא הוא כתב את תסריטו וגם לא שותפו הקבוע אפתימיס פיליפו. על התסריט של "המועדפת" חתומים דבורה דייוויס וטוני מקנמרה. התסריט חד, שנון, אירוני ואכזרי - ובהתאמה לכך גם בוים על ידי לנטימוס, שמבין דבר או שניים באכזריות ורשעות אנושיים. הנרטיב הזה שלו מתון ומרוסן יחסית  לסרטיו המצוינים הקודמים, בהם "שיני כלב", "לובסטר" ו"להרוג אייל קדוש", שהיו טורדי שלווה ושלוחי רסן הרבה יותר. עם זאת, הבמאי היווני והתסריטאים שלו נטלו לעצמם את החירות לתאר באופן חופשי - שלחלוטין אינו צמוד ברמת המיקרו לעובדות ההיסטוריות - את האבסורד הקיומי, התככים, המזימות והקונספירציות העסיסיות בבית המלוכה בתקופת אן. וזה נראה נפלא – כמו אקספוזיציה של מוסד לחולי נפש ומאושפזיו. שלוש השחקניות, קולמן, ווייז וסטון, עושות עבודה נפלאה כשכל אחת מהדמויות שהן מגלמות מצוידת באיפיונים שונים, מהתנשאות ויצריות ועד אינטרסנטיות ונקמניות. לא בכדי כולן מועמדות לאוסקר (קולמן כשחקנית ראשית, ווייז וסטון כשחקניות משנה). הן מספרות שהוא שלח אותן ללא הסברים, כהכנה לתפקידיהן, לראות מספר סרטי עבר קלאסיים: "הזוג המוזר", "מה נשמע דוק" ו"צער גידול חיות". ואם זו התוצאה – המאמץ היה לגמרי כדאי.

גם האמצעים האמנותיים בהם השתמש לנטימוס מרתקים. הסרט צולם בפילם 35 מ"מ ולא בווידאו, ברוב הסצנות נעשה שימוש באור טבעי, כמעט ללא תוספות של תאורה מלאכותית, ולהאדרת הפנורמה המעוותת של אירועי הארמון וחצר המלוכה הרבה הצלם רובי ריאן לעבוד עם עדשות רחבות בכלל ועין-דג בפרט. למרות התקציב הנמוך של הסרט, 15 מיליון דולר, הפרודקשן-ווליו שלו נראה מרהיב. לנטימוס המיומן הנפיק יצירה מענגת שמצד אחד יש בה דרמה, אך בצידה אלמנטים של קומדיה נלעגת ומהלכי עלילה שמזכירים טלנובלה סופר-מופרכת ומרושעת. דפוסי חיי המלכה אן, שתי חברותיה הצמודות ושאר אצילי ורוזני חצר "המועדפת" הדוניסטיים, עסיסיים ורוויי קפריזות, שגעונות, שגיונות וגחמות שאפשר למצוא רק בבית מלוכה מבית היוצר של לנטימוס.


דירוג: *****

מועדי הקרנות


המועדפת, תמונת יחסי ציבור באדיבות פורום פילם, א.ד מטלון



   

  
                     
"האשמים" (דנמרק 2018)

דרמה-מתח. סרטו של גוסטב מולר. אסגר הולם (ג'ייקוב סידרגרן) הוא מרכזן חירום המקבל שיחות מצוקה במוקד משטרתי ומעבירן לטיפול צוותים שבשטח. במשמרת הערב שלו מגיעה שיחה מאיבן, אישה חטופה הנמצאת במכונית ומשוועת לעזרה. השיחה נקטעת ואחר היא שוב עולה על הקו ואסגר מאתר את מיקום הרכב שבתנועה בו היא נמצאת ושולח לשם צוותים, בעודו מנסה לדלות מהאישה המפוחדת פרטים שיסייעו לצוותי החיפוש. הוא נוכח לדעת שיש לה בבית בת קטנה ותינוק, השוהים שם לבדם, ומצליח לדבר עם הילדה, להרגיע אותה ולשלוח אליה צוות משטרה. גם לאחר שהמשמרת שלו מסתיימת, נשאר אסגר במוקד החירום כדי להיות עם איבן על הקו עד שתחולץ מידי חוטפה, אלא שתפנית חדה בעלילה משנה לחלוטין את התמונה. 85 דקות.

מדובר בסרט מתח מינימליסטי מבריק. לכל אורך השעה וחצי (כמעט) של הסרט אנחנו רואים על המסך כמעט אך ורק את אסגר, אותו משחק באופן מושלם ג'ייקוב סידרגרן, ושותפים ללבטיו, לתושייתו, לקור רוחו, ולעיתים אף לתסכולו ולייאושו, במהלך שיחותיו הטלפוניות, בעיקר עם איבן החטופה, אך לא רק. תוך כדי שיחותיו עם מספר פרטנרים אנחנו למדים לדעת שהוא הוצב במוקד החירום בעקבות השעייה מתפקידו כשוטר שטח, לאחר שירה באדם והרגו. למחרת היום אמור אסגר להתייצב בבית המשפט ו"לטהר" את שמו באמצעות סיפור תפור שרקח עם השותף שלו, כדי שיוכלו לשוב ולפטרל יחד ברחובות קופנהגן. הסיפור כולו נפרש בפנינו כאמור כמעט אך ורק באמצעות האינטראקציות שלו עם האנשים איתם הוא משוחח בטלפון, בתוספת דיאלוגים חטופים עם כמה משותפיו למשמרת, והמתח נבנה באמצעות הבעות פניו שהמצלמה כמעט לא משה מהם. הסרט מזכיר במידה מסוימת את "הקריאה", של בראד אנדרסון בכיכוב האלי ברי מ-2013, אם כי הוא הרבה יותר מינימליסטי ואפקטיבי. השאלה היא האם לא עדיף היה לתרגם את " The Guilty " ל"האשמה"? כך או כך זהו מותחן מרתק ומצמרר (סרט הקולנוע הארוך הראשון של הבמאי מולר), שאף שתראו על המסך כמעט אך ורק את פניו של המרכזן המשטרתי בפעולה (סידרגרן הוא שחקן שוודי עתיר קרדיטים), הוא יחזיק אתכם דבוקים לכסא לכל אורכו, עד הרגע האחרון.

דירוג: ****     

מועדי הקרנות


האשמים, באדיבות סרטי נחשון



   


"הדור שלי" (אנגליה 2017)

דוקומנטרי. סרטו של דיוויד באטי. תוך הובלת הסיפור באמצעות נוכחותו וקריינותו של הכוכב הבריטי הוותיק מייקל קיין, ושימוש בחומרי ארכיון עשירים, מגולל הבמאי באטי את סיפור הדור של הכוכב. זה שחווה את מלחמת העולם השנייה והתבגר אחריה. זה שמרד ופרץ בשנות ה-60 את חומות השמרנות החברתית של דור ההורים והמציא את עצמו מחדש, כחברה שבועטת בסטנדרטים הישנים ויוצרת ליברליזם חדש ומלהיב, בתחומי תרבות הפופ בכלל, והמוזיקה, והקולנוע (תוך שימוש בקטעים מסרטי קיין מסמלי הדור של אז, כמו "אלפי" ואחרים) בפרט; בתחומי הביגוד המהפכני (שמלות המיני שנשים רבות החלו ללבוש אז) וכוכבת אופנתית צנומה ושמה טוויגי; בתחומי המין המתירני (בעזרת המצאת הגלולה למניעת הריון) והשימוש בסמים בכלל וסמי הזיה בפרט; ביישור קו עם המהפכה שהתחוללה באותה תקופה גם בארה"ב ודור הביט ותרבות הנגד שלה. 85 דקות.

זה סרט שהחיבור שלי אליו היה מיידי. אמנם אני רחוק מגילו של מייקל קיין (85), המוביל את הסרט ומשלב בו קטעים נבחרים מהקריירה שלו, אבל כמי שהיה בן נעורים בסיקסטיז גדלתי על חלק ניכר מהאמנים והתופעות הנראים ומוזכרים בסרט ולגמרי הזדהיתי איתם. מצילומי התקופה בלונדון שעוברים מהשחור-לבן האפרורי של סוף שנות ה-40 וה-50 ("אנגליה בשנות ה-50 הייתה קפואה, יציבה, קונבנציונלית, צפויה ומשעממת", מודה קיין) לצבע הפסיכדלי העשיר של הסיקסטיז המהפכניות. סיפור התקופה נפרש בשלל קטעי ארכיון על רקע שירי פופ נפלאים מאז, של אמנים מעצבי תודעה כמו "הקינקס", "המי" (שמוטיב הסרט הוא שירם "מיי ג'נריישן"), "החיות", "ניומן הרועם", מריאן פייתפול, הרולינג סטונס, הביטלס כמובן (בראיון נאיבי בשחור-לבן מספר פול מקרטני, בין היתר, כמה פעמים לקח אל.אס.די). בין מעצבי התרבות של אז מעצבת האופנה מארי קוונט, הצלם דיוויד ביילי ועוד ועוד ועוד. ובין יתר הסיפורים הפיקנטיים, מגלה מוביל הסרט שהוא שינה את שמו הבלתי אפשרי במקור, מוריס ג'וזף מיקלווייט, למייקל ווייט. אבל הסוכנת שלו גילתה לו שחתום אצלה כבר מייקל ווייט אחד. אז הוא הרים את ראשו וראה בכיכר לסטר את כרזת הסרט "המרד על הקיין", בכיכוב אלילו האמפרי בוגרט, ומייד אמר לסוכנת שלו בהברקה של רגע: שיהיה מייקל קיין. וכל השאר שייך להיסטוריה. שורה תחתונה: "הדור שלי" הוא מבחינתי סרט מהנה ומענג, ולא מעט גם נוסטלגי.

דירוג: ****

מועדי הקרנות


הדור שלי, באדיבות סרטי יונייטד קינג



   

"עדה לרצח" (קנדה 2016)

מתח. סרטו של אדם אלקה. יריות נשמעות מבית קברות מבודד. כל הנוכחים בהלוויה נרצחים על ידי צלף (לורנס פישבורן). ילדה בת 12 שכינויה ציפור (אלה בלנטיין) המסתתרת מאחורי שיחים עם מצלמה, מנציחה את רגעי האימה. אלא שהיא ראתה את פניו של הרוצח שחיסל גם את דודה. הוא קולט אותה וגם היא תצטרך לשלם את המחיר. ברגע האחרון היא מצליחה להימלט מפניו ומוצאת מקלט בבית מבודד, אם כי הרוצח השכיר בעקבותיה. בבית מתגורר קרטר (תומאס ג'יין) איש צבא מתבודד, לוחם יחידה מיוחדת לשעבר, המנסה לחזור לחייו זמן מה לאחר שאשתו עזבה אותו בעקבות מות בנם בתאונה. הוא יעשה הכל כדי להרחיק את הרוצח מהבית ולהציל את חיי הילדה. מתפתח קרב מוחות פסיכולוגי כשהרוצח משתמש בכל האמצעים שהוא מכיר כדי לחסל את העדה היחידה לרצח ואת זה המגן עליה. 80 דקות.

גם 80 דקות הן יותר מדי עבור סרט שבלוני ורדוד שכזה. הוא מבוסס על נוסחה מוכרת ושחוקה, לא מחדש דבר ורק מורח את הזמן של מאבק המוחות לכאורה בין הרוצח , הגבר המתבודד והילדה - לכאילו מותחן. בירד וקרטר, המצויד ברובה ציד לטווח קצר עם מעט מאוד כדורים, ממתינים לרוצח בקומה העליונה של הבית וברגע שיראה את פניו במעלה המדרגות קרטר יירה בו. תוך כדי ההמתנה הילדה לומדת להיות אמיצה, יעילה ופחות נאיבית משהייתה, קרטר מגייס את שרידי המיומנות הקרבית שלו, והילדה ואנחנו למדים עד כמה הוא אפוף יגון בגלל הטרגדיה המשפחתית ומדוע לא ייתן גם לילדה שתחת חסותו למות במשמרת שלו. הכי פסיכולוגיה בגרוש שיש. לורנס פישבורן לא היה צריך להוסיף את הסרט הזה לפילמוגרפיה המכובדת שלו, אלא אם כן היה זקוק מאוד לכסף שקיבל בעבור התפקיד. "עדה לרצח" הוא פשוט סרט מיותר שטוב היה אילו לא נעשה.

דירוג: **

מועדי הקרנות


עדה לרצח, באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג



   


"אסקייפ רום" (דרום אפריקה-ארה"ב 2019)

דרמה. סרטו של אדםרוביטל. שישה צעירים שלא מכירים זה את זה מקבלים קופסאות שחורות ובהן כרטיסים לחדר בריחה מרשים, שאם יצלחו את משימותיו הם עשויים לזכות בסכום כסף גדול. הם נשלחים למספר חדרים, בהם תנאי השהייה לא נוחים באופן קיצוני. וכאשר נוכחו לדעת שמישהו טמן להם מלכודת, יהיה עליהם לנהל מלחמה קשה ועיקשת כדי לשרוד ולצאת מהחוויה הזו בחיים. עם טיילור ראסל, לוגאן מילר, ג'יי אליס, טיילר לאבין, דבורה ואן וול, ניק דודני. 99 דקות.   

מועדי הקרנות


אסקייפ רום, באדיבות פורום פילם



   


31/01/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע