סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
קולנוע
לוח האירועים 2019 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: נחום מוכיח עולים השבוע: "אל תשכחי אותי" ועוד
 

 
 
רם נהרי מקצין מדי בסרטו את התנהגות גיבוריו, והדוקו על שייקה אופיר עושה סדר בקורות חייו


"אל תשכחי אותי" (ישראל-צרפת-גרמניה 2018)

דרמה. סרטו של רם נהרי. ניל (ניתאי גבירץ) בן ה-27 הוא מוזיקאי מחונן ופגוע נפש הנמצא בתהליך שיקום לאחר מספר שנים בהן חווה המון אשפוזים והתנתקות מוחלטת מהחברה. כשחבר מפתיע אותו ומציע לו להצטרף ללהקת הגראז' המצליחה שלו שעומדת בפני סיבוב הופעות באירופה, ניל נכנס להתקף מאניה ומצבו מתערער. תום (מון שביט) בת ה-24 מאושפזת בבית חולים במחלקה להפרעות אכילה. מאחר שהמחזור החודשי שלה חזר, זה אומר שהיא שמנה. כשהיא נתקלת במקרה בניל, חיוכה הכובש מקסים אותו והוא מסייע לה להימלט מבית החולים. השניים יוצאים למסע לילי במהלכו נחשפות הפרעותיהם, תשוקותיהם והחלום המשותף שלהם לחזור ולהיות מי שהיו לפני שמוחם בגד בליבם. הם משאירים מאחור מוסדות, משפחות וציפיות חברתיות. עם כרמלבתו, רונה ליפז מיכאל, לב קרת, עילם וולמן, טל ברקוביץ, תום יער, יובל דור, טליה דור. 87 דקות.

הבמאי רם נהרי, שזהו סרטו הראשון באורך מלא (לאחר בימוי סדרות טלוויזיה "אהבה זה כואב", "ככה זה" ועוד) מכיר את נושא פגועי הנפש מסדנאות שהוא מעביר להם, והדבר ניכר באופן בו הוא מאפיין את גיבוריו כאן. אבל התחושה היא שהוא הולך יותר מדי רחוק בהקצנת דפוסי ההתנהגות של ניל ותום, עד כדי כמעט קריקטורה. ניתאי גבירץ ומון שביט ממלאים בקפידה אחר הוראותיו, אבל באיזשהו מקום הדמויות בסרט יוצאות יותר מדי ביזאריות ופחות מדי אנושיות. יש הגזמה במניירות, כמו גם בטקסטים שלהם, מה שגורם לאיבוד אמינות במידה מסוימת. כאלה הסובלים מבעיות נפש והפרעות אכילה יכולים להישמע ולהיראות יותר נורמטיבים ופחות תמהונים, מה שלא היה גורע כהוא זה מאיכותו של הסרט, אלא להיפך. עם זאת, נהרי משרטט סוג של אגדה רומנטית פנטזיונרית, עם גיבורים ש"לא מן העולם הזה", וככזאת היא עובדת לא רע בכלל.

דירוג:  ***

מועדי הקרנות


אל תשכחי אותי, באדיבות סרטי יונייטד קינג, צילום: אלסיו שרודר



  


"החיים הנסתרים של שייקה אופיר" (ישראל 2017)

דוקומנטרי. סרטו של ארי דוידוביץ. שחזור חייו המרתקים של אחד האמנים הגדולים ביותר שקמו כאן. ילדותו בירושלים. הקמת הצ'יזבטרון בו הופיע. ההיכרות עם אהלה הלוי. נסיעתם יחד לפריז בשנות ה-50. נישואיהם שם. לימודי פנטומימה אצל אטיין דקרו. עבודה לצד מרסל מרסו. הולדת הבן אלעד. החזרה לארץ והקמת להקת פנטומימה. הולדת הבת עתליה. הנסיעה לניו-יורק.  הקריירה המפוארת שם. היחסים עם אהלה עולים על שרטון. סיבוב ההופעות עם מרלן דיטריך שהוליד רומן חשאי ביניהם. הגירושין מאוהלה וחזרתו לתל אביב בראשית שנות ה-60. הקריירה בארץ ברדיו, בהופעות חיות של פנטומימה ובידור, תיאטרון וקולנוע. בימוי שתי התכניות הראשונות של "הגשש החיוור". ההיכרות עם לידיה והנישואין לה. הולדת ילדיהם קארין וגיגי. משחק בסרטי גדולי הבמאים כאן: מנחם גולן, אורי זוהר, משה מזרחי ואפרים קישון. ואז הדעיכה הכואבת. 100 דקות. 

הבמאי ארי דוידוביץ פורש את יריעת חייו של שייקה אופיר (ובני משפחתו), ללא ספק מגדולי האמנים שקמו לנו כאן. אני לא יודע עד כמה הפרטים שהוא מציג היו בלתי ידועים למי שמכיר את הביוגרפיה של אופיר, אבל הכנסתם לקונטקסט כרונולוגי עושה סדר בדברים. השימוש בהקלטות קולה של אשתו הראשונה, הזמרת אהלה הלוי, אותן ביצעה לצורך כתיבת ספר, בונות אותה כדמות מעוצבת ומנומקת, אף שאין תיעוד שלה בווידאו אלא רק בתמונות סטילס. אופיר מתגלה כאדם ורסטילי ודו ערכי בחייו הפרטיים. מצד אחד רואים את התמסרותו לארבעת ילדיו, שניים מאהלה ושניים מלידיה, אבל תמוהה העובדה שהוא בחר לשלוח את אלעד ועתליה לפנימיית הדסים ולא לקלוט אותם בבית שהקים בפרק ב' שלו עם לידיה. בנוגע לחומרים הארכיוניים בהם נעשה שימוש, חסרו לי, למשל, קטעים משיתוף הפעולה שלו עם דן בן אמוץ בחמאם היפואי, ובגזרת הריאיונות ראוי היה שדוידוביץ ישלב בסרט שיחות עם שחקנים שעבדו איתו בצמוד בכמה פרויקטים, כמו זהרירה חריפאי וגילה אלמגור, ו/או ריאיון עם הבמאי משה מזרחי. זיהיתי גם חוסר אחידות סגנונית בצילום (פיליפ בלאיש) הריאיונות. אבל בהתייחס למה שיש, ניכר כאן מאמץ לשרטט פרופיל אמיתי ככל שניתן של אופיר, ויצירת הסרט הזה כשלעצמה חשובה כדי להחזירו לתודעה ולמנוע הדחקה והשכחה של פעילותו.

דירוג:  ****

מועדי הקרנות


שייקה - החיים הנסתרים של שייקה אופיר, באדיבות היפרמדיה, יס דוקו ובתי קולנוע לב, צילום: אריה פוזנר



  


"השמן והרזה" (ארה"ב 2018)

דרמה. סרטו של ג'ון סי. ביירד. סטן לורל (סטיב קוגן) ואוליבר הארדי (ג'ון סי. ריילי), הם "השמן והרזה", הצמד הקומי האגדי של עידן הקולנוע האילם, היוצאים לסיבוב הופעות בבריטניה של שנות ה-50, בתקווה להתניע מחדש את הקריירה שלהם. ימי הזוהר שלהם כבר מאחוריהם והם מרגישים את סימני הגיל ועומדים בפני עתיד לא ידוע. הם פוצחים בסדרת הופעות ברחבי אנגליה, בתקווה להגיע לבסוף להפקת סרט חדש שהובטח להם. בתחילה נדמה כי הנוכחות באולמות מאכזבת, אבל מאז ומתמיד הצליחו השניים להצחיק קודם כל זה את זה, והקסם, ההומור והכימייה המיוחדת ביניהם הופכים את הסיור לסיפור הצלחה סביר מול מעריצים חדשים וישנים כאחד. אך עם משקעים מהעבר שהם עדיין לא לחלוטין פתרו, ולוסיל הרדי (שירלי הנדרסון) ואידה לורל (נינה אריאנדה), נשותיהם הדעתניות והמאוד שונות זו מזו - המצטרפות בשלב מסוים לדרך - סיבוב ההופעות הופך למבחן עבור השותפות הוותיקה של שני החברים הקרובים. עם דני יוסטון, רופוס ג'ונס. 98 דקות.

יש משהו מכמיר לב בניסיון המאוחר של השמן והרזה לחזור למרכז במת הבידור העולמית וגם לעשות עוד סרט, שנים רבות לאחר הפאזה של הצלחתם הפנומינלית בעידן הקולנוע האילם. הבמאי ג'ון סי. ביירד מיטיב לתאר את שירת הברבור הזו - את סיבוב ההופעות האחרון שלהם בבריטניה, שבחלקו עורר תקווה ובחלקו האחר היה כבר פתטי ואנכרוניסטי, תוך נגיעה בסיבות שגרמו בזמנו לצמד להתפרק עוד לפני שמיצו את הקריירה המשותפת שלהם. על התסריט חתום ג'ף פופ, בהתבסס על ספרו של איי.ג'יי מאריוט "לורל והארדי - סיבובי ההופעות בבריטניה". למעשה, האמונה הרווחת היא שהחלטתו של אוליבר הארדי להשתחרר מחוזהו באולפני האל רואץ' והשקת שיתוף פעולה מחודש של השניים באולפנים אחרים, קירבה את קץ הקריירה שלהם. רובם המכריע של סרטיהם החדשים נפלו באיכותם באופן משמעותי מהקודמים, תסריטיהם היו רעים וגילם החל לתת את אותותיו. זאת בצד העובדה שצמד צעיר חדש, "אבוט וקוסטלו", נכנס לזירה וקומיקאים מסוג חדש, בהם בוב הופ, בינג קרוסבי ודורותי לאמור, נטלו את ההובלה בתחום. לורל והארדי המשיכו ליצור סרטים, אם כי בקצב נמוך יותר, עד 1945. ב-1951 יצא סרטם האחרון, "Atol K", שהקהל ממש לא הלך לצפות בו וכך חוסלו תקוותיהם לזכות בקאמבק. ואז הגיעו האירועים המתוארים ב"השמן והרזה", שהתרחשו ב-1953. השניים עדיין יצירתיים בכתיבה ובביצוע, מזינים זה את זה בנחישות וכמעט בתחושת שליחות. אבל הארדי כבר מתחיל לסבול מבעיות בריאות המשפיעות על גמישותו ויכולת הריקוד והתנועה שלו. ג'ון סי ריילי, המגלם אותו, עושה תפקיד מזהיר, וגם סטיב קוגן לא נופל ממנו בהרבה. מעבר למקרה האישי שלהם מתאר הסרט למעשה, בהובלת הבמאי ביירד, כרוניקה של ירידת אמנים פופולריים מגדולתם וניסיונם המאוחר לשחזר את ימיהם כקדם. ביירד עושה זאת ברגישות ובמיומנות, תוך מתן כבוד גדול ואמפתיה לשניים שנמנו עם מעצבי הקולנוע הקומי האילם המאוד מצליח בהוליווד של שנות ה-20 וה-30.

דירוג:  ****

מועדי הקרנות


השמן והרזה, באדיבות בתי קולנוע לב



  



"גברים בשחור אינטרנשיונל" (ארה"ב 2019)

פנטזיה-קומדיה-אקשן. סרטו של פ. גארי גריי. הגברים בשחור נהגו מאז ומעולם להגן על כדור הארץ מפני חלאות היקום, חייזרים המגיעים לכאן עם כוונות זדון. במסכת מעלליהם החדשה עומדים אייג'נט M (טסה תומפסון), אייג'נט H (כריס המסוורת') ואייג'נט  O (ליאם ניסן) בפני האיום העולמי הגדול ביותר אתו התמודדו עד כה: חפרפרת בתוך ארגונם, בלאק. עם אמה תומפסון, רבקה פרגוסון. 114 דקות.

הניסיון לייצר דור המשך מאוחר ל"גברים בשחור" האורגינליים, וויל סמית וטומי לי ג'ונס, לא כל כך צולח לדעתי. כזכור, הסדרה המבוססת על הקומיקסים של לאוול קנינגהאם, בהוצאת מאליבו/ מארוול, החלה בקול תרועה גדולה ב-1997, בסרטו הנהדר של בארי זוננפלד, אך המשכוניו, ב-2002 וב-2012, שגם אותם ביים בכיכובם של סמית וג'ונס, ירדו ברמתם ובאיכותם מסרט לסרט. החבר'ה החדשים (המסוורת' וטסה תומפסון הם שחקני רכש מ"ת'ור 3") הרבה פחות כריזמטיים ומצחיקים, לא כל כך בגללם אלא עקב תסריט לא מספיק מוצלח, בלשון המעטה. זה סרט שאמור להיות קומי-קליל במהותו, אבל הבדיחות והקומיק-רליפים שלו נראים לרוב מאולצים ולא ממש עובדים. גם השחקנים התומכים, ליאם ניסן, אמה תומפסון ורבקה פרגוסון, לא תורמים בהרבה לשיפור המוצר.  

דירוג: ***        

מועדי הקרנות


גברים בשחור אינטרנשיונל, באדיבות פורום פילם



  

 
"טעימה מהחיים" (איטליה 2019)

דרמה. סרטו של פרנצ'סקו פלאסקי. ארתורו (ויניצ'יו מרצ'יוני) הוא שף מוכשר, אבל בעקבות התנהגות אלימה הוא נאסר, ושוחרר כשעליו לקיים עבודות שירות. הוא נשלח לתת שיעורי בישול לצעירים עם צרכים מיוחדים, שחיים בהדרכתה של אנה (ולריה סולרינו) הנאה. אחד מהם, גווידו (לואיג'י פדלה), לוקה באספרגר אבל הוא ניחן בתאווה גדולה לבישול ולמטבח. המפגש בין שני ההפכים האלה יוצר חברות בלתי אפשרית שתשנה לגמרי את חייו של ארתורו. הוא ילווה את חניכו לתחרות של שפים צעירים, כשבמקביל הוא מנסה לשקם את קריירת המסעדנות שלו. 92 דקות.

אין לי מילה רעה לומר על הסרט האיטלקי הזה, אבל גם לא הרבה מדי מילים שמרעיפות שבחים. הוא בהחלט סביר ונעים לצפייה, אבל לא הרבה מעבר לכך. שחקניו המובילים, ויצ'יניו מרצ'יוני, ולריה סולרינו, ובעיקר לואיגי' פדלה, מאוד מקצועיים וסימפטיים ועושים הכל כדי להגיע בשלום לחוף מבטחים. הבעיה היא שההחלטה ליצור סרט שיש בו שילוב של סיפור על צעיר בעל מוגבלות עם מעטפת של סרט קולינרי, מקהה קצת את העוקץ של שניהם. הרעיון של הסרט מהדהד באופן חשוד ל"צ'מפיונס", סרטו של הספרדי חביאר פסר, על מאמן כדורסל שמשוחרר ממעצר ונשלח במסגרת עובדות השירות שלו לטובת הקהילה לאמן קבוצה של בעלי מוגבלויות. עם או בלי קשר לסרט זה, "טעימה מהחיים" נותן טעימות קטנות של תבלינים לא משביעי תיאבון שמשאירים טעם לעוד.

דירוג:  ***

מועדי הקרנות


טעימה מהחיים, באדיבות קולנוע חדש



  


"זה בידיים שלך" (צרפת 2018)

דרמה. סרטו של לודוביק ברנאר. מוזיקה היא הסוד של מתייה (ז'ול בנשיטרית). פריצה שביצע עם חבריו מהפרברים מובילה אותו לכלא. העונש מומר לעבודות שירות על ידי פייר (למברט ווילסון), מנהל הקונסרבטוריון הלאומי, המזהה במתייה את הפסנתרן המחונן שעשוי להיות כרטיס הכניסה שלו לתחרות הפסנתר הלאומית. מתייה נכנס לעולם חדש עם כללים וקודים נוקשים אותם לא הכיר, עובר סדרת חינוך מוזיקלית אצל ״הרוזנת״ (קריסטין סקוט תומס) הקשוחה ועל הדרך מתאהב באנה (קארידג'ה טורה). כדי להצליח בתחרות שתשנה את גורלם יצטרכו מתייה, פייר וה"רוזנת" ללמוד להתגבר על דעות קדומות. 105 דקות.

הנוסחה מוכרת ולמען האמת גם די שחוקה. צעיר משכונה מפוקפקת שמפלרטט עם הפשע, מגלה כישרון יוצא דופן בנגינה בפסנתר. ואז מגיע הפטרון, מנהל קונסרבטוריון שקולט אותו במקרה מנגן בטרמינל של תחבורה ציבורית, חושב שהוא עילוי ומזמין אותו אל בין כותלי היכל מוזיקה מקודש, עם חוקי משחק נוקשים, השונים לחלוטין מאלה אליהם הורגל בשכונה. ויש גם את הרוזנת הקשוחה, המורה לפסנתר האישית שלו, שמתייחסת אליו תחילה בהתנשאות ולא רואה איך אפשר להפוך אותו לכוכב שייצג את המוסד בתחרות הגדולה. יש כמובן את זו שנרקם לו איתה קשר רומנטי, אנה (קרידג'ה טורה), ממוצא אפריקאי (איך לא). השורה התחתונה: סרט המכיל את רוב החומרים המוכרים שהופכים אנדרדוג לווינר. זה לא ש"זה בידיים שלך" רע, הוא עשוי בסדר, הבימוי קורקטי, השחקנים עושים עבודה טובה (ז'ול בנשיטרית מפתיע לצד "נפילים" כקריסטין סקוט תומס ולמברט ווילסון), אבל כשהשבלונה כל כך מוכרת וצפויה, קשה שלא לראות בכך כרוניקה ידועה מראש.

דירוג:  ***

מועדי הקרנות


זה בידיים שלך, באדיבות סרטי נחשון



  



13/06/2019   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע